שיחת ליל ג' פ' תצוה, ט' אדר ה'תש"נ — — יובל שנים להעברת מרכז חסידות חב"ד לחצי כדור התחתון

א. ט' אדר הוא היום שבו הועבר המרכז של חסידות חב"ד מחצי כדור העליון לחצי כדור התחתון — בבוא כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו לארצותהברית באופן של קביעות^א (כמדובר כמ"פ^ב).

והדגשה יתירה בט' אדר דשנה זו — שבה מלאו יובל שנים (חמישים שנה) לבוא כ"ק מו"ח אדמו"ר לארה"ב (ט' אדר ה'ש"ת — ט' אדר ה'תש"נ).

ונוסף לזה, ישנו גם העילוי שמצד כללות השנה, כולל גם הקביעות המיוחדת דט' אדר בימי השבוע, כדלקמן.

ב. וביאור הענין:

ידוע הפתגם^ג שבחצי כדור התחתון לא הי' מתן־תורה בגילוי. ומזה מובן גודל החידוש שנעשה בבוא כ"ק מו"ח אדמו"ר לארה"ב (בט' אדר) — שדוקא בחצי כדור התחתון נעשה המרכז של חסידות חב"ד, פנימיות התורה, „נשמתא דאורייתא"^ד.

ויש להוסיף בהשייכות דפנימיות התורה דוקא למןתורה:

דובר כמ"פ^ה שבמתןתורה הי' בגילוי בעיקר פנימיות התורה, כדאיתא במדרשי חז"ל^ו שבמעמד הר סיני ראו בנ"י מעשה מרכבה, וכמודגש בהתחלת עשרת הדברות (שנכללים בשתי דברות הראשונות^ז) „אנכי" ו"לא יהי' לך" — שזהו"ע דידיעת אלקות, התוכן דפנימיות התורה.

ובפרטיות יותר — הדיבור הראשון, „אנכי הוי' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים"^ח:

„אנכי הוי' אלקיך" — הם ג' דרגות באלקות.

„אשר (הוצאתיך מארץ מצרים)" — גם מלשון אושר, שרומז על ספירת הכתר^ט, ובכתר עצמו — כתר למעלה מכתר כו', עד למהותו ועצמותו ית'.

„הוצאתיך מארץ מצרים" — ע"י ההמשכה והגילוי דמהותו ועצמותו ית', ובלשון חז"ל^י שיצי"מ היתה עי"ז ש"נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה בכבודו ובעצמו וגאלם", וידוע פירוש כ"ק אדנ"ע^יא ש"בכבודו ובעצמו"327קאי על מהותו ועצמותו ית', שנמשך וירד למטה מטה ביותר, עד ל"ארץ מצרים", „מקולקלים מכל האומות"^יב, ובארץ מצרים עצמה „בקרב הארץ"^יג, ועד שעיר הבירה היתה „מלאה גילולים"^יד, שלכן הוצרך להיות הדיבור מחוץ לעיר דוקא^טו — שם ירד „ונגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה בכבודו ובעצמו וגאלם".

ועפ"ז מובן החידוש שבהעברת המרכז דחסידות חב"ד לחצי כדור התחתון — שדוקא בחצי כדור התחתון שבו לא הי' מתן־תורה בגילוי, נעשה המרכז דגילוי והפצת פנימיות התורה, עיקר הענין דמן־וה.

ג. בסגנון אחר קצת:

העברת מרכז חסידות חב"ד לחצי כדור התחתון הו"ע של ירידה^טז — ירידה למקום שבו לא הי' מתן־ורה בגילוי. אבל לאידך, ע"פ הידוע^יז שלפיערך גודל הירידה נעשית העלי' למעלה יותר, מובן, שדוקא ע"י הירידה דפנימיות התורה לחצי כדור התחתון נעשית העלי' עד לתכלית השלימות, העלי' דגאולה האמיתית והשלימה, שאז יהי' שלימות הגילוי דמתן־תורה („תורה חדשה מאתי תצא"^יח).

וענין זה (העלי' דגאולה האמיתית והשלימה) שייך במיוחד לתורת חסידות חב"ד, שעל ידה מתאחדים פנימיות התורה ונגלה דתורה ונעשים „תורה אחת"^יט — כי, תורת חסידות חב"ד היא בחי' היחידה (שנקראת „אחת"^כ) שבתורה^כא, הקשורה עם בחי' היחידה שבישראל, נשמתו של משיח צדקנו^כב, שעל ידו נעשה שלימות הגילוי ד"יחידו של עולם"^כג, בכל העולם כולו כפי שיתגלה בגאולה האמיתית והשלימה.

ויש להוסיף בהשייכות לעבודתו המיוחדת של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו — כמרומז בשמו (הראשון) ע"ש „יוסף ה' לי בן אחר"^כד, לפעול גם בבחי' „אחר"^כה, וגם בנוגע לכל העולם כולו, שהאור האלקי יאיר בגילוי בכל עוה"ז הגשמי^כו, גם בחצי כדור התחתון, כפי328שיתגלה בגאולה האמיתית והשלימה, שגם היא נרמזת בשמו — „והי' ביום ההוא יוסיף אדנ־י שנית ידו גו'"^כז.

ד. „והימים האלה נזכרים ונעשים בכל שנה ושנה"^כח:

בט' אדר מידי שנה בשנה חוזר ונשנה החידוש דהמשכת וגילוי פנימיות התורה (העיקר דמ"ת) בחצי כדור התחתון, ולא עוד אלא שניתוסף בזה באופן של חידוש — „כחדשים", עד ל"חדשים"^כט, ועד לחדשים ממש.

ומזה מובן שט' אדר שבכל שנה הוא נעלה יותר מט' אדר בשנים שלפנ"ז, ועד לט' אדר השתא שהוא נעלה יותר מט' אדר דשנה שעברה, אף שהיתה שנה מיוחדת — „תשמט ידך"^ל, וכן השנה שלפני' — תשמח ותשמח.

ובפרט מצד העילוי המיוחד דשנה זו — תש"נ, כפירוש בנ"י שהולך ומתפשט^לא בהר"ת דתש"נ: תהא שנת נסים, ובמיוחד נס הגאולה האמיתית והשלימה, ומה גם שהתחלתה וראשיתה („ראש השנה", שכולל כל ימי השנה^לב) ביום השבת, שקשור עם „יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"^לג.

ועילוי נוסף בשנה זו בנוגע להקביעות דט' אדר בימי השבוע — ביום השלישי שהוכפל בו כי טוב^לד, טוב שנתפרש בגלוי בתושב"כ, וב"פ טוב, „טוב לשמים וטוב לבריות"^לה, טוב כפול, וידוע^לו ש"כפל" קשור עם הגאולה, כמארז"ל^לז „חמש אותיות נכפלו וכולן לשון גאולה", גאולה האמיתית והשלימה, שאז יהיו כל עניני טוב באופן ד"כפלים לתושי'"^לח.

ה. ועוד ועיקר — שבשנה זו מלאו יובל שנים להחידוש דהמשכת וגילוי פנימיות התורה (העיקר דמ"ת) בחצי כדור התחתון:

יובל שנים (נוסף על היותו תקופה שלימה) נקרא בשם „עולם"^לט, „עולם שלם", שכולל כל העולם כולו וכל העולמות כולם, וענינו בעבודה — שכולל כל עניני העבודה, כלשון הכתוב^מ „ועבדו לעולם", וכולל גם הפירוש ד"עולם" מלשון נצחיות.

ועד"ז בנדו"ד — שבמלאות יובל שנים נשלמה העבודה דהמשכת וגילוי פנימיות התורה (העיקר דמ"ת) בחצי כדור התחתון, ונעשית באופן של קביעות ונצחיות.

ועי"ז נפעל דוגמתו בנוגע לענין הגאולה — שנעשית „גאולת עולם"^מא,329גאולה נצחית שאין אחרי' גלות^מב, ל"עם עולם", ע"י שלימות הגילוי ד"תורת עולם", נגלה דתורה ופנימיות התורה באופן ד"תורה אחת", ע"י גילוי בחי' היחידה שבתורה (כנ"ל ס"ג).

ו. ויש לומר, שהעילוי דיובל שנים לגילוי פנימיות התורה (מ"ת) בחצי כדור התחתון באופן של קביעות ונצחיות, שייך גם לתוכנו של הזמן — ט' אדר.

ולכל לראש — מצד כללות החודש^מג:

ענינו של חודש אדר הוא — ימי הפורים^מד, שבהם „קיימו מה שקיבלו כבר"^מה — הקיום והתוקף (באופן של קביעות נצחיות) דמ־תרה.

ויש להוסיף, שענין הקביעות והנצחיות מודגש בימי הפורים יותר מכל המועדים — כמ"ש^מו „וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם"^מז.

וענין זה מרומז גם בשמו של החודש — „אדר" — כדאיתא בגמרא^מח „הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהם אדר, שנאמר^מט אדיר במרום ה'"^נ, „כלומר, שאדר לשון קיום וחוזק, ולכך נקרא אדר"^נא.

ועד"ז בנוגע לענין השמחה שבחודש אדר — „משנכנס אדר מרבים בשמחה"^נב:

שמחת פורים גדולה יותר מהשמחה דכל הימים טובים, „מועדים לשמחה"^נג, המועדים דחודש תשרי, חודש ניסן, וגם330חודש סיון (השמחה ד"זמן מתן תורתנו") — שבכל המועדים היו ב"ד מעמידים שוטרים להגביל את השמחה (כדי שלא יבואו לענינים בלתי־רצויים ח"ו)^נד, משא"כ בפורים שהשמחה צריכה להיות למעלה ממדידה והגבלה, „עד דלא ידע"^נה.

ומזה מובן גם בנוגע להשמחה דחודש אדר — שנוסף לכך שכללות ענין השמחה הוא פריצת גדר^נו, הרי, השמחה דחודש אדר קשורה ושייכת ונעשית הכנה לשמחת פורים שלמעלה ממדידה והגבלה, וממנה ועל ידה באים לתכלית השלימות שבענין שמחה — פריצת כל הגדרים ולמעלה מכל מדידה והגבלה — שמחת הגאולה האמיתית והשלימה, גאולה נצחית, שאז תהי' גם השמחה באופן נצחי — „שמחת עולם"^נז.

ז. ובחודש אדר עצמו — תשיעי באדר^נח:

נוסף לכך שבהתחלת חודש אדר מתחילים כבר עניני הפורים, „משנכנס אדר מרבים בשמחה", ועד ש"כל החודש כשר לקריאת המגילה . . החודש אשר נהפך גו' לשמחה"^נט — הרי, בחודש אדר עצמו הולך וניתוסף מיום ליום בכל עניני הפורים.

ובפרט לאחרי שישנו גם יום הש"ק בחודש אדר — שקשור עם ענין השמחה, כמ"ש^ס „וביום שמחתכם אלו השבתות", וקשור גם עם כללות הענין דמ"ת (ענינו של פורים, „קיימו מה שקיבלו כבר"), כמארז"ל^סא „דכו"ע בשבת ניתנה תורה".

ח. ויש להוסיף עוד ענין בהעילוי דט' אדר השתא:

השלימות ד"יובל שנים" להחידוש שנעשה ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו בבואו לחצי כדור התחתון בט' אדר, היא, בסמיכות להשלימות ד"ארבעים שנה" ליום ההילולא שלו החל מהעשירי („העשירי יהי' קודש") לחודש עשתי עשר^סו, שאז נעשה העילוי ד"קאי^סז איניש אדעתי' דרבי'"^סח.

ועפ"ז יש להוסיף בביאור העילוי דתשיעי באדר — שלהיותו לאחרי השלימות דעשירי בחודש עשתי עשר, מובן, שיש בו עילוי גדול עוד יותר.

ט. ויש לקשר הנ"ל עם פרשת השבוע — פ' תצוה:

בהתחלת פ' תצוה נאמר: „ואתה תצוה את בני ישראל . . להעלות נר תמיד . . מערב עד בוקר . . חוקת עולם לדורותיכם".

י. והמעשה הוא העיקר^פ:

יש לנצל יום סגולה זה (והימים הסמוכים אליו, ובפרט ביום השבת ובימי הפורים, ובאופן דמוסיף והולך) שבו מלאו יובל שנים לגילוי תורת החסידות בחצי כדור התחתון — להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בהפצת התורה בכלל, והפצת המעיינות חוצה בפרט, בכל מקום ומקום, בכל קצוי תבל.

ומתחיל — בעריכות התוועדויות בקשר לט' אדר בכל מקום ומקום, ולכל לראש — בעיר הבירה דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, כאן בברוקלין, שבה קבע מקום מושבו במשך עשר שנים^פא האחרונות^פב בחיים חיותו בעלמא דין, ו"קדושה לא זזה ממקומה"^פג, ואדרבה, באופן של הוספה משנה לשנה, ועאכו"כ במלאות יובל שנים לקביעת הקדושה במקום זה^פד.

יא. ויה"ר שהדיבור וקבלת החלטות טובות בכהנ"ל ימהרו ויזרזו עוד יותר את השכר האמיתי — גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, ובאופן ש"לא עיכבן כהרף עין"^פה, תיכף ומיד ממש, בהתחלת המעל"ע דתשעה באדר, ובפרט שנמצאים כבר לאחרי תפלת ערבית, וסיומה „אך^פו צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך"^פז,

שכן תהי' לנו — שתיכף ומיד ממש (עוד לפני ק"ש על המטה, ולפני המשך התוועדות זו) יקויים היעוד „ישבו ישרים את פניך" בביהמ"ק השלישי, ושם — יראה כהן בציון^פח, אהרן הכהן, שמקיים