לחרובא עביד תשובהיט, בבחי' רצון פשוט, ולפי שהעני מגיע יותר לבחי' מיצר עי"ז תפלה לעני קודם לתפלה למשה, ומה גם שטענתו חזקה בתערומת הנ"ל למה יגרע חלקו שיהי' הוא העני, מאחר שגם קיום העשיר א"א להיות כ"א כשיהיו עניים דוקא, שהרי בכלליות ההשתלשלות הוא בדרך משפיע ומקבל וכנ"ל, וא"כ גדלה צעקתו וטענתו חזקה מדוע הגיע לחלקו שיהי' הוא העני, ומה ראו על ככה כו', ולכן תפלתו קודמת להיות בא בטענה חזקה כנ"ל, ולהיות כי לפ"ד הנכון עמו, והאמת כן הוא, והעניות שלו הוא מחמת שבסדר השתלשלות צ"ל כן ולא בחטאו בא, לכן יותר יכאב לבו מדוע הגיע לו ככה, ועי"ז יוכל לבוא יותר לבחי' המיצר להיות צעק לבם אל הוי' בבחי' רצון פשוט, ועי"ז תפלתו קודמת. ועמ"ש בד"ה ציון במשפטכ מענין ה' בצר פקדוך צקון לחש מוסרך למו, ממ"ש בזהר בשלח אימת מוסרך למו בשעתא דפקיד לון קוב"ה ברצועה, וחמו ימא סעיר וגלגלוהי זקפין ומאחוריהם פרעה ואבני גירין ובלסטראין כדין ויצעקו אל ה'. וזהו תפלה לעני כי יעטוף, יעטוף הוא ל' עטופים, ובהעטיף הצאן, והיינו שמתעטף א"ע מחמת שהוא מיצר לוכא עד שאין מקום לו כלל. והנה כתיב כי רוח מלפני יעטוף, ופרש"י שהוא ע"ד תפלה לעני כי יעטוף, והיינו כי רוח קאי על נשמות שיהי' כל א' בבחי' יעטוףכב דהיינו בבחי' רצון פשוט שהוא בחי' עני כמשי"ת כו'.
ובעבודה בנפש האדם הנה ארז"ל כל המנבל א"ע הקב"ה מגביהוכג, והיינו כשהוא מנבל א"ע להתמרמר על ריחוקו מה' אחד כי ידע אינש בנפשו עוצם ריחוקו מה', והיינו כשמתבונן איך שירדה נפשו האלקית פלאים להתלבש בגוף ונה"ב, שמתחלה היתה עומדת באהוי"ר כמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו, שהיתה עומדת באהוי"ר ודבוקה בה' אחד, וגם נפשו הבהמי' נלקחה מפני שור שבמרכבה שגם הם עומדים ברום עולם ומשמיעים ביראה, ואומרים קדוש וברוך, וכאשר מתלבשת הנשמה בגוף ונה"ב הנה לא די מה שהיא עצמה איננה חפיצה ליכלל בה' אחד, הנה היא מקררת גם הנה"א שיומשך אחר תענוגים גשמי' ולשכוח על ה' אחד ממכ"ע וסוכ"ע. וזהוכד שאומרים בתפלה סלח לנו כי חטאנו, דלכאורה צ"ל מפני מה