תריט

השכל שגם הוא איננו עצמי ממש כידוע שהשכל בא בבחי' אור גילוי בעלמא, אלא מבחי' מחשבה דחש"ב מ"ה^עז שזהו כח מ"ה העצמי, והוא בחי' פנימי' אור אבא הנ"ל ששם כח המוליד בדומה לו כמו התהוות הולד מטפה שבמוח האב כו' (וכידוע בפי' מ"ה שמו^עח מ"ה שם בנו דהיינו בחי' מ"ה דאדם קדמאה שהוא אור אבא ומ"ה שם בנ"ו הוא בחי' ז"א ונק' ישראל סבא שהולידו בצלמ"ו כדמותו כו', והיינו ב' מיני כבוד שית'), אבל הנה שרש המלאכים באה מבחי' חיצוניו' והוא מבחי' דיבור העליון, כידוע שמן האותיות אלקיי' דהיינו דבר ה' נתהוו כל המלאכים וכמ"ש וברוח פיו כל צבאם^עט והבל פיו שבדיבור בא מצרופי אותיות המחשבה שגם היא בחי' לבו"ש לגבי השכל כנ"ל, ושרש אותיות המחשבה מבחי' בינה שהוא השגת השכל והבנתו בהסבר אורך ורוחב ששם מתהווה אותיות וצירופי' במחשבה שנק' לבוש להלביש השכל המושג אבל טרם שבא השכל לכלל השגה אין כאן אותיות כלל (וגם נקודת חכמה שבהעלם נק' חיצוני' יסוד אבא לגילוי אור ושפע שכל מן ההעלם ואין לו ערך לעצם בחי' הטפה שבמוח אבא להוליד בדומה לו כמ"ש במ"א בענין ההפרש בין איבין וזרעין^פ בזוהר פ' נח הנדפס בביאורי הזוהר ע"ש באריכות). וזהו ענין עיקר ההפרש בין נערים לחתנים, דהנה שרש חתנים הן הנשמות שמעלמא דדכורא שהוא בחי' ז"א דאצי' (ששרשו בפנימי' אור אבא כנ"ל בפי' מ"ה שמו מ"ה שם בנ"ו כו'), ולכך נק' הנשמה אד"ם בצלמ"ו כו' ואין המלאך נק' אד"ם הגם שדמות פניהם פני אדם^פא ופני אדם לארבעתן^פב כו' אך זהו רק בבחי' הקטנות מאד כאנפי רביא ונק' נערים כנ"ל, והיינו מצד שרשם שהמלאכים מתהווים מבחי' האותיות דמו"ד שהוא מבחי' בינה בחיצוניות האור כשבא לכלל השגה כנ"ל וד"ל.

וזהו קול מצהלות חתנים מחופתן, כי הנה כתיב כי על כל כבוד חופה^פג, ויש להבין מה שייך חופה לכבוד וגם על כל כבוד כמה מיני כבוד כו'. אך הנה ידוע שאור החכמה נק' כבו"ד דגימטריא כבו"ד הוא ל"ב^פד והן ל"ב נתיבות חכמה שמתחלק לל"ב שבילין ל"ב חדרים שבמוח כידוע וכמ"ש כבו"ד חכמים ינחלו כו' וכמארז"ל אין כבוד אלא תורה^פה כו' וע"כ בחי' כבוד דתורה חכמים ינחלו (ובנשמה היינו בחי' כח מ"ה שבנה"א בחי' ביטול בעצם לאי"ן האלק"י

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org