ולא יכול יוסף להתאפק · ש"פ ויגש, תער"ג
רמא
וא"כ מכ"ש שי"ל כן באוא"ס הבל"ג שהאור הוא בבחי' פשיטו' ממש, הרי אינו בגדר בחי' חו"ב כו', וא"כ מה שאנו אומרי' שהוא מ"מ חכם ויכול (חכם בחכ' ויכול בבינה כו') הרי אותו האור ממש שהוא בבחי' חכ' הוא ג"כ בבחי' יכולת וכו', שהרי באוא"ס לא יש בחי' הכלים וזהו שאינם בבחי' חיוב כ"א בבחי' שלילה היינו שאינם בבחי' מהות ומציאו' דבר כלל כו', וא"כ אותו האור שהוא בבחי' חכ' הוא ממש גם בבחי' היכולת כו'. וזהו שאינם בבחי' מדרי' באוא"ס כ"א הפלאת אוא"ס בענין החכ' והיכולת כו', והיינו שהאוא"ס שהוא מופלא בבחי' החכ' ה"ה מופלא גם בבחי' יכולת וכה"ג, ובעצם הוא בבחי' פשיטו' העצמו' כמו שהוא כו'. וז"ע שהספי' שבאוא"ס הן בבחי' אין קץ שהן בעצם בבחי' א"ס, דענין הספי' הוא רק התגלו' העצמו' ממש וא"כ ה"ה בבחי' הפשיטו' דאוא"ס ב"ה כו' (תוכן הענין הנ"ל הוא דכמו בהאו"פ (להשיטה שהוא בבחי' פשיטו' ממש) קודם שמהווה את הכלים, כ"ה בהאור הא"ס גם כמו שאנו אומרים בו שהוא חכם ויכול כו', לפי שאינו בא בבחי' כלים ובבחי' מציאות דבר כו').
קיצור. וזהו ששייך ספי' גם באור הא"ס שהו"ע בהירות גילוי העצם שזהו דוקא באוא"ס, ולהיות שזהו התפשטות אור ע"כ יש שם ספירות רק שהן עד אין קץ ובעצם הן בבחי' א"ס, והענין הוא דלהשיטה דהאורות פשוטים לגמרי הרי האור המאציל את החכ' יכול להאציל את הבינה, כ"ש שהוא כן באוא"ס הבל"ג דאוא"ס שהוא מופלא בבחי' החכ' ה"ה מופלא בבחי' היכולת וכה"ג.
קכה) אמנם עדיין צ"ל מ"ש בע"ח שיש ע"ס דעיגולים איך הם מספר עשר, שהרי לפמשנת"ל באוא"ס הבל"ג הן ספי' עד אין קץ וגם הספי' עצמן הן בבחי' אין קץ ואיך שייך שם מספר ע"ס, ומאחר שהן ע"ס הרי לכאורה בהכרח לומר שהן במדרי' מחולקו' דאל"כ אינו שייך מספר עשר כו', ובאמת אינו שייך לו' באוא"ס הבל"ג מדרי' מחולקו' כו', וכמשנת"ל פרק פ"ב שגם מיעוט וריבוי אינו באמת באוא"ס הבל"ג, וכ"ש שאין התחלקו' מדרי' וכנ"ל שהן בבחי' אין קץ בעצמן כו'. אך הענין הוא דהנה נת"ל פנ"ו דאור הא"ס להיותו בבחי' גילוי מן העצם אינו בו שום שם כלל רק כמו שבא בבחי' מקיף לעולמו' ה"ה נק' בש' רצון כו', והנה הרצון הגם שהוא רק בבחי' מקיף לבד מ"מ מאחר שנעשה בבחי' מקיף אל האו"פ ה"ה בבחי' קירוב ושייכות אל האו"פ והארה ממנו בא בבחי' התלבשו' בהאו"פ כו', רק שאופן התלבשותו א"ז שנתפס בהאור לבוא בבחי' הגבלה (וכמו האו"פ שע"י ההתלבשו' בהכלי ה"ה בבחי' תפיסא שנעשה כמהות הכלי, וכמשנת"ל פי"ד בענין ח"ס וחכ' הגלוי' דבחי' חכ' הגלוי' ע"י התפיסא בכלי נעשה
בבחי' מהות חכ' עד שח"ס היא למעלה מן החכ' לגבה כו', ובהאו"מ אינו כן), אלא שגם בהתלבשותו בהאו"פ ה"ה כמו שהוא בבחי' בל"ג כו'. והענין הוא דהנה נת"ל פ"נ דהרצון הוא בבחי' מקיף על כל אברי הגוף ועל הכחות ופועל בהם בשוה באור המוחין שבראש כמו בכח ההילוך שברגל כו', ומ"מ הרי ברגל הוא בבחי' מקיף לבד, משא"כ במוחין הרי לבד מה שפועל בהם בבחי' מקיף (היינו שמכריח התגלו' אור המוחין כו' וכמשנת"ל פנ"א), ה"ה בא ג"כ בבחי' פנימי שהרצון בא בשכל להיות טעם לרצון כו', וזהו רק בבחי' הארת הרצון דעצם הרצון הרי אין טעם לרצון
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source