אחר כותבי כל המכתבי' שביד ידידינו הרב מוהר"פ משקלאב4, נתוודע לנו דבר לא טוב נידון הבית עלמין דהאדייעץ. והמעשה כך הי' מתחלתו.
אנשי האדייעץ ביקשו מהפאליצע5 ליתן להם מקום לבית עלמין זה ד' או ה' שנים ונתנו (הגאלווא6 והארדניצע7 וכו') בפקודתם להזימלאמר8 שיתן, והי' טעות בידו, ובחר במקום שהוא ביער של קאזאנע9 סמוך לנהר פסאל. וכאשר נודע להפארשט מייסטר10 שעל יער קאזאנע, הביא הדבר לגובערניא11 פאלטאווע12. והשיגו אנשי הקהלה הנ"ל היתר. ואחר כך חזר האדון הגדול קוראען13 לאסור. וחזר והותר על ידי אדון הגדול דעכשיו לובאנאו14.
ובהיותי בפאלטווע15 אמרתי בלבי שאין זה תכלית היתר מפורש לעולם, ויוכל לחזור וניעור. והייתי אצל הווי"ג16 שהוא מוויטעפסק, ומכיר בטוב לאאמו"ר ז"ל, ונתן עצה על חליפין, להחליף וליתן פלאץ17 אחר הסמוך ליער דקאזנע בכפל מזה, שהוא ערך ק"נ קלאפטיר18, וכן הוה, וסלקתי בעד פלאץ הנ"ל, ושלחו מהגובערניא להאדייעץ למדוד ולראות אם החליפין טובים, והביא בכי טוב, ונגמר ונתקיים בגובערניא דבר החליפין בקאזאנע19, וגם השיגו החתימת יד של האדון הגדול לובאנאו הנ"ל, כפי הקאפיע המו"פ20.
ואמנם הי' סיבה אחר כך, שרצו אנשי קהלה הנ"ל להשיג פריבאטע21 מהמניסטר שבעיר מלוכה פ"ב, והגיע דבר החליפין לשם, ושאלו מהמניסטר דיער קאזאנע22, והשיב להם שיכתבו לגאראד וגובע'23 הנ"ל, שיתנו תשובה מאין יש להם כח להרשות החליפין ביער קאזאנע אשר על פי הזאקאן24 אי אפשר בחליפין ומתנה ליתן ולהחליף בלתי שאלה מהקיר"ה בעצמו, כשירצה ליתן בחסדו. ובא המכתב הזה לשם להויצ"ג הנ"ל. ומפני אהבתו הישינה מצניעה עדיין. אך כבר נודע הדבר ולא יוכל לעכב זמן רב.
ולזאת אין עצה כעת רק לעורר מחדש להוויצ"ג הנ"ל ולהפארש מייסטר, שישיבו תשובה שניתן רשות החליפין על פי זאקאן. ואפשר לא יקובל לפני המניסטר, אם נודע לו מריבוי קיבוץ המון לבית חומה שעל קבר אבינו ז"ל, ונתן עינו בהון רב ח"ו.
ולחכם ונבון כמותו25 אין צריך לפרש עד היכן נוגע הדבר הזה לחיי נפשותינו ממש, כי אם ח"ו יבא פקודה לא טובה על אודות הבית עלמין, יהי' איך שיהי', גם היותר טובה, שהוא להושיב שמירה שם לבל יקברו26 עוד כמו שאסר האדה"ג, גם זה בזיון ומניעה לכל המון ישראל בעת מצוא27 לבקש על נפשם28 וכו'.
ויראה נא ידידי לדבר הרבה על לב השר הידוע29 שיתן לבו היטב לדבר גדול כזה, ולא יקטן בעיניו לבקש מהקיר"ה בעצמו. ולדעתנו בנקל מאד להזכיר בדברים בעלמא אודות זה. וה' יהי' עם פיהו30 כאשר כתבתי אליו ברמז.
ואתו המדע עד היכן הענין נוגע, שאי אפשר לבאר בכתב, ממש חיינו אינם חיים31, ואין לנו עצה אחרת, כי מי ילך לנו32 להמניסטר הנ"ל. ואפשר כשיבא הדבר בגדולות יקשה לבו33 וכו'. והוחלט אצלנו שאין תיקון הדבר לתכליתו רק בשרשו34 ומקורו דוקא, שאז לא יהי' חיינו תלויי' מנגד35 בכל שנה וכו'. ועליו מוטל חובה לעסוק בכל לבו ונפשו בדבר גדול כזה, כי הוא חיינו36 ורוח אפינו37 ותפארתינו וכו', למען ינוח צדיק עליון על משכבו בשלום38 וד"ל. ולגודל המרירות לא אוכל לכתוב יותר וכו' וכו'.