שצז

והיינו בחי' חסד אל כל היום, שכל מדה מששה מדות דז"א שהם בחי' סדר זמנים כשמתגלה בבחי' מלכותו ית' נעשה מזה למטה אלף שנים^ו, ולכן אלף שנים הראשון היו כולם חסד כמארז"ל דור אנוש היו נזונים בחסדו של הקב"ה, לפי שאלף שנים הראשון היו מספירת מדת החסד שהאיר במל', שמבחי' סדר זמן של מדת החסד נעשה במל' אלף שנה שהי' נשפע חסד למטה, וכן מסדר זמן שבמדת הגבורה כשהאיר בבחי' מל' נעשה במל' בחי' זמן של אלף שנים שהם מבחי' הגבורה ולכן הי' בהם המבול (שהי' אלף ותרנ"ו ליצירה) והפלגה (הי' אלף תתקצ"ו ליצירה), ואלף שנים השלישי הם ממדת הת"ת ולכן בהם הי' מ"ת, שמ"ת הי' שני אלפים ותמ"ח ליצירה^ז. אמנם הנה כ"ז הוא בבחי' המדות שהם בחי' סדר זמנים עכ"פ, אבל בחי' מי הוא למעלה גם מסדר זמנים, וכמ"ש במ"א בענין ההבדל שבין מוחין למדות שענין המדות הם לזולתו דוקא, כי הן עצם המדה והן פעולת המדה היא לזולת דוקא כמשנ"ת מזה בכ"ד^ח, משא"כ בחי' המוחין הן מצד עצמם והן מצד פעולתם כמשנ"ת בד"ה אשר ברא אלקים^ט לעשות הראי' מרפב"י ורשב"י בגמ' שבת פ' במה מדליקין דל"ג סע"ב, ולכן המוחין דחו"ב הם למעלה גם מסדר זמנים, וזהו מי שהוא בינה ברא יומו, וברא פרנסתו ג"כ כו'. ומ"ש רז"ל אלפים שנה קדמה תורה לעולם שהם אאלפך חכמה אאלפך בינה ונק' ג"כ יום כמ"ש ואהי' אצלו שעשועים יום יום, זהו רק שם המושאל לבד, שבאמת אינו שייך כלל במוחין דחו"ב גם בחי' סדר זמנים כו'. ועוי"ל שזמן הוא במל', וסדר זמנים הוא כלליות הע"ס, או בחי' המל' שבכל הט"ס שלמעלה מבחי' המל' שמהם נבנית המל' להיות בבחי' פרצוף שלם. ולמעלה מע"ס אינו שייך גם בחי' סדר זמנים, וזהו בחי' מי שברא יומו, כי פי' מי הוא שאינו מושג מי הוא ע"ד בחי' והחכמה מאין תמצא ומשם הוא שרש המן כו').

ולכן בכל המאכלים מותר להכין מיום לחבירו לפי שיכול להיות שיהי' נפסק ההשפעה למחר כו', משא"כ המן שהוא נמשך מבחי' שנמשכים המדות שהוא בחי' אני הוי' לא שניתי ע"כ אסור להכין מיום לחבירו לפי שמשם אין שייך שינוי כלל כו', ולכן צ"ל דבר יום ביומו.

(ועדיין צ"ל^י מה שביום הששי לקטו לחם משנה שני העומר לאחד שיום הששי מכין לשבת, דלכאורה קשה אע"ג שבשבת א"א להיות ירידת והמשכת

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org