תעו

את הבהמה שרשו מבחי' חכמה קו הימין, בחי' ימין מקרבת, וארי' דאכיל קרבנין, אריה אור י"ה, ופני ארי' אל הימין הוא בחי' ימין מקרבת שמקרב הבהמה, שז"ע קרבן ל' קירוב, משא"כ נדרים בכלל הוא בחי' שמאל דוחה.

ובעבודה בנפש האדם זהו ההפרש בין תורה לתפלה, שתפלה הוא בחי' שמאל דוחה שז"ע הוידוים שאומרים בתפלה אחר שמו"ע אשמנו בגדנו, וגם בתפלה אומרים סלח לנו כי חטאנו, ולכאורה יפלא למה אחר המס"נ בק"ש אומרים סלח לנו^יב כו' והוידוים שאחר שמו"ע. אך הענין הוא דקודם התפלה דרך איש ישר בעיניו ואם לא עבר על רצונו ית' ועושה ומקיים רצונו ית' בקיום המצות נדמה לו שקרוב הוא ואינו מרגיש כלל דקות הרע שבו, אך לאחר פסוד"ז שהוא מל' זמיר עריצים כמ"ש במ"א^יג, וברכות ק"ש הוא אריכות ההתבוננות בביטול המלאכים איך שהאופנים וחיות הקדש כו' ועי"ז פועל הביטול בנה"ב שמסכים ג"כ להיות כי שרשו משם כמ"ש במ"א^יד, ואח"כ בק"ש כאו"א לפום שעו"ד אם למס"נ באחד או לכה"פ בבחי' בכל נפשך ביטול היש לאין, והעלי' דשמו"ע, אז רואה ומרגיש בנפשו דקות הרע המונעו ומעכבו שע"י א"י להתעלות כו' לכן אומר סלח לנו כי חטאנו, ועיקר הוידוי הוא לאחר התפלה אשמנו כו' שהו"ע הרחקת הרע ודחייתו בבחי' שמאלו תחת לראשי בחי' שמאל דוחה לבלי יעכבו עוד מלהתעלות כו', וה"ז כדוגמת הנדרים שהם בבחי' שמאל דוחה, מפני כי אינו יכול להעלותו לכן פורש ממנו ומדחה אותו כו'. אבל ענין התורה הוא בחי' ימין מקרבת לקרב דברים שבנוגה שהתורה היא בחי' ימין כמ"ש מימינו אש דת, ובחכמה שבתורה אתברירו בחי' קו הימין שגם דבר זה שבנוגה יוכל להתעלות כו'.

וז"ע התרת נדרים שאומרים כל נדרי ביוהכ"פ, שהו"ע התרת נדרים או משנה העברה או על שנה הבא כמחלוקת הפוסקים בזה^טו, ולכאורה הלא יוהכ"פ הוא מעשי"ת שנת"ל שהם בבינה ואיך משם יומשך ענין התרת נדרים. אך הענין הוא דלוחות האחרונות ניתנו ביוהכ"פ שהוא יום הארבעים מארבעים יום דלוחות האחרונות, לכן אז יכול להיות התרת נדרים כענין החכם שמתיר את הנדר כו', וע' בת"א בד"ה כי אברהם לא ידענו (דקנ"ו ע"ב דפוס קאפוסט^טז), והנה פורים ויוהכ"פ בחד דרגא הארת יסוד אבא בנוק' והארתו יוצא עד למטה בבי"ע.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org