תקעו בחדש שופר בכסה · ליל ב' דר"ה, תרד"ע
שצד
לבד קיום התו"מ כו', וכן יש רצון בלא עונג כמו החוקים כו' וכמו אין טעם לרצון גם לא טעם ועונג כו', וע"י התשו' מגיעים בבחי' עונג העצמי דעצמות ופנימיות א"ס דלהתם דוקא מטא עקתא דישראל בחי' המיצר שבא מהריחוק כו' דשם אינו תופס מקום הרצון דמצות כו', אבל א"ז שהרצון משתנה ומתחלף ח"ו, וגם אינו כענין כחשכה כאורה כו', כ"א מפני שלגבי תענוג העצמי אין הרצון תופס מקום ויכול להיות עונג גם בלא רצון כו', וממילא נמשך הרצון ג"כ להיות דהרצון הוא חיצוני והעונג פנימי ע"כ כשנמשך בחי' העונג העצמי נמשך ג"כ הרצון מחדש כו', וזהו מה שמתמלאים הפגמים דלבד מה שנסלח הכל מצד המשכת והתגלות העונג העצמי כו', הנה מתמלא הכל ע"י שנמשך הרצון מחדש כו'. והמשכת העונג העצמי הוא ע"י התשו' דוקא לפי שא"ז כענין דכחשכה כאורה ע"כ צריכים תשו' כו', והעיקר הוא בתשובה אמיתי' שבעומק הנפש ביותר וכענין צעק לבם כו' צעקת הלב שלמע' מצעקת הקול כו' וכמ"ש במ"א, וי"ל דכמו"כ ע"י התשו' בחרטת הלב וקבלה על להבא ממשיכי' ג"כ מבחי' התענוג העצמי, והוא מפני
שנש"י מושרשים בעצמו' א"ס ע"כ ע"י התשו' שמתחרט באמת ובקבלה אמית' על להבא ממשיכים ג"כ בחי' תענוג העצמי ולהיות המשכת הרצון מחדש כו', אמנם העיקר הוא התשו' דצעק לבם כו'. ומובן מכ"ז איך שהנאצלים שהן בבחי' ציור אדם ה"ה באין ערוך כלל לגבי עצמו' המאציל כו', וע"כ בהכרח שיהי' בחי' ממוצע שעל ידו יהי' חיבור ושייכות לעצמו' המאציל עם הנאצלים.
קיצור. דהנה אצי' הוא באין ערוך לגבי עצמות המאציל, אצי' בחי' אדם, וא"ס כי לא אדם הוא להנחם, ניחומים שייך בשכל ומדות שמשתנים, גם ברצון מפני הטעם כמוס לרצון, אבל רצון עצמי אינו משתנה, ומשם שרש מב"ד, והוא הרצון דמצות, ומה שמצות בטלים לעתיד, זהו מפני גילוי תענוג העצמי שהוא בחי' פנימיות ורצון העצמי חיצוניות, ואינו תופס לגבי הפנימיות, וזהו שרש ענין התשובה שמגיע בבחי' תענוג העצמי, שהוא העונג בנש"י מצ"ע, וממילא נמשך גם הרצון, והעיקר בתשובה דצעק לבם, וי"ל גם בחרטה וקבלה על להבא, ולהיות שאצי' הוא באין ערוך צ"ל ממוצע.
קצד) (וי"ל דענין הממוצע בזה א"ז רק שמאוא"ס המאציל יתהוו הנאצלים כ"א שיהי' חבור ושייכות להנאצלים עם העצמו' כו', וא"ז כמו שהאצי' הוא בבחי' ממוצע בין אוא"ס אל הנבראי' וכמשנת"ל פקס"א, שהרי הנבראים אין להם שום חבור ושייכות אל האוא"ס המאציל שהן באין ערוך לגמרי כו', וענין הממוצע בזה הוא רק ירידת האור דאוא"ס ב"ה באופן כזה להוות נבראים שזהו ע"י האורות וכלים דאצי' דהאור הוא בחי' אור מצומצם והכלים הם בבחי' מציאות כו' (וגם בזה צריכים ממוצע לחבר האורות עם הכלים לפי שרחוק ערכם זמ"ז כו' וכמ"ש במ"א), וע"י הכלים האור מהווה כמהות הכלים כו', וההתהוות הוא בדרך אין ערוך כו'. אבל התהוות האצי' ה"ה בבחי' אצי' והיינו בבחי' קירוב הערך כו', וע"ה שנתהוו ג"כ בבחי' יש וכמ"ש והחכ' מאין תמצא שנמצא מאין בבחי' יש ונק' יש נאצל כו', מ"מ הרי א"ז בבחי' יש ממש ח"ו דמאחר שנק' יש נאצל הרי ש' אצי' שולל מבחי' יש וה"ז רק מה שנתגלה כח הכמוס והסתום באוא"ס המאציל כו' (ומה שנק' יש זהו מפני שבא בהתגלו' וכל התגלו' ה"ז בבחי' מציאו' דבר כו', וכמ"ש במ"א
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source