Made by a machine and not yet checked by a person - the segments nobody has checked are marked.
75משיחות ש"פ וישלח, ערב י"ט כסלו ה'תש"נ
א.י"ט כסלו הוא ראש השנה לתורת החסידות ולדרכי החסידותא. ומתחיל במוצאי ש"ק זה, ולפני זה מזמן המנחה דיום הש"קב ח"י כסלו —
לאחר הקדמת העבודות דערבג שבת טו"ב כסלו ודש"קד ח"י כסלו.
ולכאורה טעם הדבר — לפי שגאולת רבינו הזקן בי"ט כסלו היתה הנצחון של תורת החסידות, ולכן נעשה יום זה „ראש השנה" לתורת החסידות ודרכי החסידות, היינו, שיום זה הוא כמו ה"ראש" שכולל כל אברי הגוףה, שבו נמשך „גילוי אור פנימיות תורתנו הקדושה . . על כללות השנה"ו.
ובהשקפה ראשונה ה"ז ע"ד מ"ש במשנהז „ארבעה ראשי שנים הם", שכל א' מהם נקרא „ראש השנה" בנוגע לענין מסויים, ועד"ז נקרא י"ט כסלו „ראש השנה" בנוגע לתורת החסידותח.
אבל, מדברי רבותינו נשיאינו שמדגישים ביותר הענין ד"ראש השנה" בי"ט כסלו [החל מדברי כ"ק אדנ"עו „זה היום (י"ט כסלו) תחלת מעשיך, שלימות הכוונה האמיתית בבריאת האדם עלי ארץ כו'"ט, ולשון הברכה „לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי החסידות תכתבו ותחתמו"י], מסתבר לומר, שהענין ד"ראש השנה" בי"ט כסלו [נוסף על היותו התחלה וראש בנוגע לתורת החסידות, ע"ד ובדוגמת שאר „ראשי שנים" בנוגע לענינים מסוימים] שייך וקשור במיוחד עם „ראש השנה" כפשוטו ממש.
וכמודגש גם בהקביעות בימי השבוע — שי"ט כסלו חל באותו יום שבו חל ר"ה: ביום א' דר"ה — כשחודש חשון חסר, וביום ב' דר"ה — כשחודש חשון מלא, כבקביעות שנה זו, שר"ה חל ביום השבת וביום הראשון, וי"ט כסלו חל ביום הראשון (כמו יום ב' דר"ה)יא.
ב. ואולי יש לבאר זה בהקדם ביאור76הקשר והשייכות די"ט כסלו לפרשת השבועיב — פ' וישלחיג:
התוכן דפ' וישלח הוא — הבירור דעשו, הן בהתחלת הפרשה, „וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום"יד, כמבואר בדרושי חסידותטו ששלח מלאכים כדי לפעול הבירור דעשו להעלותו לשרשו ומקורו (בבחי' המקיפים דעולם התוהו); והן בסיום הפרשה (בהשיעורים דערב שבת ויום השבת), „ואלה תולדות עשו הוא אדום וגו'"י, עד לסיום הפרשה ממש, „אלה אלופי אדום למושבותם בארץ אחוזתם הוא עשו אבי אדום"יז, אשר, הכוונה בזה היא הבירור דעשו, להעלותו לשרשו ומקורו כפי שהוא בתורהיח.
והנה י"ט כסלו הוא ראש השנה לחסידות, גילוי פנימיות התורה כפי שנתגלתה באופן של הבנה והשגה בתורת החסידות, שזהו"ע פנימי בישראליט; ומהי השייכות לפ' וישלח שתוכנה הבירור דעשו?!
ג. וי"ל בהקדם הביאור בתוכנה של פרשת וישלח בסדר הפרשיות דספר בראשית:
ספר בראשית נקרא „ספר הישר", „ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים"כ. וכיון ש"מעשה אבות סימן לבנים"כא, מובן, שבספר בראשית נכלל כל סדר העבודה דבנ"י, „זה ספר תולדות אדם"כב, „אדם ישר"כג, אדמה לעליוןכד, דקאי על כאו"א מישראל, „עמך כולם צדיקים"כה.
ובפרטיות יותר — ועל סדר הפרשיות:
היסוד וההתחלה לכל ענין העבודה — „בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ"כו, היינו, שכל עניני העולם, שמים וארץכז וכל צבאםכח, נבראו ע"י הקב"ה, ובריאתם היא בשביל „בראשית", ב' ראשית, בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשיתכט.
77והכוונה והתכלית דכל הבריאה היא — „נח", מלשון נייחא דרוחאל, הנחת־רוח דהקב"ה, שנתאווה להיות לו דירה בתחתוניםלא, ובפרטיות יותר — „נח נח" ב"פ, נייחא בעליונים ונייחא בתחתוניםלב, שהדירה בתחתונים פועלת עילוי ושלימות גם בהעליונים, שבריאתם היא באופן ש„להם ירידה מאור פניו ית'"לג, ועלייתם היא כשנשלמת כוונת הבריאה דכל סדר ההשתלשלות שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים.
וכדי שהנשמה תוכל לירד למטה כדי להשלים כוונת הבריאה צ"ל „וירא אליו ה'"לח — התגלות אלקות יתירהלט (נוסף על גילוי אלקות שיש לנשמה למעלה בתמידות) לצורך הנתינת־כח לעבודתה למטה, שזהו"ע ד"משביעין אותו"מ, שכולל גם הפירוש ד"משביעין" (בשי"ן שמאלית) מלשון שובעמא, שנותנים לו כחות כדי שביעה, ועד לאופן של ראי' („וירא אליו ה'"), תכלית ההתאמתותמב.
וענין זה (הגילוי ד"וירא אליו ה'" לצורך העבודה למטה) הוא באופן שחודר בכל מציאותו עד בכל ביתו — כל פרטי הענינים ד"חיי שרה", „מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים"מג, רצון ותענוג, מוחין ומדותמד, כפי שנעשים מציאות אחת ד"חיי שרה"מה.
ולאחר שישנו הציווי „לך לך", והנתינת־כח ד"וירא אליו ה'", באופן שיחדור בכל המציאות שלו, מתבאר אופן העבודה — „תולדות", „תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים"מו, ובפרטיות יותר — יעקב ועשו (האמורים בפרשה), היינו, עבודה בעניני קדושה (יעקב), „עשה טוב", והעבודה בבירור העולם עד לבירור והפיכת הלעו"ז (עשו), „סור מרע", עד להפיכתו לטובמז, אתהפכא חשוכא לנהוראמח, דוגמת קדושת התיבות האמורות בפרשה.
ולאח"ז מתחילה העבודה בפועל ממש — „ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה"מט, היציאה בפועל מ"באר שבע", מקומה של78הנשמה למעלה (שבע מדות העליונותנ), והליכתה „חרנה", „חרון אף של עולם"נא, לפעול בירור העולם.
ובהמשך לזה בא שלב נוסף ועיקרי בעבודה למטה (נוסף על „וילך חרנה", הבירור ד"חרן") — „וישלח יעקב מלאכים אל עשו גו'", הבירור דתחתון שאין תחתון למטה ממנו, הבירור דעשו שלמטה אפילו מלבןטו.
וע"י העבודה דבירור התחתון — נעשה „וישב יעקב"נב, מעמד ומצב של התיישבות, „לישב בשלוה"נג.
ועד שנעשה קץ וסוף דכללות מעשינו ועבודתינו בכל סדר ההשתלשלות — „מקץ שנתיים ימים"נד, קץ וסוף העבודה והפעולה בב' הענינים הכלליים („שנתיים ימים") דשמים ובארץ, רוחניות וגשמיות, „קץ הימים" ו"קץ הימין"נה.
ואז נעשה מצב של הגשה וחיבור דכאו"א מישראל עם כביכול הקב"ה — „ויגשנו אליו יהודה"נז, באופן ש"אחד באחד יגשו ורוח לא יבוא ביניהם"נח.
ועד שזוכים לחיים נצחיים, נשמות בגופים — „ויחי" (כולל גם בנ"י שבכל הדורות שלפנ"ז) — תחיית המתים.
ד. ויש לומר, שסדר העבודה דבנ"י בספר הישר נחלק לשלשה חלקים כלליים:
החלק הראשון, מבראשית עד תולדות, הוא (בכללות) הכנה לעבודה — ביאור תכלית ומטרת הבריאה (בראשית ונח), הציווי ונתינת־כח לעבודה (לך לך, וירא וחיי שרה), ואופן העבודה (תולדות),
החלק השני, ויצא וישלח, הוא העבודה בפועל ממש — בירור התחתון (בחרן), ועד לתחתון שאין תחתון למטה ממנו (עשו),
והחלק השלישי, מוישב עד ויחי, הוא התוצאה דכללות העבודה — ההתיישבות שנעשית עי"ז שנשלמת כוונת הבריאהנט, בגאולה האמיתית והשלימה, שאז ה"ויגש" דישראל להקב"ה בתכלית השלימותס, ובאופן ד"ויחי", חיים נצחיים נשמות בגופים.
ומזה מובן תוכנה המיוחד של פ' וישלח (בסדר הפרשיות דספר הישר) — „וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו", הבירור דעשו, תחתון שאין תחתון למטה ממנו — סיום וגמר מעשינו ועבודתינו לעשות לו ית' דירה בתחתונים, שעי"ז נשלמת כוונת הבריאה כולהסא.
79ה. עפ"ז יש לבאר גם הקשר והשייכות די"ט כסלו לפ' וישלח:
החידוש די"ט כסלו הוא שבו התחיל עיקר הענין ד"יפוצו מעינותיך חוצה"סב, כלומר, נוסף על לימוד פנימיות התורה שהי' גם בדורות שלפנ"ז, ובפרט מזמנו של האריז"ל שאמר ש"בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה"סג, ונוסף על הגילוי דתורת החסידות הכללית ע"י הבעש"ט והמגיד, ו(התחלת) הגילוי דתורת חסידות חב"ד ע"י רבינו הזקן, ניתוסף ענין עיקרי בהגאולה די"ט כסלו — „יפוצו מעינותיך חוצה", שהמעיינות עצמם באים א) באופן של הפצה ב) גם במקום החוצהסד, ולא רק בחוצה סתםסה, אלא גם בחוצה שאין חוצה ממנו, תחתון שאין תחתון למטה ממנו.
והענין בזהסו [דלכאורה, מהי התפיסתמקום דמצב החוצה שאין חוצה ממנו בערך למעלת המעיינות עצמם] — שתכלית הכוונה היא לעשות לו ית' דירה בתחתון שאין למטה ממנו, וכדי שהוא יוכל להיות דירה לעצמותו, צ"ל גילוי המעיינות עצמם, העצם דפנימיות התורה, שנמשך מהפנימיות דמהותו ועצמותו ית', ומתגלה בהפנימיות דישראלסז, ועל ידם נמשך וחודר בכל הבריאה כולה, עד לתחתון וחוצה שאין תחתון וחוצה מהם, שגם הם נעשים דירה לעצמותו, שלימות כוונת הבריאהסח.
וזהו הביאור בהקשר והשייכות די"ט כסלו לפ' וישלחסט — כי, הבירור דתחתון שאין תחתון למטה ממנו, נעשה ע"י הפצת המעיינות בחוצה שאין חוצה ממנו, החל מגאולת רבינו הזקן בי"ט כסלו, ומוסיף והולך ע"י רבותינו נשיאינו מדור לדור, עד לנשיא דורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר, שעל ידו באו המעיינות עצמם לחוצה שאין חוצה ממנו בפועל ממש — עי"ז ש"וישלח יעקבע מלאכים", שלוחים, בכל קצוי תבל, עד ל"איי הים", נוסף על העיקר שהגיע בעצמו לחצי כדור התחתון, ובו עבד עבודתו בהפצת המעיינות חוצה בכל80קצוי תבל, במשך עשר שנים האחרונות בחיים חיותו בעלמא דין, ומוסיף והולך במשך ארבעים שנה שבהם „קאי איניש אדעתי' דרבי'"עא, עד שנשלם הבירור דעשו, תחתון וחוצה שאין תחתון וחוצה ממנו.
ולכן מודגש ענין הגאולה בי"ט כסלו [כידועעב המענה של מלך המשיח להבעש"ט על שאלתו אימת אתי מר, כשיפוצו מעינותיך חוצה], ובפ' וישלח — כי, ע"י כ"ז נשלמת כוונת הבריאה לעשות לו ית' דירה בתחתונים, כפי שמתגלה בביאת המשיח, ובלשון הכתוב בפרשת וישלח — „אבוא אל אדוני שעירה"עג, „ואימתיעד ילך בימי המשיח, שנאמרעה ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו", אשר, בזה מסתיימת ההפטרה (שהיא הסיום והחותם) דפ' וישלחעו.
ו. ע"פ האמור לעיל יובן גם שי"ט כסלו קשור עם ראש השנה:
ענינו של ראש השנה הוא — „תמליכוני עליכם"עז, שישראל מכתירים את הקב"ה למלך, „מלך ישראל", ועי"ז „מלך על כל הארץ"עח.
וענין זה מתגלה בפועל ובשלימות בראש השנה לחסידות — שבו נעשה עיקר הענין דיפוצו מעינותיך חוצה, שהמעיינות דפנימיות התורה, באים באופן של הפצה עד לחוצה שאין חוצה ממנו, ובמילא, ניכר בגלוי בכל העולם כולו (גם בחוצה שאין חוצה ממנו) שהקב"ה הוא „מלך על כל הארץ".
ובלשון הכתוב בחותם ההפטרה דפ' וישלח: „ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה'המלוכה", היינו, שע"י הבירור דעשו ועד להר עשו, תחתון וחוצה שאין חוצה ממנו, נתגלה בכל העולם כולו מלכותו של הקב"ה.
ועפ"ז י"ל, שי"ט כסלו (נוסף על היותו ראש השנה לחסידות) הוא גם הפנימיות דראש השנה כפשוטו — כי, הפעולה דר"ה בהחידוש וההמשכה דמדת מלכותו ית' (מלך על כל הארץ) ממקורה הראשון בפנימיות ועצמיות אוא"ס ב"העט, נמשכת ומתגלה בי"ט כסלו, ר"ה לחסידות, שבו נמשך „עומק ופנימיות תורת הוי'פ . . מבחי' פנימיות ועצמיות אוא"ס ב"ה"ו, ומתגלה באופן של הפצה ובחוצה שאין חוצה ממנו, שגם בו יהי' ניכר בפועל ובגלוי מלכותו של הקב"ה, „והיתה לה' המלוכה"פא.
ז. ויש להוסיף, שהשייכות די"ט כסלו לר"ה (גילוי מלכותו של הקב"ה בעולם) מודגשת ביותר בקביעות שנה זו, שי"ט כסלו חל ביום הראשון בשבוע:
81כל יום ראשון בשבוע הוא כמו יום ראשון דמעשה בראשית, שלכן אומרים „היום יום ראשון בשבת", אע"פ ש"כבר עברו רבבות ימים משי"ב עד עתה"פב. וכמודגש גם בשירו של יום שקשור עם תוכן הבריאה דיום זה בששתימי בראשית.
וענינו המיוחד של יום ראשון דמעשה בראשית — שנקרא „יום אחד"פג, „הקב"ה יחיד בעולמו"פד, היינו, שנמשך ומתגלה אחדותו של הקב"ה (א') בכל העולם, בז' רקיעים וארץ (ח') ובד' רוחות העולם, ובלשון הגמראפה „אמליכתי' למעלה ולמטה ולד' רוחות", היינו, שהתוכן ד"אחד" הו"ע המלכת הקב"ה בעולם, כמ"ש „והיתה לה' המלוכה", ובהמשך לזה אומריםפו „והי'פז ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד"פח.
ומזה מובן שכאשר ר"ה לחסידות (הפנימיות דר"ה) חל ביום ראשון (כמו יום ב' דר"ה), „יום אחד" — מודגש ביותר גילוי מלכותו של הקב"ה בכל העולם, תוכנו של ר"הפט, שנמשך ומתגלה בפועל ע"י הפצת המעיינות חוצה, כולל ובמיוחד — ביאור פרטי הענינים דאחדותו של הקב"ה, „אחד" ו"יחיד", פרטי הדרגות ד"הוי' אחד ושמו אחד", כפי שנתבארו בתורת החסידות באופן של הבנה והשגה בחב"ד.
ובכנ"ל הולך וניתוסף בעילוי אחר עילויצ — הן בנוגע לכללות הענין די"ט כסלו, ר"ה לחסידות, ש"בכל שנה ושנה יורד . . אור חדש עליון יותר שלא הי' מאיר מימי עולם אור עליון כזה"צא, הן בנוגע ליום ראשון, שבכל שבוע הולך וניתוסף באופן נעלה יותר בהענין ד"יום אחד", אחדותו של הקב"ה בעולםצב, והן בנוגע להקביעות די"ט כסלו ביום הראשון שבכל פעם שקביעות זו חוזרת ונשנית ניתוסף בזה באופן נעלה עוד יותר, ועאכו"כ בשנה זו, תש"נ, ר"ת „תהא שנת נסים", שכל עניני י"ט כסלו הם באופן של נס והרמה, ועד ל"נסים" לשון רבים, הרמה שלמעלה מהרמה כו'.
יש לערוך בכל מקום ומקום התוועדויות בקשר לי"ט כסלו, ר"ה לחסידות, שבהם יתאספו רבים מישראל, אנשים ונשים (בפ"ע) וטף, כדי להתעורר ולהתחזק ולקבל החלטות טובות ברביםצד בכל82עניני יהדות, תורה ומצוותי', כפי שהם מוארים במאור שבתורה זוהי תורת החסידות.
ובודאי ימשיכו ויוסיפו בהתוועדויות שבהם יתעוררו להתחזק בכהנ"ל (נוסף על ההתוועדות ביום הש"ק, ערב י"ט כסלו) — בליל י"ט כסלו (מוצאי שבת), ובמוצאי י"ט כסלו [כמנהג החסידים לערוך את ההתוועדות העיקרית די"ט כסלו קרוב לסוף היום (ולהמשיך במוצאי היום), בזמן שבו יצא רבינו הזקן לחירותצה], ובימים הסמוכים שלאח"ז, והמשכם בימי חנוכהצו [ובפרט בקביעות שנה זו, שי"ט כסלו הוא התחלת השבוע (יום ראשון), ובסיומו של השבוע (ערב שבת) מדליקים נר ראשון דחנוכה (מבעוד יוםצז)], ביום הראשון דחנוכהצח וביום השמיני דחנוכהצט (שבשנה זו קביעותם ביום השבתק), וכן בשאר ימי חנוכה שביניהםקא.
ט. ובפרטיות יותר:
להתחזק ולהוסיף בכל ג' הקוין דתורה עבודה וגמ"ח, ע"פ דרשת חז"לקב על הפסוקקג „פדה בשלום נפשי" (הקשור עם י"ט כסלוקד), שקאי על „העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור", כולל ובמיוחד ע"י בניית (והרחבת) בתי תורה תפלה וגמ"חקה, ומתחיל בד' אמות של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו — בנוגע לבנין דהכי"ק והספרים בבית אגודת חסידי חב"ד, בנין חדש באופן של הרחבה, אבל באותו מקום, שהרי „קדושה לא זזה ממקומה"קו, אלא שיתוסף בהבנין באופן של הרחבה.
ועאכו"כ להתחזק ולהוסיף בלימוד תורת החסידות והפצת המעיינות חוצה, החל מהחוצה שבעצמו, היינו, שלימוד החסידות, בחי' היחידה שבתורה הקשורה עם בחי' היחידה שבנפשקז, חודר בכל מציאותו וכחות נפשו, בשכל ומדות, ובמחשבה ובדיבור ומעשה, עד להעקב שברגל, שעל ידו נעשית הפעולה ד"הוי רץ למצוה"קח, ועד לאופן של רדיפה83(„בקשקט שלום ורדפהו")קי — שחדור בבחי' היחידה; ועד"ז בנוגע להפעולה על הזולת, הפצת המעיינות כפשוטה עד לחוצה שאין חוצה ממנו, שגם שם חודר הגילוי דהיחידה שבתורה, הקשורה עם יחידו של עולם.
י. ויה"ר שעוד לפני סיום ג' הימים טו"ב ח"י וי"ט כסלו (ערב שבת, שבת ומוצאי שבת) יקויים היעודקיא „יחיינו מיומיים (ב' ימים דר"הקיב) ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו", בגאולה השלישית ובביהמ"ק השלישיקיג.
ובפשטות — שאין צורך להמתין בהגאולה עד לי"ט כסלו במוצאי שבת, „סעודתא דדוד מלכא משיחא"קיד, אלא ביום הש"ק פ' וישלח (עוד לפני הקריאה בתורה „וישב יעקב" בתפלת מנחה) בא משיח צדקנו בפועל ממש (מראה באצבעו ואומר זה), דכיון שכבר נסתיימה העבודה ד"וישלח יעקב מלאכים גו'" להפיץ המעיינות חוצה ע"י הנתינת־כח די"ט כסלו בשנים שלפנ"ז (כולל גם בשנה זו — כפי שנכלל בי"ד וט"ו כסלו שבו קיימא סיהרא באשלמותאקטו דכל החודש), ישנה כבר התוצאה די"ט כסלוקטז — אתי מר דא מלכא משיחא, שעל ידו יקויים היעוד „ועלו גו' והיתה לה' המלוכה".
ובדרך ממילא יחגגו ימי החנוכה בביהמ"ק השלישי, מתחיל בהדלקת המנורה בביהמ"ק, וממנו אורה יוצאה לכל העולם ממשקיז, שגם בו יאיר ויחדור הגילוי דביהמ"ק, שזהו גם תוכן הענין ד"ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד", „כשם שאני נכתב כך אני נקרא"קיח, לא רק בביהמ"קקיט, אלא גם בכל העולם כולו, שגם בו יהי' „הוי' אחד ושמו אחד", בעילוי אחר עילוי עד איןסוף, עד לאחדות הפשוטה, שחודרת בכל ריבוי הפרטים דסדר ההשתלשלות, ועד שנעשים נקודה אחת עם עצמות א"ס ב"ה.
Suggest a fixSent for reviewReport a problemNo account neededEmbed on another site