ב כי ה' אלקינו הוא קיבול על הדבור אנכי ה' אלקיך וה' אחד הוא קיבול על דבור לא יהי' לך : ראה גם לקמן ד"ה את ה' האמרת ובהערת כ"ק אדמו"ר זי"ע שם. ובסה"מ תש"ח שם (ע' 203) מעיר ע"ז כ"ק אדמו"ר זי"ע: עפמ"ש בירושלמי ברכות פ"א ה"ה. — והנה לכאורה זה הוא רק להסוברים דלא יהי' לך הוא אזהרה דיחוד, וכדעת הרמב"ם (סהמ"צ מל"ת א. הל' יסוה"ת פ"א ה"ו) הרמב"ן (על סהמ"צ מ"ע א ומל"ת ה) סמ"ג (מל"ת א) ועוד. ועייג"כ שאילתות יתרו נב. אבל לא לדעת בה"ג (כפי גירסתנו וכפי' הרמב"ן שם) רש"י (שמות כ, ג) וסייעתם, דס"ל דלא יהי' לך הוא אזהרה לקיום צלמים. — אבל באמת גם לשיטת בה"ג ורש"י כן הוא, דמלבד דאמונת היחוד הבאה ב”ה' אחד" במילא שוללת גם קיום צלמים הנאסר ב”לא יהי' לך", הנה: א) אף דלא יהי' לך הוא אזהרה פרטית דקיום צלמים, ענינה וכונתה הוא השלילה דע"ז בכלל (בצד הל"ת) וחיוב אמונת היחוד (בצד הקום עשה). דוגמא לדבר לא תבערו אש, שהוא ציווי פרטי דהבערה, וענינו וכונתו השלילה דחילול שבת וחיוב דקדושת שבת. — ב) גם לבה"ג ורש"י אין מקרא דלא יהי' לך יוצא מידי פשוטו שהוא איסור ע"ז אלא דמאחר דכמה לווין כתובים בע"ז, במקום דאיכא למידרש דרשינן, ודרשינן מיתורא גם איסור דקיום צלמים. וכמש"פ בביאור מהרי"פ פערלא לסהמ"צ להרס"ג מ"ע ג-ד. וע"פ שתי דרכים אלו סרה התמי' על שיטת בה"ג ורש"י ממרז"ל דלא יהי' לך הוא ענינא דע"ז (ראה גיטין נז, ב. ירוש' קידושין פ"א ה"ב. שמ"ר פמ"ד, ט. במד"ר פ"ח, ד. זח"ב פו, א. ועוד). גם יובן מפני מה לא יהי' לך שמענו מפי הגבורה (עיין מו"נ ח"ב פל"ג. תניא רפ"כ). וסרה ג"כ קושית הרמב"ן (בפי' עה"ת) על שיטה הנ"ל.
ג בת"א ד"ה ויאמר משה אכלוהו היום : פ' בשלח סה, ב.
ד ובמ"א בד"ה מי זאת הנשקפה כמו שחר : תרל"ט, לעיל ע' שצב.
ה כמ"ש בסש"ב ר"פ ך' : ראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ תש"ח שם ע' 204.
שמהיכן זכו ישראל לק"ש ממתן תורה, שפתח הקב"ה שמע ישראל, אנכי ה' אלקיך כו', נענו כולן ואמרו ה' אלקינו ה' אחד, והיינו כי ה' אלקינו הואב ג ד ה
ולהבין ענין ג' עטרות, והעטרה שנטל לעצמו, גם להבין מ"ש (ישעי' ד' ג') והי' הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו וארז"ל (בב"ב דע"ה ע"ב) עתידין צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה, ופי' רש"י ז"ל שלע"ל יאמרו המלאכים קדוש לפני הצדיקים כדרך שאומרים עכשיו לפני הקב"ה. ולכאורה זהו דבר תימא מאד איך יתכן שיאמרו קדוש לפני הצדיקים כדרך שאומרים לפני הקב"ה. ובס' כלי פז על ישעי' הביא שהרמ"קו
ב כי ה' אלקינו הוא קיבול על הדבור אנכי ה' אלקיך וה' אחד הוא קיבול על דבור לא יהי' לך : ראה גם לקמן ד"ה את ה' האמרת ובהערת כ"ק אדמו"ר זי"ע שם. ובסה"מ תש"ח שם (ע' 203) מעיר ע"ז כ"ק אדמו"ר זי"ע: עפמ"ש בירושלמי ברכות פ"א ה"ה. — והנה לכאורה זה הוא רק להסוברים דלא יהי' לך הוא אזהרה דיחוד, וכדעת הרמב"ם (סהמ"צ מל"ת א. הל' יסוה"ת פ"א ה"ו) הרמב"ן (על סהמ"צ מ"ע א ומל"ת ה) סמ"ג (מל"ת א) ועוד. ועייג"כ שאילתות יתרו נב. אבל לא לדעת בה"ג (כפי גירסתנו וכפי' הרמב"ן שם) רש"י (שמות כ, ג) וסייעתם, דס"ל דלא יהי' לך הוא אזהרה לקיום צלמים. — אבל באמת גם לשיטת בה"ג ורש"י כן הוא, דמלבד דאמונת היחוד הבאה ב”ה' אחד" במילא שוללת גם קיום צלמים הנאסר ב”לא יהי' לך", הנה: א) אף דלא יהי' לך הוא אזהרה פרטית דקיום צלמים, ענינה וכונתה הוא השלילה דע"ז בכלל (בצד הל"ת) וחיוב אמונת היחוד (בצד הקום עשה). דוגמא לדבר לא תבערו אש, שהוא ציווי פרטי דהבערה, וענינו וכונתו השלילה דחילול שבת וחיוב דקדושת שבת. — ב) גם לבה"ג ורש"י אין מקרא דלא יהי' לך יוצא מידי פשוטו שהוא איסור ע"ז אלא דמאחר דכמה לווין כתובים בע"ז, במקום דאיכא למידרש דרשינן, ודרשינן מיתורא גם איסור דקיום צלמים. וכמש"פ בביאור מהרי"פ פערלא לסהמ"צ להרס"ג מ"ע ג-ד. וע"פ שתי דרכים אלו סרה התמי' על שיטת בה"ג ורש"י ממרז"ל דלא יהי' לך הוא ענינא דע"ז (ראה גיטין נז, ב. ירוש' קידושין פ"א ה"ב. שמ"ר פמ"ד, ט. במד"ר פ"ח, ד. זח"ב פו, א. ועוד). גם יובן מפני מה לא יהי' לך שמענו מפי הגבורה (עיין מו"נ ח"ב פל"ג. תניא רפ"כ). וסרה ג"כ קושית הרמב"ן (בפי' עה"ת) על שיטה הנ"ל.ג בת"א ד"ה ויאמר משה אכלוהו היום : פ' בשלח סה, ב.ד ובמ"א בד"ה מי זאת הנשקפה כמו שחר : תרל"ט, לעיל ע' שצב.ה כמ"ש בסש"ב ר"פ ך' : ראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ תש"ח שם ע' 204.ו ובס' כלי פז . . הביא שהרמ"ק : הובא באוה"ת קדושים שם ע' א'נח. נ"ך (כרך ב) ע' תשסב. עיי"ש.The Lubavitch Library · chabadlibrary.org