אבל ההוד נשאר לא ניתקן עדיין כנודעיב, ולכן יכול להיות יניקה לחמץ הוא היצה"ר כמ"ש מכף מעול וחומץ). וזהו שחמץ שהוא בחי' גבורות א"א להתעלות בקרבנות. וענין הפתח התחתון של החי"ת הוא בחי' לפתח חטאת רובץ, ולכן בשמות השבטים לא נמצאו אותיות ח"ט כו'. אבל מצה היא בחי' ביטול ושפלות, וז"ע פתח קטן שהוא פיה פתחה בחכמה כו', ומצד בחי' החכ' לא נמצא יניקה כו' כי ימותו ולא בחכמה כו'. אבל התודה ושתי הלחם היו באות חמץ, והיינו מפני כי תודה הוא בחי' חכ' כנ"ל, ושתי הלחם הם בחי' תושב"כ ותושבע"פ, שאורייתא מח"ע נפקת לכן מצד שהם עצמם בחי' חכ' יכולים גם חמץ להקריב לפי שבחכ' לא הי' שבה"כ כי ימותו ולא בחכ' כנ"ל, ואף גם זאת הוא רק אכילה לכהנים ולא ע"ג המזבחיג ודוקא אכילה לכהנים כו'.
(ולהבין ענין מעלת אכילת כהנים, הנה בענין הנדרים שהם בבינה נת' בד"ה וידבר משה אל ראשי המטותיד, שענין הנדר שדוחה גם ההיתר בשמאל דוחה, מפני שמשער בעצמו שלא יוכל להעלותו, לכן פורש א"ע ממנו, משא"כ החכם מתיר הנדר, והיינו מפני כי החכם הוא שמקבל מבחי' חכמה, ולכן הוא מתיר הדבר שמק"נ שהדיח אותו בנדר שיתברר ויתעלה, כי בחכמה אתברירו ויוכל לברר ולהעלות ק"נ. וזהו ההפרש בין אתכפי' ובין אתהפכא, שהנדר הוא ע"ד אתכפיא, ות"ח שמתיר הנדר זהו ע"ד בחי' אתהפכא מחשכא לנהורא. ודוגמא לזה מצינו שארז"ל ע"ה אסור לאכול בשרטו, והיינו מפני שהבשר שהוא מותרות שהרי יכול לחיות גם כשלא יאכל בשר, הנה תאות הבשר מורידו ומפיל אותו, היינו שמגשמו יותר, משא"כ ת"ח שמקבל מחכמה הנה מצינו שארז"ל עד דלא אכילנא בישרא דתוראטז לא צלילנא דעתאי, שהבשר הוסיף בו צלילות הדעת, והיא ג"כ מטעם הנ"ל