והי' עקב תשמעון את · ש"פ עקב, תרד"ע
תקפח
דבי"ע והאורות דנ"ר כו', אבל בחי' הכלים דאצי' גם כמו שהן בבי"ע דהיינו בחי' אור הנשמה דבי"ע כו' ה"ז בחי' בצלמינו להיות שזהו בחי' מח' כו' (וזהו דגם על אדם דברי' אומר נעשה אדם בצלמינו כו'), ומכ"ש דכמו שהן באצי' ה"ה בבחי' צלם כו', ומה שהן בבחי' דמות העיקר הוא ע"ש פעולתן והיינו דפעולתן בבי"ע יהי' בבחי' מציאות ובבחי' דבר נבדל כו', והיינו כנ"ל דבאצי' הן בבחי' בל"ג ופועלים ההגבלה רק חוץ לאצי' כו' והוא שהברי' תהי' בבחי' הגבלה כו', ומ"מ בפרטיות המדרי' גם באצי' זהו בבחי' דמות כו', וזהו מה שלפעמים נא' בצלם אלקי' ופעמים נא' בדמות אלקי' דאלקי' הוא בחי' הכלים כו', הנה בד"כ זהו בהכלים מצד עצמו ומצד פעולתן בבי"ע כו', ובפרטיות בבחי' הכלים עצמן זהו בחי' פנימי' הכלים וחיצוניות הכלים שזהו בחי' בצלמינו וכדמותינו כו'. ונמצא מובן דעיקר התאחדות הכלי עם האור הוא בבחי' פנימיות הכלים שזהו בחי' בצלמינו כו'.
קיצור. וצ"ל והלא כלים דאצי' הן עד"מ אותיות הכתיבה (ולפי הנ"ל ניחא), הענין הוא דאצי' בכלל הוא בחי' מח' שהאותיות חקוקים ומיוחדים בעצם האור (ובת"ז דברי' עד"מ אותיות החותם, י"ל בחי' ברי' שבאצי' בחי' פנימיות הכלים), ובמח' יש ב' מדרי' כשחושב את השכל והאותיות בלתי מורגשים שמיוחדים ממש בעצם האור, וכשחושב איך לדבר שזהו בחיצוניות האור ומורגשים, והדוגמא באצי' דהארת הקו בכללות האצי', ופנימיות הכלים הוא שמיוחדים ממש בפנימיות האור, וחיצוניות הכלים הוא בחיצוניות האור ובבחי' מורגש לעצמן (ועיקר כדמותנו הוא בבי"ע).
רצא) וע"פ הנ"ל יובן מ"ש והי' עקב תשמעון כו', דהנה תשמעון ושמרתם ועשיתם הן מחדו"מ, שמיעה הוא מח', ונודע דשמיעה הוא הבנה וכמו דבר כי שומע עבדך והיינו מח', שמירה הוא דבור וכמא' אם ערוכה בכל שמורה כו', ועשיתם מעשה כו', והן מחדו"מ בתורה דמח' הוא עיון התורה דעיקר מצות ידיעת התורה הוא עיון התורה כו', וגם צ"ל לימוד התורה בדיבור וכמ"ש ודברת בם, וכתי' חיים הם למוצאיהם למוציאיהם בפה דוקא, ומעשה הוא מה שעקימת שפתיו הוי מעשה, גם שיהי' הלימוד ע"מ לעשות כו'. גם במצות יש ג' ענינים אלו דמחדו"מ דהיינו כוונת המצות כו', הן הכוונה כללית דקבעומ"ש והן הכוונה פרטית שבכל מצוה כמו בתפילין לשעבד הלב והמוח כו' וכמ"ש בסש"ב פמ"א, וזהו בחי' מח' כו' ודבור הוא ברכת המצוה ומעשה עצם עשיית המצות כו'. והנה עיקר היחוד וההתקשרות ודביקות הנפש הוא במח' וכמשנת"ל פרפ"ח דמח' הוא לבוש המיוחד כו', וכמו בעסק התורה עיקר התקשרות הנפש הוא בעיון התורה וכן בכוונת המצות כו' וכמ"ש בסש"ב והמקיימן באמת הוא האוהב שם ה' וחפץ לדבקה
בו כו', אך הכוונה בתומ"צ הוא שתהי' ההתקשרות גם בדבור ומעשה כו', וכמו בתורה שגם הדבור דתורה יהי' בבחי' ביטול דאז הוא דבר הוי' כו', וכמ"ש ודברי אשר שמתי בפיך, וכתי' ומדברך נאוה, מדברך ל' מדבר שיהי' כמדבר לא זרוע שלא יהי' זרוע חכמתו ורצונו בזה שלא להשכיל בזה כפי שכלו ורצונו דוקא כ"א כמו שהוא אמיתית חכמתו ורצונו ית' כו', וזהו כאשר לימוד התורה הוא בבחי' ביטול ואז הוא דבר הוי' ממש כו', וכן במעהמ"צ שיהי' בבחי' ביטול דוקא כו',
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source