תקלד

שלמעלה מתענוג דאו"י כמ"ש במ"א^צה, ואע"פ שבתושבע"פ נודע עיקר נקודת רצה"ע לאמיתתו ולמעשה משא"כ בתושב"כ כנ"ל, זהו לגבי המקבלים לבד אבל לגבי המשפיע שהוא דבר ה' שמדבר בעצמן לפניו נגלה כל מה שברצון זה לאמיתתו ועומק הטעם וסוד הדבר וגם מה שצריך לבא למעשה בבחי' הבירורים בסוף מעשה כמו משה ידבר כו' תורה ציוה^צו לנו משה שהוא ח"ת שבתושבע"פ דהיינו שנותן כח לח"ת לדייק במילין כו').

ונמצא שבחי' קריאה זו באותיות וצירופי' שבתורה כמו לקרות בתנ"ך וגם במשנה בהלכות דברים כהוייתן בלא דיוק הרי ממשיכי' גילוי אור העצמו' דא"ס ממש באותיות הללו שקורא ושונה כו' שהוא ית' קורא ושונה אותיות הללו ממש כמו במ"ת שא' וידבר אלקי'^צז כו', וה"ז בחי' המשכה והשפעה דבחי' דכר שזהו מאור העצמו' דא"ס בשעשועי' ותענוג הפשוט שנמשך בשפע זו כנ"ל, ואותיות התורה הללו שבהן נגלה השפעה זו נק' בחי' מקבל שמקבל גילוי האור הזה דא"ס כאשר קורא אותן ונמשכו באותיות הללו. וזהו שאותיות התורה נק' שמותיו של הקדב"ה^צח והקורא באותיות התורה הרי קורא בשמותיו של הקב"ה דהיינו שבקריאה זו קורא להקב"ה בשמותיו שיומשך באותיות התורה הללו. וז"ש קרוב ה' לכל קוראיו (שזהו הקריאה בשמותיו המיוחדי' אליו כשם הוי' ואלקי' כמו בקריאה בתפלה וכה"ג) לכל אשר יקראוהו באמת ואין אמת אלא תורה^צט שהן שמותיו העצמי' שבקריאתו אותם קורא וממשיך לעצמות אוא"ס שיתגלה בתוך אותיות הללו שנק' אמת והוא במה יושב ה' וקורא ושונה כנגדו כנ"ל, וזהו פי' באמת בתוך האמת דתורה, שזהו למעלה מקריאה בתפלה כמ"ש בזהר ע"פ השמיעני את קולך כי קולך ערב זהו קלא דאורייתא^ק כו', וזהו כמשל הקורא את המלך שיפנה אליו בעצמו' פנימיותו כמו שהוא לאמיתתו במקומו שאז יקראנו בשמותיו העצמי' שהוא עצמו נמשך בהם תמיד (וכמ"ש במ"א במ"ש למען אחי וריעיי^קא כו' שע"י קריאת התורה נק' ישראל אחים וריעים להקדב"ה כאחים שיושבים יחד וקורים ושונים כו'), ולא יוכל להמשיך לעצמו' אוא"ס ממש כ"א ע"י קריאה זו ולא ע"י העיון ודיוק באותיות התורה במח' לבד שאינו מגיע להעצמות דא"ס ממש רק

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org