אגרת סד

אגרת סד

[תחלת טבת תקפ"ו?]

בד קודש

אני¹ טרם אחלה לדבר² ולבקש אל אדון הארץ, אבקש מלפני אלקים שיחנני בחסדו וטובו להטות לבבו ודעתו אל כל אשר אציע לפני הדרת כבודו, מעט הצעות והקדמות שפירש וביאר אאמו"ר³ זצ"ל נ"ע לפני הקיסר⁴ פאוויל, בבוא המלשינות שונות עליו, ונתקבל מאד לפניו, ואני בטוח באל עולם הנותן חן וחסד לנו, ויחנני חסד ואמת⁵ בכל דברי⁶ אלה האמתיים הנאמרים לפניו, למצוא חן וחסד לפניו כל הימים לפקח עלי בעינא פקיחא חיבה⁷ וחמלה וידמו כל המקטרגים כו'.

א) המלך החכם שלמה אמר (במשלי כד) ירא את ד'⁸ בני ומלך עם שונים אל תתערב, פי' שמשוה המלך שלמה יראת השם ליראת מלך בשר ודם שאחת היא ממש, ועל כן אמר ירא את ה' בני ומלך ביראה אחת בשווה ממש⁹, וביאר עוד ופירש עם שונים¹⁰ שהם האנשים המפרידים ומחלקים ביראת השם ויראת המלך, לומר שיש הפרש וחילוק ביניהם, אל תתערב עמהם להתחבר יחד, כי בזה ישחיתו נפשך ויסירו מלבבך יראת השם כי באמת אחת היא ממש, זהו ביאור הפשוט. ועל פי זה נסתעף בתלמוד שלנו הדין שמצוה לרוץ¹¹ לראות מלכים ולברך ברוך אתה ה' בשם ומלכות ברוך שחלק מכבודו¹² כו', לפי שיראת ה' בבחי' מלך העליון מלך העולם, מאיר ונמשך ונתפשט במלך בשר ודם, וזהו שחלק מכבודו חלק ממש¹³ מכבודו של מלכותו ית' למעלה שהיא אחת ממדותיו¹⁴ הנאצלים מעצמות האור א"ס הפשוט¹⁵ (וכמשי"ת באות ה'), וזהו ג"כ הטעם שאמר ירמי' הנביא (קאפיטל כ"ט) ודרשו את שלום העיר כו' כי בשלומה דוקא יהי' שלום לכולם¹⁶, ולמדו בתלמוד¹⁷ מפסוק זה שמצוה להתפלל בשלומה של מלכות, וכל תפלה בהזכרת שם הוי'¹⁸, וזהו גם כן שפסקו בתלמוד¹⁹ דינא דמלכותא דינא, כמו דין ודת תוה"ק המבואר בתלמוד, והכל מוסד על יסוד אחד הנ"ל דמה שאמר שלמה ירא את ד' בני ומלך אחד ממש וד"ל²⁰.

ב) ומעתה²¹ יש להבין שורש הענין וטעם הדבר הנ"ל במ"ש ירא את ד' בני ומלך כו' וכל הדינין המסתעפים מזה כנ"ל, והוא עפ"י יסוד חכמת הקבלה האמיתית המבואר בזוהר הקדוש וספרי הקבלה בענין עשר ספירות דאצילות שנאצלו מעצמות אור אין סוף ב"ה²² וכו', וידוע שהם מצויירים בספרי האמת דרך כלל עפ"י הלוח, בציור ג' קווין ימין ושמאל ואמצע וספירת מלכות עומדת תחת הקו האמצעי דת"י²³ דוקא כזה²⁴,

כתר

חכמה

דעת

בינה

חסד

תפארת

גבורה

נצח

יסוד

הוד

מלכות

וביאור ענינם מבואר מעט בספרי הקבלה, דקו הימין בכלל מורה על בחינת החסד, וקו השמאל בכלל מורה על בחי' הגבורה בחי' הדין, וקו האמצעי בכלל הוא בחי' הממוצע הכולל לב' הקוין דחסד וגבורה שבימין ושמאל, והוא הנקרא קו היושר²⁵ שהולך ביושר ומיצוע בלי נטי' כלל לימין ושמאל, וכמו קו המשקולת שמכריע לשני הפכיים, לבלתי יכריע קו הימין לשמאל ולא השמאל לימין אלא עומד בשוה ממש, שאז המשקל מכוון במיצוע ממש²⁶ מבין ב' הפכיים ממש כידוע.

וביאור הדברים הללו²⁷ על פי חכמת הקבלה זהו שמובן בציור אדם שנעשה בצלם אלקים, וכמו שמבואר (איוב י"ט) בפסוק ומבשרי אחזה אלוה כו', שיש בו ציור כל השלשה קוין הנ"ל, והיינו בג' מקומות בשכל שבמוחו ובמדות שבלבבו ובמעשה שברגליו²⁸, והן ג' מדריגות חב"ד חג"ת נה"י כידוע בספרי הקבלה. וביאור ענינם²⁹ בכללות יובן לכל אדם, בכל איש שיש³⁰ בשכלו הטיי' לחסד או לדין, כמו מי שטבע כח שכלו נוטה רק כלפי חסד לדון כל דבר לזכות וחסד, אף ברשע ורע לגמרי ימצא צד זכות וטוב עד שיוכל להצדיקו, ולהיפך יש מי שנוטה כח שכלו כלפי גבורה לדין וחוב לדון הכל לחוב, עד שיוכל להרשיע גם את הצדיק למצוא בו רע כו'. ושני מדות האלו שבשכל הם שני הפכיים בשני קצוות רחוקים בתכלית כריחוק טבע האש ממים, וכמו חכמים³¹ המה להרע ולהטיב לא ידעו, להיפך יש חכם משכיל רק להטיב, וכמו בסנהדרין היו מחייבין ומזכין ומכריעין (כמשי"ת). וכח הדעת הוא בחי' הממוצע³² הנמדד ונשקל בשיקול השוה. שלא להטות כלפי חסד יותר מדאי ולא לדין ביותר רק כפי המזיגה הנכונה מב' הפכים אלו, כמזיגה שנעשית מהרכבת ב' יסודות הפכים כאש ומים (וכשנ"ת), והוא הנק' משפט אמת דווקא, לפי שמיצוע הטוב הזה הוא אמיתית של כל דבר המשפט כמו שהוא בלי נטי' כלל לימין או לשמאל רק כפי האמת כו', וכמו שנשקל דבר במאזנים כידוע. משא"כ שכל המטה כלפי חסד לבדו אינו נק' אמת, לפי ששכל וסברא המנגדת לו במדת הדין וחוב סותרו, וכל דבר שנסתר אינו אמת המתקיים, וכן מדת הרחמים אינו אמיתי לפי שמדת החסד סותרו, רק מידת המיצוע נק' אמת המתקיים למעשה דווקא כידוע.

וכמו כן יובן בג'³³ מדריגות כאלו שבשכל ומוח שנק' חב"ד, יש גם כן בלב, והן ג' מדות שבלב כל אדם בפרט בהנהגתו עם בני אדם ובביתו, ובכלל ג' מיני טבעיות שבבני אדם, א' מדת הטוב וחסד שבלב זהו רק להתחסד ולהטיב לכל הבריות וזהו תענוגו, עד שישפיע חסדו וטובו גם לרעים כמו לטובים ממש ולשונא כמו לאוהב, שאינו חפץ רק טוב וחסד ולא רע כלל. ולהיפך ממש יש אדם שטבעו רק להרע ולעשות בפועל רע, וזהו תענוגו ולא חפץ בטוב ומתנהג גם כן עם בני ביתו ובני אדם. והם ב' קצוות רחוקים בתכלית כנ"ל בחו"ג³⁴ שבשכל, עד שמסתעף מב' מדות אלו ב' מיני אדם א' הנוהגין בחסד וטוב, והב' הנוהגין בפועל רע שהם העושים רע וגוזלים בני אדם, כמו בבהמות וחיות יש טורפים ומזיקים ויש בהמות וחיות שגומלין חסד זה עם זה כידוע. וב' מינין הללו אינם ביושר הנכון, כי בבחי' החסד יחלוף הרע בטוב ובבחי' הדין יחלוף הטוב ברע ואין זה אמת כלל, אבל המיצוע מבין שניהם במזיגה יפה וברורה הוא שנק' אמת כנ"ל בבחי' הדעת שהוא בחי' האמת שבשכל. וזהו שארז"ל³⁵ איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושי' ותפארת לו מן האדם, פי' כי מדת האמת הזה שהוא המיצוע וההכרעה נקראת בספרי הקבלה מדת התפארת, והיא בחי' הדעת והתפארת שהן בקו האמצעי דוקא, שכוללים לבחי' חסד וגבורה שבב' הקוין דימין ושמאל כפי שמצוייר בציור הנ"ל.

ג) וביאור הדברים³⁶ למה נקרא בשם תפארת, כי כמו כן יש בציור המראות והגוונים ציור המראה לבן המורה על בחי' החסד והטוב, והמראה גוון אדום מורה על בחי' הדין כדם שהוא אדום, וכאשר נעשו הגוונים במיזוג יפה נכלל³⁷ משני מראות במדה אז נראה היופי והתפארת מורה על טעמו, כגוון התפוח שמראה על טעמו. וגם בטעמים דאוכל וכל צומח³⁸ יש ב' מדות חסד וגבורה שהוא מר ומתוק, והממוצע שהוא טעם הממוזג ומעורב בין שני הפכים יחד. וכן בקול ערב לנפש מאוד, כידוע בנגונים שבחכמת המוזיקע שהוא עיקר היופי והעריבות בקולות הממוזגים יחד. וכמו כן ביסודות הגשמיים דאש ומים יש ממוצע הממוזג מאש ומים יחד, כידוע בספרי הטבע. וכן בסממנים יש עשבים ודברים טובים שמחיים, ויש עשבים ודברים חריפים שמזיקים, ויש בחי' ממוצע שממוזג ומעורב כלול משני הפכים, ועל זה יסוד הרפואה במזיגה נכונה לפי הצורך לחולי קור וחום כו'. וכן כל חלקי הדומם והצומח והחי ממוזגים בשני הפכיים דחסד וגבורה, וכמו בשכל ומדות באדם כנ"ל.

והנה זה הממוצע שכלול במזיגה טובה מב' הפכיים דחו"ג הוא שנקרא אמת כו' ונקרא תפארת כנ"ל, וכמו שאנו רואים היופי וההידור הוא בעירוב הגוון דלובן ואודם במזיגה טובה ויפה ונכונה בציור, ובלובן לבדו אין יופי והידור כלל וכן באודם לבדו אין יופי, רק בהתכללותם יחד בציור נאה הוא שנקרא תפארת והידור, וכן במזיגת הקולות בטוב נקרא קול נעים ומהודר, וכן במזיגת מיני הדומם והצומח ובהידור הגוונין כתפוח כמ"ש כתפוח³⁹ בעצי היער וכה"ג, וכן במדת התפארת במדות דחסד וגבורה ההפכיים כשהוא מתנהג במזיגה יפה משניהם יחד, וכן במדות שבשכל לחסד ולדין דרך אחד הוא, שמן השכל שבמוח נמשך למדות שבלב. וז"ש איזו היא דרך ישרה כו' כל שהיא תפארת דווקא לעושיה, במזיגת המיצוע כנ"ל, ואז תפארת לו מן כל האדם בשבח גדול.

ד) אך⁴⁰ הנה עדיין יש להבין שורש הדברים, מאין יוכל להיות בחי' התכללות המיצוע הנ"ל מדבר והיפוכו המנגדו בתכלית בב' קצוות רחוקים מאד כחסד וגבורה שבשכל ומדות, ובחי וצומח ואש ומים וכה"ג. הנה בהכרח לומר שאין ב' המדות חסד וגבורה ב' הפכים פשוטים אלא מורכבים. וביאור הענין ידוע ההפרש שבין פשוט למורכב שהפשוט לא יסבול הפוכו המנגדו כלל, והמורכב יסבול⁴¹ הפוכו דווקא, כמו⁴² מים ואש שאינם פשוטים בלתי מורכבים זה מזה, שאם כן לא היו מתחברים יחד במיצוע כלל, אלא האש יש בו חלק מחלקי יסוד המים והמים יש בו חלק מחלקי יסוד האש⁴³ דווקא כידוע בספרי הטבע, וכמ"ש בס' יצירה⁴⁴ הוציא אש ממים ומים מאש כו'. וכמו כן בכל התחלקות דב' הפכים כטעמים בצומח מר ומתוק חריף ורך, כמו בסממני הרפואות יכול לחיות המסוכן כנ"ל, כי יש טוב ברע ורע בטוב, וכן מתוק במר ומר במתוק, וכן בקור וחום, ועל כן יוכל להיות שיבואו בבחי' מיצוע ומזיגות בדבר אחד ישכונו⁴⁵, וכן המזיגות והתערבות שעושין בד' חלקי יסודות אש רוח מים עפר כידוע. וכמו כן יובן בסיבת התכללות דמדת האמת שנקרא תפארת שממוזג משני הפכים דחסד וגבורה יחד כנ"ל, זהו בא מצד שכלולים כל אחד מהיפוכו המנגדו דוקא, וכמו שאנו רואים שיש בחסד מדת הדין דוקא, כמו המשלם לשונאו חסד כדי להאבידו⁴⁶, כמו אם רעב⁴⁷ שונאך האכילהו לחם כו' כי גחלים אתה חותה כו', הרי עושה ומלביש דין קשה בלבוש של חסד דוקא, ולהיפוך אם מכה⁴⁸ את בנו ועושה לו יסורים כדי להיטיב דרכו שמלביש חסד בדין (ונקרא גבורה שבחסד או חסד שבגבורה) כידוע. ומזה אנו רואים שיכול להיות שלוה לרשעים, כי זהו מדת הדין המלובש בחסד לשלם להם עבור מעט הטוב שבהם כדי להאבידם בעולם הבא, ויסורים לצדיקים ליתן להם העונש עבור מעט הרע שבהם לזכותם לעולם הבא שזהו בחי' חסד שנעלם ומלובש בדין קשה ביסורים. וכל זה מורה שיש בחי' התכללות דחסד וגבורה, שמזה יבוא מדת המיצוע כנ"ל. והוא שמסתעף⁴⁹ מצד התערובות טוב ורע שנעשה על ידי⁵⁰ חטא אדם הראשון שאכל עץ הדעת כידוע, עד שאין טוב שאין בו רע בהעלם, ואין רע שאין בו טוב בהעלם. ולכן צריך אדם לברך⁵¹ על הרעה כשם שמברך על הטובה ממש, לפי שיש ברע זה טובה ממש בהעלם. והבירור בהם הוא בחי' רחמנות והאמת כנ"ל (אות ב'), שנקרא דעת ותפארת, ואם אין דעת אין הבדלה⁵² ובירור בין טוב ורע אמת ושקר. וזאת כל עבודת האדם השלם בדעתו ומדותיו⁵³ שיהיו שכלו ומדותיו בבחי' הבירור בתכלית המיצוע הנ"ל.

ה) ועם⁵⁴ כל הצעה הזאת הנ"ל המובנת לעיני בשר בשכל אנושי בד' חלקי דצח"מ, יובן מזה למעלה בדמיון⁵⁵ וציור עיני השכל, כמ"ש איוב ומבשרי אחזה אלוה⁵⁶, לפי שבצלם אלקים עשה את האדם⁵⁷ שנעשה בציור ג' קוין דעשר ספירות דאצילות העליונות בג' מדריגות דחב"ד כנ"ל. והוא ענין הידוע בע"ס דאצילות בכללות איך שנאצלו מן המאציל, שענין אצילות כמו ויאצל⁵⁸ מן הרוח שזהו ענין שנקרא הפרשה והבדלת אור קטן מגדול כאור הניצוץ מן השלהבת, כך הן עשר ספירות שנקראו בשם אורות עליונים. ואמנם אין הדמיון כאור גשמי ח"ו, כי אין ערוך כלל רק בדרך משל, אלא כמו כחות האדם שלמטה, שהשכל שבמוח חלק קטן מסתעף מעצם הנפש שהוא אור פשוט בתכלית, וכן המדות שבשכל ורצון והמדות שבלב היו כלולים בעצם הנפש בביטול המציאות⁵⁹ לגמרי, רק שיצאו מבחי' העלם שבנפש לגלוי התחלקות כל אחד במציאות ומהות בפני עצמו, כדי שיתנהג בשכלו ומדותיו למעשה⁶⁰ בכל צרכיו. כך יובן למעלה שזה שאמר במאמר אליהו⁶¹ ז"ל אנת הוא חד ולא בחושבן, חד באחד פשוט האמיתי ולא בחושבן י' ספירות כלל, וכמו שמסיים אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא, כמו החכמה שבאדם שכלולה ומתאחדת בעצם הנפש כו', וכן מדת החסד וכה"ג, רק שהאציל י' ספירות מן ההעלם לגילוי כדי לאנהגא בהון עלמין כו', כמלך בשר ודם שמנהיג מדינתו במיצוע נכון מב' המדות דחסד וגבורה שבשכלו ומדותיו שנקרא אמת ונקרא תפארת כו', שיש בו התכללות מכל ההפכיים דחסד וגבורה יחד במזיגה יפה ונכונה כנ"ל.

ובכל זה יובן ביאור הענין של ספירת המלכות שמצייר בציור הנ"ל שעומדת תחת הקו האמצעי דת"י כנ"ל, כי הנה איתא בספרי הקבלה דגם שמדת מלכותו ית' הוא ספירה אחרונה דעשר ספירות הנאצלים מאוא"ס ומקבלת מג' הקוין, על כל זה במדה זו דוקא עיקר השפעת אלקות לכל הברואים ועולמות העליונים הרוחניים כמלאכים וחיות הקדש דבריאה ויצירה, וע' שרים שלמעלה שבעולם העשי' שמקבלים ממל' דעשי'⁶², עד השפעה הרוחניות דד' יסודות ארמ"ע שנמשך בהרכבת ד' יסודות גשמיים בד' חלקי דומם צומח חי מדבר, שבזה הוא כל עיקר סיבת שינויים וחלופים שאנו רואים בעליות וירידות בבני אדם⁶³, כמו בעושר ועוני שהן חיי צער וחיי נחת שפלות ועליות מזמן לזמן, כי השי"ת עיניו פקוחות⁶⁴ על כל דרכי בני אדם לשלם לאיש כמעשהו בהשגחה אלקית פרטית, כמ"ש דהע"ה משמים הביט ה' כו', המבין אל כל מעשיהם⁶⁵ כו'.

ו) והנה⁶⁶ אמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט⁶⁷, דקדק לומר משפט דוקא, דמדת משפט הוא מדת המיצוע הנ"ל, שממוזג וכלול מב' הפכים דחסד וגבורה בכמה ריבוי אופנים שונים דוקא, והוא בחי' מדת המלכות למעלה שנקרא מלך על כל העולמות עליונים ותחתונים עד עולם הזה השפל. שעל זה אמר מלך במשפט יעמיד ארץ⁶⁸, במשפט דוקא במדת המיצוע שנקרא אמת, לא בחסד לבד או בדין לבד. כמו מלכותא דארעא שכפי ערך ממשלתו הגדולה על כל המדינה שיש במדות הנהגות מלכותו בחי' התכללות דחסד וגבורה, שאם יאיר⁶⁹ בחסד יותר מדאי ירבו הגזלנים ועושי מרמה ועול ואיש את רעהו חיים בלעו⁷⁰, ואם יאיר ויתנהג במדת הדין יותר מדאי ירשיע גם את הצדיק כנ"ל, שיבקשו להאביד גם את הצדיק כרשע וישפוך דם נקי הרבה⁷¹, על כן אמר מלך במשפט יעמיד ארץ דוקא, בחי' המיצוע שנקרא אמת הוא יעמיד ארץ להעמידם ולקיימם בארץ.

ואין ראוי ושייך זה במדת משפט המיצוע על הרוב בבחי' אמת לאמיתו רק במלך לבד ולא בשאר אדם זולתו, והוא לפי שמאיר בו ממדת מל' דאצילות, שהיא ספירה אחרונה דעשר ספירות דאצילות שעומדת תחת קו האמצעי כנ"ל, והוא מה שנמשך למעלה בה כל המשכות במדה הזאת מג' הקווין, שהן ג' מדות דחסד וגבורה הכלולות במדת התפארת כנ"ל הנק' אמת, ומהתכללות ומזיגה זו בא ונמשך במדת המלכות שלו להנהיג כל העולם בחסד ודין במיצוע. כי מלכותא דארעא⁷² כעין מלכותא דרקיע ממש, והיינו מטעם הנ"ל במ"ש ירא את ה' בני ומלך ששוה יראת ה' בבחי' מל' דרקיע עליון עם יראת המלך שלמטה, עם שונים המחלקים ומפרידים ביניהם אל תתערב, כי יפרידו אותך בזה מיראתו כי אחד הוא ממש, לפי שמאיר מאור מלכות העליון האלקי במלך שלמטה שבמשפט של אמת דוקא יעמיד ארץ כנ"ל, כמ"ש הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט כו'. ולזה הטעם מצוה להתפלל בשלומה של מלכות, כי זהו נמשך משלומו של מלך העליון שנק' מלך שהשלום שלו⁷³ כידוע. וזהו ודרשו את שלום העיר כו' כי בשלומה דוקא יהי' לכם שלום⁷⁴, שממנו יבוא אור ושפע שלום לכל אדם מטעם הנ"ל. וזהו גם כן הטעם שפסקו בתלמוד דינא דמלכותא דינא, כדין ודת המלך העליון בתורתנו הקדושה. וזהו גם כן הטעם שחייב לברך בראיית המלך בשם ומלכות ברוך שחלק מכבודו העליון כו' וד"ל.

ז) ועכ"ז⁷⁵ יובן מ"ש דוד המע"ה מלפניך משפטי⁷⁶ יצא עיניך תחזינה משרים, דקדק ואמר מלפניך דוקא משפטי יצא, ולמה לא חפץ במשפט השופטים הממונים, וגם הטעם מ"ש לפי שעיניך דוקא תחזינה משרים ולא עיני דיינים אחרים זולתו. ולהבין טעם ושרש הדברים הנה יובן ומבואר ממילא עפ"י הצעות והקדמות הנ"ל שנתבאר מזה פירוש מ"ש שלמה ירא את ה' בני ומלך כנ"ל, ומ"ש מלך במשפט יעמיד ארץ מלך דוקא מטעם הנ"ל וד"ל. וביאור הדבר להיות מבואר למעלה בענין מלך במשפט יעמיד ארץ שמדה זו שנקראת מלכות לא ימצא ולא יתואר בזה רק המלך דוקא, להיותו כלי מוכן לאור מדת המלוכה העליונה שממוזגה וכלולה מב' הפכים דחסד ודין שבמידת המיצוע הנ"ל, עד שאין במדת המיצוע הנ"ל נטי' לימין ושמאל רק כפי המדה הנכונה וברורה בתכלית שנקראת משפט אמת דוקא כנ"ל. ועל כן ביקש דוד המע"ה מלפניך משפטי יצא דוקא, ולא יבא במשפט דיינים ושופטים הממונים לדין, כי יחייבוהו ויזכוהו ביותר מכפי המדה ולא יכוונו אל נקודת האמת כמו שהוא במיצוע הנבחר ונברר, כי האדם יראה⁷⁷ לעינים אבל המלך המשפט יראה ללבב, כי בוחן לבות וכליות הוא להבחין בין טוב לרע האמת ושקר, וידין הדבר כמו שהוא לאמיתתו דוקא בלי נטי' ימין ושמאל כלל אפילו כמלא נימא. ולפי שדוד הי' בטוח בזכות וישרות⁷⁸ נקודת אמיתת לבבו כמ"ש בחנת לבי⁷⁹ צרפתני כו', על כן אמר מלפניך משפטי יצא ויצא זכאי כפי שיבחין ונכון לבבו, ולא יוכלו לראות זה דיינים אחרים זולתו, שזהו פי' הטעם כי עיניך תחזינה משרים דוקא. כידוע בספרי הקבלה דשורש הראשון להתחלקות הנטי'⁸⁰ דחסד ודין לימין ושמאל בשכל ולב כנ"ל בציור ג' קוין דחב"ד חג"ת כנ"ל הוא בבחי' הכתר שעל גבי קו האמצעי, שהוא בחי' רצון הפשוט⁸¹ שבעצמות הנפש, כמו שהוא טרם שיתחלק לב' הטיות רצון דחסד ודין להטות בשכל ולב כנ"ל. ומשם הוא נמשך התחלקות תחלה בב' עינים דוקא, שבטבע הסתכלות העין לראות בטוב ורע שיסתעף מצד העצמיות דאדם דוקא, כמו האב על בנו יראה בעין טובה רק לחסד לבד, עד שגם במעשיו הרעים ידון אותו הכל לטוב ולזכות כי עינו עין טובה עליו לבד, וכן באהבת עצמו שאנו רואים שאין אדם רואה חוב לעצמו⁸² כלל, ואף בפשעיו הגדולים יכסה בזכותו, ולהיפך השונא⁸³ שבא מצד העצמיות יראה רק בעין רעה, לדון בשכלו רק לחוב ולהרשיע גם את הצדיק, ונמצא בהסתכלות⁸⁴ דב' עינים ימין ושמאל תלוי באופן הוראת דין השכל, ולהטות בסברא וטעם גלוי לזכות או לחוב, ומזה נסתעף ג"כ כל חסד ודין בלב (בל"א ווי מען קוקט אן די זאך אזוי ווערט דער לערנונג⁸⁵ אין שכל כו'). וזהו הטעם שאמר כי עיניך כו', כי המלך המשפט שלמעלה בא בהתחלקות⁸⁶ דחסד וגבורה שבב' עינים בהתכללות ומזיגה כאחד בבחי' המיצוע, שהוא היושר והאמת כמו שהוא בעצם בלי נטי' ימין ושמאל כנ"ל, ועל כן עיניך דוקא תחזינה משרים שהוא בבחי' המישור והיושר שממוצע וממוזג מב' ההפכים דהסתכלות עין טובה ועין רעה חסד ודין, שהוא בחי' משפט אמת הנ"ל, שאין זה רק במלך דוקא מטעם הנ"ל, כי נעוץ תחלתן בסופן⁸⁷ בחי' הכתר שלמעלה מחכמה ובינה וחסד וגבורה הוא שמאיר במלכות סופא דכל דרגין שנק' כתר מלכות, שזה שאמר מלפניך משפטי יצא וכנ"ל כי עיניך תחזינה מישרים וכנ"ל. ואחר שעיניך תחזינה משרים במשפט אמת, אזי ממילא כשיבא משפטי לבית דין של מעלה ידונו גם בשכלם ומדותם⁸⁸ כפי שיאיר בהם משפט מדת מלך כו'.

ח) ואחר⁸⁹ כל הצעות הנ"ל אבוא לענין שאלתי ובקשתי⁹⁰, כי הנה מבואר למעלה בביאורי הפסוקים דשלמה ודוד אביו המלכים הקדושים והחכמים האלקיים שהי' שורה בהם מבחי' מלכות העליון ממש, שכך הוא בהמשכת אור אלקי במלך שלמטה בכל דור ודור, מזה יובן ממילא שגם בהסתעפות הארה השלישית מאור פני מלך התחתון להשרים הגדולים⁹¹ שלו שנקראים שרי מלוכה המנהיגים ממשלת מלכותו, הרי לכל אחד ואחד חלק מיוחד יאיר מאור האמת ומשפט שבמלך עצמו ממש מאור העליון שבבחי' מלכות העליון שמאיר מכבודו למלך שלמטה בלי הבדל כלל. ולזאת יובן ממילא שהארת אור האמת מעוז מלך מאיר בהוד כבוד מעלתו בחלק עוז ממשלתו שניתן לו מאדוננו הקיסר יר"ה, כמעט חלק מעשרה מכל ממשלתו הרמה יתרומם ויתנשא למעלה בכפלי כפליים, ואם כן ודאי עיניו תחזינה משרים להבחין ולהבדיל בין הטוב והרע אמת ושקר, ולו משפט הבחירה וההבדלה הזאת בחוש הטבעי יותר מכל איש שר ושופט זולתו מטעם כל הנ"ל במ"ש דוד המלך ע"ה מלפניך משפטי יצא כו', וכמ"ש שלמה בנו ע"ה ירא את ה' בני ומלך כו'. ועל כן למשפטו דווקא אני חפץ שיצא מאתו, שיכוון נקודת האמת לאמיתתו, כי עיניו תחזינה משרים בלי נטיות ימין ושמאל כלל, ואני מקבל על עצמי באהבה וברצון בדין ומשפט מלך עליון, ומובטחני בתום לבבו בכל דרכיו ושביליו יוציא כאור משפטי, ויחנני ברוב חסדו וטובו לפקח עלי בעין טובה לחסות אותי בצל כנפי חסדו, להסיר מעלי כל קטרוגי שוא, ולא יקובל לפניו עוד וד"ל.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org