תה

שמהיכן זכו ישראל לק"ש ממתן תורה, שפתח הקב"ה שמע ישראל, אנכי ה' אלקיך כו', נענו כולן ואמרו ה' אלקינו ה' אחד, והיינו כי ה' אלקינו הוא^ב קיבול על הדבור אנכי ה' אלקיך, וה' אחד הוא קיבול על דבור לא יהי' לך, ונמצא מובן שז"ע העטרה שעטרה אמו זו כנס"י ביום חתונתו זו מ"ת דוקא. אמנם באמת מכתירין אותו בכל יום בבחי' עטרה זו, כי יש בחי' מתן תורה בכל יום שזהו שמברכין נותן התורה ל' הוה כו' כמ"ש מזה בת"א ד"ה ויאמר משה אכלוהו היום^ג ובמ"א בד"ה מי זאת הנשקפה כמו שחר^ד ובכ"ד, וק"ש היינו ה' אלקינו ה' אחד הוא קבלה על אנכי ולא יהי' לך שכוללים כלליות תרי"ג מצות שאנכי כולל רמ"ח מ"ע, ולא יהי' לך כולל שס"ה ל"ת כמ"ש בסש"ב ר"פ ך'^ה) ושנים שנתן בראש בניו זהו שבשעה שהקדימו נעשה לנשמע ירדו מלאכי השרת וקשרו להם ב' כתרים אחד כנגד נעשה כו'.

ולהבין ענין ג' עטרות, והעטרה שנטל לעצמו, גם להבין מ"ש (ישעי' ד' ג') והי' הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו וארז"ל (בב"ב דע"ה ע"ב) עתידין צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה, ופי' רש"י ז"ל שלע"ל יאמרו המלאכים קדוש לפני הצדיקים כדרך שאומרים עכשיו לפני הקב"ה. ולכאורה זהו דבר תימא מאד איך יתכן שיאמרו קדוש לפני הצדיקים כדרך שאומרים לפני הקב"ה. ובס' כלי פז על ישעי' הביא שהרמ"ק^ו בס' הפרד"ס שלו

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org