משיחת ש"פ אמור, ערב ל"ג בעומר ה'תש"נ — — ע"ד חיוב נשי ישראל בחינוך ובלימוד התורה
Made by a machine and not yet checked by a person - the segments nobody has checked are marked.
455משיחת ש"פ אמור, ערב ל"ג בעומר ה'תש"נ
— ע"ד חיוב נשי ישראל בחינוך ובלימוד התורה —
א.בהמשך להמדובר לעילא ע"ד ההוספה בחינוך בני ובנות ישראל בהתאם לציווי ונתינת־כח בפרשתנו „אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים"ב — יש להדגיש במיוחד חובתן וזכותן של נשי ישראל בחינוך, „להזהיר . . על הקטנים", „להזהיר" מלשון זוהר ואור, שיזהירו הקטנים ויאירו ב"נר מצוה ותורה אור"ג.
ובהקדמה:
חיוב החינוךד מעיקר הדין הוא על האב, „אביו . . מצווה מד"ס לחנך את בנו או בתו אפילו במ"ע . . כ"ש . . להפרישם מלעבור על ל"ת"ה, משא"כ האם, ש"אינה מצווה עליו כלל בין במצות עשה בין בלא תעשה"ו. אבל, נוסף לכך שהחינוך והנהגת הבנים והבנות (ובפרט הקטנים והקטנות) בפועל ממש תלוי' במדה רבה ועיקרית בהדרכת האם, עקרת הבית, ובדרך ממילא נעשה עיקר החינוך על ידה, הרי, ידוע מ"ש השל"הז ש"הנשים מצוות על תוכחת בניהם כמו האב ויותר מהם מטעם שהם פנויות ומצויות יותר בבית כו'".
ולא עוד אלא שיש יתרון בהחינוך (והתוכחה) דנשים לגבי אנשים — כיון שמצד טבע הנשים נעשית פעולתן בחינוך בלשון רכהח, ומתוך רגש של קירוב, אהבה וחיבהט (יותר מאשר אצל האנשים), ורואים במוחש (ובפרט בדורות האחרונים) שדוקא בדרך של קירוב ואהבה („חנוך לנער על פי דרכו"י) גדולה יותר הצלחת החינוך.
ב. כשם שהדברים אמורים בנוגע לכללות ענין החינוך — ה"ז גם בנוגע ללימוד התורה:
„מ"ע מן התורה על האב ללמד את בנו הקטן תורה"יא, משא"כ האם, ש"כשם שאינה במצות תלמוד תורה לעצמה כך אינה במצות תלמוד תורה לבני'"יב. אבל, נוסף לכך ש"אם היא עוזרת לבנה או לבעלה בגופה ומאודה שיעסוק בתורה חולקת שכר עמהםיג, ושכרה גדוליד מאחר שהם מצווים ועושים על ידה"טו, הרי, מאותו טעם ש"הנשים מצוות על תוכחת בניהם כמו האב ויותר מהם", ה"ה מצוות גם להשתדל ולעשות כל התלוי בהן שבניהם ילמדו תורה.
456ופשוט, שבהשתדלותן של הנשים שבניהם ילמדו תורה — ובלשון חז"ל „באקרויי בנייהו לבי כנישתא" (תינוקות של בית רבן היו רגילין להיות למדים לפני רבן בבית הכנסת)טז, „דמקרין ומתנין בנייהו" (שטורחות על בניהן להביאן לבית הספר לקרוא מקרא ולשנות משנה)יז — בזה נכללים כל האופנים של עידוד חיזוק וזירוז שיוסיפו בלימוד התורה בהתמדה ושקידה.
ומהאופנים בזה — ע"י ההתעניינות וההשתתפות של הנשים בתלמודם של בניהם, שכאשר הילדים חוזרים לבתיהם מה"חדר", „תלמוד־תורה" או „ישיבה", שואלת אותם אמם ומבקשת מהם שיחזרו ויעברו לה על תלמודם (מקרא ומשנה כו'), אשר, נוסף לתועלת שבחזרת הלימוד כשלעצמו (שהיא באותה מדה בהלימוד עם האב, אלא ש"הנשים . . פנויות ומצויות יותר בבית"), הרי, הלימוד עם האם, בדרכה המיוחדת, ביתר חום ורגש לבבי מאשר האב (שהלימוד עמו הוא בדרך של „בחינה", כנהוג שהאב בוחן את בניו על לימודיהם, ביום השבת וכיו"ב), מוסיף חיות והתלהבות יתירה בלימודם של הילדים, כנראה במוחש.
זאת ועוד: עי"ז שהנשים לומדות עם בניהם ניתוסף בלימוד התורה דהנשים עצמןיח — „להזהיר גדולים (וגדולות) על (ידי התעסקותם עם) הקטנים", ע"ד מ"שיט „והשיב לב אבות (ואמהות) על (ידי) בנים".
ג. ובהמשך לזה — יש לעורר גם אודות חיובן האמור ובכלל של הנשים בלימוד התורה, אשר, ענין זה נוגע גם לחינוך הבנות:
לכל לראש — „הנשים חייבות ללמוד הלכות הצריכות להן לידע אותן, כמו דיני נדה וטבילה ומליחה ואיסור יחוד וכיוצא בהם, וכל מ"ע שאין הזמן גרמא וכל מצות לא תעשה של תורה ושל דברי סופרים שהן מוזהרות בהן כאנשים"טו — ריבוי גדול דהלכות התורהכ (והלואי היו כל האנשים בקיאים בכל זה).
ועוד ועיקר — לימוד פנימיות התורה בתורת החסידות שבה נתבארו הענינים דאמונת ה' ויחודו אהבתו ויראתו כו', ובלשון הכתובכא „דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם" — שלימוד זה נוגע לקיום ה"ששה מצוות שחיובן תמידי לא יפסק מעל האדם אפילו רגע בכל ימיו"כב, שגם הנשים חייבות בהן כמו האנשים.
ד. ויש להוסיף בזה — גם בנוגע להלכות שאין צריכות להן ולכל עניני התורה:
אשה שלומדת ענין בתורה גם בהלכות שאין צריכות לה — „יש לה שכר"כג, ומברכת ברכת התורהכד גם על לימוד הלכות שאין צריכות להכה.
457וזה ש"צוו חכמיםכו שלא ילמד אדם את בתו תורה מפניכז שרוב הנשים אין דעתן מכוונת"טו וכיו"ב — הנה:
לכל לראש — מצינו בדברי ימי ישראל שכו"כ נשים צדקניות היו בקיאות ולמדניות גדולות בתושבע"פכח, החל מזמן התנאיםכט, וכן בדורות שלאח"זל, וכמסופר גם בזכרונות דכ"ק מו"ח אדמו"רלא ע"ד הרבניות במשפחתו של רבינו הזקן (וברוח זו נהג כ"ק מו"ח אדמו"ר בנוגע לחינוך בנותיו).
ועוד ועיקר — שבדורות האחרונים ניתוסף גם בנוגע לכל נשי ובנות ישראללב.
ובהקדים בנוגע לענין דוגמתו — שבדורות שלפנינו לא היו מוסדות־חינוך לבנות, ונתחנכו ברוח ישראל סבא בבתיהן („כל כבודה בת מלך פנימה"לג), שכל בת קיבלה מאמה ומזקנתה כו', ואעפ"כ, בדורות האחרונים ייסדו גדולי ישראל מוסדות־חינוך לבנות, בראותם שזהו צורך הזמן („עת לעשות לה' גו'"לד), דכיון שבלאו הכי יוצאות מבתיהן ומקבלות השפעה מבחוץ כו', בהכרח לייסד עבורן מוסדות־חינוך שבהם יקבלו חינוך הכשר ועד לחינוך על טהרת הקודש.
ומזה מובן גם בנוגע ללימוד תושבע"פ (נוסף על לימוד ההלכות הצריכות להן) — שכיון שבלאה"כ לומדות הנשים והבנות לימודים שונים שעל ידם „נכנס בהן ערמומית"טו, הרי, לא זו בלבד שמותר ללמוד תושבע"פ, אלא יתירה מזה, ע"פ טעם הלכה זו עצמה — צריך ללמדן תושבע"פ, לא רק לימוד הלכות פסוקות בלי טעמיהןלה, אלא גם לימוד טעמי ההלכות, ועד לשקו"ט שבתורה, שמטבע האדם (איש או אשה) שחפץ ומתענג יותר בלימוד זה, שעי"ז תהי' אצלן התפתחות החושים והכשרונות („ערמומית"לו) ברוח תורתנו הקדושהלז.
ומעשה רבלח — בהסכמת גדולי ישראל — שבמוסדות חינוך דבנות לומדים (נוסף על ההלכות הצריכות להן) גם עוד עניני תורה, כנ"ל, וטוב ונכון שיוסיפו בזה כהנה וכהנה.
ומעלה נוספת — שעי"ז יש באפשרותן לסייע ולהוסיף בתלמודם של בניהם, וגם בתלמודם של בעליהם, שנוסף על חלקן458וזכותן „באקרויי בנייהו לבי כנישתא, ובאתנויי גברייהו בי רבנן ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן"טז, יכולות לעזור ולסייע ע"י ההתעניינות וההשתתפות בהלימוד עצמו (כנ"ל ס"ב).
ה. ולהעיר, שענין זה הוא מהחידושים לטובה שבדורות האחרונים:
אע"פ שה(היתר, ויתירה מזה ה)צורך בדורות האחרונים בלימוד תושבע"פ לנשים הוא מצד ירידת הדורות, כמארז"ל „אם הראשונים כמלאכים אנו וכו'"לט, ו"אכשור דרא" (בתמי')מ, הרי, התוצאה בפועל ממש (תהי' הסיבה איזו שתהי') היא לטובהמא — שעי"ז ניתוסף יותר בלימוד התורה.
ויש לומר, שהטעם שזכינו להוספה בלימוד התורה דנשים בדורות האחרונים דוקא, אע"פ ש"אכשור דרא" (בתמי') — כיון שבסוף זמן הגלות מודגשת יותר ההכנה לזמן הגאולהמב (ועד שישנה כבר ה"טעימה"מג של מעין ודוגמת המעמד ומצב דהגאולהמד), ש"באותן הימים תרבה הדעה והחכמה כו'"מה.
ו. ותוספת נתינת־כח בכהנ"ל — בעמדנו בימי ספה"ע, ימי ההכנה לחג השבועות, „זמן מתן תורתנו":
בנוגע ללימוד התורה דהנשים עצמן — כפי שמצינו שבמתן־תורה קדמו הנשים להאנשים, כמ"שמו „כה תאמר לבית יעקב", „אלו הנשים"מז, ואח"כ „ותגיד לבני ישראל", האנשים, ומהטעמים לזה — כיון שבהנהגתן של הנשים תלוי' במדה חשובה גם ההנהגה דכל בני הבית, הבעל, הבנים והבנות.
ובנוגע לפעולתן בחינוך הבנים והבנות — כפי שמצינו שכללות הענין דמתן־תורה הי' לאחרי ההבטחה ש"בנינו עורבים אותנו"מח, כלומר, בזכות החינוך דבני ובנות ישראל, אשר, עיקר הפעולה בזה נעשית ע"י נשי ישראל, כנ"ל.
ובכל זה — כההוראה ונתינת־כח דפרשת השבוע: „להזהיר גדולים על הקטנים", היינו, לא רק כפי המוכרח, אלא גם באופן של הידור, ועד לתכלית השלימות, באופן של „זוהר ואור", הן בנוגע להוספה בלימוד התורה בעצמן, „להזהיר הגדולים", והן בנוגע להוספה בחינוך הבנים והבנות, „להזהיר . . הקטנים".
כיון שבסיומו של השבוע הבע"לנ (שמתברך משבת זה) מתחיל הכינוס העולמי של נשי ובנות חב"דנא — בודאי459יעוררו בהכינוס גם ובמיוחד אודות הענינים האמורים לעיל, לעזור ולחזק אשה את רעותהנב ולקבל יחדיונג החלטות טובות להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בכל הנ"ל:
בנוגע ללימוד התורה דהנשים עצמן — להוסיף בשיעורי תורה, הן בהלכות הצריכות להן, והן בעוד עניני תורה, ומתחיל מהענינים שהלימוד בהן הוא נקל יותר, כמו לימוד „עין יעקב", אגדות שבתורהנד שמושכות לבו של אדםנה; ובנוגע לפעולתן בחינוך הבנים והבנות — להוסיף בהשתדלותן הן בכללות החינוך, והן בלימודם של הבנים והבנות, וגם של הבעל.
ויה"ר שתהי' הצלחה רבה ומופלגה בהכינוס שלהן, ובפעולתו על כל הימים שלאח"ז, ויקויים בו „כינוס של צדיקים („ועמך כולם צדיקים"נו) הנאה להם והנאה לעולם"נז,
ועד להנאה הכי עיקרית — שכשם ש"בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים"נח, כן תהי' לנו, שבשכר נשים צדקניות שבדורנונט תבוא הגאולה האמיתית והשלימהס תיכף ומיד ממש.
ואז יושלם גם ה"חינוך" דכללות מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות, כידועסא שקיום המצוות בזמן הגלות הו"ע של חינוך (כמ"שסב „הציבי לך ציונים") לקיום המצוות לעתיד לבוא, קיום „כמצות רצונך"סג, ותהי' גם השלימות דלימוד התורה, ועד ד"תורה חדשה מאתי תצא"סד, ו"לא ילמדו עוד איש את רעהו גו' כי כולם ידעו אותי"סה, „כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"סו.
Suggest a fixSent for reviewReport a problemNo account neededEmbed on another site