חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, ויש שעבודתם בהתנשאות כמו ויגבה לבו בדרכי ה', ואהרן מדליק הנרות שיהי' מקרב איש ולב עמוק בכליון ורשפי אש בל"א מיט א ברען.
והענין דהנה יש אהבה דאהרן ואהבה דאברהםיז, אהבה דאברהם היא אהבת עולם ואהבה דאהרן היא אה"ר, וצ"ל האיך אהבה דאהרן למעלה מאהבה דאברהם, והלא כתי' אחד הי' אברהם ותורה היא נצחיות ואיך שייך שיהי' אהרן למעלה ממנו במדריגה, וגם אמרז"ל יכול יהא חותמין בכולן ת"ל והי' ברכה בך חותמיןיח ואין חותמין בכולן מגן אברהם [והכל הולך אחר החיתום] והוא גמר הענין, ואהרן הי' אחר אברהם איך שייך שיהי' למעלה ממנו.
והענין דהנה אה"ע הוא מ"ש ואהבת את ה' אלקיך, דהנה שרש אהבה אבה ל' רצון, והנה רצון הוא פנימיות המדות, ויכול להפוך המדה היפוך טבעה, דהנה כשבא לאדם איזה דבר שצריך להתענג ממנה מ"מ כשברצונו שלא להתענג מזה אינו מתענג, וכן להיפך כשבא לו דבר שצריך לצער מזה וכשברצונו שלא לצער מזה אינו מצער אדרבה מקבל עונג, וכמו ר"י החסיד שהי' מתענה בכ"י וגם בשבת הגם שמצוה לענגו מ"מ זה הי' העונג שלו, וכן ת"ח שרי להתענות בשבת מפני שנפשו עגומה עליו זהו העונג שלו מה שמתענה, הרי שהעיקר הוא הרצון. וזהו שמצד הרצון אפשר לבוא לאהבה. והוא ע"י ההתבוננות בפסוק ראשון דק"ש שמע כו' אחד, ח' הוא ז' רקיעים וארץ, וד' הוא ד' רוחות העולם כולם בטלים לאלקות, דכמו שיש ו"ק למטה כמו"כ יש למעלה ג"כ דכתי' צפון וימין אתה בראתם, מזרח הוא קדמה מזרחה, מערב נק' אחור (וכ"ה באמ"ב פה"ש פ"גיט) וזהו שהמקום ומקור המקום בטל לאלקות (ע' באמ"ב פה"ש פ"א). ונוכל להבין זה מזמן (צ"ע מה ראי' מזמן יותר ממקוםכ) דהנה גבול לגבי בלתי בע"ג אינו בערך דמה שאדם יכול לספור אפי' נו"ן אלפים יובלות, דהנה שית אלפי שני הוא שבוע, ויש שנה, שמיטה, יובל, נו"ן אלפי', והנה א' לגבי מספר גדול ה"ז בערך אבל גבול לגבי בלתי בע"ג אין לו ערך כלל, וכמו"כ מקום לגבי למעלה ממקום ג"כ אין ערוך כלל.
וכשיתבונן בזה יהי' לו אהבה ותשוקה לאלקות וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, שמים הוא תענוגים רוחניים וארץ תענוגים גשמייםכא (צ"ל למה לא פי' כמו בכ"ד ארץ געה"ת), תענוגים רוחניים הוא תענוג שבג"ע דכל