יחי' האדםיח, ולכאורה צ"ל הלא באדם ישנו ג"כ בחי' מוצא פי הוי' מאמר נעשה אדם כו', אלא דהנה ידוע ששרש דצ"ח שרשם גבוה מבחי' אדם רק שנפלו בשה"כ ולכן כאשר האדם מברר אותן הם מחי' את האדם, כן התו"מ שרשם גבוה מאד כי תר"ך מצות הם תר"ך עמודי אור בחי' כתריט רק שנתלבשו בדברים גשמי' וצריך האדם לברר אותן ועי"ז שמקיים אותן בבחי' ביטול עי"ז נמשך גילוי אוא"ס ב"ה. אך עיקרה של המצוה הוא הכוונה, כמשארז"ל מצות בלא כוונה כגוף בלא נשמהכ, שע"י הכוונה נעשה כלי להמשיך ע"י גילוי אלקות, ולזה נתקן ענין התפלה שהתפלה היא הרצוא לאלקו', ולזה נק' התפלה סולםכא מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה שזהו ענין הרצוא, ואח"כ יוכל להיות מלאכי אלקים עולים ויורדים בו דהיינו המשכת אלקות ע"י מצות. וזהו מ"ש וזאת המצוה ואח"כ א' שמע ישראל לבד, לפי שק"ש היא כללות כל המצותכב, לפי שק"ש היא תחלה בחי' רצוא למס"נ באחדכג, ואח"כ כתיב ואהבת בכל מאדך שהוא ענין ביטול היש לאין, ואח"כ כתיב והיו הדברים האלה וקשרתם שהוא מעשה המצות.
קיצור. שע"י המצות ממשיכי' מבחי' ראשון, כמ"ש ראשון לציון שע"י ציון מעשה המצות ממשיכי' בחי' אני ראשון, וסדר ההמשכה הוא ע"י בחי' מצותיו הקב"ה מניח תפילין שנמשך במוחין חב"ד, והוא ע"י וצונו שמה שהוא עושה זהו ע"י שאומר לישראל לעשות, אך העשייה צ"ל בבחי' ביטול, כי הוקשה כו' לתפילין שהם לשעבד הלב והמוח, וזהו גדולי' מעשי צדיקים ממעשה שמים וארץ, וזהו לכו לחמי בלחמי שכמו הלחם בשרשו גבוה יותר רק שנפל בשה"כ וצריכי' להגביהו ואז מוסיף חיות באדם דתיקון גם ברוחניות כמשנ"ת בד"ה וידבר משה אל ראשי המטותכד, כן מצות שרשם בכתר ונשפלו בדברי' גשמיים וצריכין להעלותם ואז הם כמשל הלחם שמחי' כו', והעיקר הוא הכוונה וז"ע תפילה סולם דא צלותא ומלאכי אלקי' הם מעהמ"צ שהם שלוחי' כמ"ש במד"ת פ' ויגש הוי זהירי' במצות שהם שלוחי ושלוחו של אדם כמותו, ולכן על ק"ש שהיא רצוא נא' וזאת המצוה להיותה כוונת כל המצות.