תרנו

הכלה ב"ש כמדרגתם למעלה בחי' הגבורות וב"ה כמדרגתם למעלה בחי' החסדים וע"כ ב"ש אומרים כלה כמות שהיא דוקא וב"ה אומרים כלה נאה וחסודה וכמשי"ת ב"ה. אך הנה תחלה יש להבין ענין גוף הריקוד לפני הכלה ואח"כ יובן ענין המחלוקת הזאת כיצד הוא הריקוד כו'.

דהנה מ"ש לפני הכלה ולא אמרו לפני החתן דבר זה פלא ודאי דהרי עיקר השמחה לשמח החתן ואח"כ הכלה וכמ"ש משמח חו"כ כו', והרי אמרו הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בה' קולות^רעו ולא הזכיר כלה. אך הענין הוא דבריקוד דוקא הוא שצריך להיות לפני הכלה דוקא ולא לפני החתן וע"כ א' כיצד מרקדין כו' כידוע שהי' מנהגם שירקדו אנשים גדולים וחשובים לפני הכלה דוקא כדי לחבבה על בעלה וכמו רב שמואל הוה מרקד אתלת^רעז כו'. ולהבין זה הנה ידוע ענין כלה למעלה שהוא כנ"י בכלל והוא בפרט בכל ניצוץ אלקי שבכאו"א מישראל, ופי' כלה ל' כליון כמו תכלה וכלתה נפשי (וגם ל' כלי להכיל הכל וכמאמר כלה שכלולה מהכל^רעח כו' כל ה' ושיסוד נק' כ"ל ומל' נק' כ"ל ה'), וזהו בחי' אהבה טבעית ועצמית המושרשת בכל ניצוץ אלקי למס"נ באחד מצד שחלק אלוה הוא ממש ונמשך אל שרשו כו' כמ"ש כי רוח האדם הוא העולה^רעט למעלה, שזהו כמו ניצוץ הנמשך אחר השלהבת ממש שנכלל בשלהבת בעמדו בקירוב דוקא (והוא בחי' מזלא שית' שעומד למעלה בקירוב למקור חוצבו באלקות, משא"כ בחי' נר"נ שבמוח ולב כו' מרחוק ה' נראה להם כו' וד"ל), וכמארז"ל למה צדיקים דומים^רפ בפני השכינה כנ"ר בפני האבוקה כו'. אך א"כ הי' כל איש מישראל נמשך רוחו ולבו תמיד למעלה ולא למטה כלל מאחר שנשמתו נמשך תמיד מצד טבעה העצמי' (שישנה גם בכל הפחו' שבישראל וקל שבקלים, וראי' ממה שאנו רואים שיוכל גם הקל שבקלים לבא למס"נ על קדה"ש אע"פ שעובר כל עבירות כו' כשיאמרו לו לכפור באחד ימסור עצמו להריגה, או מה שאנו רואים בבע"ת שפתאום יתפעל מנקודת לבבו ויתמרמר בנפשו עד כלותה ממש, כתשובה דראב"ד עד שיצאה נשמתו בבכי' וכה"ג היו רבים כנתן דצוציתא^רפא כו', אין כל זה רק ראי' ואות אמת על בחי' אה"ר הטבעית העצמית המושרשת בכל ניצוץ אלקי כנ"ל ואע"פ שחטא הרבה מאד מ"מ ישרא"ל הוא מצד שרש נשמתו למעלה כמשי"ת). אך הענין

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org