כי מראש צורים אראנו · ש"פ בלק, תער"ג
רצב
אלא דעיקר האותי' הן בעצם הנפש והוא כח ההתגלות שבנפש, ויש כ"ב מיני כחות התגלות בנפש דכל ההמשכות וההתגלות שבנפש הוא ע"י כח ההתגלות שבו כו', וכמו ההמשכה מכח השכל שבנפש ומכח המדות שבנפש הכל הוא ע"י האותי' שבנפש שזהו כח ההתגלות שבנפש כו', וכאשר באה ההמשכה וההתגלות מן הנפש הנה האותי' (שזהו כח הגילוי של ההמשכה ההיא) נמצא כלול בהאור וההמשכה שמהנפש כו', דתחלת ההמשכה וההתגלות הוא ע"י האותי' שהוא כח ההתגלות כו', ואח"כ נמצאו כח הגילוי שהן האותי' כלולים בההמשכה וההתגלות כו', ואח"כ כשבאים בהמוצאות נעשים בבחי' מציאות במורגש שע"י הוא הגילוי ממש כו', אבל עיקר האותי' הוא כח ההתגלות שנמצא בעצם הנפש וכן בהגילוים מהנפש כו', שהרי הדבור שמהמוצאות לבד יכול להיות גם בבע"ח וכמו עוף הזרזיר או הפופגאי שמלמדים אותו לדבר, ומ"מ אינו בכלל מדבר לפי שאין בהם כח ההתגלות כ"א שמלמדים אותם להניע המוצאות ועי"ז באים האותי', ולכן א"י לדבר רק מה שמלמדים אותם כו', וא"ז ענין הדבור דענינו הוא כח ההתגלות ועי"ז בא הדבור מהמוצאות
כו'. ונמצא מובן איך שאותי' המחדו"מ הן בדרך עו"ע שהרי נמצאים כלולים בהאור והגילוי שמהנפש ובאים מהן בדרך ממילא כו' (ועמשנת"ל פקמ"ז), ואותי' המח' שייכים יותר אל המוחין ואותי' הדבור שייכים יותר אל המדות כו' (ולכן אותי' המח' הן בדקות יותר כו'), ומ"מ ה"ז בבחי' מהות אחר מהכחות שבנפש (שזהו ההמשכה מהנפש) ובבחי' נבדל מהם כו', שהרי בנפש הוא רק כח ההתגלות שבנפש (שהוא כח נבדל כו'), וכמו"כ בההמשכות שמהנפש ה"ז רק בחי' הגילוי שלהם לא עצם מהות הכח כמו השכל או המדות כו' (והגם שהמדות הן ג"כ התגלות כו', זהו מפני שהן הארה לבד כו', וכמשנת"ל ד"ה ואשים דברי בפיך, אבל בעצם מהותם הן בחי' חו"ג וכה"ג, והאותי' עצם מהותם הוא כח ההתגלות כו'), וכמו"כ המדות הן מהות נבדל מן המוחין שה"ה כחות אחרים לא שכל כו', וכל ענין המדות הו"ע ההרגשה דהרגשת עצמו הוא יסוד המדות ואא"ל שום מדה כמו אה' או יראה בלי הרגשת עצמו כו' (וזהו שהדעת הוא חיות המדות ופנימיותן כו' וכמ"ש במ"א), וגם המדות הן בבחי' התפעלות כו', דבמוחין אינו שייך כ"ז
שאינם בבחי' הרגשה אדרבה הן בבחי' ביטול והנחת עצמותו כו' (וכמא' כל גיא שוטה כו' וכמו ראית איש חכם בעיניו כו'), ובכדי לבא על אמיתית השכל זהו דוקא כשלא יש הרגשת עצמו כו', וכן המוחין אינם בבחי' התפעלות אדרבה ההתפעלות מבלבל אל המוחין כו', וכן הרגש עצמו מבלבל אל המוחין כו' וכמ"ש במ"א, הרי שהמדות הן מהות נבדל מן המוחין כו', ומאחר שהן מהות נבדל הרי גם הארת המוחין שמאיר בהמדה אינו עצמו' המוחין כו'.
קיצור. ויקדים איך שיש ב' אופנים בעו"ע, הא' שהעלול מהות נבדל מהעילה, וכמו מדות שנולדים מן השכל ולפי אופן השכל, וה"ה מהות אחר שהן בבחי' הרגש עצמו ובהתפעלות, והמוחין הן ביטול והנחת עצמותו ובלי התפעלות, וכן כח המחו"ד הן עו"ע משכל ומדות, דכח מחו"ד הוא כח ההתגלות שבנפש שע"י הוא ההמשכות והגילוים מהנפש, וכן ההמשכות יש בהם כח הגילוי וזהו כח המחו"ד, וא"כ ה"ז בדרך עו"ע, והרי האותיות הן מהות נבדל מהנפש והגילוים, וממילא גם הגילוי שבהם הוא הארה נבדלת.
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source