תיג

שנמשך מחדש בחי' מל' דא"ס באבי"ע כנ"ל (וכמ"ש בע"ח דמתחלת ההשתלשלו' הי' חפץ חסד מצד עצמו ואח"כ תלוי במעשה התחתוני'^קלז דוקא) (ולפי הנ"ל דנמלך בנשמתן ש"צ הי' בתחלה ג"כ מצד העלא' דסוף מעשה הצדיקי' במח' הקדומ' שמפני זה נעשה לו רצון לרצון כו' כנ"ל), וכך בכל יום ויום מחדש מע"ב ממקורו הראשון (רק שבר"ה הוא זכרון ליום ראשו"ן בבחי' הכללו' יותר כמ"ש במ"א^קלח), שחידוש זה בא באתדל"ע מעצמות א"ס ב"ה ע"י העלא' מ"ן דישראל למטה בכל יום שמקבלי' עליהם עול מלכות שמים ברצון באהבה ויראה, כמו בק"ש שאו' שמע ישראל כו' במס"נ באחדות פשוטה בהמשכו' מלכו' שמים דוקא וכמא' תמליכהו בשמים וארץ וד' רוחות^קלט כו', ואע"פ שכבר נק' מלך העולם שנמשך מבחי' מל' דא"ס עצמו כנ"ל אבל צריך לחדש זה בכל יום כנ"ל, ואע"פ שבאמת הרי א' לך ה' הממלכה אפי' בחי' מקור כל מלוכה והתנשאו' האלקי' כלא חשי"ב לגבי מוה"ע ית' ממש וא"כ מאיזה טעם יהי' לו צמצום ודילוג הערך כזה להיו' לו ית' חפץ ורצון במח' זו דמל' כו', אך ע"י התעוררו' שלמטה ע"י נש"י דוקא הוא שבאה אתדל"ע זאת במוה"ע ית' ממש.

[יד] והנה לכאורה יש בדבר זה פלא גדול, דמאחר שעיקר הטעם לזה שיש ביכולת נש"י דוקא לעשו' אתדל"ע זו הוא דוקא מצד שרש נשמתם למעלה מעלה שעלה במח' העצמי' והפנימי' דא"ס ב"ה בעצמו' ממש כנ"ל, א"כ מה צורך להעלא' זו באתדל"ת ע"י מעשיהם דוקא והוא כאשר נשמתם מלובשי' בגופי' גשמיים וחומריי' והן מוסרי' נפשם באחד בק"ש אפי' בגופם ובממונם באמרם ואהבת כו' בכל לבבך^קמ ובכל נפשך כו' וע"י שמקבלי' וממשיכי' עול מ"ש עליהם ועל כל העולם כמא' תמליכה"ו בשמים כו' וכן ע"י מעשה המצות בפ"מ ולימוד התורה בקול ודיבור דוקא כידוע ולמה נצרך לכל זאת אם יש כח זה בנשמתם מצד שרשם בעצמו' א"ס ב"ה ממש כנ"ל. אך הענין הוא כמבוא' למעלה בענין המאמר דבמי נמלך בנשמתן של צדיקים דגם זה פלא לכאורה, דהלא קודם הבריא' וההשתלשלו' לא היו נשמו' צדיקי' בגופי' רק בחי' שרשם העצמי' לבד והרי גם בנשמו' הללו כמו שהיו בשרשם לא נמלך רק מצד סוף מעשה שלהם שעבמ"ת כנ"ל, ולמה לא די בזכות צדקתם העצמי' כמו שהן דבוקי' בעצמו' א"ס ב"ה שעלו שם במח' שגדול ודאי יותר מנשמו' שבגופי' כו'. וכמ"כ יש להפליא על ענין מ"ש אם לא בריתי כו' דזהו

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org