משיחות אור ליום ד' ט"ו מנחם־אב ה'תשמ"ט — מעלת ט"ו באב לגבי ט"ו ניסן ותשרי, ויום הכפורים

א. איתא בסוף מסכת תענית: „לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים".

ולפני כל הביאורים במאמר זה (כדלקמן) — מובן, שלכל לראש בא פשוטו של ענין, שכל א' מישראל צריך לעשות כל התלוי בו שמיד בתחילת ובראשית היום יהי' ניכר ש"לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב כו'", כמבואר ענינו גם בהלכה שמט"ו באב ואילך צ"ל הוספה בלימוד התורה וכו'.

מעלת חמשה עשר באב בפשטות — שבו קיימא סיהרא באשלמותא, ומכיון שישראל מונין ודומין ללבנה והם עתידין להתחדש כמותה, לפיכך היום שבו הלבנה היא בשלימותה הוא יו"ט גדול אצל בנ"י שדומין לה.

אמנם, עדיין דרוש ביאור מהי מעלת ט"ו באב לגבי הימים טובים דחג הפסח שחל בט"ו בניסן וחג הסוכות שחל בט"ו בתשרי.

והביאור בזה (במאמרי חסידות דרבותינו נשיאינו, וכמדובר בשנים שלפנ"ז):

השלימות דט"ו באב היא העלי' הכי גדולה הבאה ע"י ולאחרי הירידה גדולה דתשעה באב — חורבן ביהמ"ק — וירידה צורך עלי', ולפי ערך הירידה כך היא העלי', ולכן ט"ו באב הוא יו"ט הכי נעלה, שלמעלה מט"ו בשאר החדשים. ולמעלה גם מט"ו בניסן שענינו דחודש ניסן הוא עבודת הצדיקים, וחודש תשרי (מל' ישרת) הוא עבודת התשובה.

וי"ל שהוא למעלה גם מיוהכ"פ („אחת בשנה") — יום סליחה וכפרה — כנראה ממאחז"ל הנ"ל ש"לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים", שמקדים ט"ו באב לפני יום הכפורים (ראה בארוכה קונטרס ט"ו באב שנה זו), והטעם לזה י"ל: מבואר בכ"מ שיום הכפורים הוא כ־פורים, כי פורים הוא נעלה יותר מפני שענין המס"נ דפורים נמשך באכילה ושתי' גשמיים, ובאופן שמהפך גם חושך הגלות (דאכתי עבדי אחשורוש אנן), שגם בזמן הגלות מתגלה הפי' דאחשורוש „מי שראשית ואחרית שלו" — עצמו"ה, שעי"ז נעשה שמחה הכי גדולה עד דלא ידע. ועד"ז מובן בנוגע לט"ו באב המותר באכילה ושתי', שט"ו באב ענינו אתהפכא ועלי' גדול לאחרי הירידה בת"ב, כנ"ל.

ונוסף למעלת ט"ו באב לגבי ט"ו שבשאר החדשים, ש"מזלו גובר" — יש בו גם עילוי לגבי ט"ו באב שבשנים שעברו, מכיון שבינתיים ניתוסף במעשינו ועבודתינו ועי"ז בהעילוי דט"ו באב, עד לעילוי באי"ע. ובפרט שט"ו באב ש. ז. הוא בשנת תשמט ידיך, ובהכנה לשנת תש"ן.

ב. הלימוד בנוגע לפועל:

כדאי שיערכו התוועדות בכל מקום ומקום במשך המעת־לעת דט"ו באב, התוועדות הקשורה עם אכילה ושתי' גשמיים (כנ"ל במעלת ט"ו באב לגבי יוהכ"פ), ובאם יהי' צורך — אפשר636להשלים ולערוך התוועדות בשבת שלאח"ז, ובפרט שבקביעות שנה זו חל ט"ו באב בהשלשה ימים לפני השבת.

על כל א' לקבל על עצמו החלטות טובות, ובמיוחד בנוגע להוספה בלימוד התורה, ד"יש לאדם להתחיל ללמוד בלילה מט"ו באב ואילך כו'", וע"פ מאחז"ל „מכאן ואילך דמוסיף יוסיף כו'" ופרש"י „מחמשה עשר באב ואילך דמוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה יוסיף חיים על חייו", ואפילו „על חייו" האמיתיים שבעבר — ע"פ תומ"צ — יוסיף לו ה' חיים באופן גבוה ונעלה יותר.

וה"יוסיף חיים על חייו" יביא להוספה בלימוד התורה, דהתורה היא חיינו, ומכיון ש"גדול תלמוד שמביא לידי מעשה" — ניתוסף גם בקיום המצוות.

וכמרומז גם בשיעור חומש היומי: „פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים", ענין התורה, שבא לאחרי הסליחה („סלחתי כדבריך") דיוהכ"פ. וענין התורה שייך לכאו"א מישראל, ובאופן המתאים למאמר רב יוסף „אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא", והרי כל ישראל נקראו ע"ש יוסף, „נחית כצאן עמך".

ובפרט ע"י לימוד פנימיות התורה, שהרי ט"ו באב רומז לשם י"ה (ט"ו) שהוא הפנימיות דשם הוי' עצמו, ובהתאם לזה יש להוסיף בלימוד התורה עצמה — לימוד פנימיות התורה.

ועל ידי זה נזכה לגילוי פנימיות ישראל, ופנימיות כל הענינים, כולל פנימיות הגלות (כמו שט"ו באב מגלה פני' ענין ת"ב), שהפנימיות מתגלה ובאופן ד"כמים לים מכסים", „אין מים אלא תורה", ו"הקב"ה עושה להם (לצדיקים) כנפים כנשרים ושטין על פני המים", דכנף הימני הוא אהבה וכנף השמאלי יראה (כמבואר בתניא).

ג. וההוספה בלימוד התורה (מט"ו באב ואילך) צ"ל בהדגשה בלילה, וכפס"ד הרמב"ם ש"מי שרצה לזכות בכתר התורה יזהר בכל לילותיו . . אמרו חכמים אין רנה של תורה אלא בלילה שנאמר קומי רוני בלילה", ובפרט בזמן הגלות שענינה לילה, צריכים להאיר את הלילה ע"י „נר מצוה ותורה אור" (די לילה פון גלות זאָל לייכטן), וע"ד „במחשכים הושיבני" זה תלמוד בבלי,

שבזה מודגש מעלת ט"ו באב הבא לאחרי ת"ב — העילוי דהפיכת חושך הלילה לאור, ובמיוחד ליל הגלות (וע"ד העילוי והשמחה

דאחשורוש ע"י אתהפכא כנ"ל).

ועי"ז נעשה אור מחושך הגלות, ובפשטות — בבריאות הגוף והנשמה, החל מבני חיי ומזוני רויחא, ובכולם רויחי.

וענין זה (הפיכת ליל הגלות) הוא גם בהתאם לפרשתנו פ' עקב, וכב' הפירושים בתיבת „עקב": (א) „עקב" לשון סיום וסוף, סיום העבודה („תשמעון") שבעקבתא דמשיחא, הסיום ד"היום לעשותם" שבסוף פ' ואתחנן, (ב) ומזה באים לפירוש השני ב"עקב" („למחר לקבל שכרם") — השכר שלאחר העבודה לע"ל — „אמר להם הקב"ה כו' שכרו בעקב אני נותן לכם כו' (שנאמר) והי' עקב תשמעון",

ו"ילכו מחיל אל חיל", מה"עקב' והסיום דמעשינו ועבודתינו, ובפרט על ידי העבודה בבחינת „יוסף ה' לי בן אחר", עבודת האתהפכא, שעושים637מ"אחר" שיהי' „בן", המורה על חביבות (ובדוגמת החביבות דט"ו באב לגבי ט"ו דשאר החדשים הבאה ע"י אתהפכא של הירידה בת"ב כנ"ל),

וכל זה ממהר גאולה האמיתית והשלימה, כאשר „לילה כיום יאיר", ויתגלה שישראל וקוב"ה כולא חד ע"י אורייתא, שהיא תורה אור,

ולא עכבן אפילו כהרף עין, תיכף ומיד ממש.

„בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו", „כספם וזהבם אתם" — הרוחניים והגשמיים, וארו עם ענני שמיא לארצנו הקדושה ולירושלים עיר הקודש, ובבית המקדש — „מקדש אד' כוננו ידיך" — ל' רבים (ע"ד הכנפים ל' רבים).

(

ועוד והוא העיקר, שמהדיבור בכל זה — „נזכרים", באים ל"ונעשים", ומתוך שמחה גדולה כהשמחה דפורים (דט"ו באב הוא כפורים כנ"ל),

ובקרוב ממש נזכה ל"בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים" בגלוי, וכל הד' סוגים של בנות ישראל, שזה כולל כל הד' סוגים שבישראל שכנגד הד' אותיות דשם הוי' — שכל בנ"י יוצאים בריקוד ובמחול (חולות בכרמים), והקב"ה באמצע ובאופן דנקודה המאחדת את כל העיגול, ונעשה ישראל וקוב"ה כולא חד.

ו"ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון" — הליכה עד אין סוף.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן לכאו"א שטר אחד של דולר, לתת אותו (או חילופו) לצדקה].