וידבר כו' בהעלותך כו' (א)
תכג
ופי' רש"י יכול יהיו חותמין בכולם ת"ל והי' ברכה בך חותמיןכג כו' והוא מהגמ' פסחים דקי"ז, ואיך אנו אומרים שמעלת אהבת אהרן גדלה על מעלת אברהם אוהבי כו'.
אך הענין דכתיב ואהבת את ה' אלקיך, ונודע כי שרש תיבת אהבה היא אבה שפירושה לשון רצון, וא"כ פי' ואהבת שהרצון יהי' לאלקות כי העיקר הוא הרצון שהוא בחי' פנימיות המדות וקיומם, וכמו שאנו רואים בחוש שהכל תלוי ברצון והרצון מנהיג מדות האדם, כמו עד"מ כשיש לפניו דבר שיש בו תענוג לפי טבע המדות, מ"מ אם מסלק רצונו מדבר ההוא מפני איזה טעם שיש לו בזה, אינו מקבל תענוג כלל מדבר ההוא, הרי כי הרצון מהפך טבע המדה שמצד עצמה כו', וכן להיפך כשיש לו לאדם איזה צער ח"ו והוא ממלא רצונו בצער ויסורים שעושה בעצמו אינו מרגיש כ"כ את הצער שמצטער כו'. וע"ד שמצינו בר' יהודה חסיד שהי' מתענה בכל יום גם בשבת, שלכאורה השבת מצוה לענגו, אלא מפני שהי' אצלו הרצון חזק להתענות דוקא, והעדר התענית לצער הי' נחשב אצלו לכן התענה גם בשבת למלאות רצונו שהי' מתענג מזה, וזה עצמו הי' אצלו ענג שבת כו'. וע"ד שהתירו להתענות תענית חלום בשבת אם נפשו עגומה עליו, והיינו מפני שהתענית אם כי בעצם מצער גוף האדם, מ"מ כשיש לו רצון חזק בזה, הנה הוא מקבל ענג מזה. ונמצא כי הרצון מהפך טבע המדה שמצד עצמה. וזהו ואהבת את כו' שכל הרצון יהי' לאלקות שלא יהי' בחי' רצון וחפץ אחר זולתו ית' וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, וכתיב כלה שארי ולבבי.
והאיך יהי' הדרך לאהבה זו, הקדים הכתוב פסוק שמע ישראל כו', והיינו להתבונן היטיב ולשום על לבו איך שהוא ית' אחד בשמים ובארץ וד' רוחות העולם, שע"ז רומז תי' אחד החי"ת רומז לז"ר וארץ, והד' רומז לד' רוחות העולם שהם בטלים להאל"ף שרומז לאוא"ס ב"ה אלופו של עולם, ולכן נאמר אחד ולא יחידכד לפי שבתיבת אחד דוקא מרומז איך שבחי' המקום דו"ק מעלה ומטה וד"ר העולם בטלים לאלופו של עולם. ושרש ו"ק אלו הם ששה מדות עליונות שיש בהם מעלה ומטה, מעלה הוא בחי' השגה היותר עליונה מבחי' שלמטה הימנה, וכן ימין ושמאל כמ"ש צפון וימין אתה בראת, ומזרח ומערב הם קדם ואחור כמ"ש קדמה מזרחה וא"כ המערב הוא אחור, וכולם בטלים לאוא"ס אלופו של עולם כמ"ש לך ה' הגדולה והגבורה כו'. וכן בחי' ו"ק גשמים, והיינו כלליות בחי' מקום, וכדכתיב הנה מקום אתי, שהמקום בטל אליו ית', והיינו להיותו בחי' סוכ"ע שלפניו ית' אינו שייך כלל בחי' מקום וזמן שהם נבראים מאין ליש, והם בבחי' גבול. ויותר אנו רואים זה בזמןכה איך שהזמן הוא מוגבל שהרי אם תתחיל למנות הזמן מעתה ולעתיד א"א שיהי' בלי
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source
Suggest a fixSent for review
Report a problemNo account needed
Embed on another site
About this page
Details
- Work
- Toras Shmuel
- Volume
- תרל"ט ח"ב
- Id
- rh-sa48cw44
Copies
Recent activity
No fix suggested or problem reported here yet.