Made by a machine and not yet checked by a person - the segments nobody has checked are marked.
642משיחות ש"פ שופטים, ד' אלול ה'תש"נ
א.ידוע ביאורו של רבינו הזקן בלקוטי־תורהא ד"ה אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול — שענינו של חודש אלול „יובן ע"פ משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה, ואז רשאין (ויכוליםב) כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו, והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם . . וכך הענין עד"מ בחודש אלול יוצאין להקביל אור פניו ית' בשדה . . שהוא ענין הארת י"ג מדות (כמ"ש לפנ"זג ש"באלול הוא זמן התגלות י"ג מדות הרחמים"ד) שיהי' פנים בפנים . . כמ"שה א־ל ה' ויאר לנו".
וצריך ביאור — דלכאורה, המשל דמלך בשדה הוא היפך סדר העבודה דחודש אלול המרומז בר"ת ד"אני לדודי ודודי לי":
ידועו שיש ב' אופנים כלליים בעבודת האדם המרומזים בשני הפסוקים בשיר השירים (שתוכנו ע"ד האהבה וההתקשרות וההתאחדות דהקב"ה וכנס"י בדוגמת חתן וכלה): (א) „דודי לי ואני לו"ז — שההתחלה היא ע"י ההתעוררות מהקב"ה (אתערותא דלעילא), „דודי לי", ולאח"ז באה עבודת האדם, „ואני לו". (ב) „אני לדודי ודודי לי"ח — שההתחלה היא ע"י עבודת האדם (אתערותא דלתתא), „אני לדודי", ולאח"ז באה ההמשכה מלמעלה, „ודודי לי".
וסדר העבודה דחודש אלול מרומז בפסוק „אני לדודי ודודי לי", ר"ת אלולט — שההתחלה היא ע"י עבודת האדם, „אני לדודי" (ועי"ז נעשה הגילוי וההמשכה ד"ודודי לי", שעיקרו בעשי"ת).
ואילו בהמשל דמלך בשדה (ודוגמתו בנמשל, התגלות י"ג מדות הרחמים) ההתחלה היא שהמלך („דודי) יוצא ממקומו ובא למקומו של האדם („לי") הנמצא בשדה — ע"ד ובדוגמת סדר העבודה ד„דודי לי"י?!
ב. ויתירה מזה — במשל דמלך בשדה מודגש החידוש בהמשכה מלמעלה למטה (היפך הסדר ד"אני לדודי") עוד יותר מאשר ב"דודי לי":
התואר „דודי" מדגיש השייכות והקירוב דהקב"ה להאדם (גם לפני ההתגלות ד"דודי לי"), עד כדי כך, שהקב"ה נקרא בשם שמתייחס להאדם — „דודי", דוד שלי (של האדם), ומתאר אופן היחס להאדם —643„דודי", מלשון ידידות ואהבהיא, יחס של קירוב ואהבה, ובמילא, ההמשכה וההתגלות ד"דודי לי" אינה חידוש (כ"כ).
ואילו התואר „מלך" מדגיש הרוממות וההתנשאות דהקב"ה מהאדם — בדוגמת מלך שמרומם ומנושא מכל בני המדינה (עד שאפילו „משכמו ומעלה גבוה מכל העם"יב), ועאכו"כ שרחוק ומובדל מאנשי השדה, שהם למטה מאנשי עיר (סתם), ועאכו"כ למטה מאנשי עיר גדולה וחשובה, ובפרט עיר מוקפת חומהיג, ועד לעיר הבירה, במכ"ש וק"ו מההבדלה של המלך גם מאנשי עיר הבירה, שהרי מקומו של המלך (בעיר הבירה עצמה) הוא בהיכל מלכותו, בחדר לפנים מחדר כו'.
ומזה מובן גודל החידוש בגילוי וההמשכה מלמעלה למטה במשל דמלך בשדה (שלא בערך לגבי „דודי לי") — להיותו מן הקצה אל הקצה, שהמלך יוצא ממקומו, מחדר לפנים מחדר בהיכל מלכותו שבעיר הבירה, מקום עליון ביותר, ומשם יורד ובא ועד לשדה, מקום תחתון ביותר, ולא עוד אלא שבבואו לשדה אינו יושב על כסא מלכותו בכתר מלכות, ומוקף ע"י שריו ועבדיו כו' כמו בהיכל מלכותויד, אלא באופן ש"רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו כו'"טו.
ועפ"ז מתחזקת עוד יותר תמיהה הנ"ל — שהענין דמלך בשדה הוא משל המבאר ענינו של חודש אלול, שבו מודגש סדר העבודה באופן ד"אני*לדודי" (ואח"כ „ודודי לי").
ג. והנה, התירוץ הפשוט על השאלה הנ"ל, הוא, שהתגלות המלך בשדה (גילוי י"ג מדה"ר שבחודש אלול) היא רק נתינתכח לעבודה דחודש אלול באופן ד"אני לדודי"טז, כי, כדי שתוכל להיות עבודת האדם באופן דאתערותא דלתתא („אני לדודי"), יש צורך בנתינת־כח מלמעלה, ובפרט בנוגע לאנשי השדה, שלהיותם בדרגא נמוכה ביותר זקוקים יותר לנתינתכח מלמעלה לעבודה ד"אני לדודי"יז.
אבל, מדיוק לשונו של רבינו הזקן „יוצאין אנשי העיר . . בשדה" (שגם אנשי העיר יוצאים לשדה), משמע, שהדגשת הענין דמלך בשדה היא (לא רק נתינת־כח לעבודה ד"אני לדודי" גם להנמצאים בשדה, אלא) גם ביחס לעבודה דחודש אלול, היינו, שהעבודה דחודש אלול (כשהמלך בשדה) היא בשדה, ויתירה מזה, שיציאת המלך לשדה (גילוי מלמעלה למטה) היא בשביל העבודה בשדה (עבודת המטה), כדלקמן.
ד. ומזה באה שאלה נוספת בנוגע לתוכן העבודה דחודש אלול — כשהמלך בשדה:
חודש אלול הוא חודש הרחמים, שבו מוסיפים ביתר שאת וביתר עוז בעבודת התפלה שענינה רחמיםיח, וכן בלימוד התורה, כידועיט שי"ג מדות הרחמים (המאי־644רים בחודש אלול) הם כנגד י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, וכמרומז גם בהמשך הפסוק „אני לדודי ודודי לי (ר"ת אלול) הרועה בשושנים", „א"ת שושנים אלא ששונים בתורה"כ. וכידוע שבר"ח אלול מתחילים ארבעים יום שעלה משה רבינו להר לקבל לוחות אחרונותכא.
ועפ"ז אינו מובן: מהי שייכותה של העבודה דחודש אלול (הוספה בתפלה ובלימוד התורה) ל"שדה"?!
ה. ויובן בהקדם ביאור הענין ד"שדה" בעבודת האדם:
„שדה" (כפשוטה) — היא „ארץ ממנה יצא לחם"כב, המקום שבו נעשית העבודה הקשורה עם „סידורא דפת"כג — „הזורע והחורש וכו'"כד, ובכללות יותר — העבודה בעניני העולם („שדה"), עובדין דחול, שנכללים ב"אבות מלאכות ארבעים חסר אחת"כד (האסורות בשבת).
וביאור הענין בעבודת האדם לקונו — בהקדם הדיוק בלשון המשנה „אבות מלאכות ארבעים חסר אחת", דלכאורה אינו מובןכה: (א) כיון ש"אבות מלאכות . . כנגד מלאכה מלאכתו ומלאכת שבתורה"כו, ובתורה נאמר ארבעים פעמים מלאכה — למה נאסרו בשבת רק ל"ט מלאכות, „ארבעים חסר אחת"? (ב) למה מאריך התנא לכתוב „ארבעים חסר אחת", ואינו כותב בקיצור (כלשון המשנה בכלל דקצרה היא) „שלושים ותשע"כז?!
והביאור בזה:
בשבת נאסרו רק ל"ט מלאכות, מלאכות דעובדין דחול („מלאכתך"), אבל יש מלאכה אחת (המלאכה הארבעים) שמותרת בשבת — „מלאכת שמים"כח.
וזהו גם הדיוק ד"ארבעים מלאכות חסר אחת" — שתכלית הכוונה דהתעסקות בל"ט המלאכות דעובדין דחול, היא, להמשיך ולגלות בהם ה"(חסר) אחת", המלאכה הארבעים, מלאכת שמים, ע"ד „כל מעשיך יהיו לשם שמים"כט, ועד שמתגלה בהם ש"כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו"ל, היינו, שכל ענינם אינו אלא כבוד שמים.
וכמרומז גם בזה ש"אין חייבין אלא על מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן"כו, ועד שגם מספר המלאכות הוא בהתאם למספר המלאכות שבמשכן, „אבותכו מלאכות645ארבעים חסר אחת . . כנגד עבודות המשכן"לא — שמזה מובן שתוכנם של המלאכות דעובדין דחול, הוא, מעין ודוגמת המלאכות שבמשכן שעל ידם נתקיים הציווילב „ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", היינו, שהעבודה בעניני העולם (בל"ט מלאכות דעובדין החול) היא לעשות לו ית' דירה בתחתונים, ע"ד ובדוגמת השראת השכינה במשכן ומקדשלג.
ו. ויש להוסיף בהדגשת גודל המעלה והחשיבות דהעבודה בשדה — שרוב ועיקר העבודה היא בשדה (בעניני העולם) דוקאלד:
כתיבלה „כי תבואו אל הארץ גו' שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך ואספת את תבואתה ובשנה השביעית גו' שבת לה'", היינו, שרוב הזמן (שש שנים מתוך שבע שנים) עסוקים בעבודת השדהלו.
ועד"ז בכל שבוע — „ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה'"לז, שרוב הזמן עסוקים בעובדין דחול („מלאכתך"), כל צרכי האדם, הכלולים ב"סידורא דפת".
[ויתירה מזה — שאפילו בנוגע ליום השבת אמרו חז"ללח „כשתבוא שבת יהא בעיניך כאילו כל מלאכתך עשוי'", היינו, שגם ביום השבת יש בעולמו הענין ד„מלאכתך" (ולא באופן של היסח הדעת, שהמלאכה אינה תופסת מקום אצלו), אלא שנראה בעיניו כאילו כל מלאכתו עשוי'לט, ולא עוד אלא שענין זה הוא „משום עונג שבת . . אין לך עונג גדול מזה"מ, היינו, שמצות עונג שבת היא לא רק מעניני קדושה, מלאכת שמים (ע"ד התענוג דעוה"ב, שעל זה אמרו חז"למא „יפה שעה אחתמב של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה"), אלא גם מזה ש"כל מלאכתך עשוי'", ויתירה מזה עד ש"אין לך עונג גדול מזה"!].
ועד"ז בכל יום — שלאחרי התפלה ולימוד התורה („מבית הכנסת . . לבית646המדרש"מג) צ"ל העבודה במשך רוב היום בשדה — „ואספת דגנך"מד, „הנהג בהם מנהג דרך ארץ"מה.
זאת ועוד: איתא בגמראמו ש"בשעה שמכניסין אדם לדין (לאחרי גמר ושלימות העבודה בעוה"ז), אומרים לו נשאת ונתת באמונה" (ורק אח"כ שואלים אותו „קבעת עתים לתורה"מז), היינו, שהשאלה הראשונה (כולל גם שהיא ראשונה במעלה) היא בנוגע לעבודתו בעניני העולם דוקאמח.
ולכאורה תמוה הדבר: כיון ש"אתה בחרתנו מכל העמים . . ורוממתנו כו'", היתה צריכה להקבע הנהגת בנ"י באופן שרוב הזמן יעסקו בעניני קדושה, לימוד התורה וקיום המצוות, עבודה במשכן ומקדשמט, ולמה נקבעה הנהגתם (ע"פ התורה) באופן שרוב הזמן יעסקו בעניני העולם, כמו (להבדיל) אומות־העולם?!
והביאור בזה — ע"פ הידוע שתכלית בריאת העולם (שנברא „בשביל התורה ובשביל ישראל"נ, היינו, בשביל עבודתם של ישראל ע"פ התורה) הוא שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתוניםנא, עד בתחתון שאין תחתון למטה ממנונב, ולכן, עיקר ורוב העבודה היא (לא בעניני קדושה כשלעצמם, ע"ד ובדוגמת עבודת הנשמה לפני ולאחרי ירידתה למטה להתלבש בגוף, אלא) בעניני העולם דוקא, „שש שנים תזרע שדך וגו'", שגם ב"שדה" (תחתון ביותרנג) תהי' המשכת קדושה ואלקות, דירה לו ית' בתחתונים.
ז. עפ"ז יובן גם הביאור בענינו של חודש אלול ע"פ המשל דמלך בשדה:
חודש אלול — להיותו החודש האחרון בשנה, חודש החשבוןנד, והתיקון והשלימות לעבודה דהשנה החולפת, וגם (ובעיקר) חודש ההכנה לעבודה דהשנה הבאה — ה"ה כולל כל עניני העבודה, כמודגש גם בשמו של החודש, שבו מרומזים חמשה ראשי־תיבות והם: „אנה לידו ושמתי לך", „אני לדודי ודודי לי", „איש לרעהו ומתנות לאביונים", „את לבבך ואת לבב", „אשירה לה' ויאמרו לאמר" —
ר"ת הכוללים העבודה בג' הקוין תורה647עבודה וגמ"חנה, ענין התשובה (כהפירוש בלשון חז"לנו „תשובה ומעשים טובים", שע"י התשובה המעשים הם טובים ומאיריםנז) וענין הגאולה (שבאה ע"י גמר ושלימות כללות העבודה), כמבואר בארוכה במק"אנח.
וע"פ האמור לעיל שתכלית הכוונה דכללות העבודה (להיות לו ית' דירה בתחתונים) נעשית ונשלמת ע"י העבודה בשדה דוקא, מובן, שגם מעלת השדה (שבה נשלמת הכוונה דכללות העבודה) מודגשת בחודש אלול (הכולל כל עניני העבודה, ועאכו"כ התכלית והכוונה דכללות העבודה).
וזהו הביאור בהמשל דמלך בשדה — שבענין זה מודגש (לא רק נתינתלעבודה, אלא גם ובעיקר) התוכן והסךהכל דכללות העבודה, שענינה לפעול הגילוי וההמשכה דמלך בשדה, היינו, שגם השדה (תחתון שאין תחתון למטה ממנו) תהי' מקומו (דירתו) של המלך, נוסף על כמו שנמצא בהיכל מלכותו, ועד לאופן נעלה ביותר וביותר, כי, ההתגלות בהיכל מלכותו בלבושי מלכות וכתר מלכות היא מצד בחינת הגילויים, ואילו ההתגלות בשדה היא התגלות עצמותו של המלך (שלמעלה מהציור דלבוש מלכות וכתר מלכות), מהותו ועצמותו ית'נט.
ועפ"ז מובן שביאור ענינו של חודש אלול ע"פ המשל דמלך בשדה הוא בהתאם לעבודה דחודש אלול באופן ד"אני לדודי" — כי, התגלות המלך בשדה היא בשביל עבודת השדה המטה, העבודה דאנשי השדה בעניני השדה, ל"ט מלאכות דעובדין דחול, שעי"ז עושים בשדה דירה לו ית'.
וע"ד מ"שס „ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד", „יתרון עבודת הארץ בכל דבר הוא, אפילו המלך שאין למעלה ממנו נעבד לשדה בעבור צרכו, כי ממנו (מהשדה) מחייתו"סא — שמעלת „עבודת הארץ" (ועד בתחתון שאין תחתון למטה ממנו) גדולה כל כך עד שאפילו המלך משועבד (כביכול) להשדה ולאנשי השדה, כיון שע"י עבודתם של אנשי השדה בעניני השדה נעשית מחייתו (כביכול) של המלך, שנתאווה להיות לו דירה בתחתונים, ותאווה (כביכול) זו נתמלאה ונשלמת ע"י עבודתם של התחתונים בשדה דוקא.
ח. ליתר ביאור:
בהענין ד"מלך בשדה" מודגשים ב' קצוות: א) מעלת השדה, שהמלך נמצא ומתגלה בשדה, לאנשי השדה ובעניני השדה, תחתון שאין תחתון למטה ממנו. ב) התגלות המלך, ש(גם) בשדה מתגלה המלך בכל עצמותו.
והמעלה דחודש אלול (שהמלך בשדה) לגבי כל השנה כולה — שבעבודה דכל השנה כולה עיקר ההדגשה היא על העבודה בשדה (אלא שיודעים שתכליתה וכוונתה כדי שתהי' התגלות המלך), אבל בחודש אלול, להיותו סיוש וגמר העבודה דכל השנה כולה והכנה לעבודה דשנה הבאה, מודגשת בו התכלית והכוונה דכללות העבודה בשדה — שיהי' מקומו והתגלות המלך בשדה.
648ובעבודה בפועל:
העבודה בשדה היא העבודה בעניני הרשות, „מלאכתך", אלא שנעשית לצורך המלך („מלך לשדה נעבד"), באופן ש"כל מעשיך יהיו לשם שמים", ו"בכל דרכיך דעהו"סב.
ועבודה זו אף שהיא לצורך המלך, אינה פועלת (כ"כ) התגלות המלך עצמוסג [ובסגנון תורת החסידות — שהעבודה בעניני הרשות פועלת התגלות דרגת האלקות שבערך העולםסד], ואילו התגלות המלך עצמו [דרגת האלקות שלמעלה מהעולם] נעשית (בעיקר) ע"י לימוד התורה (כידוע שהתורה נקראת מלךסה), חכמתו ורצונו של הקב"ה, אורייתא וקוב"ה כולא חדסו.
ולאידך, כיון שהכוונה היא שהתגלות המלך תהי' בשדה — ה"ז מודגש בעיקר ע"י קביעת עתים לתורה דאנשי השדה, שאף שרוב הזמן עוסקים הם בעניני השדה, יש להם זמן קבוע (קביעות בזמן — נוסף על הקביעות בנפשסז) ללימוד התורה, ועד שלימוד התורה „חודר" בכל היום, ובעבודה שבמשך רובו ככולו דהיום בעניני השדה, שעי"ז ממשיכים התגלות המלך עצמו (ע"י התורה) בהשדהסח.
ומזה מובן גם בנוגע לאופן העבודה דחודש אלול כשהמלך בשדה — שביחד עם ההדגשה על מעלת העבודה דכל השנה בשדה, בעניני הרשות (לעשות לו ית' דירה בתחתונים), ישנה הדגשה מיוחדת ועיקרית של התגלות המלך עצמו, עי"ז שאנשי השדה מוסיפים בקביעת עתים לתורה (אף שגם אז לא נעשים יושבי־אוהל, אלא נשארים אנשי שדה, שעוסקים רוב היום במלאכת השדה, עובדין דחול), כמו במשל, שכאשר המלך בא לשדה, מפסיקים אנשי השדה באמצע עבודתם בשדה לקבל פני המלך (אף שנשארים אנשי שדה, ועד שמקבלים פני המלך בלבושי השדה), ודוגמתו בנמשל, שגם בחודש אלול עוסקים בל"ט מלאכות דעובדין דחולסט (שהרי ימי חודש אלול „הםג ימות החול ואינם יו"ט"ע), אלא649שמוסיפים יותר בלימוד התורה, שזהו"ע קבלת פני המלך בשדהעא.
ט. ויש להוסיף, שעיקר הגילוי דמלך בשדה (הגילוי בתחתונים דוקא) נעשה ע"י לימוד התורה, ולא (כ"כ) ע"י עבודת התפלהעב — כי:
תפלה — ענינה העלאה מלמטה למעלה, באופן של „התפשטות הגשמיות"עג, עד שצריכים להזהיר שלא יהי' „כלות הנפש"עד (היפך תנועת התגלות המלך בשדה).
ואילו תורה — ענינה המשכה מלמעלה למטה דוקא, אשר, עם היותה „ארוכה מארץ מדה ורחבה מיני ים"עה, עד בליגבול, להיותה חכמתו ורצונו של הקב"ה, נמשכת ומתלבשת בשכלו (המוגבל) של האדםעו, ועד שמתלבשת בעניני העולם — פסקי־דינים והלכות בנוגע להנהגה בעולם, שעי"ז נעשה שינוי במציאות העולם להיות ע"פ התורהעז, ולכן ע"י התורה דוקא נעשית התגלות המלך בשדה.
ויש לומר, שמטעם זה מדגישים הענין דתורה גם בהמשך ובשייכות להדגשת ענין התפלה בחודש אלולעח:
ב"אני לדודי ודודי לי" — אף שקאי בפשטות על עבודת התפלה, קאי גם על לימוד התורהעט ועד בתכלית השלימות, שהרי „עיקר האהבה („אני לדודי ודודי לי") היא אתדבקות רוחא ברוחא כמ"שפ650ישקני מנשיקות פיהו . . ע"י תורה . . להיות דבר ה' ממש בפיו, וכמ"שפא ואשים דברי בפיך"פב.
ובהמשך הכתוב „הרועה בשושנים" — שאף שקאי על י"ג מדות הרחמים („שושנה" יש בה י"ג עלין כנגד י"ג מדות הרחמיםפג), ענין התפלה (רחמי), מ"מ, קאי גם על י"ג מדות שהתורה נדרשת בהןפד שהם כנגד י"ג מדה"רפה, כדרשת חז"ל א"ת שושנים אלא ששונים בתורהפו.
י. ע"פ האמור לעיל שבחודש אלול (מלך בשדה) מודגשת הפעולה בעולם (שדה) ע"י התורה (מלך) — יש לבאר גם הקשר והשייכות לפרשת שופטים שקורין לעולם בהתחלת חודש אלולפז:
בהתחלת פ' שופטים נאמר „שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך"פח, „שופטים דיינין הפוסקין את הדין, ושוטרים הרודין את העם אחר מצוותן כו'"פט — „מצות עשה של תורה למנות שופטים ושוטרים בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך . . קובעין בתחלה בית דין הגדול במקדש, והוא הנקרא סנהדרי גדולה"צ, ש"הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמודי ההוראה, ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל"צא, היינו, שדיני התורה נמשכים וחודרים בהנהגת בנ"י בכל מקום שהם, „בכל651שעריך", „שעריך" דייקא, שער העיר, שדרכו יוצאים לשדה, שבזה מודגש שגם ההנהגה בשדה (לאחרי היציאה משער העיר) היא ע"פ משפטי התורה, ועד שההנהגה דכל העולם כולו נעשית ע"פ התורה.
ויש להוסיף, שאף שעיקר החיוב ד„שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" הוא בארץ ישראל, כפס"ד הרמב"םצב „אין אנו חייבין להעמיד בתי דינים בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר אלא בארץ ישראל בלבד . . שנאמר תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלקיך נותן לך לשבטיך", משא"כ בחוץ לארץצג, ועאכו"כ בזמן הגלות ובחוץ לארץצד, שגם כשנמצאים בחסדי ה' במלכות של חסד, צריכים לקבל רשות ממלכות המדינה (שיש לה תוקף ע"פ תורה — דינא דמלכותא דינאצה) למנות דיינין (ואין זה באופן ד"שופטים ושוטרים תתן לך"), מ"מ, כשעומדים בתוקף המתאים בכח התורה, נעשית הנהגת המדינה כולה (ועד להנהגת המדינות שבכל העולם כולו) בהתאם לפס"ד דישראל ע"פ התורה — „שופטים ושוטרים תתן לך", ע"ד סיפור כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו אודות הנהגת הצמח־צדק, שבהיותו בעיר ליובאַוויטש עשה „סדרים" בפטרבורג, עיר הבירה של כל מדינת רוסיאצו.
ועוד ועיקר — שבכח התורה פוסקים בנ"י שהגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו צריכה להיות תיכף ומיד, ונעשה כן במציאות העולם בפועל ממש.
יא. וענין זה מודגש ביותר בהפטורה (סיום וחותם) דפרשתנו, פרשת שופטים — „אנכיצז אנכי הוא מנחמכם":
„אנכי" — קאי על התורה, גם בפשטות ראשית והתחלת עשה"ד הכוללים כל התורה כולה, כדאיתא בגמראצח ש"אנכי" ר"ת „אנא נפשי כתבית יהבית". ו"אנכי אנכי" (לא פעם א', כבמ"ת, אלא ב"פצט) — מורה על הכפל בתורה, נוסף על תושב"כ גם תושבע"פק [שבה מודגשת ביותר652הירידה וההתלבשות והפעולה בעולם, הן בנוגע להתלבשות בשכלו של האדםקא, והן בנוגע לפסקי־דינים והלכות בעניני העולם שנתבארו בתושבע"פ דוקאקב], ועי"ז נעשית גם הנחמה בכפליםקג בשלימותה — לא רק ע"י הנביאים („נחמו נחמו עמי"קד), אלא ע"י הקב"ה בעצמו — „אנכי אנכי הוא מנחמכם"קה, וכסיום וחותם ההפטורה — „ומאספכם אלקי ישראל"קו, שהגאולה היא ע"י הקב"ה עצמו, ש"אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו, כענין שנאמרקז ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל"קח.
ובסגנון דחודש אלול (מלך בשדה) — שהמלך בא לשדהקט, דיש לומר ש"שדה" קאי בפרט על מקום הגלות, שבו נעשית כללות ה"מלאכה" ד"מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות"קי בל"ט מלאכות דעובדין דחול לעשות לו ית' דירה בתחתונים, ועד שמהפכים הגלות לגאולה ע"י המשכת האל"ף (המלאכה ה"אחת"), אלופו של עולם, שעי"ז נעשה מ"גולה" „גאולה"קיא, ועד ל"יוםקיב שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"קיג.
יב. ובהמשך לפרשת השבוע וההפטורה שבהם מודגשת מעלת התורה בנוגע לפעולה בעולם (כנ"ל), מודגש ענין זה גם בפרקי אבות שאומרים ולומדים במנחה (כמנהגנו „לומר פרקי אבות . . במנחה . . כל שבתות הקיץ"קיד) — פרק ראשון, ראשון והתחלת מסכת אבותקטו:
בהתחלת פרק ראשון (ומסכת אבות כולה) נאמר „משה קיבל תורה מסיני ומסרה כו'" לכל בנ"י שבכל הדורות, באופן ד"העמידו תלמידים הרבה" (כהמשך המשנה) — לימוד התורה.
ובמשנה שלאח"ז, „על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים" — דלכאורה צריך להבין:
653ידועקטז שג' הקוין תורה עבודה וגמ"ח הם כנגד ג' האבות אברהם יצחק ויעקב: אברהם — ענינו גמ"חקיז, הכנסת אורחים, יצחק — שהי' „עולה תמימה"קיח, ענינו עבודה, תפלה כנגד קרבנות תקנוםקיט, ויעקב — ענינו תורה, כמ"שקכ „ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל".
ועפ"ז צריך (נוסף על המציאות שמהתורה יודעים ע"ד העבודה והגמ"ח) ביאור הסדר במשנה, „על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים" — היפך סדר (עבודת) האבות, גמ"ח (אברהם) עבודה (יצחק) ותורה (יעקב)?
ובפרט שסדר העבודה דכאו"א מישראל בכל יום הוא גמ"ח עבודה ותורה — „יהיב פרוטה לעני והדר מצלי"קכא (גמ"ח ואח"כ תפלה), ו"מבית הכנסת . . לבית המדרש" (תפלה ואח"כ תורהקכב)?!
ויש לומר הביאור בזה — ע"פ האמור לעיל שעיקר הפעולה בעולם לעשות לו ית' דירה בתחתונים היא ע"י התורה, ולכן, בה"שלשה דברים" שעליהם „העולם עומד" מקדים התנא ענין התורה, „על התורה (ואח"כ) ועל העבודה ועל גמילות חסדים".
יג. ההוראה מהאמור לעיל בנוגע למעשה בפועל — „המעשה הוא העיקר"קכג:
בעמדנו ביום הש"ק הראשון דחודש אלול, יש לעורר ולפרסם אודות כל עניני העבודה דחודש אלול — כמוזכר לעיל (ס"ז) שבר"ת ד"אלול" נרמזים כל עניני העבודה, תורה עבודה וגמ"ח, תשובה וגאולה.
והדגשה מיוחדת בנוגע להוספה בלימוד התורה — כמדובר לעיל שהענין דמלך בשדה קשור בעיקר עם לימוד התורה, ובפרט שגם השלימות דעבודת התשובה שבחודש אלול — תשובה עילאה — היא ע"י לימוד התורהקכד.
ובפשטות — שכאו"א יוסיף עוד יותר בקביעת עתים לתורה, ובפרט ע"י הוספת שיעורי תורה ברבים, ומה טוב — „עשרה שיושבים ועוסקיםקכה בתורה"קכו (כמדובר כמ"פ בתקופה האחרונה).
ויה"ר שע"י ההחלטות טובות בכהנ"ל נזכה תיכף ומיד לקיום ההבטחות שבהפטורת שבת זו: „אנכי אנכי הוא מנחמכם", ועד „ומאסיפכם אלקי ישראל", ש"בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"קכז, באים לארצנו הקדושה, ומקיימים המצוה „שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלקיך נותן לך לשבטיך", החל מ"בית דין הגדול במקדש" (בלשכת הגזיתקכח), ושם ילמדו תורה מפי משיח654צדקנו שילמד תורה את כל העםקכט, ועד ל"תורה חדשה מאתי תצא"קל.
ועוד והוא העיקר — שכן תהי' לנו בפועל ממש, ותיכף ומיד ממש, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, „מבשר טוב משמיע ישועה"קלא, ש"עומד על גג בית המקדש (ש"בנוי ומשוכלל יגלה ויבוא מן שמים"קלב) ומשמיע להם לישראל ואומר ענוים הגיע זמן גאולתכם"קלג, ועד ש"עין בעין יראו בשוב ה' ציון"קלד, „מראה באצבעו ואומר זה"קלה, וב"פ זה, „הנה אלקינו זה גו' זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו"קלו, ועד „נגילה ונשמחה בך"קלז, בעצמותך ממשקלח.
Suggest a fixSent for reviewReport a problemNo account neededEmbed on another site