וה' אמר המכסה אני · ש"פ וירא, תרד"ע
תנו
ובפרט ע"י העבודה בההעלמות עצמן שיתהפכו לטוב, והיינו שהאדם ממתיק הגבו' שלו שהוא היצה"ר שיתהפך לאלקו' כו', והוא שהתוקף והעוז דנה"ב מתהפך לקדושה הן בתשו' בחילא יתיר שצר לו בנה"ט שלו והוא בא לידי תשו' כו' שהצעקה בזה היא פנימי' ועצמי' ביותר כו' (עמשית"ל), והן בבחי' תוקף האה' והרצוא ותוקף התענוג על אלקות כו', והו"ע לבי ובשרי ירננו שהלב והבשר הגשמי מרנן בבחי' אתהפכא ממש כו', והוא שהנה"ב אין לו שום טוב אחר כ"א רק הטוב דאלקות ובזה הוא מתענג בעצם כו'. שעי"ז מתגלה בחי' סתימות העצמי דבחי' עצמו' ח"ס כו', והוא שבחי' פלא נעשה בבחי' אלף כו', וכמ"ש ושאבתם מים בששון ות"י ותקבלון אולפן חדת כו', והיינו שבחי' פלא דח"ס יהי' לעתיד בבחי' אולפן ולימוד כו', שזהו לימוד חדש לגמרי, דהרי עכשיו כל ענין הלימוד הוא בהאור והגילוי לבד אבל העצם אינו בבחי' לימוד כו', ולעתיד יהי' עצמו' ח"ס בבחי' לימוד כו', וזהו דוקא ע"י ההסתר דגלות ששרשו מבחי' ח"ס (דהסתר הזה אינו רק כמו ההגבלות בס' השתל' בס' המשכת האור שמתמעט ממדרי' למדרי'
שהוא ג"כ בחי' הסתר כו', וכן המסכים והפרסאות שבס' השתל' המעלימים ומסתירים כו', אבל זהו רק כמו הלבוש שמעלים את האור דמ"מ הרי יש בזה קצת אור וגילוי כו', משא"כ ההסתר דג' הוא חשך עצמי כו' ושרשו מבחי' סתום בעצם כו'), ועי"ז יהי' גילוי בחי' עצמו' ח"ס כו'. וכמו במ"ת הי' צ"ל תחלה גלות מצרים ומבו' בתו"א ד"ה וידבר אלקי' כו' וארא כו' שזהו לפי שהמשכת האור הוא בבחי' מטי ולא מטי דתחלה הוא בחי' לא מטי ואח"כ בחי' מטי, דבחי' לא מטי הו"ע הצמצום הראשון שהוא בחי' סילוק האור והעדרו כו', וכמ"ש בד"ה פתח אליהו דלכן נק' מקו"פ שהוא בחי' העדר האור לגמרי שאינו ניכר האור מורגש אפי' בכח כו', שזהו התגברות בחי' החשך וההעלם על האור והגילוי כו', וכמו גולל אור מפני חשך כו' (והיינו שהחשך אינו רק העלם האור כ"א הוא חשך בעצם וגולל אור מפני החשך הזה כו'), ואח"כ גולל החשך מפני האור להיות בחי' הגילוי כו', והו"ע והחיות רצו"ש דמלמעלמ"ט תחלה הוא ולא מטי כו' וכמ"ש במ"א, וכפי ערך השוב שהוא הגילוי כך הוא בחי' הרצוא בתחלה והיינו דכאשר
ההמשכה היא בחי' הארה לבד הנה הרצוא הוא בבחי' העלם האור לבד כו', וכאשר ההמשכה הוא התגלות אור עצמי הרצוא שבתחלה הוא ג"כ בבחי' חשך והעלם בעצם כו' (והצמצום הראשון הגם דגילוי הקו שאח"כ הוא רק הארה לבד כנודע, י"ל מפני שהי' תחלת הגילוי בעולם קודם שהי' התהוות ההשתל' כו' הי' צ"ל בבחי' העדר האור כו', או י"ל שזהו בשביל המשכת בחי' פנימי' הקו כו', דע"ה שמה שנתגלה הוא בחי' הארה לבד מ"מ הרי הצמצום הי' בכרי שיהי' המשכת האור העצמי כו', וכמ"ש בעה"מ דתכלית הכוונה בהצמצום הוא בכדי שיהי' אח"כ בחי' הגילוי כמו קוה"צ כו', ומבו' במ"א שזהו למע' הרבה מכמו שהי' אוא"ס ממלא מקום החלל לפה"צ כו', והו"ע נתאווה הקב"ה להיות לו דירה כו', שהוא גילוי בחי' עצמו' א"ס ממש בבחי' פנימי' הקו כו', והוא ע"י העבודה בבחי' ההעלם וכמו בעסק התו' בקבעומ"ש כו', וכמ"ש מזה באורך בדרוש יו"ט של ר"ה רס"ו), ולכן הי' מתחלה זמן הגלות ושליטת מצרים מפני הסתלקות החיות למע' כו' (דבחי' סילוק הוא אינו העלם לבד והוא בחי' התגברות החשך כו' כנ"ל, דעי"ז הי'
למטה שליטת מצרים שהי' שעבוד קשה ביותר כנודע), ועי"ז דוקא הי' גילוי מ"ת כו'. וכמו"כ גלות האחרון הוא בחי' ההסתר בכדי שיהי' הגילוי
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source