אהובי1 ידידי חביבי כנפשי מנעוריי2 איש נאמן רוח ונבון דבר כו'.
המכסה אני מידיד נפשי כל הקורות אותנו בשנה דאשתקד בשעת הרעש, ומגודל הניסים והנפלאות והאותות האלקיי' הנוראים אשר ראינו מאור ישראל אבינו3 ז"ל הכ"מ4, לא נפל דבר ו[לא] חצי5 דבר מכל אשר6 [דיבר ו]יצא מפי רוח קדשו ז"ל, כאשר ישאל איש בדבר האלקים7 ממש, וכאשר נראה בעליל8 לכל ישראל היתה אורה [ושמחה] וששון כו'.9
ותחילת הענין כך הי'. [כי] מיד כאשר נכנס השונא [הצר] הצורר והרוצח הכללי הידוע בשמו, לקצה גבול פולין לקאוונע ולווילנא וכו',10 התחיל להתייעץ עמנו איך לברוח למדינת רוסיא הישנה11 דוקא, באמרו שאם לא יגבה לבו ויסכל12 דעתו לילך13 גם לרוסיא, יוכל להיות שיתחזק14 [באותה ארץ וייאחז בה] וישאר במדינת פולין (אך ה' [ית'] סכל דעתו, וזהו יסוד מפלתו כו' וד"ל).
אבל זאת צרה גדולה ליהודים, [כי] לא ישאר אחד [ח"ו, לא] ביהדותו ולא ברכושו, כי תכלית שנאה שנאתיו,15 כי [הוא] הוא השטן16 המנגד בכל ההתנגדות של הרע אל הטוב, הוא תוקף הקליפה והדין הקשה, היפוך החסד והטוב, רק מות ורע, וכל חיותו לפעול רע, וכמו העלוקה וכו'.17
אך מובטחני שלא יתקיים, כמ"ש תמותת רשע רעה כו'.18 כי חסד אל כל היום19 והחסד גובר לעולם על הדין כמ"ש כי גבר [עלינו] חסדו כו'20 ע"כ שבחוהו21 כל האומים,22 כי כולם נוטים ומתאחדים יותר בקו הימין של חסד. ובפירוש אמר ששרש מלכות יון23 מבחי' החסד, והוא מלך הצפון24, כי כל השפע מצפון כמ"ש שולחן בצפון.25 ותוקף החום העדר כל בדרום [דוקא] וכו', והמלחמה דחסד וגבורה כמו מלחמה דאש ומים ממש, והחסד גובר. ולזאת26 כל המלכים יהיו לעזר לאדונינו הקיסר יר"ה27 בודאי בלי שום ספק וספק ספיקא.28
והעיקר המופת לזה הוא, אשר ב' הפכים המה (מלכות יון עם מלכות צרפת) בענין הגסות וההתנשאות, שכל עיקר מהות נקודת השונא הם ב' דברים, [הא'] הכעס והרציחה [על המנגד] לאבד נפשות לאין29 מספר בלי הרגשה כלל וכלל, ותוקף הנצחון30 עד לתכלית כיליון ואיבוד עצמו.31 והב' הגיאות וההתנשאות, לתלות ולסמוך על כחו וגבורתו בעוצם החכמה והנהגת ההילוך לסדר בעניני32 המלחמה, וגם בעוצם33 הצלחתו, על זה נאמר אם תגביה כנשר [משם אורידך] כו'.34 ובסנחריב נאמר יען כי גבה [ליבך] כו',35 כי כל המתנשא ותולה בכח עצמו לומר כחי ועוצם ידי36 ומסלק השגחת ואמונת וביטחון באלקים, על זה נאמר הנה הגבר אשר37 לא ישים אלקים מעוזו ויבטח כו',38 ישפילנו ה' בתכלית ההשפלה והנפילה, להראות לו כי ה' [הוא] הנותן כח וחיל39 כו'. וראי' ממפלת סנחרב, שלא הי' בעבור זכות עם יהודה, רק בעבור גובה אפו כמבואר בכתובים.40 וגם בכאן נראה בעליל41 שלא היתה מפלתו רק בעבור גאונו וגובה לבבו, ויאמר לאל סור [ממנו] כו',42 וכידוע מהליצנות שהתלוצצו43 באמונת האל כו'. יאבדו ויעקרו מגזע שרשם44 בלי ישאר להם שריד [ופליט]45 בעולם.
וגם זכר ה' אשר הרבו להרע לישראל46 לשפוך דם נקי כמה מאות שנים במדינת צרפת, כמבואר בס' 'שבט יהודה' באריכות,47 ודורש דמים אותם זכר48 כי לא ינקה לדור שלישי ורביעי כו'49, כמו כי לא שלם עו"ן האמור"י עד הנה,50 הרי דקדקו ושקלו במשפט עונו בפרט כמה דורות, עד שבא קיצו וגזר דינו כו', כמ"ש השופט כל הארץ51 כו' על מלכי האדמה באדמה52 כו' דוקא, זה ישפיל וזה ירום53 כמבואר [זה] וידוע לכל יודעי דעת54 וכו' ברור כשמש בצהרים55 וד"ל.
ולחכם ונבון כמותו56 מובן57 נופת צוף אמרי אמת האלה הנאמרים מפי רוח קדשו ז"ל, דברים אמיתים וברורים, וכאשר נראה בעליל עכשיו לכל בר דעת, שזהו שרש ויסוד מפלתו גם עכשיו, באמרו כי לא יוכל לבוא בהכנעה לעולם.58 כן יאבדו כל אויביך ה' כו'.59
והנה לעומת זה ממש הוא בחי' חסד וטוב העצמי, שמהותו הפכי ממש, דהיינו לחוס ולחמול על כל, לרעים [גם כן] כמו לטובים. כי מטבע החסד והטוב להשפיל את עצמו מכל וכל ולהרגיש בצער ויסורים של הנמוך והשפל ביותר מעל עצמו ממש. וממילא מסתעף ממדה זאת ענין מדת השפלות והביטול בתכלית, שלא להרגיש בכחו ועוצם ידו. גם כי60 הגדיל והפליא61 לעשות ומצליח, איננו תולה בכח עצמו כלל וכלל, אדרבה ברור לו כשמש שאין זה כח עצמו, כי יודע ומכיר62 היטיב שלא בכח יגבר איש63 ולא בגבורת הסוס64 כו', ולא בכח שכלו, רק [כי] לה' המלחמה65 העוז והכח בחכמה וגבורה [ועצה] כו'. וכל בטחונו בה' שידריכנו בדרך השכל וההנהגה הנכונה וכטוב בעיניו66 יעשה להרים או להשפיל כו' הכל [מקבל] בכי טוב וכו'. וזהו שרש ויסוד לסיבת העזר האלקי להרים קרנו בחכמה וגבורה ועצה כו', וכמ"ש יעקב קטונתי מכל החסדים כו'.67 וכל המשפיל את עצמו הקב"ה מגביהו.68 וזהו עיקר הסימן לתוקף הצלחת69 האלקית. דוק ותשכח בכל הסיפורים שבימי70 הקדמונים ותמצא כן ברור כשמש וכו'.
ומדה זאת נראה בעליל ל[עין] כל אשר יש לו קצת דעת באדונינו הקיר"ה וכל יועציו ושריו, וכאשר ראינו [אותו ב]גודל הביטחון בה' וגודל הענווה ושפלות. וגם עכשיו בהצלחתו71 אינו תולה בכח עצמו רק בה' לבדו, כידוע לכל, אין זה רק בחי' החסד והטוב שגובר ומצליח. וממילא נופל המנגד שהוא תוקף הדין והרע העצמי72 (וכמו בר"ע הו"א73 עומ"ק ר"ע, בחי' העצמיות דרע, שאם אינו פועל רע אין לו חיות כו'. וכידוע לידידי בהרחבת ענין זה וכו'),74 תכלית ה[ירידה] נפילה בלי ישאר [לו] שריד ותקומה75 בעולם.
והנה ככל הדברים האלה הי' נובעים מפיו, והי' מתאונן76 במרירות עצומה בכל שעה ושעה, והי' אומר תהלים כל היום ומעתיר בכל לב ונפש שיגביר ה' חסדו ויגרש את הרע כו'. עד שבבואו77 קרוב לבאריסעוו78 עד מינסק אמר, אין חכ' ואין עצה כו'.79 ושלח שלוחים הרבה וכו' לטאלאטשין [לשאול עליו] וכו', כאשר אספר פנים אל פנים, והודיע הכל לוויטעפסק80 על פי בקשת האדון הגדול81 ממנו כו'. וכל התאמצות בשילוח שפיאנעס82 כו', בלב ונפש עשה [זאת].
אבל לאחר כל הבין ברוח [קדשו ו]כח בינתו שיתפשט עד קצה [גבול] רוסיא83. ומפני תכלית שנאתו אליו הוחלט אצלו לברוח, באמרו טוב לי מות מחיים84 תחתיו ולא אראה ברעת85 עמי כו'. וגודל הזריזות לברוח אין די באר86 בכתב, וגם שהי' זקן וחלוש מאד והקור בחורף וטלטול הקשה לא לפי ערך כחו כלל עם טפלי ד' משפחות87 שלנו88, אך לא רצה בשום אופן לשכון אפי' יום א' תחת ממשלתו ועבודתו.89
וברחנו90 על ך' עגלות לבד,91 וכל הטף כ"ח נפשות92 גדולים וקטנים עם כל החפיצים הקלים שהי' ביכולתינו ליקח לקחנו, וכל החפיצים הכבידים נשאר בערך סך ך' אלפים רובל93, כמו תבואה ויי"ש וכלי בית ובהמות ועצים וכו'. וכמו שידוע כל זה אל היניראל שעמד בלאדי אז ושמו אֶלִינעב,94 אם ישנו בסמוך לכם תפרוש שלומו [באמת] בשמי, [כי] הוא מכיר אותנו מאד, כי עמד בביתינו שבוע שלימה והוא ראה כל (ה)עומק נקודת לבו ז"ל שאי אפשר לבאר בכתב הכל.95 וגם עוד יאניראל הגבוה ממנו שמו נֶעבִירָאשקֶע96 שעמד בקראסנע97 בראשית המלחמה. כמבואר בפראשעניי'98 שלנו אל הקיר"ה שביד גרף טלסטאיי גובערנאטער דמאהלוב99 באריכות.
ומעתה באתי לספר [באריכות] לידידי וריעי כאח לי, מאשר ראה ראינו100 נפלאות ה' בדרכינו מלאדי עד זמן פטירתו ז"ל, בכפר פּיֶיענֶע סמוך לקורסק. כי הנה בהתוודע לנו ברור מן טיב מעשיו של המארשיל [של האויב] דאבו ימ"ש101 בשקלאב102 ודובראוונע,103 לא רצה לעמוד אפילו רגע. ונסענו לקראסנא104 להיות עם היניראלין אֶלִינֶעב ונאבראווסקע הנ"ל בצוותא חדא. והמה נתנו לנו פאספארטין105 טובים מאד. וקודם נסיעתינו הי' קצת מלחמה לפאר וואח106 של השונא עם הַקַאזַאקִין שלנו, ומסתמא לא נשאר מהשונא אפילו אחד.107 ורק פעם אחת ראיתי108 אותם אז, ובלבי הכרתי בם109 שסופם לקבורה, כי לא ראיתי בם כח וגבורה המצלחת כלל וכלל.
ובקראסנע בעש"ק הסמוך לר"ח אלול באו פתאום כל מחנה דאבו110 וגם מחנה וויטעפסק,111 כמ"ם אלפים, ושלנו לא הי' רק ח' אלפי' במספר מכוון.112 והאיניראל נאבראשקִע הנ"ל הוא הי' מקארפוס113 של המארשיל קנאז114 בורטיקא115 שעמד בסמוך לסמאלענסק בעבר הנהר דניעפיר116 עם ע' אלף [אנשי חיל]. אך השונא במרמה117 בא ותחבולה עשה, ולא הלך רק במקום שידע שחיל שלנו [רק] מעט, והוא דרך לאדי' וקראסנע, והניח כל החיל שלנו הרב.
ובבואו לקראסנע בחצי היום ו' עש"ק, נפלה בכיה רבה בכל ב"ב באין118 עצה כלל מה לעשות, אם לברוח ביער [כו']. ואמנו הזקנה119 וכל הנשים והטף הרימו קול בכי שאי אפשר לבאר [ולהעלות על הכתב]. ואאמו"ר ז"ל נגש בכח וצעק וגע[ר] עליהם למה תבכון, אין לברוח ביער כי אם להנהיג נסיעתינו על סוסים. והיניראל הנ"ל בא בעצמו אליו ואמר לו בזה הלשון, הישיש החסיד! הוי ברח לך אל סמאלאנסק בחיש ומהר, כי השונא חילו כחול הים קרוב לשלשי'120 קַא[נָ]אנֶען.121 ותיכף ומיד בשמעינו זאת, ברגע אחד ממש, נסענו כולנו122. והח' אלפי' עמדו סמוך לעיר הנ"ל123 לצד סמאלענסק, ואנחנו עברנו בתוכם ולא הי' להם רק ח"י קאנאנן. ומיד בעברינו בא צד השני ונלחמו, ושמענו קול האופנים הגדולים קול אחר קול כמו ג' שעות.124
ואנחנו בורחים על נפשינו עד י"ג ווייארשט125 סמוך לסמאלענסק, ושם הי' דרך לעבור ביער. וכאשר ראונו הבורחים משלנו צעקו אלינו לברוח [ביער, ו]ברחנו ליער126 והיינו שם כל הלילה של ש"ק.127 ופרטי הניסים אי אפשר לבאר.
וכאור הבקר באנו לסמאלענסק128 ואין שם צרפתי [אפילו אחד],129 ולא משלנו, כי לא ידעו [משום] דבר. ושאלו מאיתנו להודיעם ונשלח להקנאז הנ"ל.130 ותיכף ומיד עד חצי131 היום נתאספו המון חיל שלנו בערך למ"ד אלפים וק"כ הַארְמַאטִין132. ולא הי' ביכולתינו לצאת מן העיר, ובכינו מאד, כי כלתה הרעה בתוך העיר והשונא עמד בקרוב. ול[עת] ערב133 יצאנו בהכרח ברחוב דרך [שער] מאסקווע ודאראגאבוז. ואאמו"ר ז"ל ציוה לנו לנסוע בשבת, כי אמר134 שזהו היתר [גמור] ומצוה [רבה ועצומה] להציל את עצמם מן המזיקין וכו'.
וביום א'135 ברחנו עם הגובערנאטער דעיר הנ"ל וטאלסטיי לוייאזמע. וביום ד' נגרש[נו] וברחנו למזייסק136 ומן מזייסק הקפנו הדרך עפ"י עצתו, כי הי' בקי בקארט,137 וברוח קדשו הבין שיסבב השונא ויעקם דרכו כו', על כן אמר לסבב לעיר מאסקווע138.
והיינו ראש השנה העבר בטרייצע סערגע,139 ואז הי' זמן מלחמת מזייסק.140 וקרא אותי בער"ה ואמר לי, צר לי מאד בני על אודות מלחמת מזייסק בימים האלה. ה' יתן לטוב, כי השונא מתגבר, ולדעתי יקח גם [את] מאסקווע. ובכה בדמעות שליש כו' וגם אני בכיתי [למאד] והלכתי לי [ממנו].
וביום [ד]ראש השנה קרא אותנו ואמר לנו [ב]דברי חדווה ונחמה בזה"ל, היום ראיתי בתפילתי שנשתנה שינוי טוב למעליותא ושלנו נצח. וגם שיקח141 מאסקווע, אבל לא יהי' לו תקומה, וריוח והצלה יעמוד לנו142 כו'. כן נכתב למעלה היום143 כו'. ואכלנו ושתינו בכי טוב והיינו אך שמחים וטובי לב144 וכו'.
ונסענו לגארעד יוריעב145 סמוך לגובערניא וולאדימיר ע' ווייארשט. בשבת שובה לפני תפילת מוסף קרא אותי, ולחתני ר' מענדיל,146 והתחיל לבכות מאד מאד ונשרו דמעות[יו] על לחייו [ב]טיפין טיפין וצעק: אוי כי יחרב [כל] ביעלי' רוסי'147 בחזירת השונא, וזהו תשלום לגזירת חמאליציקע148 שלא הי' ברייסין וליטא כלל, רק בוואלין ואוקריינע, בפחדי מות ובזוזי דבזוזי149 [ר"ל] כו'.
ואמרתי לו, [הוי] אבי! עדיין לא בא למאסקווע, ואם יקח אפשר יחזור לרוח אחר[ת]. והשיב [לי], מאסקווע יקח בוודאי בקרוב, כי גם שכחו כלה וכמת נחשב, נצחונו150 הקשה תמית אותו וינחהו למאסקווע, אבל מיד תהי' מפלתו נפילה שאין למטה הימנה, כי לא יתקיים שם ויחזור דרך בילע רוסי' דוקא, ולא דרך מאלע רוסי',151 וזהו האות והמופת על דברי.
וכן הוה. בערב יום כיפור152 באנו153 לוולאדימיר. וביום ב' לפני יו"כ לקח השונא למאסקווע154 ובערב יום כיפור ברחו155 כל הסאנאט156 דרך וואלידימער.157 ובראותי גודל המרוצה של הקאראטין158 שלהם, מיד רצתי אליו והתחלתי לבכות במר נפשי בדמעות שליש, והראיתי לו מן החלון, ראה אבי מרוצת159 הסאנאט, ואיה הבטחתך160, שיהי' להשונא מפלה מיד בבואו למאסקווע. ובא [אלי] וחבקני ודיבר [אלי] בנקודת לבו ואמר,161 הלא תראה שאני בתפילין [ו]לא אכזב, חי ה' וחי נפשי אם יעבור מאסקווע ואילך, רק יחזור בקרוב, ולא לפעטערבורג, אלא כל מגמתו יהי'162 לחזור ולמצוא מזון דרך מאלע רוסי',163 אבל לא יניחוהו ומפלתו תהי' בקרוב, תאמין נא לי [זאת]. עד כאן לשונו. כן אזכה לראות בנחמה164 בביאת משיח צדקינו עמו וכו' [וד"ל]. ונתחזק לבבי165 ובכינו בכי גדול ביוכ"פ זה עד אשר [כמעט] יצאה נפשנו, וה' חיזק166 לבבינו.
ונסענו לגארעד מורעם,167 שם ישבנו בבטח168 אצל הנהר אַקא, ומשם עברנו [ג"כ] גוב' רַאזאָן וטַאמבָּאוו ואוראל עד קורסק,169 ערך י"ב מאות ווייארשט, עד חצי כסליו, בתוקף הקור וגודל הלחץ ו[גודל] היסורים מקור ורעבון, רק לחם גס170 ומים. [והיינו] בעשן הבתי גוים כו', [ו]אין גלות קשה מזה. ובכל כפר [וכפר] חורקים [עלינו] שן ומחרפים ומקללים [אותנו] כו'. רק מפני חסד ה' עלינו171 בעיני האדונים לא נתנום לעשות לנו172 רע, כי נסענו ברוב עם יותר מששים עגלות וכו'.
ובקורסק בא שטאפעט173 לטאסטיי ולגוב' דשם174, שהבריחו להשונא מקאלוגע ד' ימים175 עד ווייאזמע. שמה שמחנו והודינו לה' על הטוב וחסד, ותגדל השמחה [עד מאד] לאלקים.176
וזוגתי ילדה בן זכר177 בשער[י] קורסק, ועשיתי משתה [ושמחה ברית מילה] מהירז לבן178 ורעטיך179 הרבה ויי"ש טוב הרבה.
ומשם נסענו לכפר פייענע.180 ובי"ט בכסליו181 שמענו שהי' מפלה גדולה להשונא סמוך לקראסנע ומבריחים אותו ככלב וכו'.182 והיינו אך שמחים183 כי נתקיים הכל לא נפל דבר וחצי דבר184 [מכל אשר דיבר185 לנו אבינו ז"ל].
אך [הנה] לשלום מר לנו186 מר [למאד], [כי] כאשר הושב רוחינו ניטל מאיתנו עטרת ראשינו.187 כי מפני גודל המרירות העצומה בעמקות גדולה [עד למאד] מדי שעה, קלקל המרה (שנק' גַאל), וגם נתקרר ביותר מפני זקנתו וחלישותו, ובחמשה ימים בלבד שנחלש188 והקיא גַאל189 [למאד], ולא עמד בנפשו, ונפטר בליל מוצאי שבת קודש פ' שמות כ"ד טבת העבר.190 ואני הייתי בדרך, כי שלחני למצוא לנו דירות בקרימינצוג.191 חבל על דאבדין כו',192 גלה כבוד מישראל [כו'],193 זכותו יעמוד לנו כל הימים, כי מסר נפשו ממש לפי הנראה וכו'. ולחכם ונבון [כמותו] 194 אין צריך לפרש יותר וד"ל.
והנה לאחר פטירתו הוליכוהו195 לעיר ישראל לגארעד האדייעץ196 בגובערנא פאלטאווע, סמוך לגובערניא זאת ק' ווייארשט,197 עומדת סמוך לנהר פֶּסָאל. והוליכוהו ק"פ ווייארשט.
(והבית עלמין דשם הוא מקום קאזֶנע198 ביער קטן סמוך לנהר פסאל,199 רחוק מהעיר ב' ווייארשט. וספרתי לידידי מו"ה זיסקינד מווידז וגיסו,200 מה שהי' בזה לעשות אצל הקנאז201 לובאנאוו202 כו'. ומזה גם כן נראה בעליל203 שמסר נפשו בשביל טובת הקיר"ה, על כן רגלוהי דבר נש כו',204 עד שנקבר במקום זה דווקא וכו').
ועשינו כיפת עץ205 טוב[ה], וגם בית גדול, והכינו206 לבנים ל[בנין] חומה כדי [לבנות] לכבודו.207 וכמו על קברי האבות וגדולי הצדיקים בארץ ישראל208 להיות נודרין בעת צרתם ומתפללים שם, כי גדולים צדיקים במיתתן209 [יותר מבחייהם] וכו'. ובער"ה העבר הי' שם ששה מנינים מראמען וקרעמענטשוק וכו', והעמידו שם לאמפין210 הרבה, ואיש יושב שם בתמידות ושולחים מכל המדינות פ"נ211 לשם כו'.
ומעתה אהובי ידידי, אחר שראֹה ראינו בראיי' חושיי' עוצם מסירת נפשו [כו' ממש] בדבר הצלחת הקיר"ה212, וכל שעה היה מעתיר בכל לבו ועומד בכל כחו עד שנתן נפשו וכו', מה מאד מהראוי לכל אשר מקושר בעבותות חבלי התקשרות הנפש213 באור תורתו ורוח קדשו, לימשך אחריו בכל לב ונפש ממש, והייתה נפשו צרורה וקשורה בנפשו ורוח קדשו כל הימים, גם בעולם האמת. כי זה חלקינו וגורלינו וכל מגמת נפשינו, שלא להפריד214 ולא ידח ממנו נדח215 ח"ו [כו'].
ולזאת [באתי ב]עיקר כוונתי במכתבי זה באריכות סיפור המעשה, להודיע לו נאמנה מאמיתית נקודת לב אאמו"ר ז"ל [נבג"מ] בחיים חיותו, כדי [להמשיך] שידבקו כל האנשים המסתופפים בצילו בדרכיו. והגם שכבר נקבע בשרש ויסוד מוסד בלב כל אחד מישראל בדבר הזה בחבלי התקשרות אמיתית אל הקיר"ה, כאשר נראה בעליל מפרי מעשיהם במסירות נפש ממש, וכידוע גם כן דבר ברור להקיר"ה, עכ"ז צריך חיזוק והתקשרות יתירה. ובפרט לאיש כמותו אשר לשמע216 אזן שמעתי שמתעסק באמונה בדבר הזה ונתן נפשו217 בדבר [הזה], ולא בשביל ממון או גדולה,218 כי ידעתי לבבו הנאמן219 על פי אמיתית קבלתו האמת מבעל החכמה והאמת אאמו"ר ז"ל.220
אך פן ואולי בצוק העיתים כי יגבר עליו טורח המשא או איזה סכנת נפשות או ח"ו איזה פיתוי הון רב221 שמבלבל לנקודה222 השרשית גם כן, לזאת אמרתי לחזק לבבו בחיזוק223 נאמנה שכל הרוחות לא יזיזוהו.224 וה' אלקי אבי225 ז"ל יהי' בעזרו להצליח לו בכל אשר יפנה226, לעשות פרי למעלה ולמטה227, שיבוא על ידו רב טוב [לישראל] לתכליתו, להיות בנין נצחי לעולם ורב טוב וחסד נצחי יעשה לכל ישראל בהשתדלותו לטובת הקיסר יר"ה, שהיא טובת אחינו בני ישראל ממש, כי אב ליהודים228 יהי' לבנות בנין ויסוד לטובתם לעולם, להסיר מעליהם שנאת ההמון לגמרי כל הימים.
ולזאת הי' כל מגמת נפש אאמו"ר ז"ל סמוך לפטירתו בדבר פיקוח נפשות ישראל, ואמר, שבהרחיב229 [ה'] להקיסר יר"ה ויפלו כל שונאיו תחתיו, ודאי זכור יזכור על היהודים, להרים230 קרנם ביסוד מוסד בין ההמון בכל מיני חירות נצחי וכו'.
ועוד חזון למועד231 להרחיב הדברים בזה. ואמנם כעת לא באתי רק לחזק לבבו232, ולהודיע[ו] נאמנה על אודות רצון [ו]נקודת לב אאמו"ר ז"ל בחיים חיותו, בכל רגע ושעה לא פסק פומי' מלהעתיר לה' ב"ה.233 וה' יוציא לאור רצונו הפנימי234 וכל עיקר מסירת נפשו בקרב הימים.
כי ראינו שגמר המפלה של השונא כשגרשוהו235 מקאוונע לגרעניץ פרייסין הי' בזמן הסתלקותו בכ"ד טבת העבר,236 ואני מאמין ומצפה שבכ"ד טבת [הבא] שהוא יאר צייט שלו, יוגמר עיקר ושרש מפלתו של237 השונא בארצו. כי [ל]זה הי' כל מגמתו על אותו האיש נאפילאן ימ"ש שיאבד וימות שר"י.238 ובלא זה אין שלימות הישועה, כי נצחונו עד אבדון תאכל. ומרגלא [הי'] בפומי' [של אאמו"ר ז"ל] תמיד, שיקשרו עליו אנשי מדינת(ינ)ו דוקא.239 וסיבת בריחתו והצלתו מבאריסעוו לא הי' רק למען מפלת ההמון צרפת, כי בנצחונו יאבד כל המונם.240 כן יאבדו כל אויביך ה'241 וד"ל.
ועוד הרבה דברים שמעתי מפיו ז"ל [בדרך] בשעת מלחמת מזייסק, נידון מאסקווע ונידון האינגלנדר,242 וספרתי בעל פה לידידי מוה' זיסקינד [מווידז] וגיסו,243 כי לא ניתן לכתוב244 ענינים נפלאי' ונוראים245 [כאלו] ולא ניתן להגלות כי אם לאנשי אמת הנאמנים246 וכו'.
[והכלל] ועיקר הי' מרגלא בפומי' על אודות יסוד נקודות יהדותם של דת היהודים,247 שאין לו קיום חזק רק תחת ממשלת אדונינו הקיר"ה דוקא, כי הוא מאמין באחדות ה' וחפץ בעבדי ה' באמת ובתמים248, ורוצה להתחזק249 דת היהודים, מכל שכן שלא להזיז[ם] מדתם אפי' זיז כל שהוא [כו']. על כן אין רצונו בשום אופן בנעקרוטין250 כו' כידוע.251
והגם שההמון [עם] שברוסי' משונה252 שנאתם שנאה עצמי' ושרשית בתכלית מצד הדת [כו'] ומצד רשעתם, ובפרט אנשי עיר מאסקווע מצד גאונם וגובה לבבם, וכל גיא253 וגאון וגובה לב254 ישפיל ה'. וזה הי' גם כן סיבת הממשלה של השונא במאסקווע להשפיל גאונם לפי שעה, להראותם כי גָאֹה גָּאָה ה'255 ושונא מאד כל גיאות, כמ"ש תועבת ה' כל גבה לב,256 שנאתי כל גיא וגאון257 וכה"ג, וכמו בסנחריב וכנ"ל.
אך עכ"ז לא רצה ה' לענוש עונש אמיתי רק לפי שעה, כי נשלם עונם בזה, ומיד שעשה השונא שליחות ה' נהפך הדבר עליהם מדין לחסד ועל השונאים לדין ו[ל]איבוד. וכמו העלוקה שמושכת הדם ונופלת ומתה [לגמרי] 258, כי גמרה פעולתה למשוך פסולת הדם. וכך בזה עצמו כבר נגמר ונתקן החטא259, כי [כבר] נמשך כל הרע להרע עצמי ויצאו זכאין260. על כן מיד שיצא משם היתה מפלתו מיד בלי עיכוב כלל וכלל כידוע, וכמ"ש תמות"ת רש"ע רע"ה261 וכנ"ל וד"ל [אבל תומת ישרים תנחם262].