תקמה

ברצונו הפשוט להאציל ולברוא כו' (וששיער בעצמו בכח מה שיהי' בפועל^קלז, והן אותיות החקוקים דגליף גליפו בטה"ע כו') וכמ"ש מי מדד^קלח כו' (וכמו במא' יהי אור יהי רקיע כו' הכל במדה וצמצום המדה דשם אלקים כמ"ש בראשית ברא אלקים ושיתף עמו מדה"ר שהוא שם הוי' כמ"ש בסוף ביום עשות הוי' ואלקים^קלט ארץ ושמים כו'). אך א"כ י"ל למה הוצרך לעשות למחיצה זאת דגלעד להפסיק האור שיבא במדה כנ"ל אחר שכבר נעשה הכל ע"פ קו המדה הרי לא יוסיף ולא יגרע לעולם כנ"ל, ואם מפני שראה לבן ליעקב אשר עשה בתחבולותיו במקלות אשר פצל כו' בבחי' התיקון דשם מ"ה להמשיך ריבוי אורות עליונים ביותר הרבה מכפי המדה הראשונה כנ"ל (ולפי' הב' שהוא לבן התחתון דנוגה ראה ביעקב איש תם שהרבה לברר ולהעלות ע"י מק"נ כו' כנ"ל), היא גופא קשיא איך הי' ביכולת יעקב גם שהוא בבחי' מ"ה דחכמה דאצי' להוסיף על מדת הצמצום דקו המדה אחר שגם החכמה מאין תמצא ג"כ בצמצום ומדה ממזל ונוצר כנ"ל. ועוד י"ל דהלא הגלעד הזה יעקב הוא שעשה בהסכמת לבן כשא' הבנות בנותי כו' נכרתה ברית כו' ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים כו' ויעשו הגל ויאמר לבן עד הגל הזה^קמ כו', ולמה עשה זה יעקב להסתיר לו הדרך והמבוא כמ"ש לו כי נסתר איש מרעהו כו' אם אני כו', ומוכרח לומר שהגל הזה הי' לכריתת ברית אהבה דוקא כמ"ש לו אם תענה את בנותי כו', ומ"ש אם אני לא אעבור אליך כו' היינו לרעה אבל לטובה אדרבה יהי' להם חיבור זע"ז ע"י הגל הזה שנעשה לעד כמובן בפשט הכתובים וכמ"ש וישבע יעקב כו'.

[יח] אך הענין הוא דהפסק זה דגלעד עשה יעקב ע"פ החכמה דשם מ"ה דתורה דוקא, כי שרש יעקב דאצי' בקו האמצעי שהוא בחי' ת"ת שמקורו בפנימית הכתר שלמעלה מהבדלת הפרסא כנ"ל ששם מאיר עצמות האור דא"ס בבחי' התענוג הפשוט בלי צמצום והעלם כלל כנ"ל, אך עכ"ז ניתן שיעור ומדה באופן המשכה פנימי' ועצמי' זו דתומ"צ בקו המדה דתורה שכלולה מחו"ג במ"ע ול"ת כו' בשיעורים וצמצומים כך וכך יהי' אופן המשכת העונג ורצה"ע הפנימי במ"ע וכך יהי' אופן העלאת הבירורים דתוהו מחושך דק"נ בסו"מ דל"ת במדידה קצובה לא יוסיף ולא יגרע, כמ"ש במ"א בפי' איה סופר^קמא איה שוקל כו' שהן אותיות התורה שבאים במספר ושוקל הכל במדה באופן העלאות והמשכות ביחו"ע דמ"ע רק כפי הצריך להיות בבחי' התיקון כמ"ש

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org