אגרת ה

אגרת ה

[לפני תקע"ג]

נצטויתי¹ מכבוד א"א² הרב שי', לכתוב בשמו תוכחת³ מוסר⁴ מאהבה מסותרת⁵ לכללות אנ"ש, וביחוד להנערים הסמוכים על שולחן אביהם או חותנם הפנוים מכל עסק, שיתנו לבם ויתעוררו תמיד בכל עת וזמן שמגיע זמן התפלה, שלא יבואו בה בדרך קצרה כדרך ההמון רק לפטור העול בלבד כו', כי לא זו הדרך⁶ ישכון⁷ בה גילוי אלקות, כידוע בזהר ובספרי היראה ובפרט בלקוטי אמרים.

ובודאי לא נעלם מהם כל פרטי עניני העבודה ביגיעת הנפש ויגיעת בשר, דהיינו יגיעת המוח והלב בעיון גדול והתקשרות גדולה במושכל, שצריך לזה אריכות זמן הרבה יותר משעה בודאי, ובפרטיות להרחיב רבוי ההשגה בעניני' פרטי'⁸ שנודע להם בסדר ההשתלשלות מאשר שמעו והבינו. וידוע שעיקר אמיתיות ההשגה הוא דוקא בשעת התפלה, שאז כל דבור ודבור מדבור תפלה נחקק ונקשר בנקודת הלב, דהיינו שהלב שומע ורואה ראיית השכל וההשגה ההיא, עד שנחקקה ההשגה ההיא בלב בהתפעלות עצמית, ולא בהתפעלות הנולדה לפי שעה בלבד, כידוע לכל מי שטעם טעם בהתבוננות בעבודה שבלב.

ואי לזאת יפלא עליהם הפלא ופלא⁹, למה ישוטטו לבקש דבר ה'¹⁰ לקנות חכמה ולב אין¹¹ לקנותה בתפלה, באופן שיהיו כל פרטי הדברים חקוקים בלבם בתוך תוכם בבחי' עצמית ולא ישכח מהם אפילו דבר אחד, כי השכחה שהיא היסח הדעת באה מצד הריחוק והעדר התקשרות במושכל בתמידיות דוקא, כי מפני שההתבוננות עוברת על המוח רק דרך מעבר בעלמא במעט רגע, על כן חולפת ועוברת כל שעה ואינה מתיישבת כלל במוח ולב, והתעיף עיניך בו ואיננו¹², עד שבסיבת זה בהמשך הזמן בדרך כזה ישתכח אריכות ההשגה מעט מעט עד שיהיו הי'¹³ כלא הי'¹⁴, ועל זה נאמר השמר לך פן תשכח את ה'¹⁵ וגו'.

ואין עצה להסיר המחלה הזאת כי אם בדבר המנגדה¹⁶, והוא אריכות ההתבוננות ברבוי ענינים בהרחבת מושכלות רבות, ולחזור ולשנות עליהם כמה וכמה פעמים בשעת התפלה, כמו העיון וההגיון בלימוד, עד שכל לבו יהי' נמשך ונכלל בההשגה אלקית כמו הטרוד לבו ומוחו בעיון עסק גדול, ואזי גם הלב יתחזק מהארת אור אותו השכל, וימצא לבבו נאמן¹⁷ לפני ה' בהתקשרות אמיתית, בלתי יבוא לכלל נפילה בהיסח הדעת ושכחה. וזה בא דוקא על ידי ההרגל, שירגיל עיון מוחו בהמשך זמן רב. כמו גם בשאר היום יפנה עת וזמן להתבודד ולהעמיק דעתו בטרדת המחשבה זמן כשעה ויותר. וברבוי ההרגל בזמן כזה¹⁸ יבוא לו בנקל בשעת התפלה להאריך באחדות ה' בכל מה שיודע, ולא יפול דבר¹⁹ ולא חצי דבר²⁰, אדרבא יוסיף טעם ודעת בהרחבה רבה ויפקחו עיניו להשיג²¹ כו'. ואזי יערבו לנפש גם בכל פרט ופרט דא"ח. ובמקום שאמרו להאריך אסור לקצר²², וכמ"ש בזהר שלח²³ מאן דאריך יתארך ומאן דקצר כו'.

ולפלא גדול יחשב על עוצם תשוקתם לקנות חכמה הרבה, ומהם כלו²⁴ בחכמתם, כי הרי על ידי זה יאבדו כל הון²⁵ יקר ונעים²⁶, גם אם שמעו דבר אחד אלף פעמים, שאין חכמה האלקית מתקיימת אלא בהשתדלות ויגיעה רבה בהם בעבודה שבלב בתפלה²⁷, והוא הנק' מהלך, כמ"ש באברהם התהלך לפני²⁸ וגו', ויתהלך חנוך²⁹ את האלקים כידוע, וכתיב ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים³⁰, דהיינו להמשתדלים ביגיעה רבה שנקרא מהלך, לא ימנע מלהאיר בו הארת גילוי אלקות שנקרא טוב, כי האור נקרא טוב כמ"ש וירא אלקים את האור כי טוב³¹, היינו הארת אלקות³² בלב, כשהלב רואה בראיית השכל, כמ"ש ברע"מ³³ בעין השכל דבלבא אתחזי כלא כו'. ומובן מזה שבהעדר אריכות כו'³⁴ הוא בחי' הסתלקות האור, כי האור הוא הנקרא קרבת אלקים וכמ"ש קרבת אלקים לי טוב³⁵, ובהעדר האריכות נק' רחוק כמ"ש שלום לרחוק³⁶ וגו', היפך המהלך בדרך ארוכה כו' שנק' קרוב.

וז"ש אותי עזבו מקור מים חיים³⁷, על דרך המתרחק מחבירו מאחריו³⁸ שהריחוק וההבדל ביניהם מתרבה מעט מעט כמאמר יומים אעזבך³⁹ כו', עד שבהמשך הזמן מתרחק ויפול הנופל⁴⁰ ח"ו בתכלית הנפילה, כמ"ש על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה⁴¹, שצריך להיות אלקי בקרבי דוקא, שאז נק' מהלך בהתקשרות וקירוב יותר, עד שיקנה התפעלות המוח והלב בבחי' עצמית וכמ"ש כל עצמותי תאמרנה⁴² כו', וממילא ידחה ממנו כל ההתקשרות לרע כי כהמס דונג⁴³ כו', משא"כ ברחוק, שנתרחק מעט מעט, מפני היותו מקצר באחד, על ידי זה בא לריחוק גדול, על ידי שאין אלקי בקרבו כלל רק מבחוץ בבחי' מקיף בלבד, כענין אכל בי⁴⁴ עשרה⁴⁵ כו' הנק' מזלא⁴⁶ כידוע, ועל כן יכול להיות קרוב להיכלות החיצונים המשפיעים כל מיני רעות כידוע. ולפי חכמת האמת זה טעות לדמות בנפשו שאינה אלא ענין עצלות וכמו שינה בלבד, אלא דבר זה גורם גם ריחוק ונפילה גדולה. ואל יהי' דבר זה קל ח"ו כידוע בספרי קבלה, ולמבינים בעם אין צריך להאריך בזה, רק שיתנו לבם תמיד על זה, כי זאת היא עיקר המחלה בנפש הדורשת אלקי' להרחיקה לגמרי, כמ"ש והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, שהוא בחי' מהלך, ובהיפוך ואת נפש אויביך יקלענה⁴⁷ כו' בהיכלות החיצונים כו', וכל זה מפני שאין אלוקי בקרבי כנ"ל.

והנה לא לדרשא קאתינא הכא, כי שומעים ויודעים הרבה, ואמנם מפני מיעוט וקיצור העסק בהם כל יום ויום אין זה מספיק לנפשם, כי יתקצר להם הדבר עד שצריכים לחזור על הישנות כמה פעמים, ואעפ"כ אינם מבינים, ולא יערב לנפשם דבר זה שוב כי נפש שבעה תבוס נופת⁴⁸, ונפש שבעה היינו שלא תשבע רק מהרגשת עצמותו, שזה בא רק מפני מיעוט עסק התפלה. להיות כי התפלה באריכות שהיא בתמידות כל יום וכל שעה משעות היום, הרי על ידי זה⁴⁹ יערב לנפשו יותר בהוספת טעם, ועל ידי זה כל מה שיאריך ויתמיד ביותר זהו הנק' נפש רעבה, שגם כל מר מתוק⁵⁰ כו', והיינו נפש הרעבה וצמאה ליוצרה בלבד, כמ"ש ולחיותם ברעב⁵¹ כו', שהרעב⁵² עצמו הוא חיות לעיקר מציאת מציאותם כמ"ש בכתבים⁵³, וזה בא דוקא מחמת רבוי הרגל העסק בזמנים טובא.

ועל כן לא יפה הם עושים שמרבים הון רב, ואובדים הכל במעט זמן, אלא טוב מעט בכוונה⁵⁴ מהרבות שלא בכוונה ויתקיים בידם. ועל כיוצא בזה אמרו כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת⁵⁵, כי המעשה הוא ענין ההשתדלות והיגיעה להאריך באחד כמו שעה ושתים, בין בתפלה בין בשאר היום, ואז מתקיימת כל חכמת השגת האלקות בבחי' קיום עצמי שהוא נצחי בלתי יפול לעולם, כעץ שתול על פלגי מים⁵⁶ שגם כל הרוחות⁵⁷ שבעולם לא יזיזוהו ממקומו וד"ל.

וכל זה נאמר לאותן אנשים שהם פנוים מכל עסק, ויש ביכולתם להרחיב זמנים טובא⁵⁸ בתפלה באריכות.

והנה לבעל עסק יש דרך אחר מצד אחר, והיינו כאשר ישימו אל לבם בכל בוקר בעמדם, אשר המה מבלים⁵⁹ כל כח מוחם ולבבם בהבלי העולם, עד שכמעט כל נפשם וחיותם מתקשרים בהבלי העסקים הסובבים עליהם מכל צד ופנה, כמ"ש סבוני גם סבבוני⁶⁰ וגו', אזי ישבר לבו בקרבו⁶¹, ולא יגיל וישמח⁶² לדבר בעניני עסקיו קודם התפלה בהרחבת תנועה והתפשטות וכו', ואזי יכיר את מקומו השפל היטב, כי צריך יותר להכנת הנפש ביגיעה רבה דוקא בשעה זאת שהיא שעת התפלה שהיא עת רצון⁶³ לה', לקרב את הרחוק⁶⁴ כמ"ש שלום שלום לרחוק ולקרוב⁶⁵ וכו', ואם לא בשעה זאת הרי מיד יפול בעסקיו הטורדות⁶⁶ שלא יועיל לו אז שום התבוננות, כמ"ש יחוגו וינועו כשכור וכל חכמתם תתבלע⁶⁷, שזה שעבוד⁶⁸ העסק, שנקרא שכורת ולא מיין⁶⁹, שמבלבל והולך המוח והלב, ובאוילים מדרך פשעם נאמר כל אוכל תתעב נפשם⁷⁰, כי לא ישמעו ולא ישיגו בטעם אוכל המשיב את הנפש האלקית כו', ואין מן הצורך להאריך בדבר הידוע לכל. ואי לזאת, כשלא ישכח, ויתבונן היטב על כל זה לפני התפלה, מאד יתעורר ברחמים על נפשו שלא יתאבד ותדחה בכף הקלע הזה, כמ"ש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח⁷¹ וגו', ויראה בכל עוז החלש יאמר גבור אני⁷² להתחזק ולעמוד על נפשו⁷³ בשעה זאת. וכל מה שיאריך בתפלה אפילו רגע יותר בשעה זו הרי זה כקונה חיים לנפשו על כל היום, גם כי ילך בעסקיו יאיר בו רשימת הארה זאת⁷⁴ מן מעט ההתקשרות שפעל בנפשו, וכמ"ש גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי⁷⁵.

ואם כן לפי זה הנה מובן, שאותן העוסקים והטרודים יש להם לשמור נפשם ביותר לשעה זאת, ולא ישתקע לגמרי בעניני העולם אחר כך, כי בחי' הרשימו תהא חזקה להעלותו ולקרבו כל שעה שיפנה מן העסק, ומה גם בהגיע לידו איזה מצוה כצדקה וכיוצא בזה, שיכול לכוון בה לעשות נחת רוח ליוצרו⁷⁶ וכידוע וד"ל.

ואחרי כל זאת, הנה אין טענה כלל וכלל לב' הכתות, בין פנוים בין עוסקים, לנקות את עצמם ולנחם לנפשם בדבר העדר היגיעה בתפלה באריכות, כי אם שהם שוגגים בדבר מבלתי השים לב על זה כלל וכלל, ואחר כך כשיתארך זמן ריחוקם מה' יצעקו במר נפשם בלי טענה ודברים⁷⁷, וישוטטו לבקש דבר ה'⁷⁸ לקנות חכמה ולב אין⁷⁹ וכנ"ל. ולחנם טורחים ומרבים בהוצאות, כי במעט זמן הרי אובדים כל אשר קבצו ונפשם ריקנית⁸⁰ כמקודם מטעם הנ"ל.

וכל הנ"ל נאמר בדרך הודעה בדברי תוכחת מוסר⁸¹ מאהבה מסותרת⁸². אבל להוי ידוע להם, שמאד לא טוב הדבר בעיני אאמו"ר⁸³ הרב שי', וכמעט שיצא עונשם בהחלט שלא ישמעו ד"ח בהרחבה, כי אם אותן אנשים החרדים ומתייגעים בתפלה משך זמן כשעה וחצי⁸⁴ ויותר, שלהם נאות לקבל דא"ח ומילתא אלבישייהו⁸⁵ כו', אבל אותן אנשים שמתרשלים בתפלה ומקצרים בה יתרחקו כאן מלשמוע, גם בענינים גופני' יתרחקו.

ועל הדרישה וחקירה הזאת כבר נתמנו אנשים⁸⁶, לכתוב ולרשום אותם אנשים המתפללים באריכות, כי מועטים הם, ואין עונשין אלא אם כן מזהירין⁸⁷. ופרטיות הדברים עוד יפרש ידידינו השד"ר מוכ"ז⁸⁸, אליו תשמעון⁸⁹ וישמע אליכם אלקים⁹⁰.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org