הן1 אמת2 וצדק3, בנידון הערער מהר"ר נפתלי מסלאוויטא, הבא מצד חותנו הרב המפורסם החסיד מוהר"ר משה שפירא, על הרב הנגיד מוהר"ר ישראל מדפיס דק"ק קאפוסט, בענין הדפסת הש"ס שהתחיל מוהר"י הנ"ל בתוך משך גבול הסכמות הגאונים הניתנים להרב מהרר"ם, ובראשם אומץ נתינות זכות ויפוי כח והסכמתו של כבוד אדמו"ר הרב הגאון החסיד המפורסם מוהר"ר שניאור זלמן זצוק"ל.
כעת נגמר בין הצדדים, שיציעו טענותיהם בפני בית דין של שלשה, ישבו על כסאות למשפט4 בק"ק סלאוויטא או בסמוך לה במדינות וואלין, ומוהר"י הנ"ל מחויב לשלוח לשם דיין אחד מצדו, והרבני מהרר"ם יברור לו דיין אחד מצדו, ושני הנבררים יבחרו לעצמם שליש המרוצה לשניהם. אמנם פן לא ישוו דעת הנבררים בבחירת השליש, על כן נבחר כעת שליש מהצדדים, ה"ה הרב הה"ג המפורסם אבד"ק דובנא5. וכל אשר יצא מפי הדיינים על הצדדים לאשר ולקיים בכל תוקף בלי שום גרעון.
ובעוד שלא יוגמר הסיכסוך הנ"ל שביניהם, הן על פי פשר המרוצה להצדדים בעצמם והן על פי גמר דין תורתינו הקדושה על פי דיינים הנ"ל, אזי חלילה לשום אחד מהצדדים להוציא שום כרך משסין הנדפסים מחדש מהדפוס שלו לשום קונה או משולח ואף למיגר בעולם6. אולם באם שיהי' עיכוב הגמר מצד אחד, הן מחמת מניעות שליחות הדיין מצד מוהר"י הנ"ל, והן מצד סירוב ברירות הדיין מצד הרב מוהר"ם, אזי איסור הוצאות הכרכים חל על המעכב לבדו לעולם, עד שיסיר העיכוב, וצד שכנגדו מותר לגמרי.
כל זה נעשה בקנין גמור אגב סודר בבית דין חשוב דלא כאסמכתא, בתקיעת כף ובפנים מועילות ובחרם חמור [ודשן?] ובביטול מודעי ומודעי דמודעי עד סוף כל מודעי דמודעי, ובפיסול עידי מודעי כדרך שמבטלין בגטי נשים7 ובשבועה מפורשת, על פי אופן היותר מועיל ותיקון חז"ל. ולראיה באו הצדדים בעצמם על החתום לקיים כל הנ"ל, יום ב כו תמוז תקעו לפ"ק פק"ק ליובאוויטש יצ"ו
נאום ישראל בלא"א מוהר"ר יצחק יפה זללה"ה
ונאום הק' נפתלי מסלאוויטא
באנפואי חתמו את עצמם שני הצדדים ה"ה מהר"ן מסלאוויטא ומוהר"י מקאפוסט בחתימת ידם ממש, על כל הא דכתוב ומפורש לעיל בחתימת ידם ממש, ובפני נעשו כל הענינים הנ"ל, ואנכי ערב בעד מוהר"י מקאפוסט על קיום פסק דין שיצא מפי הדיינים על פי דין תורתינו הקדושה, וכן על קיום איסור הוצאות כרכים משסין שלו עד הגמר כנ"ל.
וזמן הגבלת התאספות הדיינים יהי' לא יאוחר מחמשה עשר באב הבע"ל, ועכ"פ לא יתמהמה עת האספם מר"ח אלול הבע"ל.