תי

[יב] אך הנה אע"פ שא' דלית מחשבה תפיסא בך אפי' מח' הקדומ' הנ"ל ואפי' מה שלמעלה ממחה"ק במה ששיער בעצמו בכח כו' שהוא בחי' מל' דא"ס עצמו הנ"ל שנמשך מזה להיו' מל' כ"ע, מ"מ יש בחי' מחשבה שהיא בבחי' עצמו' ופנימי' דא"ס ב"ה ממש שיש לה תפיס' במוה"ע ית' והוא נתפס בה ממש, והן ב' דברי', הא' בחי' מחשב' דחכ' דתורה הקדומה שא' בה ואהי' אצלו אמון (אלפים שנה קודם שנברא העולם^קכד) שעשועי' כו' בחי' שעשועי' העצמיי', כי כל מוה"ע ית' נתפס בה להיותה בבחי' חכמתו הפנימי' ועצמיו' ממש, וע"כ אין מח' וחכ' דתור' כשאר מחשב' שבאה בבחי' התפשטו' חיצוניו' לחוץ מן העצמו' שכלא חשיבא לגבי אור העצמו' כנ"ל, ואפי' במח' דבחי' מל' בחי' התנשאו' העצמו' הנ"ל ה"ז ג"כ נמשך רק ע"י חכ' ומח' דתוה"ק הנ"ל כמ"ש התורה בי מלכי"ם ימלוכו^קכה, והן יו"ד פסוקים דמלכיות בר"ה כנ"ל, שכאשר נאמר בתור' ה' ימלו"ך כו' נמשך בחי' גילוי אור דהתנשאו' העצמו' אף למטה בע' שרים דנוג' במל' דעשי', כמ"ש תפול עליהם אימת"ה^קכו בה"א שמרמז על מל' דא"ס הנ"ל שיורד עד מל' דמל' דעשי' כו' שעי"ז מתבטלי' ממציאותם לגמרי לפרקי', כמו שהי' בנבוכדנצר ומחנה סנחרב^קכז כו', וכן יהי' לע"ל בגילוי פחד ה' על כל הברואי' כמו שאו' ושמך נור"א^קכח על כל כו', וזהו שמתחדש בכל ר"ה ור"ה דוקא כשיהי' נזכר יו"ד פסוקים דמלכיו' בתנ"ך ע"י ישראל דוקא אז יאיר מחדש באור מל' דא"ס הנ"ל שיהי' נק' מלך הקדוש להיו' מל' כ"ע מחדש כו', והיינו משום דג' קשרין^קכט ישראל מתקשרא' באוריי' ואוריי' בקודב"ה בב' מדרגו' דסתים וגליא, דאוריי' סתים וגליא היינו בחי' סתים דחכ' הקדומ' שנק' תורה של מעלה הנ"ל שכלולה בסדכ"ס דלמחת"ב כלל כנ"ל וגם ישראל שרשן במח' סתימא' העצמי' הנ"ל (כמשי"ת), וז"ש בי מלכי' דבחי' מלכותך מל' כ"ע הנ"ל ימלוכו להיו' דמח' וחכ' דתוה"ק הוא בחי' הפנימי' ועצמו' דא"ס ב"ה שממנו ימצא מקור להתגלו' בחי' המל' דא"ס כמ"ש לך הממלכ"ה כנ"ל וד"ל. וזהו שאנו רואי' דאע"ג דלמת"ב כלל כנ"ל דאפי' אור צח דחכמ"ה ומח' הקדומ' שכולל כללות כל ההשתלשלו' דאבי"ע אוכם הוא כו', עכ"ז נתפס הוא אף בחכ' דתורה הנגלית לנו למטה בעוה"ז, וכמארז"ל דמשחרב בהמ"ק^קל אין להקדב"ה בעולמו רק ד"א של הלכ"ה בלבד שהן במקום היכל ק"ק ממש וכמו שנתפס בהיכל ק"ק אע"פ שא' שהשמים ושה"ש לא יכלכלוה"ו

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org