Made by a machine and not yet checked by a person - the segments nobody has checked are marked.
506משיחות ליל י"ב סיון ה'תשמ"ט
. . . ויש להוסיף, שענין השלימות בקשר ובשייכות להגאולה האמיתית והשלימה הוא בהדגשה יתירה בשנה זו, להיותה שנת הארבעים, ש"נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע"א, באופן ד"קאי איניש אדעתי' דרבי'"ב — בנוגע לכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ועאכו"כ (או ועד"ז) בנוגע כביכול להקב"ה, שנקרא „מוריך", כמ"שג „ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך" — ע"ד ובדוגמת שנת הארבעים בפעם הראשונה בסמיכות ממש להכניסה לארץ, ועד"ז בנוגע להכניסה לארץ בגאולה האמיתית והשלימהד.
ובפרטיות יותר — בביאור הענין ד"נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע":
„נתן ה' לכם" — מדגיש שהנתינה היא באופן ש"כל הנותן בעין יפה הוא נותן"ה, וכמודגש גם בכללות הענין ד"מתן תורה", שכל התורה ניתנה למטה דוקא, היינו, לא רק כמדליק נר מנר, שגם לאח"ז העיקר הוא הנר הראשון, אלא יתירה מזו — שהתורה ניתנה למטה דוקא באופן ש"לא בשמים היא"ו, ועד"ז בנוגע ל"תורה חדשה מאתי תצא" — שתתגלה בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו לנשמות בגופים שבעוה"ז הגשמי דוקא.
ולאחרי ההודעה הכללית ש"נתן ה' לכם", שהנתינה היא באופן שכל הענינים נמשכים בבת אחת, כמציאות אחת — ממשיך לבאר פרטי הענינים כפי שנמשכים ובאים אצל המקבל, ובפרטיותז „לב לדעת וגו'", שבהם נכללים כל עניני עבודת האדם:
„לב לדעת" — מורה על החיבור וההמשכה דמוחין („לדעת") למדות („לב"), היינו, שההבנה והשגה שבמוח חודרת ונמשכת ופועלת על הלב ללא הפסק בינתיים, ח"ו, שכן, אע"פ שישנו הענין דמיצר הגרוןח, ה"ז רק באופן שמביא התועלת הרצוי' — שהגילוי דמוחין מתצמצם באופן שיוכל להיות חיות להמדות, כפי שכל מדה ומדה היא בפ"ע, אהבה בפ"ע ויראה בפ"ע, וכן בכל שבע המדות — שבעת קני המנורה שאודותם מדובר בפ' בהעלותךט שקורין לאחרי ובהמשך לפ' נשא.
ויש להוסיף בפרטיות יותר — ש"לב לדעת" קאי גם על עבודת המוחין בפ"ע, כי דעת („לדעת") הוא מוח הדעת (שכולל כל המוחין), ו"לב (לדעת)" קאי507על בינה, „בינה לבא"י. ומ"ש „נתן ה' לכם לב לדעת" — קאי על הבחינה שעל ידה נעשה החיבור והאיחוד דבינה ודעת („לב לדעת") — בחי' הכתר שלמעלה מחב"ד, עד לנקודה התמצית דכללות עבודת המוחין. ומזה נמשך גם בבחי' המדות — „לב" כפשוטו, וכאמור, ללא הפסק בינתיים כו'.
ומה"לב לדעת" נמשך ב"עינים לראות ואזנים לשמוע", שמהם מסתעפים כל הפעולות והעשיות של האדם, שכן, כל פעולה ועשי' באה כתוצאה מראי' או שמיעה, כפי שרואים במוחש שיש פעולות שהאדם עושה אותם כתוצאה מזה שרואה דבר מסויים, גם אם לא מבין הדבר בשכלויא [ולדוגמא, כשיוצא ורואה „עולם ומלואו" תופס מיד (אפילו ילד קטן) ש"הכל נהי' בדברו", וראי' זו פועלת אצלו ענין של יראה וביטול כו'], ויש פעולות שהאדם עושה כתוצאה מזה ששומע דבר מסויים.
ויש לקשר זה עם הענין דמתן תורה — „וכל העם רואים את הקולות"יב, „רואים את הנשמע"יג, וכן לאידך, „שומעין את הנראה"יד, וכמבואר במק"אטו הטעם שהוצרכו בנס גדול כזה (אף ש"לא עביד קב"ה נסא למגנא"טז), שבמשך אלפי שנים לפנ"ז ולאח"ז הסדר הוא שראי' ושמיעה הם שני ענינים כ"א בפ"ע, וכל א' מהם פועל פעולתו בשלימות, ואילו במ"ת הי' באופןיז נס הכי גדול ש"רואים את הנשמע ושומעין את הנראה", הן הראי' והן השמיעה, והן — ובעיקר — המעלה דחיבור שניהם גם יחד . . .
Suggest a fixSent for reviewReport a problemNo account neededEmbed on another site