רשימת דברי כ"ק אדמו"ר שליט"א — בעת ביקור הרבנים הראשיים באה"ק

א. כ"^* ק אדמו"ר שליט"א: ע"פ הלכה — „הרואה את חבירו לאחר שלושים יום מברך שהחיינו"^א, אבל, לא ראיתי נוהגין כן, וצ"ע הטעם שאין נוהגין כן.

הרב שפירא שליט"א: אולי הטעם הוא מפני שיש ספק אם השמחה בראייתו היא בכל הלב.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: איתא בפוסקים^ב שבברכת שהחיינו לא מקפידים כ"כ על הספק, ובכמה אופנים מברכים גם כשיש ספק. ועוד (ועיקר) — אין ספק, כי, ע"פ הציווי „ואהבת לרעך כמוך" (בפ' קדושים^ג שקראנו בשבת שלפני השבת האחרונה), בודאי שכל ישראל (ובפרט שהתורה על הרוב תדבר^ד) שמח בראיית חבירו. ובהדגשה יתירה כשנמצא בתוכנו כהן — כמארז"ל^ה בנוגע לאהרן הכהן „אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות כו'".

ובמיוחד בעמדנו בימי הספירה שבהם צריכים להוסיף עוד יותר באהבת ישראל, כדי לתקן ולמלאות החסרון דתלמידי רבי עקיבא ש"לא נהגו כבוד זה לזה"^ו.

ובכל אופן, אף שאין נוהגים לברך שהחיינו על ראיית חבירו — בודאי לא מקפידים על זה שרוצה לברך שהחיינו, ועונין אמן בלב שלם.

ולהעיר, שאם אמרו שהחיינו בפעם הראשונה — ב"ד מתנה עליהם (לקיים הלכה האמורה) שה"ז באופן ד"פועלה נמשכת" על כל השנים שלאח"ז, ע"ד ובדוגמת ברכת שהחיינו ביום ראשון של היו"ט, שקאי על כל היו"ט^ז.

והעיקר, שישנו הדבר בפועל — „שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"!

ב. הוב אליהו שליט"א: בנוגע לברכת שהחיינו בפורים^ח — מנהג האשכנזים לברך שהחיינו גם על קריאת המגילה ביום, אבל מנהג הספרדים לברך שהחיינו רק על קריאת המגילה בלילה ומכוונים גם על קריאת המגילה ביום, וכן על שאר המצוות שביום, משלוח מנות ומתנות לאביונים.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: רבינו הזקן כותב בסידורו ש"אין מברכין שהחיינו אלא בלילה ולא ביום". אבל בפסקי דינים של הצמח־צדק9 — נכדו של רבינו הזקן, שהי' זהיר כו' ביותר בכבודו של רבינו הזקן — כותב שלמרות מ"ש בסידור ש"אין מברכין שהחיינו אלא739בלילה ולא ביום", יש לברך שהחיינו גם ביום, ועפ"ז נהגו בבית הרב לברך שהחיינו גם ביום. ואולי י"ל, שגם רבינו הזקן בעצמו נהג לברך גם ביום (ומ"ש בסידורו „ולא ביום" — „היינו שלברכת שהחיינו ביום אין הכרח מן הגמרא וקבלת האריז"ל, ואין זה שייך לפסקי הסידור הזה"^י, ולכן כתב בסידורו כנ"ל).

הרב אליהו שליט"א: הנודע ביהודה^יא אומר ש"קריאת הלילה לאו מ"ע דדברי הקבלה רק קריאת היום", אבל, למנהגנו שמברכים שהחיינו רק בלילה ולא ביום, משמע, שגם הקריאה בלילה ולא ביום, משמע, שגם הקריאה בלילה היא מ"ע מדברי קבלה (לא פחות מביום).

*) כ"ק אדמו"ר שליט"א: ובכל אופן — הרי החיוב דמשלוח מנות וכו', שלהיותו „אחת בשנה", יש לברך „שהחיינו", זמנו (לא בלילה, אלא) ביום דוקא^יב.

הוב אליחו שליט"א: על משלוח מנות — לא תיקנו ברכה מיוחדת, כי, איך יברך כשאינו יודע אם חבירו ירצה לקבל. וע"ד מ"ש הרשב"א^יג שמטעם זה אין מברכים על מצות הצדקה.

ג. כ"ק אדמו"ר שליט"א: בכגון־דא כשיש שקו"ט בחיוב ברכת שהחיינו, כולל גם כשיש „מסורת אבות" שלא לברך, ואעפ"כ, לא רוצים לוותר על הברכה — העצה היא, ללבוש בגד חדש, שאז, חייבים בודאי לברך שהחיינו, כפי שנוהגים בנוגע לתקיעת שופר ביום שני דר"ה^יד.

הרב אליהו שליט"א: בענין זה יש במנהגנו — מנהג הספרדים — דבר פלא: בקידוש ליל שני דר"ה — מברכים שהחיינו (גם כשאין פרי חדש), ובתקיעת שופר ביום שני דר"ה — אין מברכים שהחיינו (כמ"ש הבית יוסף^טו), אף שלכאורה ה"ז סתירה מיני' ובי'. וטעם הדבר — שמעיקר הדין, כיון ששני הימים הן קדושה אחת וכיום אחד חשובין, „יומא אריכתא"^טז, אין לברך שהחיינו לא בקידוש (שהוא על היו"ט) ולא בשופר, אלא שאעפ"כ מברכים בקידוש (גם בא"י) כמו שמברכים בכל יו"ט שני של גלויות כדי שלא יבואו לזלזל בקדושת יו"ט.

הרב שפירא שליט"א: יש לבאר מנהג הספרדים כך: יום א' דר"ה הוא מן התורה, וכיון שישנם שתי מצוות, המצוה דיו"ט, והמצוה דתק"ש, מברכים שהחיינו על כל מצוה בפ"ע. אבל יום ב' דר"ה הוא מדרבנן, ויש לומר, שהחיוב דרבנן הוא לחזור עוה"פ על כל הענינים דאתמול, ובמילא, נעשים שניהם (היו"ט והשופר) מצוה אחת, ולכן מברכים שהחיינו רק פעם אחת (בלילה, ולא ביום).

כ"ק אדמו"ר שליט"א: בנוגע ליום שני דר"ה — הרי אדרבה, הסיבה לכך שגם בני א"י עושין ר"ה ב' ימים (משום שכך היו עושין גם בזמן שהיו מקדשין ע"פ הראי') היא משום ש"פעם אחת נשתהו העדים מלבוא כו' התקינו שלא יהיו מקבלין אלא עד המנחה, ואם באו עדים מן מן המנחה ולמעלה נוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש"^יז, שאז, (עיקר)740היו"ט מן התורה הוא „למחר", יום שני, ומה ש"נוהגין אותו היום (יום ראשון) קודש", אין זה אלא ש"גומרים אותו באיסורו בקדושת יו"ט עד הלילה מדברי סופרים"^יח. כלומר, בשאר יו"ט שני של גלויות עיקר הקדושה היא לעולם ביום ראשון, משא"כ בר"ה ש"לפעמים עיקר הקדושה היא ביום שני"^יט (כשתיקנו לעשות שני ימים ר"ה, כנ"ל), ולכן, חייבים לברך שהחיינו (לא רק על היו"ט, אלא) גם על תק"ש.

בכלל, חייבים בני א"י „תודה" לראש השנה, כיון שזהו היו"ט היחידי שיש להם ההזדמנות לעשות ב' ימים יו"ט, משא"כ שאר הימים טובים שעושין יום א' בלבד.

ד. הרב אליחו שליט"א: בנוגע לחיוב דתק"ש בב' ימי ר"ה — יש להעיר, שבר"ה שחל להיות בשבת שאין תוקעין אלא ביום שני, הרי, מן התורה חייבים בתק"ש גם בר"ה שחל בשבת (ביום ראשון דר"ה), ורק משום גזירה דרבה^כ דוחים תק"ש ליום שני, וביום שני דוקא מקיימים מצות תק"ש מן התורה.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: בירושלמי^כא משמע שהפסוק^כב „זכרון תרועה" שקאי על ר"ה שחל בשבת (רק „זכרון", ולא „יום תרועה" דר"ה שחל בחול) — אינו אסמכתא בלבד (כדעת הבבלי^כ), אלא לימוד ודין מן התורה, ובמילא, הטעם שאין תוקעין בר"ה שחל בשבת אינו משום גזירה דרבנן, אלא כן הוא החיוב מן התורה.

הרב אליהו שליט"א: זוהי דעת רשב"י^כא. ומכאן הבאתי ראי' למקובל א' בירושלים שרצה לתקוע שופר בר"ה שחל בשבת, באמרו, שע"פ קבלה צריכים לתקוע (בירושלים) — שדעת רשב"י, בעל הזהר וחכמת הקבלה, שאין תוקעין בשבת מן התורה.

[וכשהראה לי בסידורו של הרש"ש שיש כוונות לתק"ש בשבת — אמרתי לו, כל זה בנוגע למחשבה ולימוד (בדיבור), אבל לא בנוגע למעשה.

*) כ"ק אדמו"ר שליט"א: יכול להיות גם בדיבור, ואעפ"כ, אין זה מחייב בנוגע למעשה. — (והוסיף בחיוך:) יש כאן אמנם מעשה של כתיבה (ע"י הרש"ש), אבל לא מעשה של תקיעה].

כ"ק אדמו"ר שליט"א: מצינו^כג שבבית דינו של הרי"ף תקעו בר"ה שחל בשבת.

הרב שפירא שליט"א: לפני כמה עשרות שנים רצה א' מחכמי ירושלים, הרב עקיבא יוסף שלזינגר, לתקוע בשופר בר"ה שחל בשבת, כמו שנהגו בבית דינו של הרי"ף, וכו"כ רבנים התנגדו לכך^כד. ומספרים שא' הרבנים שהתנגדו, אמר, שלמרות התנגדותו כו', הי' מתחבא מאחורי החלון לשמוע תק"ש בשבת!

ובכל אופן, יהי רצון שיבנה ביהמ"ק, ואז יתקעו בשופר גם בר"ה שחל בשבת, כבקביעות השנה הבעל"ט.

הרב אליהו שליט"א: כשיבוא משיח צדקנו, יקדשו החדשים ע"פ הראי', ואז, יתכן שיהי' שינוי בקביעות ע"פ החשבון (ב"לוח" שלנו), ור"ה לא יחול בשבת.

741*) כ"ק אדמו"ר שליט"א: מדברי הגמרא^כה משמע שאפילו ביום האחרון דחודש אלול יכול להיות שינוי בהקביעות — שיעברו חודש אלול.

ה. כ"ק אדמו"ר שליט"א: המוזכר לעיל אודות שינוי הקביעות דר"ה בביאת משיח צדקנו, נוגע במיוחד לימים אלה, ימי ספה"ע — כידוע^כו החקירה באם יבוא משיח באמצע ספה"ע, אם יכול להיות המשך קיום מצות ספה"ע בברכה מן התורה, אף שהתחלת הספירה (לפני ביאת המשיח) לא היתה אלא מדרבנן. ומסתבר לומר, שע"י קיום המצוה מדרבנן ישנה ספירת הימים שלפנ"ז, ובמילא, יכולים להמשיך ולספור בברכה מן התורה, כיון שישנה המציאות (אף שאינה דמצוה) דכל הימים, „שבע שבתות תמימות תהיינה"^כז, וה"ז שבוע תמים.

חוב אליהו שליט"א: כמו כן מתעוררת השאלה בנוגע לפסח שני (בעוד יומיים) — אם יבוא משיח ויבנה ביהמ"ק בין פסח ראשון לשני, שיש בזה פלוגתא בירושלמי^כח „ניתן לישראל לבנות בית הבחירה, יחיד עושה פסח שני ואין ציבור עושין פסח שני, ר' יודא אומר ציבור עושה פסח שני" [וקשור גם עם הפלוגתא בבבלי^כט אם פסח שני „רגל בפני עצמו הוא", או „תשלומין דראשון הוא"], והאריך בזה החיד"א^ל, לאחרי שמקדים ש"כל אילין דאב"א הוא ולכשיבוא אליהו ויאמר מ"מ תורה היא כו'".

כ"ק אדמו"ר שליט"א: גם הפס"ד של אליהו ומשיח יצטרך להיות מיוסד על ראיות מן התורה, שהרי, אי אפשר לפסוק ע"פ נבואה, כי תורה „לא בשמים היא"^לא. ומכיון שיש בזה פלפול ושקו"ט^לב — צריך משיח לבוא משך זמן לפני פסח שני, כדי שיספיקו לסיים הפלפול והשקו"ט ולבוא למסקנת הענין קודם זמן הקרבת פסח שני.

הרב שפירא שליט"א: יש מפרשים שמ"ש בהגדה בברכת אשר גאלנו „כן . . יגיענו למועדים ולרגלים אחרים" — קאי על פסח שני, היינו, שמתפללים ומבקשים שיבוא משיח צדקנו ונזכה להקריב פסח שני, כהדעה (בירושלמי, וכ"ה בתוספתא^לג) שגם „ציבור עושה פסח שני" (ויש פירוש נוסף — שקאי על המועדים שבמגילת תענית, שאף ש„בטלה מגילת תענית"^לד, יחזרו גם מועדים אלו בגאולה העתידה, ועד"ז בנוגע ל"מועדים" החדשים שיתהפכו מימי הצומות כו').

כ"ק אדמו"ר שליט"א: אבל מהמשך הברכה, „ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים", גם קרבן חגיגה — מוכח שלא מדובר אודות פסח שני, אלא אודות פסח ראשון, היינו, שהתפלה והבקשה היא שנזכה להקריב קרבן פסח בי"ד ניסן דשנה הבאה.

ובכל אופן, בנוגע לעצם התפלה והבקשה על ביאת משיח צדקנו לפני פסח שני (והקרבת פסח שני) — בודאי אין מקום לויכוח, כולם מסכימים ורוצים שמשיח יבוא תיכף ומיד, ואז, נפלפל בנוגע להקרבת פסח שני בשנה זו.

742הרב אליחו שליט"א: דודי הרה"צ חוסן צדקה פירש מ"ש ב"כורך" „כן עשה הלל כו' לקיים מה שנאמר^לה על מצות ומרורים יאכלוהו" — פסוק שנאמר בפסח שני, לרמז, שמבקשים מהשי"ת שכיון שלא זכינו לאכול הפסח בלילה זה, יזכה אותנו להקריב ולאכול פסח שני, ולכן מסיימים „כמו שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו".

ו. כ"ק אדמו"ר שליט"א: בשנה זו חל פסח שני בערב שבת, וכיון ש"כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא בערבי שבתות"^לו, יצטרך לבוא (לכל המאוחר) ביום חמישי, ומה טוב שיבוא עוד לפנ"ז, ביום הרביעי, כלומר, מחר בבוקר!

הרב אליהו שליט"א: כתיב^לז „כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", והרי, ביצי"מ היתה הגאולה פחות משיעור חימוץ, דקות ספורות בלבד!

כ"ק אדמו"ר שליט"א: ואם ביצי"מ כן, בגאולה העתידה על אחת כמה וכמה — כדאיתא בזהר^לח שהגאולה העתידה תהי' באופן של „נפלאות" אפילו לגבי הנסים, האותות והמופתים (עשר מכות, חמישים מכות, מאתיים מכות, מאתיים וחמשים מכות^לט) שהיו ביצי"מ.

הרב אליהו שליט"א: ממ"ש „אראנו נפלאות", משמע, ש"נפלאות" ישנם גם עכשיו, אלא שלא רואים אותם, ולכן נאמר „אראנו נפלאות", שיראו הנפלאות בפועל.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: לכאורה מפורש הדבר בגמרא^מ — „אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו", ולא עוד, אלא, שזהו נס גדול, שעז"נ^מא „לעושה נפלאות גדולות לבדו", ש"הוא לבדו יודע שהוא נס"^מב, אבל אעפ"כ, אין זה דומה לנס שרואה ומכיר בעל הנס, שאז, צריך לברך על הנס^מג, וכיון שלעתיד לבוא „אראנו נפלאות", יצטרכו לברך על נפלאות אלו, ואולי יצטרכו לברך גם שהחיינו.

הוב אליהו שליט"א: יצטרכו לברך שהחיינו גם על אכילת פסח שני, וכן הכהן שיקריב הפסח יצטרך לברך שהחיינו גם על ההקרבה. השאלה היא, אבל, איפוא ומניין ישיגו הכבשים הראויים לקרבן, ואיך יספיקו לבדקם ממום?

כ"ק אדמו"ר שליט"א: איתא במדרש^מד שאליהו הנביא מקריב תמידין בכל יום, וכיון שכן, בודאי ישנם גם כבשים הראויים לעוד קרבנות מן המוכן. ובענין זה יכולים לסמוך גם על אליהו הנביא, שהרי, לא מדובר כאן על פסק דין הלכתי (שאי אפשר לפסוק ע"פ נבואה, כנ"ל), כי אם, על בירור המציאות (שאין בו מום), וכשנביא אומר שרואה בנבואה שאין בו מום, חשיב בדוק ממום. ועצ"ע.

הרב אליהו שליט"א: בנוגע לפרה אדומה איתא בתרגום יונתן בן עוזיאל^מה שצריך לבודקה בי"ח טריפות. ולכאורה, איך אפשר לבודקה מטריפות כש"שרי־743פתה כשהיא שלימה"^מו, ומתרצים על זה^מז — שהיו מעבירין אותה דרך הענן, שדרכו היו יכולים לראות מה נעשה בפנים, כדאיתא בתוספות^מח. ואולי תהי' גם בדיקת הקרבן פסח בכיו"ב, כלומר, באופן נסי.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: הענן — הי' במדבר, אבל לאחרי הכניסה לארץ ישראל — צ"ע אם היתה מציאות כזו אפילו בנוגע לפרה אדומה.

ובנוגע לשאר הקרבנות, תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם — כנראה לא סמכו על בדיקה של נס (ע"י ענן וכיו"ב), אלא בדקו בדרך הטבע, באור טבעי, ובלשון וכמפורש במשנה^מט בנוגע לשחיטת התמיד ש"היו מבקרין אותו (סמוך לשחיטה, מלבד הביקור מבערב, ביקור ד' ימים) לאור האבוקות".

וגם בנוגע לפרה אדומה — כתב הרמב"ם^נ „תשע פרות אדומות נעשו משנצטוו במצוה זו עד שחרב הבית בשני' . . העשירית יעשה המלך המשיח", ולכן, פטורים אנו שקו"ט בזה, משא"כ בנוגע לשאר הקרבנות שהם (כ"ק אדמו"ר שליט"א חייך והצביע לעבר הרב שפירא הכהן שליט"א) על אחריות הכהן.

הרב ששירא שליט"א: כשמשיח יבוא — ימצאו עצה לכל דבר, רק שיבוא! כשמשיח יבוא — ישתנה גם טבע העולם, יהי' אור גדול יותר, וראיית העיניים תהי' טובה יותר, ובמילא, יוכלו גם לבדוק יותר מהר.

ז. כ"ק אדמו"ר שליש"א: בנוגע לחודש אייר — ידוע הרמז ש"איר" (ביו"ד אחד) ר"ת „אני^נא ה' רופאך"^נב, ורפואתו של הקב"ה („אני ה' רופאך") היא באופן ש"כל המחלה גו' לא אשים עליך"^נא, כלומר, שמלכתחילה „לא אשים עליך".

ורמז נוסף בר"ת ד"אייר" (בשני יודי"ן) — אברהם יצחק יעקב רחל^נג, כמובא להלכה^נד בנוגע לשמות גיטין שצריך לכתוב אייר בשני יודי"ן, בהתאם לר"ת הנ"ל.

הרב אליחו שליט"א: פעם היו נוהגין שלא לכתוב גיטין בחודש אייר^נה, אבל היום, לצערנו הרב, כותבים גיטין בארץ ישראל גם בחודש אייר.

חרב שפירא שליש"א: פעם, בעיירות הקטנות בחו"ל, לא היו הרבה גיטין, ולכן, היו יכולים לדחות הזמן, אבל היום, בעיירות הגדולות בא"י, אי אפשר לדחות.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: בודאי מנסים תחילה בכל האופנים לעשות שלום בין איש לאשתו. ועאכו"כ בחודש אייר, שכולו בימי הספירה — יכולים להוסיף ולהסביר להם שבימים אלה במיוחד יש להשתדל ביותר בקיום הוראת רבי744עקיבא ש"ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה"^נו, ואם הדברים אמורים בנוגע לכל אדם — בין איש לאשתו, שהשכינה שורה ביניהם^נז, על אחת כמה וכמה!

[הרב אליהו שליט"א: לפעמים, מצוה לגרש.

*) כ"ק אדמו"ר שליט"א: אולי כדאי להעיר: לא תהי' כזאת בישראל — אפילו בחוץ לארץ, ועאכו"כ בארץ ישראל].

ונחזור לעניננו — הרמזים בחודש אייר שבו עומדים עתה, ובחודש אייר גופא — ה"ז יום השלישי בשבוע, שהוכפל בו כי טוב, „אחת לגמר מלאכת השני ואחת לגמר מלאכת היום"^נח, שמתקן החסרון, שזהו תיקונו ובמילא השלמתו דיום שני, ע"ד ובדוגמת ענין הרפואה.

וביום השלישי גופא — יום שלישי דפ' בהר, והתחלת פרשת היום — „ונתנה הארץ פרי' ואכלתם לשובע וישבתם לבטח עלי'"^נט — ריבוי ברכות, הקשורות עם הכניסה לארץ בגאולה האמיתית והשלימה.

ובדיוק לשון הכתוב „ונתנה הארץ פרי'" — לא סתם פירות, אלא פרי', פרי שלה דוקא — אולי יש לומר, שהכוונה היא שתתן הפירות שלה, כפי שניתן לה הכח בהתחלת הבריאה לפני שנתקלקלה, כפי שדרשו חז"ל^ס על הפסוק „ונתנה הארץ יבולה" (ולא „יבול" סתם), „לא כדרך שהיא עושה עכשיו אלא כדרך שעושה בימי אדה"ר . . נזרעת ועושה פירות בן יומה", וכמ"ש^סא „ונגש חורש בקוצר", שהצמיחה תהי' במהירות גדולה כל כך שהקוצר יפגוש את החורש. ועד"ז בנוגע לשאר הענינים שהיו בתחלת הבריאה — כהמשך דרשת חז"ל בהמשך הפסוק „ועץ השדה יתן פריו", „שהעץ עתיד להיות נאכל . . עץ פרי . . מה פרי נאכל אף העץ נאכל" („שיהא טעם העץ כטעם הפרי"^סב), „אף אילני סרק עתידים להיות עושים פירות".

וע"פ מארז"ל^סג „כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה" — ה"ז גם בהעסק בתושב"כ (עם פירושה, תושבע"פ) בברכות הקשורות עם הגאולה העתידה. והעיקר — לא רק „כאילו הקריב כו'", אלא שיקויימו ברכות אלו בפועל ממש.

הרב שפירא שליט"א: בא' הנוסחאות דברכה אחרונה אומרים „ובני ירושלים כו' והעלנו לתוכה כו' ונאכל מפרי'", כלומר, לא רק מפירות ארץ ישראל, אלא גם מהפירות של ירושלים, ועד לפירות של ביהמ"ק, כדאיתא ביומא^סד.

הרב אליהו שליט"א: לעתיד לבוא יהיו גם פירות גדולים, כמו שהיו פעם [ורק אח"כ נעשו קטנים, ועז"נ^סה „ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה", כדאיתא בגמרא^סו], ועד כפי שהיו בהתחלת הבריאה, שכל הברואים היו גדולים, כמו745השור, „שור פר מקרין מפריס"^סז, וכמחז"ל^סח „בקומתן נבראו".

ח. הרב אליהו שליט"א: בהמשך פרשת היום נאמר „וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית גו' וצויתי את ברכתי גו' ועשת את התבואה לשלש השנים"^סט, ומפרש האוה"ח הקדוש שאין הכוונה ש־בשנה הששית תתן הארץ יבול רב שיספיק לשלש שנים, כי אם, שבכמות היבול הרגילה תהי' ברכת התבואה ככד קמח הצרפתית וכשמן אשת עובדי'.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: ברכה זו היא בתבואה הישנה ובפירות הישנים, משנה הששית (נוסף על פירות חדשים שיצמחו מאליהן גם בשנה השביעית (והשמינית)^ע). ולהעיר, שכיון שהיתה בהם ברכה מיוחדת, בודאי ניתוסף בהם טעם חדש, ובמילא, הוצרכו לברך שהחיינו (אף שאין זה פרי חדש ממש) על הטעם החדש^עא.

הרב אליהו שליט"א: יש דעות שאם ברך שהחיינו על תאנים לבנות, חוזר ומברך שהחיינו על תאנים שחורות, אפילו כשטעמן שוה, והחילוק אינו אלא בצבען^עב. אבל כשחלוקין בטעמן — בודאי מברכים שהחיינו על הטעם החדש.

דובר אודות ברכת שהחיינו על ירק, שהרמ"א^עג כותב שאין מברכים שהחיינו על ירק, ואעפ"כ, מנהג הספרדים לברך שהחיינו גם על ירק (לדוגמא — שעועית ירוקה)^עד. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א שאצלנו נוהגים לברך שהחיינו גם על ירק — „אם החדש ניכר היטב בטעמו וגם במראיתו . . חדשים במראית העין ובטעמם שהוא לשבח"^עה. והוסיף, שבענין של אכילה (גם ירק) ההנאה היא מדבר שנעשה דם ובשר כבשרו, משא"כ בבגד חדש.

וכן דובר אודות ברכת שהחיינו בימי הספירה, ויש מקומות שנוהגים לברך שהחיינו על פרי חדש, אבל לא על בגד חדש, ותלוי במנהג המקום^עו. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: אצלנו נוהגים שבימי הספירה אין מברכים שהחיינו על פרי חדש, מלבד ביום השבת, ובל"ג בעומר. אמנם, אלה הנוהגים לברך גם בימי הספירה — בודאי אין למנוע מהם כיון שנהגו בכך, ואדרבה — ימשיכו ויברכו.

חרב אליהו שליט"א: הלואי שמשיח יבוא תיכף ומיד, עוד לפני פסח שני, ואז יבוא גם הרבי שליט"א לארץ ישראל ולירושלים להקריב קרבן פסח, ונוכל לברר אצל אליהו הנביא כל השאלות והספקות גם בנוגע לברכת שהחיינו.

כ"ק אדמו"ר שליט"א (בחיוך): אשתדל להביא עמי בגד חדש, ואז אצא מכל ספק, ולא אצטרך לשאול זה אצל אליהו הנביא. — מוטב לנצל זמנו של אליהו הנביא על שאר שאלות וספקות שאי אפשר לפתרן ע"י לבישת בגד חדש.

[חרב שפירא שליט"א סיפר אודות א'746הרבנים שברך שהחיינו בחנוכת בנין חדש של ועד הישיבות, ולאחרי שפלפל בגודל השמחה דחנוכת הבית כו', סיים, שקנה גם מכנסיים חדשים שיוכל לברך שהחיינו לכל הדעות. והעיר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שיש מקום לשקו"ט אם לברך שהחיינו על מכנסיים, כיון שהמכנסיים שבימינו מכוסים ואינם נראים — דלא כהמכנסים דבגדי כהונה, שכנראה היו מקצתם מגולים, אפילו בכה"ג שלבש גם מעיל, כי, המעיל שני צדדיו אינם מחוברים „אלא כנגד כל הגרון בלבד"^עז, היינו, שהי' פתוח מלפניו, ואכ"מ].

ט. כ"ק אדמו"ר שליט"א: בהמשך להמוזכר אודות ההגבלות דימי ספה"ע (בנוגע לברכת שהחיינו וכיו"ב) בגלל המאורע עם תלמידי ר"ע ש"לא נהגו כבוד זה בזה" — יש בזה תמיהה וקושיא גדולה:

רבי עקיבא הוא זה שאמר ש"ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה", ואיך יתכן שדוקא תלמידי רבי עקיבא „לא נהגו כבוד זה לזה", היפך הוראת רבי עקיבא רבם?!

ונתבאר בזה^עח, שהיא הנותנת, שבגלל היותם „תלמידי רבי עקיבא", שהיו שקועים וחדורים בתורת רבי עקיבא רבם באמת, כולל ובמיוחד ב"כלל גדול בתורה" „ואהבת לרעך כמוך", לא היו יכולים לנהוג כבוד זה לזה (באופן הראוי לתלמידי רבי עקיבא) בה בשעה שכל תלמיד הרגיש שחבירו לא הגיע (עדיין) לשלימות העבודה כפי שדורש רבי עקיבא שיהי' „ואהבת לרעך כמוך" ממש, בתכלית השלימות!

הרב אליהו שליט"א: בנוגע לתלמידי ר"ע — לשון הגמרא^ו הוא „י"ב (כ"ד^עט) אלף זוגות תלמידים), כדי להדגיש שהיו לומדים תמיד ב"זוגות", ולכן, מטבע הדברים כשאחד אומר סברא והשני אומר סברא אחרת, דרושה זהירות יתירה בכבודו של חבירו, וכיון שהיו שקועים בלימוד, לא שמו לב להקפיד בכבודו של חברם כו'.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: גם בענין זה מודגשת מעלתם בתור „תלמידי רבי עקיבא" — שהיו אנשי אמת, ולכן לא היו יכולים לוותר איש לחבירו כשאומר סברא אחרת שאינה מתקבלת אצלו. אמנם, גם בלימוד התורה, ובמלחמתה של תורה, צריכה להיות הזהירות בכבודו של חבירו, ומתוך אהבה וחיבה דוקא, כדרשת חז"ל^פ על הפסוק^פא „את והב בסופה", „אפילו האב ובנו הרב ותלמידו . . (ש)נעשים אויבים זה את זה (מתוך שמקשין זה לזה ואין זה מקבל דברי זה^פב) ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר את והב בסופה".

ולהעיר, שפשטות הלשון במארז"ל זה, הוא, שבתחלה הם „אויבים זה את זה", ורק בסוף („בסופה") „נעשים אוהבים זה את זה", אבל, בפסוק נאמר „את והב בסופה" בפסוק ובהמשך אחד, היינו שגם בתחלת מלחמתה של תורה ה"ה „אוהבים זה את זה".

חרב שפירא שליט"א: רבי עקיבא דרש גם הפסוק^פג „את ה' אלקיך תירא —

747לרבות תלמידי חכמים"^פד. והי' זה דבר

חידוש — כי „שמעון העמסוני (ש)הי'

דורש כל אתים שבתורה, כיון שהגיע

לאת ה' אלקיך תירא (בספר דברים,

לאחרי שדרש כל אתים שבכל ד' ספרים) פירש . . עד שבא רבי עקיבא ודרש כו'".

כ"ק אדמו"ר שליט"א: בפסוק הנ"ל („את

ה' אלקיך תירא") מודגש ענין היראה, אבל (כ"ק אדמו"ר שליט"א חייך ואמר:) אצל רבנים, ואצל חסידים — עיקר ההדגשה היא על ענין האהבה, „לית פולחנא כפולחנא דרחימותא"^פה, „ואהבת את ה' אלקיך"^פו.

ומזה מובן גם בנוגע לישראל — שעיקר ההדגשה היא (לא כ"כ על היראה, „את גו' תירא", „לרבות תלמידי חכמים", „כל בניך לימודי ה'"^פז, אלא) על אהבת ישראל.

זאת ועוד: בנוגע לישראל, תלמידי חכמים — החיוב ד"תירא" (א) נתחדש ע"י דרשתו של רבי עקיבא, „בא רבי עקיבא ודרש" [ואע"פ ש"תורה בפירושה ניתנה", תושב"כ ביחד עם פירושה בתושבע"פ^פח, היינו, שהפסוק „את ה' אלקיך תירא" ניתן ביחד עם הפירוש „לרבות תלמידי חכמים" — ה"ז ככל החידושים דתלמיד ותיק שאמירתם למשה מסיני היתה באופן של כלל, ואח"כ נתגלו פרטי הענינים, עד שנקראים בשם „חידוש"^פט]. (ב) ונלמד מפסוק שנאמר בספר דברים; ואילו החיוב דאהבה („ואהבת לרעך

י. (א' הנוכחים העיר שצריך לסיים, כדי שלא להטריח ולהכביד יותר מדאי. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:)

אין זו הכבדה, לשון כבד (בלא וא"ו) ח"ו, אלא „כבוד", בתוספות וא"ו.

גם ענין זה לא זקוק לחקו"ד, ובפרט — לשאול את אליהו הנביא, כי, אין ספק בדבר, ובודאי שזהו „כבוד" בתוספת וא"ו, ובזה גופא — לא רק וא"ו קטיעא, כמו הוא"ו ד"(הנני נותן לו את בריתי) שלום"^ק שנאמר בפינחס זה אליהו^קא, שהיא וא"ו קטיעא^קב, אלא וא"ו בשלימותה, ועד וא"ו אריכתא^קג, וי"ל ע"ד הוא"ו ד"יעקוב".

[א' הנוכחים העיר ע"ד השייכות דוא"ו קטיעא — חסרון בוא"ו — לאתמול, יו"ד אייר, שבו נלקח הארון^קד, ומצינו ש"ארון" נכתב לפעמים מלא ולפעמים חסר, וי"א שכאשר יש בו הלוחות נכתב מלא, וכשאין בו הלוחות נכתב חסר^קה. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: נוסף על הלוחות שבארון (שבגללם נכתב „ארון" מלא) ישנו גם הספתורה, מצד הארון, או בתוך הארון^קו, וכל^קז הואוי"ן שבס"ת הם שלמים, מלבד הוא"ו ד־

749„שלום" שבפרשת פינחס, שהוא וא"ו

יא. כ"ק אדמו"ר שליט"א: בדברי הרמב"ם הנ"ל — יש דבר פלא:

הרמב"ם מאריך בראיות ש"התורה העידה עליו" (על מלך המשיח), ומביא כו"כ פסוקים: „שנאמר^קכג ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהי' נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה'", ומוסיף, „אף בפרשת בלעם נאמר כו'", ומבאר בארוכה פרטי הלשונות שבפרשת בלעם (כולל גם הראיות משאר פסוקים), ומסיים^קכד, ש"בדברי הנביאים אין הדבר צריך ראי' שכל הספרים מלאים בדבר זה".

ולכאורה, כיון שענינו של הרמב"ם הוא פסקי הלכות, „הלכות הלכות", „בלשון ברורה ודרך קצרה"^קכה — למה מאריך בראיות (לא רק מפסוק אחד, אלא) מכמה פסוקים, למאי נפק"מ (ומה ניתוסף) ב"הלכה" כשישנו עוד פסוק ועוד פסוק שמדבר בענין זה?!

[הרב שפירא שליט"א: אפשר לומר שהרמב"ם מביא ראיות מכמה פסוקים כדי להוסיף בחיזוק האמונה בביאת ה־משיח, שהרי, מי שאינו מאמין בביאת המשיח הוא כופר.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: לכאורה בשביל האמונה בביאת המשיח — מספיקה אות אחת בתורה, ועאכו"כ פסוק שלם בתורה, ואין צורך והכרח בכו"כ פסוקים].

ואולי יש לומר, שריבוי הפסוקים שמביא הרמב"ם הם בהתאם לריבוי פרטי הענינים שכותב אודות ימות המשיח, עד לסיום הענין (והספר כולו) „ובאותו הזמן לא יהי' שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות וכו'", ומסיים, „שנאמר^קכו כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" — שבנוגע לכל פרט ופרט, יש (כנראה) ראי' מא' הפסוקים שמביא לפנ"ז^קכז.

לעת עתה לא מצאתי במפרשי הרמב"ם שעמדו על דיוק זה, אבל, כיון שספר הרמב"ם הוא חלק מהתורה שנאמר בה „הפך בה והפך בה דכולא בה"^קכח, הרי, בכל פעם ופעם יש להוסיף בהלימוד עוד פרט, עוד דיוק וכו', ובפרט כשנמצאים בעקבתא דמשיחא, ואם לא עכשיו אימתי!

יב. כ"ק אדמו"ר שליט"א: ברמב"ם שם ישנה הדגשה נוספת — „כל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו כו'", היינו, שהחיוב הוא לא רק להאמין בביאת המשיח, אלא גם לחכות לביאתו, וכמ"ש בהי"ג עיקרים „אני מאמין בביאת המשיח . . אחכה לו בכל יום שיבוא".

הרב שפירא שליט"א: האמונה בביאת המשיח והצפי' לביאתו — הא בהא תליא, כלומר, אם אינו מחכה לביאתו, ה"ז הוכחה שאינו מאמין בו כדבעי, כי, אילו היתה האמונה שלו כדבעי, איך יתכן שלא יחכה ויצפה לביאתו?! . . . אם אתה מאמין שישנה טובה גדולה כזו — איך יתכן שאינך משתוקק מחכה ומצפה לטובה זו?! . . . ואם אינו משתוקק ומחכה לביאת המשיח, חסר באמונה שלו!

751חוב אליחו שליט"א: האמונה וההשתוקקות לביאת המשיח כוללת גם שיבוא מהר, תיכף ומיד.

כ"ק אדסו"ר שליש"א: גם פרט זה מביא הרמב"ם בספר הי"ד — „הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין"^קכח, „מיד" דייקא.

חרב אליהו שליט"א: בפעם הקודמת^קל דיברנו על המשיח, והיינו צריכים לעשות החלטה, פסק־דין, שמשיח צריך לבוא מיד.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: כפי הרשום בזכרוני — הדגשתי אז^קלא גם ע"ד הצורך לפסק דין שמשיח צדקנו צריך לבוא תיכף ומיד, כולל כמובן במעמד זה — שנמצאים כאן יותר משלשה רבנים, וביניהם — רבנים מארץ ישראל, אשר, „אין תורה כתורת ארץ ישראל"^קלב, ובפרט תורת כהן, ותורת הראשון לציון (ב"ציון" גופא — „ראשון לציון").

חוב אליחו שליט"א: „ובא לציון

יג.חוב אליחו שליט"א: בנוגע לביאת משיח בטבריא — יש מסורת אצל הספרדים שרבי מאיר בעל הנס (שנפטר בי"ד אייר ומנוחתו כבוד בטבריא) ביקש שיקברוהו בעמידה, ויתנו מקל בידו, כדי שיוכל לילך ולפגוש את המשיח — שיבוא בטבריא — ללא שהיות זמן כלל, אפילו לא הזמן של קימה ממצב של שכיבה למצב של עמידה!

כ"ק אדמו"ר שליט"א: בנוגע לקבורה בעמידה — יש להעיר, שמסוגיית הש"ס בנוגע למדות הכוכין שבהם היו מכניסים הארון, נראה, שקבורה בעמידה לא היתה דבר היוצא מן הכלל, ואדרבא, כך נהגו בפועל כמה וכמה:

איתא במשנה^קלח: „תוכה של מערה (כל בני משפחה נקברין במערה אחת כל אחד בכוך בפני עצמו) ד' אמות על שש, ופותח לתוכה שמונה כוכין כו' וכוכין ארכן ארבע אמות ורומן שבע ורחבן ששה. רבי שמעון אומר עושה תוכה של מערה שש אמות של שמונה ופותח לתוכה שלשה עשר כוך, ארבעה מכאן וארבעה מכאן ושלשה מכנגדן, ואחד מימין הפתח ואחד מן השמאל".

752ובגמרא שם^קלט: „הני תרי (תרי כוכי דר"ש דקתני אחד משמאל הפתח ואחד מימינו להיכא שדי להו . . אמר רבי יוסי ברבי חנינא דעביד להו כמין נגר", „שני כוכין משני צידי הפתח זקופין כמין בור עמוקין ד' אמות ורחבין ו' על ו', ונתן המתים זקופים".

וכיון שלדברי ר' יוסי ברבי חנינא היו בכל מערה ומערה שני קברים זקופין, שבהם לא היו יכולים לקבור אלא בעמידה — וכלל הוא שלא פליגי במציאות^קמ — עכצ"ל, שקבורה מעומד אינה דבר היוצא מן הכלל, אלא, כך נהגו בפועל כמה וכמה^קמא.

ומ"ש בהמשך הסוגיא: „והא אמר ר' יוחנן קבורת חמורים היא זו", ופס"ד להלכה^קמב שקוברין בשכיבה ולא בעמידה, כיון שאין זה דרך כבוד — אולי אפשר לתרץ שלהיות קבור בקבר משפחתו אפילו מן הצד וכיו"ב כבוד יותר. וע"פ דין — לכאורה ברור שצ"ל בקבר משפחתו באיזה אופן שיהי' ובלבד שלא מחוצה לו. ולהעיר, שכמה סיפורים וענינים מכריחים לומר — שבכמה זמנים ומקומות הי' דוחק במקום, ועד שקברו ע"ג קברים וכיו"ב.

[בענין זה העירו הרבנים שליט"א מסיפור הגמרא^קמג אודות קבורת רב הונא, „קם בהדי' עמודא דנורא חזיי' רב חנא אבעית זקפי' לארונא כו'"].

יד. הרב שפירא שליט"א: מעלתה של טבריא מצינו גם לגבי הסנהדרין — כמ"ש הרמב"ם^קמד „קבלה היא שבטבריא עתידין לחזור תחלה ומשם נעתקין למקדש".

כ"ק אדמו"ר שליט"א: כיון שהזכרתם אודות „סנהדרין" — יש להעיר על דבר פלא בנוגע לקביעת שם „סנהדרין", שלכאורה, שמם בלשון הקודש הוא „שופטים" ו"דיינים", ואילו „סנהדרין" הוא שם לע"ז, ולמה לא קבעו שמם בתושבע"פ בלשון הקודש אלא בלע"ז?!

הרב אליהו שליט"א: „סנהדרין" נוטריקון „שונא הדור פנים"^קמה.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: ענין זה הוא ע"ד הרמז, אבל פשוטו של השם „סנהדרין" הוא בלע"ז („מועצה" — בלשון יון^קמו).

הרב אליהו שליט"א: גם בנוגע ל"טבריא" — נקראת ע"ש „טיבירואיס"^קמז (שם לע"ז), ואעפ"כ, דרשו חז"ל שם זה בלשון הקודש — „טובה ראייתה"^קלו.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: בנוגע לשם של עיר (טבריא) ששייך להנהגת המדינה ושטרות וכו' — אין זה פלא כל כך שמשתמשים (גם) בשם לע"ז. וגדולה מזו מצינו — שהבטיחו לאלכסנדר מוקדון (כשרצה שישימו דמות דיוקנו בביהמ"ק)

753שכל הכהנים שיוולדו באותה שנה יק־

ראו על שמו^קמח, ומאז, נעשה „אלכסנדר"

שם יהודי; עיקר הפלא הוא בנוגע לשם

„סנהדרין" — שם בתורה (תושבע"פ), „מסכת סנהדרין" (אע"פ שבמסכת זו עצמה מופיעים גם השמות בלה"ק, „דיינים", „שופטים"), כולל גם ב"משנה תורה" להרמב"ם, ספרו היחידי שכתב בלשון הקודש, „בלשון ברורה ודרך קצרה", ואעפ"כ, משתמש בשם „סנהדרין" — „הלכות סנהדרין", ולא הלכות דיינים או שופטים וכיו"ב.

חרב שפירא שליט"א: „סנהדרין" הם לא רק „שופטים" או „דיינים" סתם, אלא כמ"ש הרמב"ם^קמט ש"הם עיקר תורה שבעל פה והם עמודי ההוראה כו'", שזהו חידוש גדול — שעם היותם בשר ודם, אומרים עליהם ש"הם עיקר תורה שבעל פה והם עמודי ההוראה". ומצינו בנוגע לחשיבות של פס"ד דב"ד של מטה שמתחשבים בזה גם למעלה, ואפילו בנוגע לענינים של חלק לעוה"ב, כמסופר בגמרא^קנ „בשעה שנימנו ואמרו שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא כו' ביקשו לצרף את שלמה עמהן בא דוד ונשתטח לפניהן, ויש אומר אש יצאת מבית קדש הקדשים כו'", היינו, שהשתדלו מלמעלה שב"ד של מטה לא יצרפו את שלמה, שמזה מובן עד כמה גדול כחן של ב"ד של מטה.

כ"ק ארמו"ר שליט"א: ענין זה הובא במסכת סנהדרין, ספרן של רבנים. אבל, השאלה היא, כאמור, למה לקחו השם „סנהדרין", שם לע"ז, בה בשעה שהשם

טו. כ"ק אדמו"ר שליט"א: בפגישה קודמת^קסב נדבר ע"ד הצורך בקריאה והכרזה בנוגע ללימוד תורת הסוד, תורת הקבלה, שכן, לצערנו ישנם עדיין כו"כ שלא למדו קבלה מימיהם.

ובהדגשה יתירה בעמדנו בסמיכות לל"ג בעומר — יום ההילולא של רשב"י, בעל הזהר, וגדול בנגלה דתורה^קסג, ואינו צריך להסכמות כו', וכפי שאמר בעצמו ובפשטות „יכול^קסד אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין"!

ועוד ועיקר — שעי"ז ממהרים ומזרזים את הגאולה, כמ"ש בזהר^קסה „בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזהר . . יפקון בי' מן גלותא ברחמי", „ברחמי" דייקא, כולל גם „רחמי" שיהי' תיכף ומיד, וכאמור, שיה"ר שבפסח שני זה תהי' השקו"ט בנוגע להקרבת קרבן פסח (לא רק שקו"ט בלימוד עד"ז, אלא) בנוגע למעשה בפועל, וע"י אהרן ובניו — כדברי הגמרא בריש יומא^קסו „לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם", שבודאי יורו הלכה ברורה.

הרבנים שפירא ואליהו שליט"א: גם במסכת נדה^קסז נאמר „כשיבוא משה רבינו עמהם".

כ"ק אדמו"ר שליט"א: במסכת נדה נזכר רק משה, ואילו במסכת יומא — „אהרן ובניו ומשה עמהם". זאת ועוד: במסכת נדה הובא זה בנוגע לשאלה „מתים לעתיד לבוא צריכין הזאה שלישי ושביעי או אין צריכין", והמענה על זה בגמרא — לכשיחיו נחכם להן, איכא דאמרי לכשיבוא משה רבינו עמהם"^קסח, ואילו במסכת יומא — הרי, מפשטות הסוגייא משמע שתיכף ומיד כשיבנה המקדש יהיו אהרן ובניו ויכנסו למקדש ויעבדו עבודה כו', מבלי שיצטרכו להמתין להזאה שלישי ושביעי^קסט.

ויש להוסיף בנוגע למשה רבינו („אהרן ובניו ומשה עמהם") — השקו"ט755הידועה בנוגע לגדר כהונת משה, על יסוד הפלוגתא^קע אם „לא נתכהן משה אלא שבעת ימי המילואים בלבד", או ש"לא פסקה כהונה אלא מזרעו של משה", אבל משה עצמו נשאר כהן גם לאחרי שבעת ימי המילואים, וגם לאחרי יום השמיני למילואים שבו „הושוו^קעא כולם לכהונה"^קעב, וביחד עם זה, מצינו דבר פלא בכהונת משה — שלא היתה בבגדי כהונה, „לכבוד ולתפארת"^קעג, כי אם, ב"חלוק לבן"^קעד, כמשנ"ת בארוכה^קעה.

טז. כ"ק אדמו"ר שליט"א: בהמשך להאמור אודות תורת הקבלה — ה"ז מודגש גם בענין ספירת העומר, כי, ספירת העומר הו"ע של נגלה דתורה, ואעפ"כ, תיכף ומיד אומרים ב"רבונו של עולם" ענינים השייכים לספירות — חסד שבחסד עד מלכות שבמלכות, וכל זה אומר גם מי שלא למד קבלה מימיו!

יז. כ"ק אדמו"ר שליט"א: תודה רבה על הביקור, הצלחה רבה בכל הענינים, ובאופן של תמימות, „שבע שבתות תמימות תהיינה", ובפרט בשנה זו שהיא „שנה תמימה"^קצח, ונשמע בשורות טובות, ובקרוב ממש נתראה בארצנו הקדושה.

הרב שפירא שליט"א אמר שיש בידו ספר תניא ישן ורשום בו הערות בכת"י, ויש קבלה בידו שהערות אלו הם כת"י של הצמח־צדק. ואמר לו כ"ק אדמו"ר שליט"א: אבקש שישלחו לכת"ר הערות הצ"צ על התניא שכבר נדפסו, ואם ישנם הוספות — תהי' לכם הזכות להפיץ תורתו של הצמח־צדק. וכדאי להעיר ששתי השמות „צמח צדק" הם שמותיו של משיח צדקנו^קצט.

הרב שפירא שליט"א הציג את בנו הרב יעקב אלעזר הכהן שי', וכ"ק אדמו"ר שליט"א ברכו „יראה כהן בציון", תזכו לברך את בנ"י בארצו הקדושה עד ביאת משיח צדקנו, ועאכו"כ לאחרי ביאת משיח צדקנו. וכשאמר הרב שפירא שליט"א שבנו הוא ר"מ בישיבה — אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: השם „יעקב" קשור עם ענין התורה (כידוע^ר שאברהם יצחק ויעקב הם כנגד גמ"ח תפלה ותורה), ו"אלעזר" ע"ש „אלקי אבי בעזרי"^רא.

הרב יהודה מוצפי שליט"א אמר שהרב המקובל יצחק כדורי שליט"א מירושלים ביקש למסור ד"ש מאד מיוחדת. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: תודה רבה להרב כדורי שליט"א, ותודה נוספת על מכתב הברכה, וכל המברך מתברך^רב בברכתו של הקב"ה שתוספתה מרובה על העיקר^רג.

לא' שביקש ברכה על קבלת סמיכה ועל שידוך — אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: „סמיכה" צריך להיות בכל כחו^רד, ובודאי ישקיע כל כחו בזה, והקב"ה יחליף כחו („וקווי ה' יחליפו כח"^רה) ויתן לו כחות חדשים. וכן בנוגע758לשידוך — שצריך להשתדל בזה בדרך הטבע. ואז, יעשה הקב"ה את שלו — „יושב ומזווג זיווגים"^רו [ובפרט בעמדנו לאחרי שכבר נעשה הענין דקריעת ים סוף בשביעי של פסח, כולל גם הא ש"קשין לזווגן כקריעת ים סוף"^רז], ויה"ר שיהא בשעה טובה, וברכה והצלחה.

לא' שביקש ברכה בעניני פרנסה ועסק — אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: יקשר העסק במסחר עם העסק בתורה, וכמארז"ל^רח „כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו כו' עול דרך ארץ", אז נעשים כל העסקים ע"י הקב"ה^רט בשלימות, ויה"ר שנשמע בשורות טובות.

לא' שביקש ברכה לנחת מילדיו — אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: נחת חסידותי, לפנים משורת הדין, וברכה והצלחה בכל המצטרך.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א יצא ללוות את הרבנים שליט"א, ועודד בידיו הק' את השירה של הנאספים שיחיו — „כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון"^רי].