שבח1נעימות ידידות2אור קדושתו וחסידותו זכרו להגיד מקצת נפלאות3 מתורתו של כבוד קדושת מרנא ורבנא רבינו הגדול נר ישראל4 וקדושו גאון תפארת ישראל5 רבא דעמיה6 איש אלהים קדוש הוא7 כבוד אדונינו אבינו מורינו ורבינו זכר צדיק לברכה8 לחיי העולם הבא בעדן גן אלהים מסוכתו9, ושבח המגיע לכתביו10 הקדושים בנגלה ונסתר אשר אין חקר לתבונתו11, אין די באר ואין די עולה12 על הכתב, כי כבר נודע בכל קצוי ארץ13 מלאה תהלתו14, אשר יפוצו חוצה מעינות15 חכמתו ויראתו.
אמנם כן דרך באי בשערים16, שערי הספר המובא לבית הדפוס, להודיע מעלת ותועלת החיבור ועל מה אדני הספר הוטבעו17. לזאת גם אנחנו באנו להודיע בישראל נאמנה18, אמיתת סיבת התעוררות רוח קדשו של אדונינו אבינו מורינו ורבינו האלהי הגאון נ"ע לחבר כמו חיבור השלחן ערוך, הלכות בטעמיהן ונימוקן אחריהן19.
כי כבר גלוי ונודע בשער20 בת רבים21 את כל תוקף ופרשת גדולת22 חכמתו ותבונתו מנעוריו, אשר בעודו בן ח"י שנה גמיר לכולא תלמודא עם כל נושאי כליהם ספרי הראשונים והאחרונים לא הניח דבר גדול23 וכו'.
וכאשר היותו בן עשרים לרדוף24 לדעת את ה'25 כפי עומק תבונתו ורוחב דעתו ואמיתת טהרת וקדושת לבבו הנאמן לפני26 ה', לא מצא בכל עיונו כדי המספיק למלאות כל עמקי משאלותיו, ובפרט בידיעת סתרי התורה וסודותיה המאירים לנפש באור החיים כדי שביעה27, להשביע נפשו ורוחו רוח קדשו. מאת ה' היתה לו זאת28 שהורהו בדרכיו לילך באור ה', לכתת רגליו ולעלות לפני ולפנים29, להיכל קדשו של האי סבא קדישא אור עולם30 מופת הדור31 הגאון האלהי החריף מורינו ורבינו דוב בער נ"ע מגיד מישרים דקהילא קדישא מיזעריטש, אשר רוח ה' הופיע עליו כנודע וכמפורסם, שמה מצא מרגוע לנפשו32 והשביע בצחצחות נפשו33 ואכל מעץ החיים אילנא דאורייתא וחי לעולם34 בחיי החיים, כמו שאמר הכתוב צדיק באמונתו יחיה35.
*
ובעודו עומד לפני ה'36 שם נתעורר רוח קדשו של מורו ורבו סבא קדישא הנ"ל כיד ה' עליו השכיל37, ומשמיא אסכימו על ידו38 לעשות אך טוב לישראל39 בדברי הברית40, זו התורה הנגלית לנו ולבנינו41, שהיא שקולה כנגד כל המצות42, וכל חפצים לא ישוו בה43 ודרז"ל44 אפילו חפצי שמים כו', ואין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה45. וכמו שהאריך אדונינו אבינו מורינו ורבינו ז"ל בחיבורו בהלכות תלמוד תורה46 בביאור מצות ידיעת התורה שהיא חובה על כל אחד מישראל לידע כל תרי"ג מצות ופירושיהן כמו שניתנו למשה בסיני שבביאוריהן ניתנו, כמ"ש ואתנה לך את לוחת האבן והתורה זו תורה שבכתב והמצוה זו תורה שבעל פה47.
ומפני שצרכי ישראל מרובים48, ובפרט בצוק העתים49 הללו שהיוקר יאמיר50 וטרדת הפרנסה מוטלת על כל אחד ואחד, בנפשו יביא לחמו51, ועל כן דעתם קצרה, מלבא בארוכה בעיון ים התלמוד והפוסקים לידע מוצא הדין בארוכה ומילתא בטעמא דווקא. וגם לגדולים אשר להם יד ושם52 בתלמוד, תכבד עליהם העבודה53 להכריע בין הפוסקים לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא54, על פי הסכמת האחרונים אשר מימיהם אנו שותים55 ובדרכיהם אנו הולכים, כי ברוב המקומות יש דיעות מחולקות זה מקשה וזה מפרק זה בונה וזה סותר, ובידי אדם אין ברירה שיבור לו דרך ישרה56.
אשר על כן על כל דברי האגרת הזאת57, משמיא אסכימו על ידי'58 דהרב הקדוש הנ"ל, לחפוש בחפש מחופש59 בתלמידיו, למצוא איש אשר רוח אלהים בו60 להבין ולהורות61 הלכה ברורה62 מתון ומסיק63 אליבא דהלכתא64 הלכות בטעמיהן, לעשות מלאכה זו על סדר השלחן ערוך אורח חיים ויורה דעה שהן הדינים הנצרכים, שלהן מצוות קדימה על השאר, ולסדר כל פסקי דינים הבאים בשלחן ערוך ובכל האחרונים בלשון צח ומילתא בטעמא65.
ויבחר בכבוד אדונינו אבינו מורינו ורבינו ז"ל, אשר בו בזמנו היה מלא וגדוש66 מים התלמוד והפוסקים, והפציר בו עד בוש67, ואמר לו אין נבון וחכם כמוך68 לירד לעומקה של הלכה69, לעשות מלאכה70 זו מלאכת הקודש71, להוציא לאור תמצית ופנימיות טעמי ההלכות הנזכרים בכל דברי הראשונים והאחרונים72, זקוקים שבעתיים73 כל דבר על אופניו74 בלי בילבול ותערובות, ופסק ההלכה המתברר ויוצא מדברי כל הפוסקים עד חכמי זמנינו75.
*
והיתה התחלתו בהיותו יושב בשבת תחכמוני76 במקום תחנות של הרב הקדוש הנ"ל, שם הואיל באר את התורה77 בהלכות ציצית והלכות פסח, ושניהם נגמרו שמה עד בואם שמה הני תרי צנתרי דדהבא78 שבת אחים יחד79 הגאונים המפורסמים קדושי עליון עמודי עולם הרב מוהר"ר שמעלקא ואחיו הרב מ"ו פנחס נ"ע, טרם נסיעתם על כסא הרבנות למדינות אשכנז לקהילת ניקלשבורג וקהילת פרנקפורט דמיין80, והיה לנגד עיניהם כתבי אאמו"ר בשני ההלכות הנ"ל וקלסוהו ושבחוהו עד למאד מאד, ואמרו לו חזק והתחזק81 לברך על המוגמר82 לך נאה83 ויאה, וזכות התורה יעמוד לך ולזרעך84 ולכל ישראל.
ובמיעוט שנים ב'85 נגמר זה החיבור על אורח חיים בשני לוחות כתובים פנים וחוץ86, הלוח הפנים הוא ההלכות בטעמיהן ופסקי דינים העולים אחר הפלפול בראשונים ואחרונים וטעמיהן בלשון זך ונקי להיות שגורה בפי87 כל אדם, מיוסד על פי דעת כל הפוסקים ראשונים ואחרונים, ובראשם הרב בעל מגן אברהם88, לא הפריז על המדה לחלוק עליהם רק להכריע89 ביניהם בראיות צודקות יתנו עידיהן ויגידו90. בחוץ חכמות תרונה91 בלוח השני הנקרא בשם קונטרס אחרון, כדי שיהיה כל אדם קורא כדרכו92 ההלכה הקבועה בטעמיה תהיה בפיו שגורה, והפלפול יהיה למשכילים לבד מסורה, ולעשות כרצון איש ואיש93 כל אחד על מקומו יבא94.
וכן עשה גם בהלכות הצריכות לכל אדם, המפוזרות בשאר חלקי השלחן ערוך95, ליקט אחד לאחד96 לעשות מהם לוחות הברית כתבנית חלק או"ח הנ"ל.
ובחלק היו"ד, שבו ההוראות איסור והיתר שלפני המורים יובאו פסקי ההלכה, שינה טעמו97 ולשונו להיות שני הלוחות סביב הש"ע יחנו, האחד בירור ההלכה בטעמיה והשני בהרחבת הפלפול בראיות חזקות ובדקדוק לשון הגמ' ופוסקים מדבש מתוקות98. וסגנון אחד עולה לשניהן99 כמו בחלק או"ח הנ"ל.
*
ואחר רוב שנים שהוסיף פליאות חכמה על חכמתו בעמקות ובקיאות, כמו בהיותו בן שלשים שנה שחזר על כל התלמוד עם כל הראשונים והאחרונים ט"ז פעמים100, כאשר שמענו מפה קדוש שבהיותו בק"ק מאהליב שאצל נהר דניסטור101 חזר על כל התלמוד פעם הט"ז בעמידה לילה ויום, לא פסק פומיה מגירסא102 כאשר עיני הכל ראו, והוות נהירא שמעתתא מפומיה כיומא דאיתיהיבא103 אורייתא גמר וחכמתא סבר ושמושא עבד.
אז התחיל להגיה ולחדש בספרו זה מחלק אורח חיים104, והתחיל מהלכות נטילת ידים105, וכנראה לעין כל מבין עומק דיני נט"י המיוסדים על אדני פז106 וחדושים נפלאים יסודתם בהררי קודש107 מעיון הראשונים.
וגם אשר חיבר בחלק יו"ד, ובפרט בהלכות נדה שהיה לעת זקנתו108, כל זמן שהזקין הוסיף כח וגבורה109 במלחמתה של תורה110.
*
וה' נתן לו חכמה111 כאחד מגדולי הראשונים, כמובן לכל מי שיש לו עינים לראות ולב להבין112, אפס קצהו113 טיפה מן הים מים חכמתו, בעומק פלפולו ובקיאותו בקונטרס אחרון שלו שביורה דעה וקונטרס החזקות114 וקונטרס בין השמשות115 שבלול מכל עמקי שיטות הש"ס המפוזרים, אין די באר ואין די עולה116 על הכתב להעריך מגדולת חכמתו אין חקר לתבונתו117, ולמקור האמת דבק נשמתו להיות קולע אל השערה118, שערי תורה ושערי אורה וכל רז לא אניס ליה119, וכבר נודע בקצוי ארץ120 ואיים רחוקים תהלתו והמוסיף גורע121 כי מי ימלל122 שבח תורתו וקדושתו.
והנה אחרי אשר זכינו בעינינו לראות אור מופלא אור מזהיר אור נערב אור יקר אור מצוחצח123 אור מאיר כאור שבעת הימים124 מסוף העולם ועד סופו125 אור האלהי, הוא ניהו אדונינו מורינו ורבינו נר ישראל126 המאיר עיניהם של ישראל127 בתורה ולקרב את לבן לאביהן שבשמים, והיה אמרתו כטל לישראל128 כמטרא ניחא וכמטרא רזיא129 דין גליא רזיא130, ומפיו אנו חיים131 ומטובו חיינו132, שפתותיו שושנים ששונים בהלכות נוטפות מור עובר133, ואליו יתאספו העדרים עדרי צאן134 קדשים תורה יבקשו מפיהו135 חק לישראל136 היה מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו137, שהראה להם באספקלריא המאירה138 האיר הברקאי139 ומתחזיא מסייפא עלמא ועד סופיה, גדול ה' ומהולל מאוד בעירו הר קדשו140, וברכנו בקול רם141 ונשא142 ברכת חכם הרזים ברוך שחלק מחכמתו ליראיו143.
*
והן עתה בעוונותינו הרבים חשך השמש בצהרים144, ובא השמש אל מקומו שואף145, נתבקש בישיבה של מעלה146, אראלים נצחו ונגנז ארון הקודש147 ויצתה נשמתו בטהרה148, אחר כמה נוראות ונפלאות שנראה ממנו ז"ל באותן הימים שלפני הסתלקותו, לא פסק פומיה מגירסא עד יום מנוחתו149, ואחר שהתפלל תפלת ערבית והבדלה בחונן הדעת בדעת צלולה ומיושבת ובדביקות נפלאה, במוצאי ש"ק כ"ד טבת תקע"ג150, בחד קטירא איתקטר ביה בקוב"ה151, מעודו על הארץ ששאל שאל אותו ה' לנו לפקוח עינים עוורות152 בעקבות משיחא, ועד כי בא יומו153 ורעוא קמי קוב"ה לארחא בתפוחא דא154 ולאשתעשע בצדיקייא155, אליו נשא את נפשו156 בשמחה וטוב לבב157, כאשר נראה בעליל158 לכל העומדים שמה אשר נתפלאו ונשתוממו על המראה159. ואותנו עזב ביגון ואנחה, נסתמו [מעייני] החכמה160 ויסכרו מעיינות תהום רבה161, נוטל כבוד מבית חיינו עטרת תפארתנו162 נזר ישראל צפירת תפארה163. אנן מה נענה אבתריה164, אוי ואבוי ומה נעשה וחטאינו עשו, ה' הוא הצדיק165, על ה' נשליך יהבינו166 והוא ישלח לנו גואל הצדק ויוציאנו מאפילה לאורה, והקיצו ורננו שוכני עפר167, וישמיענו נפלאות מתורתו168, תורת ה' תמימה משיבת נפש169 אכי"ר.
ועתה זאת היא נחמתנו מעט, כי אמרותיו חייתנו170 מפיו אנו חיים גם עתה, כי דבריו חיים וקימים171 מאירים ומזהירים, ומהם אשר בעט ברזל172 חקוקים ומסודרים הן בנגלה והן בנסתר.
לזאת באנו לקיים מילי דאבות173, ולפרסם חכמתו ותורתו בעולם, די להוי שמעתתיה מבדרין בעלמא174, וברכות לראש משביר175 בר לעם הארץ176 בלחמה של תורה177, למלאות רצון קדשו בדבר החיבור הלז, כאשר שמענו מפי קדשו שמאד היה נכסף ונשתוקק לזכות את ישראל שימצאו כל אחד ואחד לרוות צמאונם לידע הלכה ברורה בטעמיה, שזהו תכלית מצות ידיעת התורה כמבואר בהלכות תלמוד תורה178, אשר על כן למען טובת כלל ישראל עשה וחיבר את החיבור הנ"ל, שיתעסקו בחיבורו וילמדו ממנו לידע ההלכות איסור והיתר שגורה בפיהן, וחפץ ה' בידם יצליח179 לאוקמא תלמודא, ויתן בלבם בינה להבין ולהשכיל ללמוד ולעשות ולקיים180 כו' אמן כן יהי רצון.
*
והנה מודעת זאת181 מרוב הצרות וסיבות ומאורעות שחלפו עברו ראשינו, ובפרט שריפת הבתים פעמיים182 ספו תמו183 כתבי יד קודש של כבוד אאמו"ר ז"ל בעצמו, ולא נותר כי אם ההעתקות המפוזרים אצל התלמידים אחת הנה ואחת הנה184. לזאת קמא קמא דמטי לידינו אנחנו מביאים לבית הדפוס185, והיו לאחדים ביד186 הקונה, עד אשר יולקטו אחד לאחד187 אי"ה.
ברם כגון דא188 נחלה ונבקש פני המעין בחיבור הלז, אשר מחמת ריבוי העתקת הכתבים אשר הורק מכלי אל כלי189 מחברא לחברא דאית ליה190, המצא תמצא191 שיהיה איזה טעות בקצת מקומות, שגיאות מי יבין192 מטעות סופר193, ועדיין לא הונח לנו להתעסק בו ולהגיהו הדק היטב. על כן חלילה אל ימהר להשיב ולתלות בוקי סריקי194 במי שאמרן ח"ו, רק אחרי אשר ידקדק היטב בדבריו ובצחות לשונו המופלא, אשר כל דבריו מיוסדים על אדני פז195 אין בהם נפתל ועקש196 וחסר או יתר ח"ו, רק הכל בכוונה עצומה ובדקדוק גדול כלשון גדולי המחברים, כאשר סופו הוא מעט הקונטרס אחרון שבסוף הספר מוכיח על תחילתו197 ולשונו הזך והטהור שבפנים, ואז אחר הדקדוק והעיון היטב ימצא הטעות דמוכח מטעות סופר והכוונה תהי' ברורה כסולת נקיה. ועל כן לא חשנו מלהדפיסו טרם יצא ההג"ה הדק היטב, כי בטחנו שמעצמו יהי' מובן לחכם ונבון198 מדעתו.
וה' יגמור בעדינו199 בכי טוב200, להוציא לאור יתר חבורי כבוד אאמו"ר ז"ל, וכתבי ידו הקדוש בנגלה ובנסתר, לזכות נפשו ורוחו ונשמתו הקדושה, ולעטרא לה בתוספות עטרין וכתרין עילאין201, ועי"ז שורש נשמתו יאיר אור ושפע רב זכותו להגן מגן נפשינו202 עלינו ועל כל ישראל ממקור החיים וחיי החיים, להעלותם מעלה מעלה בעילוי אחר עילוי, ולקשרם בקשר אמיץ וחזק בה' אחד על ידי התורה, דבה מתקשרין ישראל בקוב"ה203 עד כי בא לציון גואל204 ועין בעין יראו205 כו'.
ואחרי הודענו את כל זאת, מי נבון וחכם206 ישכיל כל זאת שיש לכסף מוצא207 בזאת, בפרט בעתים הללו208 שהכל ביוקר גדול ומופלג מכאשר היה מימים, אשר לזאת הוכרחנו להזיל זהב מכיסנו209 סך עצום, בצירוף סיוע ידידינו הרב הנגיד מו"ה פנחס בהר"ר מו"ה העניך משקלאב210, אשר גם הוא נדבה לבו לסיוע ידי מצוה רבה זו להביא לאור אור הגנוז מכתבי קודש אדונינו אבינו מורינו ורבינו ז"ל, וחוששני לחטאת211 היחיד והציבור212, פן ימעלו מעל213 לגרום לנו חס ושלום היזק באיזה חיבור מכתבי קודש אדונינו אבינו מורינו ורבינו ז"ל.
לזאת באנו בגודא רבא214 ובגזירות נח"ש215, שלא ירים איש את ידו216 להדפיסם בעצמו או על ידי גירא דיליה לא מיניה ולא מקצתיה217, לא במדינה זו ולא במדינה אחרת, משך עשרה שנים מיום כלות הדפוס. כי ההיתר שנתפשט שהמדפיסים שחוץ למדינה אין חוששין לנח"ש שבמדינה אחרת218, היינו בהדפסה שמדפיסים ספר שאינו שלהם, שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו219, ולכן גם משום השגות גבול לאו כל כמיניה לאסור חוץ למדינה, כי לא להם לבדם ניתנה כל הארץ220. משא"כ בחבורי קודש אדונינו אבינו מורינו ורבינו ז"ל, אשר שלנו היא שזכינו מבית אבא מארי ז"ל, והרי יכול אדם לאסור הנאות ספרו על אחרים אפילו הם בסוף העולם221. ולזאת לא יזח החש"ן222 מעל העוברים על דעתינו, ובו ארור בו נדוי בו שמתא223. והשומע לדברינו יחולו ברכות על ראשו224.
ובכלל זה באנו להזהיר באזהרה נוראה, על כל מי שיש בידו איזה כתבי קודש מאדונינו אבינו מורינו ורבינו ז"ל הן בנגלה והן בנסתר, שלא להביאם לבית הדפוס, רק אלינו יובא225, ומשכורתו תהא שלימה226 מאתנו בכסף מלא227 מחירם, כי יש תחת ידינו מהדורא בתרא של אדונינו אבינו מורינו ורבינו ז"ל, ואולי קודם חזרה228 נשנית. וגם כי לנו משפט הגאולה לקנות229 ולהקים בישראל שם230 אדונינו אבינו מורינו ורבינו ז"ל, ולזכות נשמתו שיהא זכות הרבים תלוי בו. ולהשומע יונעם ותבא עליו ברכות טוב231.