אגרת י

אגרת י

[תחלת תקע"ד]

אהוביי¹ אחיי ורעיי² ידידים אהובים חברים מקשיבים³ אשר נגעו דברי אלקים⁴ חיים⁵ במוחם ולבם, אשר קרבת אלקים חפיצים⁶ לפרקים ועתים רחוקים, כאשר ישוב רוחם אליהם מן הבלבול וסערת הזמן מטרדת הפרנסה, אשר בעתים הללו רבו כמו רבו⁷ ותגדל ותרבה רוח העבודה הקשה במוח ולב, עד אשר נתקיים ממש מ"ש שכורת ולא מיין⁸ כו' וכל חכמתם תתבלע⁹ כו' וכל אוכל תתעב¹⁰ כו', ואיך תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות¹¹ כו'. ולא עוד [אלא] שההרגל [כמו] נעשה טבע¹² בנפשם, ולא יאנחו מן העבודה¹³ כלל, כי נעשית עבודה תמה¹⁴ כו'. ולזאת כל איש הירא ורך הלבב¹⁵ אשר נגע יראת אלקים בקרבו מנעוריו, יהיה איך שיהיה, וחפץ בקרבת אלקים¹⁶ בנפשו לבלתי ידח¹⁷ ח"ו. מהראוי שישיב¹⁸ אל לבו לפרקים לשית עצות בנפשו¹⁹, איך לעורר את נפשו לפרקים, שיהיה לבבו ומוחו פנוי לקבל דברי אלקים חיים.

אמנם אחר העיון היטב בכלל ופרט, אשר יראה כל איש איך שנפלו רבים²⁰ עשר מעלות אחורנית²¹ בענין ההתעוררות דברי חסידות מזמנים הקדמונים כו', עד שיש לחוש פן יפול איזה יאוש לומר נואש²² עוד מלהעלות עוד אל הלב כו'. הנה לזאת באמת באתי לעורר ולחזק ידים רפות²³ שלא יפול הנופל²⁴ ויאמר נואש לנפשו כלל, כי האמת יורה דרכו, ויוכל כל איש ואיש לידע בנפשו [ממש] באמת, דהגם שיודע בנפשו שנתרחק [מאד] מדברי חסידות זמן רב מחמת טרדת הפרנסה וכה"ג. הנה לא שנמצא²⁵ איזה שינוי לגריעותא בעצם מהותו, רק [ב]מוחו ולבו נתרוקן ונתמעט הארת אור אלקי, מפני שכל מוחו ולבו [נתונים נתונים] המה בטרדא²⁶ כו'. והרי זה ממש כמו על דרך משל השינה, שאי אפשר לומר שנסתלק החיות לגמרי ממוחו ולבו, אלא ודאי חי, שהרי כשמקיצין אותו מיד ניעור וחי כמקדם ממש, רק שהחיות בהעלם במוחו ולבו שהן נשמה ורוח, ומן ההעלם ה[וא] בא בגלוי, בהקיצה זו אין כל חדש [כלל וכלל]. וכך הוא טרדת הפרנסה שנקראת גלות השכינה²⁷, נקראת שינה וכמ"ש היינו כחולמים²⁸, וכמ"ש באריכות על פסוק אני ישנה בגלותא ולבי ער²⁹ כו'. ואם יתן ה' פנאי אשלח לכם אי"ה קונטרס מיוחד בנידון שרש דברי חסידות, אשר צריך כל אדם לידע בענין עסק הפרנסה³⁰ מגדול ועד קטן³¹, כי [לא זו הדרך ישכון אור אלקי אשר] נעשה להם כהיתר³² לעבוד עבודתם נכריה³³ כו'.

ואין איש שם על לב³⁴ על מה אבדה הארץ³⁵ בגשמיות וברוחניות כו', הלא על עזבם [את] תורת ה' אשר נטועה בקרב כל איש לפום שיעורא דיליה³⁶, ובכל דרכיהם איש לדרכו פונה³⁷, מבלי משים לב כלל [בעת עסקיו] על התורה ועל העבודה שנטועה בנפשו. ולחלק יצאו³⁸, זמן תורה לשמוע דברי חסידות לחוד, וזמן עבודה לעבוד בחומר הגוף לחוד³⁹, ואין לזה עם זה חבור כלל, אדרבא פרוד מן הקצה כו'. וזאת הרעה גורמת הפסד גם בזמן התפלה וכה"ג מן התורה, כי גבר אויב⁴⁰ להגדיל עקבו⁴¹ לצאת ברשות שאינו שלו, לטמטם הלב והמוח בשעת הכושר גם כן, שלא יאיר בנפשו מהארת דברי אלקים חיים ששומע או מתבונן בשעת התפלה וכה"ג, רק מן השפה ולחוץ⁴² ולבו ומוחו רחוקים, מפני שמלאים מחשבות אחרות ונבלעו שם כמ"ש נבלע ישראל [בגוים]⁴³ כו'.

אבל עכ"ז לא יאמר נואש לנפשו [כלל ח"ו], כי עצם מהות טבעיות נשמתו ורוחו האלקית להתפעל תמיד בכל עת בלי שינוי המהות כלל, בכל חד לפום שיעוריה דיליה, ולא יפול הנופל לעולם, כי לא אלמן ישראל מאלקים⁴⁴ ח"ו, כידוע לי נאמנה, כפי אשר קבלתי מכבוד⁴⁵ אאמו"ר ז"ל נ"ע, שהיה הדבור של חיבה מצוי⁴⁶ אלי⁴⁷ כמעט בכל יום [זה] כמה שנים, בנידון טבעית ומהות דברי אלקים חיים שבכל אנשי שלומינו בכל פרטי אופניהם⁴⁸, וכל העצות הצריכות שידע כל אחד ואחד שלא יהיה טועה ומטעה את עצמו, ובכל דרכיו ישכיל⁴⁹ לא יסור ימין ושמאל⁵⁰ כו'.

והנה עתה העת אשר ההכרח וחובה עלי לפרש שיחתי הטוב לפני כללות אנשי שלומינו בדברים שיסודי דברי חסידות נשענים עליהם אשר רבים כמעט רובם ככולם מגדול ועד קטן מטעים את עצמן לילך בדרך עקלתון אשר לא ישכון בהם אור⁵¹ אלקי בשום אופן. וסיבת ההטעות והבלבול הזה בא משום ב' דברים.

האחד מחמת ההרחק מעסק ד"ח, הגם ששמע הרבה, אבל מפני מיעוט העסק [בד"ח] וטרדת העולם, אשר גורם להקבלה והקליטה שלא יוקלט בנפשו ולבבו באופן הנאות לפי אמת לאמיתו, עד שלא נודע לו מה לעשות בזה, כאשר שאלוני כמה וכמה חכמים ונבונים וכו', מה לעשות בתפלה בכל אשר שמע והבין דברי אלקים חיים וכו', הרי אין לו חיבור מה ששומע ומבין⁵² לענין העסק בהם כלל וכלל.

וגם⁵³ אותם שיודעים איך לעסוק בהם, טועין ומטעין את עצמם בכמה מיני טעות ושטותין, עד אשר יצאו מדרך האמת לגמרי, כמו נידון המבוכה ההולכת ומתפשטת בכל אנשי שלומינו בענין ההתבוננות, שאם יעמיק בדעתו וישכיל ויצליח במוחו, יאסר איסור⁵⁴ גמור בנפשו בחי' ההתפעלות בלב לגמרי כמו חתיכה דאיסורא⁵⁵ ממש, משום כמה טעמים כללים שנדמה לו עפ"י השמועה שההתפעלות תפסיד ההשכלה. וגם יאסר איסור [גמור] גם ההתפעלות במוח לגמרי עד שיחשוב כל [מיני] מחשבות חוץ, או ירדם וישן, כידוע נאמנה לכל אשר מודה על האמת, ולמה נכחד דברי אמת כאלה. ובפרט כעת אשר אין לנו אב ומורה כו', ואם איש הישר בעיניו יעשה⁵⁶, הלא במעט זמן יפול הנופל ח"ו בלתי תקומה בעולם ח"ו וד"ל.

ולזאת [הנה] לשלום מר לי מר⁵⁷, אשר ראיתי בעיני ושמעתי באזני טעות ושטות כזה אשר הוא מן ההיפוך להיפוך, שהרי עיקר ויסוד כל ד"ח היקרים מפז כו' שיהיו נקבעים בנפש ומוח ולב בבחי' התפעלות דוקא, הן בהתפעלות המוח הנקראת הבנה טובה (ובל"א ער האט דער הערט זייער טיף כו'), והן בהתפעלות הלב אחר כך כמ"ש והשבות אל לבבך⁵⁸. וזהו אלקי בקרבי⁵⁹ ממש בכל חד לפום שיעורא דיליה, כידוע לכל מי שמתחיל בד"ח. ולזה מה מאד מר לי מר, מאשר אני רואה במתהלכים בתפלה מפינה לפינה בטרדת המחשבה פנויה ויבשה מכל בחי' התפעלות, שלדעתי ברור שלא נגע אליהם אור⁶⁰ ה' מעולם. ולא נק' גם [בשם] מחשבה טובה שמצרפה למעשה⁶¹, שזה מה שנתאמת מאד במוח, שיש בזה התפעלות ביטול עצמותו הנקראת הודאה עכ"פ, אבל לא במחשבה בעלמא רק להשגת הענין בלבד. וכמו [שבענין] מילי דעלמא, שהעיון בהם הוא בחי' המשכת הנפש במחשבה זו שנקראת דביקות המחשבה בכולא⁶², עד שלא ירגיש דבר זולתה כלל וכלל (בל"א פאַר טראָגין שטארק מיט איין גרוסין קלעפ כו'), שנקראת דביקות המחשבה⁶³, עד שיומשך בכולו מבלי יכול להטות את עצמו למחשבה זולתה כלל וכלל. וזה לא נמצא רק ביחידים מועטים שנפשם קשורה באמת בד"ח, חיים הם לנפשם, והם יודעים שאין ההתפעלות במוח איסור, אדרבה זהו עיקר אמיתת ויסודו כו'. וכן ההתפעלות שבלב שאסרוהו כנבלה מחיים⁶⁴ יחשב, כי נבלה עשה בישראל⁶⁵ להתפעל התפעלות יתירה בלב, עד שיצעק צעקה פתאומית, אם בקול מרירות או בקול חדוה, ראו הכל ויתמהו וישחקו נערים⁶⁶ ממנו, עד שיבוש מאד ויקבל תשובה שלימה לעצור רוחו, ולא ישמע קולו רק ישב וירדם וישן במחשבתו כו'.

ועתה אהוביי על מי האשמה הזאת להדיח רבים מהתעוררות בלב להוי' אחד, אם בתשובה בבחי' מרירות, ומכל שכן בהתפעלות אלקית שבלב מצד איזה התבוננות יהיה איך שיהיה לפום שיעוריה דיליה כו'. הלא על ראשי עם שבכל מנין, הבקיאים יותר בדברי חסידות, שבונין מגדל במחשבתם לאסור ההתפעלות מכל וכל כנ"ל. ועל זה היה דוה [מאד] לב⁶⁷ אאמו"ר ז"ל נ"ע כל ימי חייו, על כי רבים חללים הפילה ועצומים מאד כל הרוגיה⁶⁸, שנפלו מאד וירדו למטה מטה עד שאומרים נואש לנפשם לגמרי וכו' וד"ל.

ולזאת אהוביי אחיי [וריעיי] כל החרדים לדברי⁶⁹ אמת האלה, יתנו נא [אל] לבם לשוב מדרכם הרעה⁷⁰, הנוטה ומטה לאדם לדרכי הנפילה⁷¹ מעט מעט, כי בחושך יתהלכו⁷², כי נטו מדרכי האמת ח"ו. חי ה' וחי נפשי⁷³ כי כל יודעי ומכירי⁷⁴ מנעורי אשר כמו טבע הוטבע בנפשי כל עניני דברי חסידות והורגלתי בהם ביותר, ואני בקי באנשי שלומינו בכל פרטי דרכיהם, מימי נעורי לא זז דיבור של חיבה בין אהוביי ורעיי אשר כנפשי מכל עיר ומנין, הנראה או נשמע להם מפי עצמי דבר הרע הזה המקלקל ומפסיד את הכל. אדרבה כל מגמת לבבי הי' שיהי' נקבעים דברי אלקים חיים בהתפעלות הלב דוקא, שזהו עיקר בחי' גלוי אלקות בכנסת ישראל, וזהו עיקר יסוד ושרש המביא תכלית השלימות שיהיה בימות המשיח בכנסת ישראל, כידוע ליודעי נאמנה כי רחמנא לבא דוקא בעי⁷⁵, וכל [לבבי דוקא] דורש ה'⁷⁶ וכו', וכמ"ש בכל לבי דרשתיך⁷⁷ כו' כלה שארי ולבבי⁷⁸ כו'.

רק סיבות הטעות הזה בא לחסרי הדעת והשוטים בדברי חסידות, ומפני מיעוט הידיעה, אשר מפי השמועה חד מחבריה נודע להם הכלל שההתפעלות בשרית המורגשת בלב הוא מדרכי חסידות הישנים⁷⁹, אשר אסור לגמרי פיגול הוא לא ירצה⁸⁰ כו'. ובאמת מה מאד טעו, וטח עיניהם מראות⁸¹ עיקר ההפרש הגדול כמו מחושך לאור. אשר באמת התפעלות המורגשת בלב בצעקה גשמית בלי כוונה כלל וכלל רק להרים קול ע"ז נאמר נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה⁸², כי לבו בל עמו כלל בצעקה הזאת, ולא על זה נאמר צעק לבם אל ה'⁸³ כו' ויצעקו אל ה'⁸⁴ כו', כי לא לה' הוא צועק רק להשמיע קולו או לדחות מחשבה זרה כו' וכה"ג, וגם אם מחמת כי יחם לבבו⁸⁵ ויבוא לכלל התפעלות ממש בלב, אין זה לה' רק בחי' התגלות לבו⁸⁶ לבד כו', כאשר יודה על האמת כל איש המורגל בזה כו'.

אך איך עשו לאור חושך, לאסור התפעלות אלקית⁸⁷ שבלב, שהוא הצעקה אל ה' כמ"ש ויצעקו אל ה'⁸⁸, דהיינו אם הוא מחמת שמתבונן בה' אחד איך שנפשו רחוקה בתכלית, מיד יתמרמר לבו בקרבו בתשובה ובכיה, עד שיצעק בצעקה פתאומית בלי [להכין את עצמו] לצעוק, שזהו אמיתת התשובה בכל לב מעומקא דלבא⁸⁹ דווקא וכמ"ש ממעמקי' קראתיך⁹⁰ הוי' מעומקא דליבא, וזהו עיקר ויסוד התשובה והתפלה שנק' שפיכת הנפש⁹¹ כידוע ליודעים וכו'. או אם מחמת שהוא מתבונן גם מעט התבוננות ב[ענין] סובב וממלא כו', מיד יתפעל לבו באהבה מורגשת בלב בשר לחשוק ולהתדבק בה' אחד בבחינת חדוה ושמחה וכה"ג, הרי זה עיקר המצוה באהבה אלקית, והוא הנקרא אור גילוי אלקית בלב כנס"י, אשר זהו באמת עיקר התכלית כמ"ש והשבות אל לבבך כו' (בל"א דיא האַרץ דער הערט זייער טיף), כנ"ל בהתפעלות המוח, וכידוע לכל מתחיל⁹² בדברי חסידות הדורש ומבקש קרבת אלקים וחפץ בכל לבו כו'. ואם כן איך ישימו אור לחושך [והמירו] טוב ברע⁹³ כו'. ואדרבה כל שההתפעלות הזאת ביותר מורגש בצעקה גשמית, הנה ודאי זהו מצד אמיתת הקליטה והקבלה של אור האלקי בלבו היטב עד שיצעק כו'. וזהו הנקרא דחילו ורחימו שכליים שבמוח ולב ודחילו ורחימו טבעיים⁹⁴. והוא מ"ש אני בער כו' בהמות הייתי עמך⁹⁵, למטה מן הדעת, ועכ"ז הייתי עמך, בדביקות נפלאה לה' דוקא, ולא כמו התפעלות חמימות הלב שלא לה' כנ"ל וד"ל.

ובודאי יש בזה הרבה אופנים חלוקים שונים מאד, וידועים לכל טועמי טעם ברבוי העסק בדברי חסידות. ולזאת באמת מצוה רבה וחובה הי' עלי מזמן רב לעסוק ולטרוח ולדבר על לב כל אחד לפום שיעורא דיליה, ביחידות דוקא, להאיר עיניו היטב בכל דרכי החסידות, ולהוכיח לכל אחד כפי ערך הפחיתות שלו וטעותו וכו'. וגם מאשר ימצאו כמה וכמה המבינים ויודעים הכל כל דבר על בוריו, אבל מקילים לעצמן מאד מצד בחי' הקלות ופריקת עול ממש, אשר אינו חושש לנפשו כל כך להתייגע בדברי חסידות, ואינו רק מוציא הרבים ידי חובתן בשמיעה לחוד, ולהתפאר להתגדל וכה"ג, אשר לא ניתן לכתוב על פני השדה⁹⁶. וגם יש יראים ושלימים, אבל מטרדת הפרנסה, וגם כמה חסרונות ומדות רעות ומגונות שבנפשו המונעים ומבדילים הטוב. ות"ל מנעורי הורגלתי לעיין בעינא פקיחא בכל זה על עצמי, וידעתי מאד כל נגעי אנ"ש וכל מכאוביהם כו', ולכוון לכל אחד לנקודת נפשו ממש לכל חד וחד מקטן שבקטנים ועד גדול כו', ולזאת הי' דבר של חובה⁹⁷ ומצוה עלי לדבר עם כל אחד ביחידות, שבזה היה [חי] חיי נפשו, [להדריכו] בדרך האמת והישר לפי דרכו וערכו כו', יותר ממאה דרושים ששומע ולא עלה בידו אפילו אחד⁹⁸ כו'. וזהו גם בגדולי הדעת ועובדים ועוסקים בדברי חסידות, ומכל שכן בקטני הדעת ופורקי עול, אם באונס או ברצון ובמזיד וכו'.

אך אהוביי וידידיי מה מאד קשה עלי עבודה רבה כזאת בגשמיות, אם לא שיהיה זמן פנוי לזה הרבה ולא יטריד הזמן בענינים אחרים, ואם יתן ה' מנוחה לנפשי ויתחזק לבבי ומוחי מצוק העתים⁹⁹ שעברו עלינו, ויזכיני להופיע רוח קדשו של אאמו"ר ז"ל נ"ע עלי לעזרני ולחזקני, כי מי אנכי¹⁰⁰ כו', מקבל אני על עצמי לעבוד עבודה תמה¹⁰¹ זו, ובפרט בעת אשר אין לנו אב ומורה וכו', וכל איש ואיש פונה לדרכו בפריקת עול. כמו שיודע כל אחד בנפשו מגדול ועד קטן¹⁰² גודל ההשתנות לגריעותא בנפשו בדברי חסידות לאחר הסתלקות אור ישראל רוח אפינו אאמו"ר ז"ל נשמתו ז"ל נ"ע, כי אין עליהם יראת אלקים ופחד אלקים לנגד עיניו¹⁰³ כל חד וחד לפום שיעורא דיליה וכו', אשר לזאת נראה בעליל¹⁰⁴ גודל [עוצם] התרשלות והתמעטות התעוררות בדברי חסידות כעת מגדול ועד קטן. וגם מטעם רבוי הטרדות במשא ומתן, ובפרט מאשר בחמלת ה' על עמו מצליח להם ברכה ושפע בכל העסקים, ויוסיף להם ברכה משולשת כהנה וכהנה, אך לא ירום לבבם לומר כחי ועוצם ידי¹⁰⁵ כו', ולא יגבה לבבם¹⁰⁶ בכל הטוב לשכוח עבודה שבלב ח"ו, ולזה אמר רש ועושר אל תתן לי¹⁰⁷ כו'. ואי"ה אשלח לכם קונטרס מיוחד בזה כנ"ל. ועל כן אמרתי לנפשי לראות את הנולד¹⁰⁸ אחרית דבר¹⁰⁹ מאופן אשר [הם] עומדים כעת, אשר פן ח"ו ירדו עוד עד אשר תשכח דברי חסידות לגמרי ח"ו, ולזאת מאד מאד תגדל הרחמנות והחמלה [עליהם] אשר אין די באר¹¹⁰.

לא למעני אני מדבר¹¹¹, כידוע לנאמני טבעי ומהותי מנעורי, שאין רצוני להתגדל ולקנות לי שם רבי, כי מכיר אני [את] מקומי הדק היטיב¹¹², ולא אתעטף בטלית שאינו שלי כל ימי חיי ח"ו. וגם לא בשביל דבר שבממון¹¹³ ח"ו, כאשר יפרש לכם שלוחינו מוכ"ז¹¹⁴ הנ"ל, אשר ת"ל יספיק לנו כל הצורך אם יוסיפו ערך שליש¹¹⁵ ויותר. אך למען חיבת נפשם הקשורה מעולם בנפש ורוח קדשו של אאמו"ר ז"ל נ"ע זה כמה שנים¹¹⁶, שלא ינתקו מוסרי לבבם מדרכי ה' אשר הדריכם זה כמה שנים וכו' וד"ל.

ואחר הדברים והאמת האלה¹¹⁷ אמרתי, המכסה אני מאוהבי¹¹⁸ כנפשי ולבבי את אשר עלה בדעתי לפקח בטובתם, אשר מוטל עלי חובה ומצוה רבה מטעם הנ"ל. אע"פ שקשה עלי מאד, כי כשל כחי ואינני בשלימות הבריאה כעת, מפני חמת המציק¹¹⁹ ומרוב צרות הקשות ומרות נפש העולות על כולנה¹²⁰ כו'. והוא בהיות שעיקר כל החששות הנ"ל על אנ"ש אינו אלא על הרחוקים שמעולם לא הי' באפשרם לנסוע לק' לאדי, וכאשר ראיתי בעיני ברוב העיירות הרחוקות שעברתי¹²¹, שלא יש נוסעים מכל עיר ומנין רק ד' או ה' נוסעים, ו[יש] קרוב לשני או ג' מנינים שהם במדריגות עסק ד"ח באמת ובתמים¹²² במוח ולב, רעבים גם צמאים¹²³ נפשם בהם תתעטף ותכסוף מאד לדברי אלקים חיים. ונפלאתי עליהם, ואמרו שהעניים אי אפשר שיעזבו כל חיות פרנסתם הדחוקה בנסיעה כזאת להוציא חמשים רובל ויותר, והבינונים גם כן יחוסו על ההוצאה, והעיקר על ביטול הזמן חודש ימים לבטל ממעמד ומצב פרנסתם. ובזה נכללו גם הגבוהים והעשירים, הגם שלא יחוסו על ההוצאה כזאת אבל לא ימצאו מנוחה לנפשם במשא ומתן, ליבטל ממנה ג' שבועות מרוב הטרדה, שגם אם לבבו שלם¹²⁴ באמת ותכסוף נפשו מאד לדברי אלקים חיים ובקי ומבין בהם, כאשר ראיתי רבים מאד בעוסקים לומדים ויראים וחרידים וצמאים מאד לדברי אלקים חיים, רק ההתרשלות ומצד גודל הריחוק גורם להם מניעת הנסיעה כמה שנים, עד שיוכל להיות שלא יסע עשר שנים וישכח לגמרי מלבו. ובאמת לדעתי רק חלק המעשר נוסעים, ותשעה חלקים עומדים בביתם ריקם מכל, והם אנשי אמת אשר נגע יראת אלקים בלבם, יותר מהנוסעים המתהללים בשמיעת דברי דרושים ודורשים בבואם כו'.

וגם עוד זאת סיבה המרחקת את הלב ברובם ככולם, והיא מאשר לחלק יצאו, ליסע אגודות רק שנים או שלושה, ולא יעשו [הסכם] ביניהם לנסוע רוב מנין בבת אחת¹²⁵, כי מסיבת ההתחלקות נסיעת השנים יבוא לכלל פירוד הלבבות, כי יתנשאו על זולתם כו' וידיחנו בזה כו'. ועוד הוא עיקר כי האמת עיקר היסוד לדברי חסידות שיוקבע בנפשם באמת לאמיתו כל הימים, הוא רבוי העסק בעיון ודבור בפה לחזור הדברים עד מאה פעמים עם חבירים דוקא, ואיש את רעהו יחזק¹²⁶ לבו בחזרתם יחד דברי חסידות כל הימים, ובזאת דוקא נעשה אחדות גמור והתעוררות חיזוק בכללות המנין שלא תשכח ותעזב מהם מפני טרדות הפרנסה ומניעות שונות כו'. אך רק אם יהיו כאיש אחד חברים¹²⁷ ולא יתנשא אל הדורש כו', ולא ינתקו עצמן מד"ח שנים ושלשה, ולהבדיל את עצמם מכל אנשי שלומינו, אשר זאת הרעה גורמת כמה פירודים בין אנשי שלומינו כידוע לי נאמנה, ואין רצוני להאריך בזה רק לענין המכוון, שישימו עצות בנפשם להיות חיזוק גדול, והוא אשר יסכימו בהחלט בנסיעות רוב מנין כאחד, בכדי שידברו ויחזרו זה עם זה בצוותא חדא, ואיש את רעהו יחזקו, ובזה יהיה אחדות גמור כל הימים ויתחזקו להתעורר תמיד, ויקבעו זמן פנוי השוה לכל נפש כו'. ולחכמים ונבונים כמותם אין צריך להאריך בזה איך שיתנו עצות להציל נפשות שלא יתמוטטו ח"ו וד"ל.

ואשר ראיתי לטובת אנשי שלומינו הרחוקים לקבל על עצמי יותר מכפי כחי, הוא הדבר אשר שמתי בפי שלוחינו מוכ"ז שיחי', שיראו הרחוקים לקבוע מקום ועיר מיוחדת שיהי' קרובים אליה כל הסביבה שלהם, ויקבעו גם כן זמן פנוי להם בכל שנה ושנה, ויודיעוני ע"י השד"ר מוכ"ז. ואני מקבל על עצמי לנסוע לעיר הזאת ולישב שמה חודש ימים, למלאות כל משאלותם בדברי חסידות, [ולעסוק בתורה עמהם] בכל יכולתי עד מקום שידי מגעת וכחי סובל, הגם שתכבד עלי העבודה¹²⁸ הזאת מאד, אך לחמלתי מאד עליהם ההכרח לא יגונה¹²⁹. וככה יקבעו אנ"ש הרחוקים בכל המדינה, אך שידעו כל הסביבה זמנה ומקומה ושעתה, בכדי שלא יבלבלו זה את זה מזמן לזמן כאשר יפרש שלוחנו מוכ"ז. ולכן מסרתי לידו הכל להודיעני במכתב, ואז אודיע לכללות אנ"ש מן הג' או ד' מקומות שנקבעו במדינה במועדם ובזמנם, ואז כל אחד מהרחוקים שבמדינה על מקומו ושעתו¹³⁰ יבוא לשלום נפשו לבלתי ידח ויתרחק לגמרי ח"ו וד"ל.

ושרש דבר עצה הזאת לקחתי ממקורי, מקור ושרש חיי נפשנו אאמו"ר ז"ל נ"ע, בהיותו סמוך לזמן הסתלקותו, שנגמר בהחלט אצלו למלאות החסרון והפגם של אנשי שלומינו הרחוקים, לישב בג' או ד' מקומות בסמוך אליהם מטעם הנ"ל, ולעסוק עמהם בתורת ה' ובמצותיו, כאשר כתבתי במכתב הכללי¹³¹ על דרך רמז וקיצור, ומוכ"ז יפרש באר היטב כו'.

ועל תשובתם הרמה ע"י המוכ"ז אני מצפה בכל הענינים שהודעתים מנקודת לבבי הנאמן¹³² אליהם מאז מעולם וכו'.

דברי המדבר בצדקה¹³³ צדקת ה'¹³⁴ וחסד אמת עם כל אנ"ש מגדול ועד קטן אמן סלה.

דובער באאמו"ר הגאון האלקי מרנא ורבנא שניאור זלמן ז"ל נ"ע [הכ"מ]

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org