תכט

לפי שבו דוקא נשלם הכל, כי כל מה שנברא בוי"מ בצומח וחי וגם למעלה כמלאכי' דמרכב' כמו פני ארי' ושור כו' וגם כל מה שנמשך מסובב כ"ע דשם הוי' דאצי' בי"מ מבחי' הרצון וחכ' הקדומ' (ששיער בעצמו בכח במח' הכללי' כנ"ל) הכל הי' רק בשביל האד"ם שנברא ביום הוי"ו שהוא סוף הכל והוא שלימו' שמשלים לכל ההשתלשלו' לפי שבשבילו הי' עיקר המכוון כמ"ש בו לכבוד"י ממש בגין דישתמודע"י' לי' ע"י נש"צ בתו"מ למוה"ע ית' ממש כנ"ל וד"ל.

[כב] והנה מטעם זה שמח הקדב"ה בעצמו ביצירת אדה"ר בשמחה יתירה בבחי' העצמו' ממש יותר משמחה ועונג שהי' לו בכל מע"ב אע"פ שא' וירא אלקי' את כל אשר עשה והנה טוב מאד^קצט, אבל ביצירה דאדם לפי שזה הי' עיקר המכוון בכל מע"ב מתחלת הרצון והמח' (כענין במי נמלך כו' כנ"ל) הי' לו שמחה עצמי' ביותר להיותו בצלם אלקי' ממש ועל ידיו יושלם הכל כמ"ש אשר ברא אלקי' לעשו' לתקן ע"י האדם (כמ"ש אחור וקדם צרתני אחור למע"ב^ר וקדם למע"ב מטעם הנ"ל). וזהו שא' כשמח"ך יצירך בג"ע דהיינו בבחי' השמחה העצמי' שהי' להקדב"ה ביציר' האדם בג"ע, שאדה"ר הי' יציר כפיו ממש בצור' וחומר כמ"ש ותשת עלי כפכה וכמא' שעה ראשונה צבר עפרו ועשאו גולם כמ"ש גלמ"י ראו^רא כו' וכתי' ויצר ה' אלקי' כו' עפר כו', שזהו יחוד והתכללו' דנשמה בגוף דוקא כמ"ש יצרתיו אף עשיתיו, והי' עדיין בחי' הנוקב' כלול בדכר באחת מצלעותיו עד שלקח הצלע ובנה בנין הנוק' בפרצוף בפ"ע כמ"ש ויבן ה' אלקי' את הצלע כו' ויביאה^רב אל האדם כו' ואז נשלם יותר פנימי' הרצון והעונג שביציר' אד"ם במה שהתקין לו ממנו בנין הנוק' שבלעדה אין שלימו' לאדם, והיינו ביחוד משפיע ומקבל להוליד תולדו' נשמו' ולעשו' יח"ע באצי' כו' שאינו אלא ביחוד מ"ה וב"ן דכר ונוק' כא', שזהו שנק' למעלה ריעי' האהוב"י' דהוי' ואלקי' כנ"ל, וכנ"ל דזהו ענין שמח תשמח שמח לדכורא תשמח לנוק', ולאחר שא' והתקין לו ממנו בנין עדי עד ושוש תשיש כו' שזהו שלימו' התולד"ה דמשי"ח בקיבוץ גליו' ע"כ שמח תשמח ריעי' האהובי' (שהן חו"ב), וכמו אם הבנים שמחה^רג כו' שהוא שלימו' דאדה"ר ביצירתו (כידוע בענין אדם אד"ם דוד משיח^רד). ונמצא דשמחה זו הי' בשלימו' הבריא' דאדם ואשתו, ולא

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org