אתעדל"ת שע"י הקרבנות או תפלה גורם המשכת אלקות זהו דוקא בבחי' איהו וגרמוהי, לפי שגרמוהי הוא בחי' כלים בחי' גוף, וכדי שיהי' התחברות אוא"ס בבחי' מדות שהוא בחי' גרמוהיטז זהו ע"י הלחם דוקא, וכמו למשל למטה בנפש האדם. משא"כ בבחי' איהו וחיוהי חד א"צ כלל לבחי' לחם לפי שבחכמה מתאחד שם אוא"ס ממש. וכמו למשל למטה כדי שיתאחדו כחות הנפש עצמן עם הנפש אינו צריך כלל לבחי' לחם, רק כדי שיתחבר הנפש עם הגוף שהגוף אינו בערך כלל אל הנפש שזה רוחני וזה גשמי צריך לבחי' לחם, משא"כ כחות הנפש עם הנפש שאינו צריך לבחי' לחם, כך בחי' איהו וחיוהי חד שם אינו צריך לבחי' לחם. ואף שנאמר כולם בחכמה עשית שגם החכמה אינו בערך כלל אל אוא"ס, מ"מ כלי החכמה הוא באופן אחר ממש, עד שאינו שייךיז לומר כלל על בחי' חכמה בחי' גרמוהי, רק שנק' בחי' חיוהי שהוא בחי' חיות, וע"כ נעשה בחי' איהו וחיוהי חד גם לא ע"י לחם העלאת מ"ן מלמטה למעלה, כי זווג דאו"א הוא יחוד תמידי תרדל"מ לעלמין כו' (ומה שאמרו ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים שקאי על בחי' חכמה, זהו בחי' חכמה שבמדות מוחין דז"א, משא"כ בבחי' חכמה עצמה אינו שייך כלל שם בחי' לחם ישראל מפרנסין). וזהו באתרי' לאו אורחי' למיכל דהיינו בבחי' איהו וחיוהי חד אינו שייך כלל לומר בחי' לחם. ודרך כלל ההפרש בין איהו וחיוהי לאיהו וגרמוהי חד זהו ההפרש בין יחוד י"ה ליחוד ו"ה, שבחי' י"ה שם אינו שייך בחי' לחם, ובבחי' ו"ה שם שייך בחי' לחם כו'. וזהו שהקרבנות היו רק על המזבח החיצון, משא"כ על מזבח הפנימייח לא הי' שום קרבן, לפי שמזבח הפנימי הוא ענין מה שבאתרי' לאו אורחא למיכל, וע"כ לא היו מקריבין ע"ג המזבח הפנימי שום קרבן.
ד) ובזה יובן ענין עוה"ב שאין בו אכילה ושתי'יט, והיינו לפי שבעוה"ב יהי' בחי' המשכת תוס' אורות, שיהי' התגלות בחי' איהו וחיוהי דהיינו שיהי' התגלות בחי' חכמה, כי אותיות איתן משמשות לעתיד, שלע"ל יהי' התגלות בחי' איתן בחי' חכמה כו' שהוא בחי' איתן. וזהו מ"ש ביוסף ותשב באיתן קשתוכ, והיינו כי יוסף הוא ע"ש תוס' אורות שקאי על לע"ל וכמ"ש והי' ביום ההוא יוסיף אד' שנית ידו, ולע"ל יהי' גילוי בחי' איתן שהוא בחי' י"ה, ע"כ נא' ביוסף ותשב באיתן קשתו