112 תולרותא ברמב"ן כאן: „האמורים למסה" (וראה לקמן בפנים). ובהפוס ראשון דפי' רש"י: „האמורים בסוף הענין" (וראה שוה"ג להערה 6).
א. אין תחלת הסדרה, שטעלט זיך רש"י אויף די ווערטער „ואלה תולדות יצחק" און איז מפרש; „יעקב ועשו האמורים בפרשה"א
ב אבל „אברהם הוליד את יצחק" שנאמר בפּסוק זה עצמו, לא קשה לי' לרש"י, וכמו שמפרש רש"י מיד* — „וע"י שכתב כו'".
ג כפּירוש הספורנו כאן. וראה גם רד"ק כאן.
ד במשכיל לדוד כאן מקשה (על הרא"ם): בכדי להשמיענו רק זאת, דאע"פּ שאינן סמוכים שייך מלת „אלה" לפי שכתובים בהך פּרשה גופא — הי' מספּיק שיכתוב „האמורים בפרשה". ולמה כותב רש"י גם „יעקב ועשו"? אבל לפי מ"ש בפנים, שכוונת רש"י היא להשמיענו שפירוש
ב ניט די פּאַסירונגען וואָס שטייען גלייך נאָך דעםג האמורים בפּרשה" ד דער פּרשה, קען זיך באַציען צו זיי דער פּסוק „ואלה תולדות יצחק".
ח ובפרט, שלפי פּירוש זה, אין צריך להפּירוש „וע"י שכתב כו' לפי שהיו ליצני הדור כו'" — כי גם „אברהם הוליד את יצחק" הוא ממאורעות (ותולדות) יצחק (ראה גו"א ולבוש כאן — נעתק בשוה"ג להערה 2).
בפרשה" ) און ניט „האמורים למטה" (כלשון הרמב"ן) — ווייל דער לשון „האמורים למטה" פּאַסט אויך אויף אַ זאַך וואָס ווערט געזאָגט אין אַ פּסוק ווייטער אָדער אַפילו אין זעלבן פּסוק. איז דעריבער רש"י מדייק „האמורים בפרשה" ח עטלעכע פּסוקים ווייטערח
ב. מען דאַרף נאָך אָבער פאַרשטיין:
ז וישב לז, ב.
ג כפּירוש הספורנו כאן. וראה גם רד"ק כאן.
ח ובפרט, שלפי פּירוש זה, אין צריך להפּירוש „וע"י שכתב כו' לפי שהיו ליצני הדור כו'" — כי גם „אברהם הוליד את יצחק" הוא ממאורעות (ותולדות) יצחק (ראה גו"א ולבוש כאן — נעתק בשוה"ג להערה 2).
ז 113 ווערט דאָך די שאלה; וויבאַלד אַז רש"י נעמט אָן, אַז מיטן וואָרט „תולדות" קענען געמיינט ווערן אויך די מאורעות פון אַ מענטשן (ישוביהם וגלגוליהם), האָט דאָך רש"י געקענט לערנען אַז אויך מיט „תולדות יצחק" ווערן געמיינט זיינע מאורעותג בסמיכות צו „ואלה תולדות יצחק"ח
ט ואין לומר שמה שרש"י מקדים יעקב לעשו היינו לפי שיעקב נוצר ראשונה (רש"י פּרשתנו כה, כו) — כי [נוסף לזה שבדה"י נאמר (נעתק להלן סעיף ה') „ובני יצחק עשו וישראל" (ודוחק לחלק בין „בני" ל"תולדות")] מכיון שרש"י עצמו כותב „האמורים בפּרשה" , הו"ל למנותם כהסדר שאמורים בהפרשה . וראה לקמן סעיף יו"ד.
י בספורנו, כי"ק ואוה"ח (כה, כ) — שעשו נולד מצד רבקה [אחות לבן הארמי, כי רוב בנים דומין לאחי האם]. וראה גם ב"ר פס"ה, ד: שהדבר תלוי בה . אבל אין לומר שמטעם זה מקדים רש"י יעקב לעשו ב"תולדות יצחק" — כי (א) בפרש"י עה"ת לא נזכר כל זה כלל, ואפילו לא ברמז. ואדרבה , מפירוש רש"י שם „וכי עדיין לא נכתב כו' אלא להגיד שבחה כו'" (ודלא כפּירוש הספורנו וכו') משמע, שס"ל שלא זוהי* הסיבה שעשו הי' רשע. (ב) אפילו באם רשעת עשו היתה מצד רבקה, אי"ז טעם מספיק להקדים את יעקב לעשו ב"תולדות יצחק", מכיון שעשו נולד לפני יעקב. וכדמוכח ממ"ש בדה"י (נעתק להלן שם) ובני יצחק עשו וישראל.
יא וכ"ה בראב"ע כאן.
יב ובפרט, שרש"י עצמו אומר כאן „האמורים בפרשה" — והרי בפרשה זו נאמר עשו לפני יעקב.
פאַר יעקב'ן, האָט דאָך רש"י געדאַרפט שרייבן „עשו ויעקב"ט י יא יב
ג. די ערשטע צוויי קשיות הנ"ל [וואָס רש"י וויל ניט לערנען אַז „תולדות" דאָ מיינט מאורעות, און וואָס ער איז מעתיק אויך דעם וואָרט „ואלה"], האָט מען געקענט לכאורה פאַרענטפערן איינע מיט דער צווייטער — אַז ער איז מעתיק דעם וואָרט „ואלה" דערפאַר וואָס דער וואָרט איז מכריח אַז מיט „תולדות יצחק" ווערט געמיינט זיינע קינדער און ניט די מאורעות זיינע;
יג שמו"ר פ"ל, ג. רש"י ר"פ משפטים. והחידוש שברש"י שם הוא, שהמנויים שם להלן הם דומים להמנויים לפנ"ז („מה
יד חיי־שרה כה, יב ואילך. ראה ג"כ פי' מהרמ"א — הובא באוה"ת בראשית ח"ד ר"פ תולדות.
טו ראה גם ראב"ע כאן: אחר שהזכיר תולדות ישמעאל שב להזכיר תולדות יצחק.
יג 114 דות יצחק" קומט בהמשך צו „ואלה תולדות ישמעאל" וואָס שטייט פריעריד ניט זיינע מאורעות, נאָר ווי דער פּסוק אַליין איז מפרש — „בני ישמעאל", מוז מען דעריבער לערנען, אַז אויך „תולדות יצחק" מיינט זיינע קינדער טו
ד. ס'איז אָבער ניט מובן; דער כלל „ואלה מוסיף על הראשונים" (אַז דאָס שפּעטער־דערציילטע קומט ווי אַ הוספה צו פריער) מיינט דאָך, אַז די ביידע ענינים — דאָס פריערדיקע און דאָס שפּעטערדיקע — האָבן אַן ענלעכקייט צווישן זיך (ווייל אויב די צוויי זאַכן האָבן צווישן זיך ניט קיין גלייכקייט, איז דאָך איינע ניט קיין „הוספה", צוגאָב צו דער אַנדערער, נאָר ס'איז אַ באַזונדער זאַך).
טז ראה שמו"ר שם. וכ"ה גם בפשטות, שהרי גם ישמעאל עצמו הי' רשע מקודם (כדלקמן הערה 36) אלא שעשה תשובה, אבל בניו נשארו רשעים. שלכן „משמת אברהם נפל" (רש"י ס"פ חיי־שרה).
י בספורנו, כי"ק ואוה"ח (כה, כ) — שעשו נולד מצד רבקה [אחות לבן הארמי, כי רוב בנים דומין לאחי האם]. וראה גם ב"ר פס"ה, ד: שהדבר תלוי בה . אבל אין לומר שמטעם זה מקדים רש"י יעקב לעשו ב"תולדות יצחק" — כי (א) בפרש"י עה"ת לא נזכר כל זה כלל, ואפילו לא ברמז. ואדרבה , מפירוש רש"י שם „וכי עדיין לא נכתב כו' אלא להגיד שבחה כו'" (ודלא כפּירוש הספורנו וכו') משמע, שס"ל שלא זוהי* הסיבה שעשו הי' רשע. (ב) אפילו באם רשעת עשו היתה מצד רבקה, אי"ז טעם מספיק להקדים את יעקב לעשו ב"תולדות יצחק", מכיון שעשו נולד לפני יעקב. וכדמוכח ממ"ש בדה"י (נעתק להלן שם) ובני יצחק עשו וישראל.
טז אַלע געווען רשעיםי
יז שמו"ר שם.
יח כי נוסף לזה שבדרך הפשט, עיקר הפירוש הוא כהקרי [ועד שברוב המקומות אין רש"י מפרש את הכתיב (ראה לעיל ע' 17 ובהערה 15)], הרי בנדו"ד, מכיון ש"כל תולדות שבמקרא חסרים חוץ משנים" (שמו"ר שם), הרי אדרבה: מסתבר לומר שבשני מקומות אלו בא הכתוב לרמז איזה ענין — ולא במקום שנאמר תולדות חסר. וצ"ע במש"כ באוה"ת (בראשית ח"א ר"פ תולדות) על מדרש זה „ומזה יובן פרש"י על ואלה תולדות יעקב ועשו האמורים בפרשה". ואולי כוונתו (שע"ד יינה של תורה שבפרש"י): ואלה (שמוסיף — היינו) עשו, תולדות (שחסר — היינו) יעקב האמורים בפרשה.
יז יח ביידע תולדות, אויך צו יעקב'ן. איז דאָך שווער; וואָס איז דער דמיון צווישן יעקב'ן מיט די בני ישמעאל?
115 ואַפילו אויב מען וועט שוין יע אַ געפינען אַ דמיון צווישן זיי — איז דאָך אָבער פאַרשטאַנדיק בפשטות, אַז די עיקר ענלעכקייט צווישן „תולדות יצחק" מיט „תולדות ישמעאל" (וואָס צוליב דעם שטייט „ואלה") איז מצד עשו'ן. ווערט דאָך דערמיט שטאַרקער די דריטע שאלה (דלעיל ס"ב), וואָס אין דעם פּירוש הכתוב „ואלה תולדות יצחק" איז רש"י מקדים יעקב'ן פאַר עשו'ן.
יט בראשית ה, לב. משאר המקומות שכתוב „שם חם ויפת", אין להביא ראי' כלל לענינינו. כי (אפילו) בדרך הפשט מיותר להזכיר חם ויפת (לאחרי שהזכירם פעם אחת), כיון שעיקר הסיפור להודיע השתלשלות הדורות מאדה"ר עד אברהם, ולכן בכל דור נזכר בפירוש רק איש אחך (דהממשיך ההשתלשלות). ופשיטא דכשמאיזה טעם מפרשים כולם — גם אז שם הוא העיקר. משא"כ בפעם הראשונה שמזכירם, מכיון שאינם מיותרים — יש להוכיח מסדר מנינם.
כ ברא"ם נח (ט, כד), שחם הי' גדול מיפת. ולפ"ז צריך לדחוק ולפרש שמ"ש (שם י, כא) „יפת הגדול", היינו רק ביחס לשם, והוא — ששם הי' אחי יפת הגדול ממנו . אבל פי' הפשוט ד"הגדול" הוא גדול שבאחים*[שלכן מוכיח רש"י שם בפשטות ממ"ש „שם בן מאת שנה גו' שנתים אחר המבול", ש"הגדול") קאי על יפת. וכמ"ש בגו"א שם]. וכמפורש ברש"י (בראשית ה, לב — ד"ה בן חמש מאות שנה) „יפת הגדול
כא פרש"י בראשית שם.
ה. לכאורה קען מען זאָגן, אַז רש"י איז מקדים יעקב'ן מצד דעם וואָס ער איז געווען אַ צדיק. ובדוגמת פּרש"י אויפ'ן פּסוק „את שם את חם ואת יפת"יט כ כא
כב ראה תוד"ה אלא (סנה' שם): תימה, א"כ ליחשב חם לבסוף.
כג ומזה עצמו שרש"י לא הוצרך לתרץ (ואפילו ברמז) קדימת חם ליפת — אף שנמצא שקו"ט בכ"ז במפרשי רש"י בפ' נח וכן במפרשי הש"ס — מוכח שבדרך הפשט* אין מקום מלכתחלה לקושיא, כי פשוט שנמנים כסדר תולדותם, וכדלקמן בפנים.
כד שלכן (א) אין רש"י מסתפּק ב„צדיק" ומוסיף: „נולד כשהוא מהול ושאברהם יצא ממנו כו'". (ב) מדייק „בתחלה אתה דורש כו'" , וגם מוסיף בסיום פירושו „בב"ר" .
כה ברא"ם שם מוכיח שחם הי' הגדול שבאחים (א) ממה שנמנה לפני יפת . (ב ) ממה שהוזקק רש"י לפרש „בנו הקטן — הפסול והבזוי" . אבל — לפענ"ד צע"ג . כי מה שחם נמנה קודם ליפת , היינו בכדי להסמיכו לשם , כדלקמן הערה 27. ומה שמוכ רח רש"י לפרש „הפסול והבזוי" , הוא לפי שהוקשה לי': מאי נפק"מ בפסוק זה שהוא הי' „הקטן" , וכמ"ש בגו"א .
כו בפרש"י לש"ס (סנה' שם ד"ה בר מאה. ע"ז ט, א ד"ה ה"ג), ששם קטן מכולם. וי"ל, שהוכחת רש"י לזה היא — כי ע"פּ דרך הלימוד בש"ס לא היו גדולים זמ"ז רק בשנה אחת (ראה רא"ם נח י, כא), ומכיון שנח התחיל להוליד לת"ק שנה ושם נולד בהיות נח בן תק"ב שנה, בהכרח ששם הי' קטן מכולם*. אבל בפירושו עה"ת כתב רש"י להדיא (נסמן בהערה 20) שחם קטן מכולם. וי"ל, שהוכחתו לזה היא מזה עצמו שחם נמנה אחרי שם. וראה הערה הבאה.
כז כדפּירש בגו"א נח ט, כד. וכ"ה ברמב"ן שם ו, יו"ד. (וברמב"ן שם: „ולא רצה הכתוב לומר שם ויפת וחם, כי היו כולם נזכרים שלא כסדר תולדותם". וכוונתו בזה, כי אף שהי' אז יפת נמנה קודם לחם שקטן ממנו, מ"מ מכיון שבין יפת לחם נולד שם — אי"ז כסדר תולדותם, כי שם הפסיק ביניהם).
פאַר יפת — כאָטש יפת איז חשוב'ער פון חםכב כג מיוחד כד 116 מענטשן גערעכנט (אַפילו אין יענעם פּסוק גופא) כסדר תולדותםכה כו כז
כח דה"א א, לד.
כט ומ"ש (פּרשתנו כח, ה) „אם יעקב ועשו", הוא (לא מצד חשיבותו של יעקב, כ"א) לפי שבהסיפור „וישלח יצחק את יעקב גו'" נוגע רק שרבקה היתה אם יעקב (וגם ע"ז כתב רש"י „ואיני יודע מה מלמדנו"). ומדכתב „אם יעקב", הוסיף גם „ועשו", שהרי היתה אם שניהם . (וראה רד"ק שם באופן אחר).
ל ומה שבבני אברהם מונה בדה"י שם (פּסוק כח) יצחק קודם לישמעאל — הוא לפי שישמעאל הי' „בן האמה" ואינו מתייחס כ"כ לאברהם כמו יצחק, וכמפורש בקרא (וירא כא, י. וראה פּרש"י שם) „לא יירש בן האמה הזאת עם בני", שלהיותו „בן האמה", לכן לא יירש (בנכסי אברהם ) עם בן הגבירה. (ולהעיר ממשנ"ת לקמן ע' 231 הערה 20).
כח כט ל ער געדאַרפט שרייבן „עשו ויעקב".
ו. דעם ביאור בכל הנ"ל וועט מען פאַרשטיין בהקדים דיוק לשון רש"י הנ"ל (סעיף ב') אויפן פּסוק „אלה תולדות יעקב" — „ואלה של תולדות יעקב, אלה ישוביהם וגלגוליהם".
117 רש"י „אלה של תולדות יעקב"? (ב) ווען רש"י חזר'ט עס שוין איבער — פאַרוואָס שרייבט ער (בשינוי מל' הכתוב) „ואלה של תולדות יעקב"?
של תולדות יעקב", איז רש"י מפרש דעם פּסוק; אַז די תורה דערציילט דאָ [ניט וועגן זאַכן וואָס האָבן פּאַסירט מיט יעקב'ן — וואָס דאַן וואָלט אויסגעקומען אַז „תולדות יעקב" דאָ מיינט מאורעות וכדומה — נאָר] זאַכן „של" וואָס האָבן פּאַסירט מיט „תולדות יעקב" — מיט זיינע קינדער. ווייל דער פּירוש פון „תולדות" אומעטום, אויך דאָ, איז פּשוטו כמשמעולא
לב וי"ל, שלפי שיטת רש"י זה פּשוט כ"כ, עד שאינו צריך להשמיענו זאת. ומ"ש „יעקב ועשו", כוונתו בזה היא [לא לחדש שתולדות יצחק קאי על יעקב ועשו (כנ"ל הערה 4), כ"א] להסדר דיעקב ועשו, כדלקמן בפנים.
*32 ואף שהכלל שכ"מ שנאמר „ואלה" בוא"ו אזי המנויים להלן הם בדומה להמנויים לפנ"ז מחדש רש"י בפּ' משפּטים (ראה לעיל הערה 13) — החידוש שם הוא שזהו כלל מוכרח , בכל מקום . אבל מובן, שגם בלי חידוש זה, מסתבר יותר לפרש כן תיבת „ואלה". ולכן מפרש רש"י ש„ואלה תולדות יצחק" בא בהמשך ל"תולדות אברהם", וכבפנים.
לג ראה גם משכיל לדוד כאן.
ז. עפּ"ז איז פאַרשטאַנדיק, אַז דאָס וואָס רש"י איז דאָ מעתיק אויך דאָס וואָרט „ואלה", איז עס [ניט בכדי צו ברענגען אַ ראי' אַז „תולדות יצחק" מיינט זיינע קינדער — וואָרום אויף דעם דאַרף מען כלל קיין ראי' ניטלב *32 לג
ניט צו די „תולדות ישמע אל" , נאָר) צו „תולדות אברהם" , וואָס ווערן דערמאָנט אין פּסוק „(ויקברו אותו) יצחק וישמעאל בניו"לד
לח בדוגמת הפּרשיות (בראשית פל"ו ופל"ז) „ואלה תולדות עשו" ו"וישב יעקב", ששתיהן באות בהמשך לסיום הפּרשה ש־* לעיל פ' נח, שבתחלה כתיב (י, ו) ובני חם כוש ומצרים, ובהמשך לזה: (שם, ז ואילך) „ובני כוש גו'", ואח"כ (שם, יג ואילך) — „ומצרים ילד גו'".
* אפילו לא מה שרבקה היתה בת בתואל. ומכ"ש לא מה שהיתה אחות לבן, שהרי בפרש"י וארא ו, כג: מכאן למדנו הנושא אשה צריך לבדוק באחי'. הראשונים מסיני אף אלו מסיני"). אבל ש"ואלה" בוא"ו מורה שיש המשך וקישור בין ב' הפּרשיות — פּשוט הוא גם בלי פּרש"י. ולכן אין לומר שתולדות יצחק הם מאורעות יצחק, כי אז אין לזה שום המשך לתולדות ישמעאל, כבפנים. וראה לעיל ע' 42 הערה 34. וראה לקמן הערה *15.
ל ומה שבבני אברהם מונה בדה"י שם (פּסוק כח) יצחק קודם לישמעאל — הוא לפי שישמעאל הי' „בן האמה" ואינו מתייחס כ"כ לאברהם כמו יצחק, וכמפורש בקרא (וירא כא, י. וראה פּרש"י שם) „לא יירש בן האמה הזאת עם בני", שלהיותו „בן האמה", לכן לא יירש (בנכסי אברהם ) עם בן הגבירה. (ולהעיר ממשנ"ת לקמן ע' 231 הערה 20).
לז ובפרט שדמיון זה, נוגע לענין תולדות (אברהם ויצחק). כי בתולדות אברהם, הרי בנוגע לישמעאל — עוד טרם שנולד — נאמר (לך טז, יב) „ידו בכל" ופּרש"י שם „לסטים"" (וראה גם מכילתא יתרו כ, ב. ספרי דברים לג, ב). וכן ביצחק, מזה שנאמר (לך יז, יט) „והקמותי את בריתי אתו" — מובן שזהו לפי שהי' צדיק; וכן ב"תולדות יצחק" נאמר (תולדות כה, כג) „ממעיך יפרדו" ופּרש"י שם: מן המעיים כו' זה לרשעו וזה לתומו. וראה גם פרש"י שם, כב.
צוויי זין (וואָס זיינען פאַרבליבן ביי איםלח ל לז
118 און היות אַז דעם לעצטן מאָל וואו דער פּסוק דערמאָנט אָט־די בני אברהם — און וואָס די פּרשה „ואלה תולדות יצחק" (ואלה בוא"ו המוסיף) קומט בהמשך צו דעם פּסוק — רעכנט ער יצחק'ן (דעם אינגערן און צדיק) פאַר ישמעאל'ן, דעריבער רעכנט רש"י (לויט דעם פּי' ואלה — ענליך) אויך ביי די „תולדות יצחק" יעקב'ן פאַר עשו.
ח. לכאורה קען מען אויף דעם פרעגן;
* כ"ה בדפוס ראשון . וכן הובא ברא"ם , גו"א ולבוש כאן . (ובכמה דפוסים — בא ענין זה בדיבור־המתחיל בפ"ע ). ובגו"א ולבוש כאן , שמה שהוזקק רש"י לזה הוא רק להפי' ש"תולדות יצחק" קאי על יעקב ועשו . אבל להפי' תולדות־מאורעות (ראה לקמן בפנים ), „אברהם הוליד את יצחק" הוא מכלל „תולדות יצחק". „תולדות יצחק" הוא תולדות כפּשוטו (ולא מאורעות וכיו"ב), מובן בפּשטות מ"ש יעקב ועשו . וראה לקמן הערה 32.
ניט וועגן תולדות אברהם, נאָר וועגן תולדות ישמעאל. איז ווי קען מען*
עיקר הסיפּור וועגן „תולדות יצחק" — קומט בהמשך צו „יצחק וישמעאל בניו", וואָס זיי ווערן דאָרט בלויז דערמאָנט און דאָס אויך בלויז דרך אגב ?
צוויי פּסוקים (ועד"ז פּרשיות) וואָס הויבן זיך ביידע אָן מיט אַ וא"ו, קומען ביידע בהמשך צום פּסוק (אָדער פּרשה) וואָס פאַר זיי ביידן88).
צוזאַמען זיינען אַ ביאור אויפ'ן פּסוק (פּרשה) שלפניהם .
ביידן — די פּרשה „ויוסף אברהם ויקח אשה גו'"לט
מ ראה הערה הבאה.
מא ויתירה מזו י"ל, ש"ויוסף אברהם גו'" הוא לא רק הקדמה ל"ותלד לו", אלא שזהו התוכן ד"ויקח אשה" גופא. כי מכיון שהאבות היו קדושים ומובדלים מעניני עוה"ז כל ימיהם (תניא פכ"ג ), ועד שאברהם „לא הכיר בה" (רש"י לך יב, יא*
* וכ"ה אפילו בדרך ה לימוד שבש"ס — ראה סנה' סט , סע"ב: יפת הגדול שבאחין הוא. וכבר הקשה בחדא"ג מהרש"א שם על הרא"ם מגמרא זו. עיי"ש . שבבניו". וראה גם רש"י נח ט, כה: „של אלו הגדולים". וראה לקמן הערה 26. וע"פ הנ"ל יומתק מה שקושיית רש"י (בראשית שם — בד"ה השני) „והלא יפת הגדול הוא", היא על התיבות „את שם את חם ואת יפת" — כי קושייתו „והלא יפת כו'" היא, שיהי' יפת נמנה קודם לשניהם — גם לחם .
ט. דער תכלית פון נשואין איז — להוליד תולדותמ ותלד לו"מא
119 לויט דעם פאַרשטייט מען, אַז אויך „יצחק וישמעאל בניו" וואָס ווערן דערמאָנט אין דער פּרשה פון „ויוסף אברהם", איז נוגע [ניט בלויז צו „ויקברו אותו", נאָר אויך] צום תוכן פון דער פּרשה, צו תולדות אברהם.
מב שהרי ב"בני הפלגשים" לשון רבים, נכללים גם בני הגר (ראה בארוכה לקמן ע' 231 ואילך ובהערות שם) — היינו ישמעאל. ואף שלפנ"ז הי' במדבר פארן (וירא כא, כא), הרי בהכרח שאח"כ חזר אל אברהם (והי' בשעת עקידת יצחק — ראה רש"י כפירוש ראשון (העיקרי )) ובלשון פּרש"י (בראשית ג, ח ): יש מדרשי אגדה רבים כו' ואני לא באתי אלא לפּשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו (משלי כה , יא ). 1) ובזה יובן מה שפרש"י (ויצא כט, כא ) „וזהו שאמר ואבואה אלי' והלא קל שבקלים אינו אומר כן אלא להוליד תול דות אמר כך" — דלכאורה : והרי סו"ס אמירה זו היא לכאורה היפך הצניעות — כי מכיון שכל מה שראה יעקב ב"ואבואה אלי'"" הוא רק „להוליד תולדות" , ה"ז דוגמת „ולא יתבוששו" (בראשית ב , כה ) שהי' קודם חטא עה"ד (ראה מו"נ ח"ב פ"א). וירא כב, ג), ואח"כ שילח אותו אברהם מפניו (יחד עם בני קטורה), ואח"כ חזר עוה"פּ אל אברהם, כדלקמן בפנים. וראה לקמן שם (ע' 236) בשוה"ג להערה 55.
מג כה, ו.
מד כה, יא.
די „בני הפּלגשים" (וואָס אין זיי איז נכלל אויך ישמעאלמב מג יצחק בנו"מד
י. מען דאַרף נאָך אָבער פאַרשטיין; אמת טאַקע, אַז בכדי צו מדמה זיין דעם סדר פון תולדות יצחק צו תולדות אברהם דאַרף מען מקדים זיין יעקב'ן פאַר עשו'ן — ווי אַזוי קען מען אים אָבער מקדים זיין? עשו איז דאָך געבאָרן געוואָרן פאַר יעקב'ן, און דער סדר אומעטום איז צו רעכענען די תולדות לויט זייער עלטער (וכנ"ל סעיף ה') — איז ווי קען מען זאָגן „תולדות יצחק, יעקב ועשו"?
מה כה, כו.
מח ראה קה"ר פ"ד, יג. זח"א קעט, א. וראה גם רש"י נח ח, כא.
120 איז דאָס אין אמת'ן קיין קשיא ניט; רש"י אַליין ברענגט ווייטערמה מח פּשוטו" , אַז „יעקב נוצר מטיפה ראשונה ועשו מן השני'". ד.ה. אַז בלויז ווען רבקה האָט זיי געבאָרן איז עשו געווען פריער, אָבער ביי דער יצירה איז יעקב געווען דער בכור, און ווי רש"י זאָגט „צא ולמד משפופרת" אַז „יעקב נוצר ראשונה".
יצחק" , קען מען שטעלן יעקב'ן פריער, ווייל אין יצירה — וואָס קומט פון פאָטער (יצחק), איז יעקב נוצר ראשונה.
יב ובפרט, שרש"י עצמו אומר כאן „האמורים בפרשה" — והרי בפרשה זו נאמר עשו לפני יעקב.
תולדות יצחק" — און אין לידה , איז עשו געווען דער ערשטעריב קענען מקדים זיין, אָבער ניט אַז צוליב דעם זאָל מען זיין מוכרח אים שרייבן פריער. נאָר דער טעם פון רש"י צו זאָגן „יעקב ועשו" איז כנ"ל, בכדי צו מדגיש זיין דעם וא"ו פון „ואלה".
יא. פון די ענינים פון „יינה של תורה" אין פּירוש רש"י דידן —
עשו ויעקב האמורים למטה" , און אין רש"י שטייט „יעקב ועשו האמורים בפרשה" . איז די צוויי חילוקים — זיינען תלוי זה בזה;
מז של"ה סז, ב. קיצורים והערות לתניא ע' מח ואילך. קונט' ומעין מי"ג, פ"ב.
מח ראה קה"ר פ"ד, יג. זח"א קעט, א. וראה גם רש"י נח ח, כא.
מז התגלות , קומטמח שרש — איז דער יצר טוב פריער.
מט קיצורים והערות שם. תו"א, תו"ח ואוה"ת ר"פ וישלח. קונט' ומעין שם.
שרש פון יעקב ועשו — ווי ערקלערט אין קבלה און חסידות — אַז דאָס איז תהו און תיקון, איז אין השתלשלות — גילוי, איז תהו קדם לתיקון, אָבער (בשורש און) אין דער כוונה פּנימית וואָס העכער פון השתלשלות — איז תיקון קדםמט
נב מלאכי א, ב־ג. וראה בהמצויין בלקו"ש ח"ז ע' 25 הערה 46.
נג ב"ר ספ"ב. אלא שזהו מצד בחי' הפנימיות דוקא („פרשה"), משא"כ מצד בחי' הגילויים („למטה") — „איני יודע באיזה מהם חפץ") (ראה קונט' ומעין מ"י ס"ב. ובכ"מ).
נב נג
(משיחת ש"פ תולדות תשכ"ז)
א ברמב"ן כאן: „האמורים למסה" (וראה לקמן בפנים). ובהפוס ראשון דפי' רש"י: „האמורים בסוף הענין" (וראה שוה"ג להערה 6).ב אבל „אברהם הוליד את יצחק" שנאמר בפּסוק זה עצמו, לא קשה לי' לרש"י, וכמו שמפרש רש"י מיד* — „וע"י שכתב כו'".ג כפּירוש הספורנו כאן. וראה גם רד"ק כאן.ד במשכיל לדוד כאן מקשה (על הרא"ם): בכדי להשמיענו רק זאת, דאע"פּ שאינן סמוכים שייך מלת „אלה" לפי שכתובים בהך פּרשה גופא — הי' מספּיק שיכתוב „האמורים בפרשה". ולמה כותב רש"י גם „יעקב ועשו"? אבל לפי מ"ש בפנים, שכוונת רש"י היא להשמיענו שפירוש* כ"ה בדפוס ראשון . וכן הובא ברא"ם , גו"א ולבוש כאן . (ובכמה דפוסים — בא ענין זה בדיבור־המתחיל בפ"ע ). ובגו"א ולבוש כאן , שמה שהוזקק רש"י לזה הוא רק להפי' ש"תולדות יצחק" קאי על יעקב ועשו . אבל להפי' תולדות־מאורעות (ראה לקמן בפנים ), „אברהם הוליד את יצחק" הוא מכלל „תולדות יצחק". „תולדות יצחק" הוא תולדות כפּשוטו (ולא מאורעות וכיו"ב), מובן בפּשטות מ"ש יעקב ועשו . וראה לקמן הערה 32.ה או (כהגירסא שבחפוס ראשון) „ה אמורים בסוף הענין".ו ברמב"ן כאן: „והזכיר הכתוב איך היתה לידתם". ועפּ"ז, התחלת סיפור „תולדות יצחק" הוא מהכתוב „ויהי יצחק גו'". אבל לרש"י אינו גלאַטיק* אינו „תולדות יצחק" (ורק סיפּור איך שנולדו), ולכן כותב „האמורים בפרשה" , כבפנים.* שלכן מדייק רש"י (לפי הגירסא שבדפוס ראשון) „האמורים בסוף הענין" .ז וישב לז, ב.ח ובפרט, שלפי פּירוש זה, אין צריך להפּירוש „וע"י שכתב כו' לפי שהיו ליצני הדור כו'" — כי גם „אברהם הוליד את יצחק" הוא ממאורעות (ותולדות) יצחק (ראה גו"א ולבוש כאן — נעתק בשוה"ג להערה 2).ט ואין לומר שמה שרש"י מקדים יעקב לעשו היינו לפי שיעקב נוצר ראשונה (רש"י פּרשתנו כה, כו) — כי [נוסף לזה שבדה"י נאמר (נעתק להלן סעיף ה') „ובני יצחק עשו וישראל" (ודוחק לחלק בין „בני" ל"תולדות")] מכיון שרש"י עצמו כותב „האמורים בפּרשה" , הו"ל למנותם כהסדר שאמורים בהפרשה . וראה לקמן סעיף יו"ד.י בספורנו, כי"ק ואוה"ח (כה, כ) — שעשו נולד מצד רבקה [אחות לבן הארמי, כי רוב בנים דומין לאחי האם]. וראה גם ב"ר פס"ה, ד: שהדבר תלוי בה . אבל אין לומר שמטעם זה מקדים רש"י יעקב לעשו ב"תולדות יצחק" — כי (א) בפרש"י עה"ת לא נזכר כל זה כלל, ואפילו לא ברמז. ואדרבה , מפירוש רש"י שם „וכי עדיין לא נכתב כו' אלא להגיד שבחה כו'" (ודלא כפּירוש הספורנו וכו') משמע, שס"ל שלא זוהי* הסיבה שעשו הי' רשע. (ב) אפילו באם רשעת עשו היתה מצד רבקה, אי"ז טעם מספיק להקדים את יעקב לעשו ב"תולדות יצחק", מכיון שעשו נולד לפני יעקב. וכדמוכח ממ"ש בדה"י (נעתק להלן שם) ובני יצחק עשו וישראל.יא וכ"ה בראב"ע כאן.יב ובפרט, שרש"י עצמו אומר כאן „האמורים בפרשה" — והרי בפרשה זו נאמר עשו לפני יעקב.יג שמו"ר פ"ל, ג. רש"י ר"פ משפטים. והחידוש שברש"י שם הוא, שהמנויים שם להלן הם דומים להמנויים לפנ"ז („מהיד חיי־שרה כה, יב ואילך. ראה ג"כ פי' מהרמ"א — הובא באוה"ת בראשית ח"ד ר"פ תולדות.טו ראה גם ראב"ע כאן: אחר שהזכיר תולדות ישמעאל שב להזכיר תולדות יצחק.*15 ואף שכלל זה שכל מקום שנאמר ואלה בוא"ו אזי המנויים להלן הם דומים להמנויים שלפנ"ז, מחדש רש"י (ומכריח) בפ' משפטים (כבהערה 13) — הרי לאחרי שרש"י מחדש כבר (בפּ' משפּטים) שכן הוא, עכצ"ל שגם „ואלה" דפרשתנו הוא בדומה להמנויים לפנ"ז. ובמילא קשה: מהו הדמיון ד"תולדות יצחק"" ל"תולדות ישמעאל", כדלקמן בפנים.טז ראה שמו"ר שם. וכ"ה גם בפשטות, שהרי גם ישמעאל עצמו הי' רשע מקודם (כדלקמן הערה 36) אלא שעשה תשובה, אבל בניו נשארו רשעים. שלכן „משמת אברהם נפל" (רש"י ס"פ חיי־שרה).יז שמו"ר שם.יח כי נוסף לזה שבדרך הפשט, עיקר הפירוש הוא כהקרי [ועד שברוב המקומות אין רש"י מפרש את הכתיב (ראה לעיל ע' 17 ובהערה 15)], הרי בנדו"ד, מכיון ש"כל תולדות שבמקרא חסרים חוץ משנים" (שמו"ר שם), הרי אדרבה: מסתבר לומר שבשני מקומות אלו בא הכתוב לרמז איזה ענין — ולא במקום שנאמר תולדות חסר. וצ"ע במש"כ באוה"ת (בראשית ח"א ר"פ תולדות) על מדרש זה „ומזה יובן פרש"י על ואלה תולדות יעקב ועשו האמורים בפרשה". ואולי כוונתו (שע"ד יינה של תורה שבפרש"י): ואלה (שמוסיף — היינו) עשו, תולדות (שחסר — היינו) יעקב האמורים בפרשה.יט בראשית ה, לב. משאר המקומות שכתוב „שם חם ויפת", אין להביא ראי' כלל לענינינו. כי (אפילו) בדרך הפשט מיותר להזכיר חם ויפת (לאחרי שהזכירם פעם אחת), כיון שעיקר הסיפור להודיע השתלשלות הדורות מאדה"ר עד אברהם, ולכן בכל דור נזכר בפירוש רק איש אחך (דהממשיך ההשתלשלות). ופשיטא דכשמאיזה טעם מפרשים כולם — גם אז שם הוא העיקר. משא"כ בפעם הראשונה שמזכירם, מכיון שאינם מיותרים — יש להוכיח מסדר מנינם.כ ברא"ם נח (ט, כד), שחם הי' גדול מיפת. ולפ"ז צריך לדחוק ולפרש שמ"ש (שם י, כא) „יפת הגדול", היינו רק ביחס לשם, והוא — ששם הי' אחי יפת הגדול ממנו . אבל פי' הפשוט ד"הגדול" הוא גדול שבאחים*[שלכן מוכיח רש"י שם בפשטות ממ"ש „שם בן מאת שנה גו' שנתים אחר המבול", ש"הגדול") קאי על יפת. וכמ"ש בגו"א שם]. וכמפורש ברש"י (בראשית ה, לב — ד"ה בן חמש מאות שנה) „יפת הגדולכא פרש"י בראשית שם.כב ראה תוד"ה אלא (סנה' שם): תימה, א"כ ליחשב חם לבסוף.כג ומזה עצמו שרש"י לא הוצרך לתרץ (ואפילו ברמז) קדימת חם ליפת — אף שנמצא שקו"ט בכ"ז במפרשי רש"י בפ' נח וכן במפרשי הש"ס — מוכח שבדרך הפשט* אין מקום מלכתחלה לקושיא, כי פשוט שנמנים כסדר תולדותם, וכדלקמן בפנים.כד שלכן (א) אין רש"י מסתפּק ב„צדיק" ומוסיף: „נולד כשהוא מהול ושאברהם יצא ממנו כו'". (ב) מדייק „בתחלה אתה דורש כו'" , וגם מוסיף בסיום פירושו „בב"ר" .כה ברא"ם שם מוכיח שחם הי' הגדול שבאחים (א) ממה שנמנה לפני יפת . (ב ) ממה שהוזקק רש"י לפרש „בנו הקטן — הפסול והבזוי" . אבל — לפענ"ד צע"ג . כי מה שחם נמנה קודם ליפת , היינו בכדי להסמיכו לשם , כדלקמן הערה 27. ומה שמוכ רח רש"י לפרש „הפסול והבזוי" , הוא לפי שהוקשה לי': מאי נפק"מ בפסוק זה שהוא הי' „הקטן" , וכמ"ש בגו"א .* הביאור בזה ע"פ דרך החסידות — ראה אוה"ת בראשית (ח"ג) תקצה, א. 25) ורק במקרים הכי מועטים נמנים בהיפך סדר לידתם וצ"ל הוכחה (חזקה) ע"ז בכל פּעם ופּעם שא"א לפרש כפשוטו (ואפילו בדרך הפּשט ש בש"ס ג"כ כן הוא — ראה סנה' שם : תדע). ואכמ"ל בכ"ז [ויש להעיר מהמדובר (לקו"ש ח"ח ע' 200 ואילך) — בפרש"י דבנות צלפחד]. וסדר מנין השבטים יוכיח (ראה רש"י ויגש מז, ב). כן בפּרש"י בראשית (ב, יד) ה חשוב — ונמנה רביעי ! ופּשוט .כו בפרש"י לש"ס (סנה' שם ד"ה בר מאה. ע"ז ט, א ד"ה ה"ג), ששם קטן מכולם. וי"ל, שהוכחת רש"י לזה היא — כי ע"פּ דרך הלימוד בש"ס לא היו גדולים זמ"ז רק בשנה אחת (ראה רא"ם נח י, כא), ומכיון שנח התחיל להוליד לת"ק שנה ושם נולד בהיות נח בן תק"ב שנה, בהכרח ששם הי' קטן מכולם*. אבל בפירושו עה"ת כתב רש"י להדיא (נסמן בהערה 20) שחם קטן מכולם. וי"ל, שהוכחתו לזה היא מזה עצמו שחם נמנה אחרי שם. וראה הערה הבאה.כז כדפּירש בגו"א נח ט, כד. וכ"ה ברמב"ן שם ו, יו"ד. (וברמב"ן שם: „ולא רצה הכתוב לומר שם ויפת וחם, כי היו כולם נזכרים שלא כסדר תולדותם". וכוונתו בזה, כי אף שהי' אז יפת נמנה קודם לחם שקטן ממנו, מ"מ מכיון שבין יפת לחם נולד שם — אי"ז כסדר תולדותם, כי שם הפסיק ביניהם).* בגו"א נח שם, שמה דאיתא בסנה' שכ"א הי' גדול מחבירו שנה, ה וא רק לפי הס"ד שחשיב להו דרך תולדותן, אבל לפי המסקנא דחשיב להו דרך חכמתן „שפיר מצינו למימר דחם נולד אחרי שם ולא ידענו מתי". אבל בפרש"י סנה' שם (וכ"ה בע"ז שם) מפורש (לפי מסקנת ה ש"ס) ששם „קטן מכולם הוה".כח דה"א א, לד.כט ומ"ש (פּרשתנו כח, ה) „אם יעקב ועשו", הוא (לא מצד חשיבותו של יעקב, כ"א) לפי שבהסיפור „וישלח יצחק את יעקב גו'" נוגע רק שרבקה היתה אם יעקב (וגם ע"ז כתב רש"י „ואיני יודע מה מלמדנו"). ומדכתב „אם יעקב", הוסיף גם „ועשו", שהרי היתה אם שניהם . (וראה רד"ק שם באופן אחר).ל ומה שבבני אברהם מונה בדה"י שם (פּסוק כח) יצחק קודם לישמעאל — הוא לפי שישמעאל הי' „בן האמה" ואינו מתייחס כ"כ לאברהם כמו יצחק, וכמפורש בקרא (וירא כא, י. וראה פּרש"י שם) „לא יירש בן האמה הזאת עם בני", שלהיותו „בן האמה", לכן לא יירש (בנכסי אברהם ) עם בן הגבירה. (ולהעיר ממשנ"ת לקמן ע' 231 הערה 20).לא כ"ה גם ברא"ם ר"פ וישב. ועפּ"ז מתורצת בפשטות קושיית הרמב"ן שם.לב וי"ל, שלפי שיטת רש"י זה פּשוט כ"כ, עד שאינו צריך להשמיענו זאת. ומ"ש „יעקב ועשו", כוונתו בזה היא [לא לחדש שתולדות יצחק קאי על יעקב ועשו (כנ"ל הערה 4), כ"א] להסדר דיעקב ועשו, כדלקמן בפנים.*32 ואף שהכלל שכ"מ שנאמר „ואלה" בוא"ו אזי המנויים להלן הם בדומה להמנויים לפנ"ז מחדש רש"י בפּ' משפּטים (ראה לעיל הערה 13) — החידוש שם הוא שזהו כלל מוכרח , בכל מקום . אבל מובן, שגם בלי חידוש זה, מסתבר יותר לפרש כן תיבת „ואלה". ולכן מפרש רש"י ש„ואלה תולדות יצחק" בא בהמשך ל"תולדות אברהם", וכבפנים.לג ראה גם משכיל לדוד כאן.לד ח"ש כה, ט.לה ראה לקמן סעיף ט' ובהערה 42.לו ואף שעשה תשובה (פּרש"י ח"ש שם. וראה גם רש"י לך טו, טו) — הרי מקודם הי' רשע. ובפרט, שמה שנוגע כאן הוא כמו שהי' מצד הלידה — תולדות אברהם (ראה הערה 37).*36 וגם: יעקב, עם היות שלכאורה הוא הקטן — נוצר בראשונה (פּרש"י פּרשתנו כה, כו), וכן יצחק, עם היות שלכאורה הוא הקטן — ה"ה בן הגבירה (וראה לעיל הערה 30) ; עשו חלק על יעקב ועל הירושה — חלק הבכורה (פּרשתנו כו, לב. שם, לו), כמו שישמעאל חלק על יצחק ועל הירושה — חלק הבכורה (רש"י וירא כא, יו"ד). ועוד.לז ובפרט שדמיון זה, נוגע לענין תולדות (אברהם ויצחק). כי בתולדות אברהם, הרי בנוגע לישמעאל — עוד טרם שנולד — נאמר (לך טז, יב) „ידו בכל" ופּרש"י שם „לסטים"" (וראה גם מכילתא יתרו כ, ב. ספרי דברים לג, ב). וכן ביצחק, מזה שנאמר (לך יז, יט) „והקמותי את בריתי אתו" — מובן שזהו לפי שהי' צדיק; וכן ב"תולדות יצחק" נאמר (תולדות כה, כג) „ממעיך יפרדו" ופּרש"י שם: מן המעיים כו' זה לרשעו וזה לתומו. וראה גם פרש"י שם, כב.לח בדוגמת הפּרשיות (בראשית פל"ו ופל"ז) „ואלה תולדות עשו" ו"וישב יעקב", ששתיהן באות בהמשך לסיום הפּרשה ש־* לעיל פ' נח, שבתחלה כתיב (י, ו) ובני חם כוש ומצרים, ובהמשך לזה: (שם, ז ואילך) „ובני כוש גו'", ואח"כ (שם, יג ואילך) — „ומצרים ילד גו'".* אפילו לא מה שרבקה היתה בת בתואל. ומכ"ש לא מה שהיתה אחות לבן, שהרי בפרש"י וארא ו, כג: מכאן למדנו הנושא אשה צריך לבדוק באחי'. הראשונים מסיני אף אלו מסיני"). אבל ש"ואלה" בוא"ו מורה שיש המשך וקישור בין ב' הפּרשיות — פּשוט הוא גם בלי פּרש"י. ולכן אין לומר שתולדות יצחק הם מאורעות יצחק, כי אז אין לזה שום המשך לתולדות ישמעאל, כבפנים. וראה לעיל ע' 42 הערה 34. וראה לקמן הערה *15.לט ח"ש כה, א ואילך.מ ראה הערה הבאה.מא ויתירה מזו י"ל, ש"ויוסף אברהם גו'" הוא לא רק הקדמה ל"ותלד לו", אלא שזהו התוכן ד"ויקח אשה" גופא. כי מכיון שהאבות היו קדושים ומובדלים מעניני עוה"ז כל ימיהם (תניא פכ"ג ), ועד שאברהם „לא הכיר בה" (רש"י לך יב, יא* * וכ"ה אפילו בדרך ה לימוד שבש"ס — ראה סנה' סט , סע"ב: יפת הגדול שבאחין הוא. וכבר הקשה בחדא"ג מהרש"א שם על הרא"ם מגמרא זו. עיי"ש . שבבניו". וראה גם רש"י נח ט, כה: „של אלו הגדולים". וראה לקמן הערה 26. וע"פ הנ"ל יומתק מה שקושיית רש"י (בראשית שם — בד"ה השני) „והלא יפת הגדול הוא", היא על התיבות „את שם את חם ואת יפת" — כי קושייתו „והלא יפת כו'" היא, שיהי' יפת נמנה קודם לשניהם — גם לחם .* ואף שברש"י שם הוא מ"מדרש אגדה", מכיון שהובא בפרש"י עה"ת — שייך זה גם לדרך הפּשט (ובפרט שמביאו הרי פּשוט שלא רק כוונת הנשואין היתה בשביל בנים (וראה רש"י ויצא לא, יז), אלא שלא נרגש אצלם שום ענין אחר זולת הכוונה *** (ולהעיר מהמבואר בלקו"ש חי"ז ע' 174 ואילך, בביאור מחז"ל (שבת קיח, ב ) „מימי לא קראתי לאשתי אשתי . . אלא לאשתי ביתי"), וא"כ, הרי התוכן ד"ויקח אשה" גופא הוא הולדת בנים (וכמבואר לעיל ע' 74 בענין „ויזרע יצחק". עיי"ש ובהערה 61).מב שהרי ב"בני הפלגשים" לשון רבים, נכללים גם בני הגר (ראה בארוכה לקמן ע' 231 ואילך ובהערות שם) — היינו ישמעאל. ואף שלפנ"ז הי' במדבר פארן (וירא כא, כא), הרי בהכרח שאח"כ חזר אל אברהם (והי' בשעת עקידת יצחק — ראה רש"י כפירוש ראשון (העיקרי )) ובלשון פּרש"י (בראשית ג, ח ): יש מדרשי אגדה רבים כו' ואני לא באתי אלא לפּשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו (משלי כה , יא ). 1) ובזה יובן מה שפרש"י (ויצא כט, כא ) „וזהו שאמר ואבואה אלי' והלא קל שבקלים אינו אומר כן אלא להוליד תול דות אמר כך" — דלכאורה : והרי סו"ס אמירה זו היא לכאורה היפך הצניעות — כי מכיון שכל מה שראה יעקב ב"ואבואה אלי'"" הוא רק „להוליד תולדות" , ה"ז דוגמת „ולא יתבוששו" (בראשית ב , כה ) שהי' קודם חטא עה"ד (ראה מו"נ ח"ב פ"א). וירא כב, ג), ואח"כ שילח אותו אברהם מפניו (יחד עם בני קטורה), ואח"כ חזר עוה"פּ אל אברהם, כדלקמן בפנים. וראה לקמן שם (ע' 236) בשוה"ג להערה 55.מג כה, ו.מד כה, יא.מה כה, כו.מו ב"ר פס"ג, ח.מז של"ה סז, ב. קיצורים והערות לתניא ע' מח ואילך. קונט' ומעין מי"ג, פ"ב.מח ראה קה"ר פ"ד, יג. זח"א קעט, א. וראה גם רש"י נח ח, כא.מט קיצורים והערות שם. תו"א, תו"ח ואוה"ת ר"פ וישלח. קונט' ומעין שם.נ והרי פי' הרמב"ן עה"ת הוא „בפשסים . . וליודעים חן" (סוף פתיחתו לפּירושו).נא זהר — הובא בתניא רפכ"ג.נב מלאכי א, ב־ג. וראה בהמצויין בלקו"ש ח"ז ע' 25 הערה 46.נג ב"ר ספ"ב. אלא שזהו מצד בחי' הפנימיות דוקא („פרשה"), משא"כ מצד בחי' הגילויים („למטה") — „איני יודע באיזה מהם חפץ") (ראה קונט' ומעין מ"י ס"ב. ובכ"מ).