Made by a machine and not yet checked by a person - the segments nobody has checked are marked.
541משיחות ש"פ חוקת, ז' תמוז ה'תש"נ
א.בפרשת חוקת — ישנו דבר תמוה בנוגע לסדר הפרשיות שבספר במדבר:
מלבד „פרשה שבראש הספר (ש)לא נאמרה עד אייר („באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים"א) . . אין סדר מוקדם ומאוחר בתורה"ב — נכתבו שאר הפרשיות על סדר המאורעותג:
פרשת נשא — פרשיות ומאורעות שהיו בר"ח ניסן (בשנה השנית), כמו: „צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה גו'"ד, ש"פרשה זו נאמרה ביום שהוקם המשכן"ה; „ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן גו'"ו, „ראש חודש ניסן הי'"ז.
פרשת בהעלותך — פרשת נרות („בהעלותך את הנרות גו'"ח), פרשת לוים („קח את הלוים גו'"ט), ופרשת טמאים („ויהי אנשים וגו'י, משום הלכות הפסח"יא), שהם מה"שמונה פרשיות (ש)נאמרו בו ביום", בר"ח ניסןה. ובהמשך הפרשה: „ויהי בשנה השנית בחודש השני בעשרים בחודש נעלה הענן גו'"יב — כ'אייר.
ופרשת קורח — מחלוקת קורח שהיתה לאחרי ביאת המרגלים (בתשעה באביג), כדאיתא בסדר עולםיד.
ועפ"ז תמוה שלאח"ז באה פרשת חוקת, „זאת חוקת התורה גו' ויקחו אליך פרה אדומה גו'" — אע"פ ש(גם) „פרשת פרה אדומה"טו היא מהשמונה פרשיות שנאמרו בר"ח ניסןטז, כמה חדשים לפני המאורעות שבפרשיות שלח וקורח!
ב. תמיהה זו מתחזקת יותר בהמשך הפרשה:
לאחרי פרשת פרה אדומה נאמר בהמשך להיז „ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין גו'", ומפרש רש"י „כל העדה, עדה השלמה שכבר מתו מתי מדבר ואלו פרשו לחיים". וכן בההמשך, „ויסעו מקדש ויבואו בני ישראל כל העדה הר ההר"יח, ומפרש רש"י „כל העדה כולם שלמים ועומדים להכנס לארץ . . שכבר כלו מתי מדבר ואלו מאותן שכתוב בהןיט חיים כולכם היום".
542כלומר, המשך הפרשה (בסמיכות לפרשת פרה אדומה) הוא בנוגע למאורעות שאירעו בסוף שנת הארבעים (לאחרי שכלו מתי מדבר) — מתחיל ממיתת מריםיז, (ובהמשך לזה) מי מריבהכ, מיתת אהרן בהר ההרכא, כיבוש סיחון ועוגכב, ועד לסיום וחותם הפרשה — „ויסעו בני ישראל ויחנו בערבות מואב מעבר לירדן ירחו".
ותמוה — שסיפור המאורעות דסוף שנת הארבעים מתחיל בהמשך ובסמיכות לפרשת פרה אדומה שנאמרה בר"ח ניסן (ונשרפה בשני בו) בשנה השנית, לפני כל המאורעות שבפרשיות שלח וקורח — דילוגכג בזמן מן הקצה אל הקצה, מהתחלת הארבעים שנה (שנה השני') לסוף הארבעים שנה!
ג. ולהעיר:
בנוגע למיתת מרים — מתרץ רש"ייז „למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה („דאין כאן מקומו, שהרי . . בשנה שני' שרפו פרה אדומה ומיתת מרים היתה בסוף מ' שנה"כד), לומר לך מה קרבנות מכפרין אף מיתת צדיקים מכפרת". ועפ"ז יש לומר, שלאחרי מיתת מרים (שצריכה להיות בסמיכות לפרשת פרה) באים בהמשך הפרשה שאר המאורעות דסוף שנת הארבעים.
אבל, כיון שכל עניני התורה הם בתכלית הדיוק, מסתבר לומר, שגם המשך הפרשה ע"ד המאורעות דסוף שנת הארבעים (במעמד ומצב ד"כל העדה", „עדה השלמה", ש"כולם שלמים ועומדים להכנס לארץ"), קשור ושייך (לא רק ל(זמן) מיתת מרים שנסמכה לפרשת פרה, אלא גם) לפרשת פרהכה, למרות הריחוק שביניהם בזמן.
ד. ויובן בהקדים דבר תמוה בהמסופר בסיום פרשתנו אודות התחלת הכניסה לארץ („שלמים ועומדים להכנס לארץ") — בכיבוש ארץ סיחון ועוגכו:
בסיום פרשתנו נאמרכז „וישלח משה לרגל את יעזר וילכדו בנותי' ויורש את האמורי אשר שם", ומפרש רש"י: „המרגלים לכדוה, אמרו לא נעשה כראשונים, בטוחים אנו בכח תפלתו של משה להלחם".
וצריך להבין:
כיון שמשה שלח „לרגל את יעזר" — למה שינו המרגלים משליחותו של משהכחוהוסיפו ולכדוה?!
יתירה מזה: השינוי וההוספה משליחותו של משה הוא חטאם של המרגלים הראשונים — שמשה שלח אותם „לתור את543הארץ"כט, „וראיתם את הארץ גו' ואת העם גו' החזק הוא הרפה גו' הבמחנים אם במבצרים וגו'"ל, והם שינו משליחותו של משה בזה שהוסיפו (על תיאור מצבה של הארץ והעם היושב בה, „עז העם גו' והערים בצורות גו'"לא, ואמרו גם) מסקנא משלהם — „לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו"לב. ואיך יתכן שבידעם הקלקול שאירע ע"י ההוספה דמרגלים הראשונים, ויתירה מזה מפני ש"אמרו לא נעשה כראשונים" — שינו והוסיפו גם הם („כראשונים") על שליחותו של משה עי"ז שלכדו את יעזר?!
ה. ותמיהה נוספת — בנוגע להתיישבות בנ"י בארץ סיחון ועוג:
בסיום פרשתנו נאמר „וישב ישראל בכל ערי האמורי בחשבון ובכל בנותי'"לג, „וישב ישראל בארץ האמורי"לד, „ויירשו את ארצו"לה (של עוג). ומבואר בפרטיות יותר בפרשיות שלאח"ז (בס"פ מטות ובס"פ דברים) — שארץ סיחון ועוג ניתנה לבני גד ולבני ראובן וחצי שבט המנשה (לאחרי שבני גד ובני ראובן ביקשו ש„יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה"לו), ובנו שם ערים לשבת, ולא עוד אלא ש„ויקראו בשמות את שמות הערים אשר בנו"לז (כולל גם ש"הסבו את שמם לשמות אחרים"לח), ועד שמצינו ביאיר בן מנשה ש"ויקרא אתהן חוות יאיר", „לפי שלא היו לו בנים קראם בשמו לזכרון"לט — שכל זה מדגיש את תוקף הקנין וההתיישבות בערים אלו.
ולכאורה צריך להבין:
בכו"כ פסוקים שבהם הבטיח הקב"ה למשה ע"ד כניסת בנ"י לארץ ישראל — נתפרש ארץ כנעןמ, שהיא בעבר הירדן המערבימא. וכפי שמצינו בשילוח המרגלים — „וישלח אותם משה לתור את ארץ כנען"מב, „ויעלו ויתורו את הארץ ממדבר צין עד רחב לבא חמת"מג, „הלכו בגבולי' וכו' כמו שמפורש בגבולות הארץ בפרשת אלה מסעי"מד, היינו, שהמרגלים תרו רק את ארץ כנען (בעבר הירדן המערבי), שאותה התכוננו לכבוש ולהתיישב בה ע"פ ציווי ה'.
משא"כ בנוגע לארצות שבעבר הירדן מזרחה — לא מבעי ארץ אדום, עמון ומואב שלא כבשו בנ"י [כמ"ש בפרשתנומה „וימאן אדום נתון את ישראל עבור בגבולו ויט ישראל מעליו"מו, ועד"ז עמון, „כי עז גבול בני עמון", „ומהו חזקו, התראתו של הקב"ה שאמר להם אל תצורם וגו'"מז, ועד"ז מואב, „לפי שנאמרמח אל תצר את מואב"מט], אלא אפילו בנוגע544לארץ סיחון ועוג שכבשו בנ"* י — מפורש בפרשתנונ „וישלח ישראל מלאכים אל סיחון מלך האמורי לאמר אעברה בארצך גו' עד אשר נעבור גבולך" (ללכת לארץ כנען), ורק כאשר „לא נתן סיחון את ישראל עבור בגבולו ויאסוף סיחון את כל עמו ויצא גו' וילחם בישראל"נא („לפי שכל מלכי כנען היו מעלין לו מס שהי' שומרם . . אמר להם כל עצמי איני יושב כאן אלא לשמרם מפניכם"נב), אזי „ויכהונג ישראל גו' ויירש את ארצו"נד, היינו, שבתחילה לא הי' בדעתם של משה וישראל לכבוש ארץ סיחון ועוג, כי אם, להכנס לארץ כנען, בעבר הירדן המערבי.
ועפ"ז תמוה ביותר: איך יתכן שבני גד ובני ראובן רצו להתיישב בארץ סיחון ועוג שבעבר הירדן המזרחי — בה בשעה שכל בנ"י יודעים שרצונו של הקב"ה ליתן להם ארץ כנען, בעבר הירדן המערבי להתיישב שם?!
יתירה מזה:
בקשת בני גד ובני ראובן „אל תעבירנו את הירדן" לארץ כנען היא בדוגמת המרגלים שלא רצו להכנס לארץ כנען. ואיך יתכן שבידעם הקלקול שנעשה ע"י המרגלים שלא רצו להכנס לארץ כנען, ביקשו גם הם „אל תעבירנו את הירדן"?!
[ואף ש"מקנה רב הי' לבני ראובן ולבני גד גו' ויראו גו' והנה המקום מקום מקנה גו' ארץ מקנה היא ולעבדיך מקנה"נה — תמוה: היתכן שבשביל טובת המקנה יוותרו על טובתם הם ושל נשיהם וטפם בענין נעלה ביותר כהכניסה לארץ ישראל?! והרי ההתחשבות בטובת המקנה ולוותר עי"ז על טובת האדם היא היפך השכל, ועאכו"כ של „דור דעה"נו, דורו של משה רבינו].
ותמיהה גדולה יותר — שמשה רבינו הסכים לבקשתם שלא יעברו את הירדן,
[אף שהשוה אותם למרגלים באמרו „כה עשו אבותיכם בשלחי אותם גו' לראות את הארץ גו' ויניאו את לב בני ישראל לבלתי בוא אל הארץ אשר נתן להם ה' גו' והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים גו' ויסף עוד להניחו במדבר גו'"נז.
ומענה בני גד ובני ראובן „ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל"נח, שולל רק ההפחדה „שיהיו סבורים שאתם יראים לעבור מפני המלחמה וחוזק הערים והעם"נט, אבל אינו שולל החסרון שלא נכנסו לארץ כנען, ובלשון המדרשס ש"ישבו להם חוץ מארץ ישראל"סא].
545ו. ויש לומר הביאור בכל זה:
הדור „כולם שלמים ועומדים להכנס לארץ" לאחרי שזה־עתה נסתיים קיום הגזירה שע"י חטא המרגלים — בודאי נזהרו בתכלית שלא לחזור ח"ו על הטעות של אבותיהם שנשארו במדבר. ויתירה מזה — מסתבר שהשתדלו לתקן הקלקול שנעשה ע"י חטא המרגלים.
ועפ"ז יש לבאר הנהגת המרגלים ששלח משה לרגל את יעזר ששינו והוסיפו על שליחותו של משה בלכידתה של יעזר:
באמירתם „לא נעשה כראשונים" היתה כוונתם (נוסף על הזהירות מהנהגת המרגלים הראשונים) גם לתקן את הנהגת המרגלים הראשונים.
וכיון ששלימות התיקון הוא ע"י ענין דוגמתוסב — לכן, כשם שחטא המרגלים הראשונים הי' השינוי והוספה על שליחותו של משה באופן בלתי־רצוי באמרם „לא נוכל לעלות גו'", שינו והוסיפו גם הם אבל באופן טוב ורצוי* (שינוי למעליותא) שאף ששלחם רק לרגל את יעזר, הוסיפו ולכדוה, ואדרבא דוקא ע"י (שהיו „בטוחים . . בכח תפלתו של) משה להלחם".
ז. ועד"ז בנוגע להתיישבות (דבני גד ובני ראובן וחצי שבט המנשה) בעבר הירדן המזרחי — שכוונתם היתה לתקן החטא דדור המדבר שלא רצו להכנס לארץ:
בהבטחת הקב"ה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים ע"ד ירושת הארץ כתיבסג „ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת", ומונה בפרטיות „את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני ואת החתי ואת הפריזי וגו' ואת היבוסי", ומפרש רש"י: „עשר אומות יש כאן, ולא נתן להם אלא שבעה גוים, והשלשה אדום ומואב ועמון והם קיני קניזי וקדמוני, עתידים להיות ירושה לעתיד".
ויש לומר, שכוונת בני גד ובני ראובן להתיישב בעבר הירדן המזרחי היתה למהר ולזרז ירושת הארץ בשלימותה, לא רק ארץ שבעה אומות, אלא כל עשר אומות — עי"ז שבנ"י יתיישבו לא רק בארץ כנען, בעבר הירדן המערבי, אלא גם בעבר הירדן המזרחי* , בארץ סיחון ועוגסד, שבה נכלל חלק מארץ עמון ומואב, כמארז"לסה „עמון ומואב טיהרו בסיחון", כמ"ש בפרשתנוסו „והוא (סיחון) נלחם במלך מואב הראשון ויקח את כל ארצו מידו", „למה הוצרך להכתב, לפי שנאמר אל תצר את מואב, וחשבון משל מואב היתה, כתב לנו שסיחון לקחה מהם ועל ידו טהרה לישראל"סז.
ועפ"ז יש לומר שכוונתם היתה לתקן החטא דדור המדבר שלא רצו להכנס לארץ ע"י ענין דוגמתו, באופן טוב ורצוי (למעליותא) — שכשם שדור המדבר לא רצו להכנס לארץ כנען (בגלל המרגלים ש"ויניאו את לב בני ישראל לבלתי בוא אל הארץ אשר נתן להם ה'"), כך גם הם546לא רצו להכנס לארץ כנען („אל תעבירנו את הירדן") למעליותא (היפך דור המדבר) — כדי שירושת הארץ תהי' בשלימות, נוסף על ארץ כנען (שבעה אומות) גם (התחלת) כיבוש וירושת ארץ עשר אומותסח.
ויש לומר, שעי"ז ניתוסף עילוי ושלימות בכיבוש וירושת הארץ — שבזמנו של משה רבינוסט נעשה כבר מעין והכנה לכיבוש וירושת הארץ לעתיד לבוא, כל עשר אומותע.
ולכן הסכים משה רבינו לבקשתם והנחיל להם את עבר הירדן המזרחי, „חוץ מארץ ישראל" — כיון שע"י ישיבתם בעבר הירדן המזרחי („חוץ מארץ ישראל") ניתוסף עילוי ושלימות בכללות הענין דכיבוש וירושת הארץעא.
547ח. ובביאור הטעם שההשתדלות בכיבוש וירושת כל ארץ ישראל, גם ארץ קיני קניזי וקדמוני (ע"י הכיבוש וההתיישבות בארץ סיחון ועוג, שבזה נכלל החלק דעמון ומואב שטיהרו בסיחון), היתה אצל בני גד ובני ראובן דוקאעב — יש לומר:
ידועעג שהטעם שבני גד ובני ראובן שהי' להם „מקנה רב" רצו לקבל נחלתם בעבר הירדן המזרחי שהיתה „ארץ מקנה" — כיון שרצונם הי' להתעסק עם מרעה צאן שאין בזה טרדא כמו בההתעסקות בחרישה וזריעה בארץ כנען.
וגם בזה מודגש התיקון דחטא המרגלים ע"י ענין דוגמתו:
המרגלים — רצו להשאר במדבר ולא להכנס לארץ כדי שיוכלו להיות מובדלים מעניני העולםעד, אלא, שהמרגלים סברו שכל בנ"י צריכים להשאר במדבר, ו"טעו בזה טעות גדול", כיון שהכוונה היא לעסוק בבירור העולם דוקא;
משא"כ בני גד ובני ראובן, שידעו שהכוונה היא לעסוק בבירור העולם ע"י הכניסה לארץ דוקא (ואדרבה, רצונם הי' שהכניסה לארץ תהי' בתכלית השלימות, מעין ודוגמת לעתיד לבוא, כנ"ל), אלא שביקשו שהם ישארו בעבר הירדן (וגם זה — רק לאחרי ש"נחלץ חושים לפני בני ישראל . . עד התנחל בני ישראל איש נחלתו"עה),
ועל זה הסכים משה רבינו, כיון שאצל מיעוט בנ"י צ"ל העבודה באופן שלמעלה מהתעסקות בעניני העולםעו, ואדרבה, עי"ז ניתוסף כח בעבודתם של רוב בנ"י שעיקר עסקם בבירור העולם (כשם שע"י התיישבות בני גד ובני ראובן בעבר הירדן המזרחי ניתוסף שלימות בכללות הענין דכיבוש וירושת הארץ, כנ"ל).
וענין זה מודגש גם בהשייכות לארץ קיני קניזי וקדמוני — ע"י עמון ומואב שטיהרו בסיחון:
בטעם החילוק שבין ארץ שבע אומות (שניתנה לבנ"י מיד) לארץ קיני קניזי וקדמוני (ש"עתידים להיות ירושה לעתיד") — מבאר אדמו"ר האמצעי (במאמרו הידוע ד"ה אל תצר את מואבעז) ששבע אומות הם כנגד ז' המדות (ז' תחתונות), וג' הארצות קיני קניזי וקדמוני הם כנגד ג' המוחין (ג' ראשונות, חב"ד). וכיון שעיקר העבודה בזמן הזה היא בבירור ז' המדות, לכן קיבלו רק ארץ ז' אומות שכנגד ז' המדות, ולעתיד לבוא שיתגלו ג' המוחין בשלימותעח, יקבלו גם הארץ דג' האומות קיני קניזי וקדמוני שכנגד ג' המוחין.
ובסגנון אחר קצת:
החילוק שבין העבודה דבירור המדות (ז' האומות דארץ כנען) לעבודה שמצד גילוי המוחין (ארץ קיני קניזי וקדמוני),548הוא, ע"ד ובדוגמת החילוק שבין העבודה דבירור העולם לעבודה באופן שלמעלה מהתעסקות בעניני העולם.
וכיון שעבודת בני גד ובני ראובןעט היתה למעלה מהתעסקות בעניני העולם — קיבלו נחלתם בארץ מקנה שבעבר הירדן המזרחי, שבה נכלל החלק דעמון ומואב שטיהרו בסיחון, השייכים לבחי' המוחיןפ, ועי"ז המשיכו גילוי בחי' המוחין לכל בנ"י לצורך עבודתם בבירור המדות (מוחין השייכים אל המדות), עד לגמר ושלימות העבודה דבירור המדות, שאז יהי' גילוי המוחין לכל בנ"י בתכלית השלימות, שיירשו גם ארץ קיני קניזי וקדמוני (לא רק עמון ומואב שטיהרו בסיחון) שכנגד ג' המוחין.
ט. ויש לומר, שענין זה מרומז גם בדברי המשנהפא בדין ארץ עמון ומואב בשביעית:
„עמון ומואב מה הן בשביעית, ר"ט גזר מעשר עני . . שיהיו עניי ישראל נסמכים עליהם בשביעית . . נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית".
549כלומר: „ישראליםפב הדרים בארץ עמון ומואב שכיבש משה מסיחון (בעברפג הירדן במה שכבשו מסיחון ועוג ארץ עמון ומואב)פד ונתקדשו בקדושת א"י, ועכשיו בבית שני בטלה קדושתה וזורעין בשביעית, ותקנו להן מעשר ראשון ומעשר עני בשביעית . . מפני פרנסת עניים שבא"י שאין להם מה לאכול בשביעית לפי שבטל לקט שכחה ופיאה, והולכים שם ונוטלים לקט שכחה ופאה ומעשר עני"פה.
ויש לבאר ע"ד הרמז — בעבודת ה':
עניים — מורה על עני בדעת, כמארז"לפו „אין עני אלא בדעת".
והפירוש „שיהיו עניי ישראל נסמכים עליהם בשביעית", הוא, ש"עניי ישראל" („עני בדעת") מקבלים השפעת הדעת מבנ"י הדרים (— שעבודתם הרוחנית) בארץ עמון ומואב (שכיבש משה מסיחון) שהיא מבחי' ג' מוחין חב"ד, כאמור, שבני גד ובני ראובןפז שנחלו בארץ עמון ומואב שטיהרו בסיחון המשיכו בחי' המוחין לבנ"י שבארץ כנען שעיקר עבודתם בבירור שבעת המדותפח (עני בדעת), כהכנה להמשכת וגילוי המוחין בשלימות לעתיד לבוא.
י. ע"פ האמור לעיל יש לבאר גם שייכותה של התקופה דסוף שנת הארבעים (בהיות בנ"י „עדה השלמה", „כולם שלמים ועומדים להכנס לארץ") לפרשת חוקת, „זאת חוקת התורה גו' ויקחו אליך550פרה אדומה גו'", אף שפרשת פרה אדומה נאמרה בר"ח ניסן בשנה השני' לצאתם ממצרים — ובשתים:
א) מצד תוכן ומעלת הזמן שבו נאמרה פרשת פרה אדומה — בר"ח ניסן שבו הוקם המשכן, כשבנ"י היו בתכלית העילוי, לפני חטא המרגלים — שבזה מודגש שכל פרטי הענינים בנוגע להכניסה לארץ בסוף שנת הארבעים, הן כיבוש ארץ סיחון ועוג שהתיישבו בה בני גד ובני ראובן ולא נכנסו לארץ כנען, והן לכידת יעזר ע"י המרגלים אף שנשלחו רק לרגל אותה, היו במעמד ומצב של שלימות, באופן טוב ורצוי (כנ"ל בארוכה), כמו בהתחלת הארבעים שנה (לפני חטא המרגלים ויתירה מזה — בארבעים יום הראשונים, שהם ברצון), בזמן שנאמרה פרשת פרה אדומהפט.
ב) ועוד (ועיקר) — מצד תוכן שם הפרשה, „חוקת":
„חוקת" — הוא לשון חקיקהצ, בדוגמת אותיות החקיקה שבלוחות — „חוקת התורה", שהם מיני' ובי', דבר א' ממש עם האבן שנחקקו בו, ואי־אפשר להפריד ביניהם.
ודוגמתו בנוגע להכניסה לארץ (בסוף שנת הארבעים, שכל בנ"י „שלמים ועומדים להכנס לארץ") — ששייכותם של בנ"י לארץ ישראל כולה (ארץ עשר אומות), „כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים"צא, היא, באופן של חקיקה, שאיאפשר להפריד ביניהם, כמודגש בהענין ד"ברית בין הבתרים", „כך היו כורתי בריתות עושין מחיצה מכאן ומחיצה מכאן ועוברים בינתיים, כמ"שצב העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו"צג („וכמ"ש בברית בין הבתרים ויבתר אותם בתוך וגו' והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה"צד), „להיות שניהם עוברים בתוך גוף אחד להיות לאחדים"צה.
ובזה נכלל גם שאי־אפשר לחלק ולהפריד (בהבטחתו של הקב"ה בברית בין הבתרים „לזרעך נתתי את הארץ הזאת") בין ז' אומות דארץ כנען לארץ קיני קניזי וקדמוני, שלכן, גם כיבוש וירושת ארץ עמון ומואב (שעתידים להיות ירושה לעתיד) התחיל כבר בהכניסה לארץ בפעם הראשונה — עי"ז שסיחון כבש (חלק מ)עמון ומואב ו"על ידו טהרה לישראל"ו.
זאת ועוד:
התחלת הכיבוש וירושת ארץ עמון ומואב ע"י בני גד ובני ראובן שהתיישבו בארץ סיחון ועוג היתה באופן של תיקון ענין הפכי — שסיחון עצמו, ש"כל מלכי כנען היו מעלין לו מס שהי' שומרם", ואמר לישראל „כל עצמי איני יושב כאן אלא לשמרם מפניכם", הוא בעצמו כבש מעמון ומואב כדי*לטהרם לישראל!
551ולא עוד אלא שגם הציווי „אל תצר את מואב" (שלילת הכיבוש עד בוא זמן הגאולה) הוא כדי „להוציא . . רות המואבי'"צז, „שהיתה אמה של מלכות"צח — דוד המלך, עד לדוד מלכא משיחאצט, שעל ידו יהי' כיבוש וירושת ארץ ישראל כולה, ארץ עשר אומות, בקרוב ממש.
יא. בהאמור לעיל ניתוסף הדגשה יתירה בשייכות לתוכן הזמן שבו קורין בתורה פרשת חוקתק — בחודש תמוז, חודש הגאולה דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, בי"ב־"ג תמוז:
כל עניני גאולה קשורים ושייכים לגאולה האמיתית והשלימה — „כיון דשם גאולה עלה"קא. ועאכו"כ בגאולה של נשיא הדור, „שנשיא הדור הוא ככל הדור כי הנשיא הוא הכל"קב, ונשיא של דור זה, דור האחרון של הגלות שהוא דור הראשון של הגאולה, ובפרט ע"פ דברי נשיא הדור, בעל הגאולה, במכתבו הידוע לחגיגת י"ב תמוז הראשונהקג: „לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז, כי אם גם את כל מחבבי תורתו הקדושה, שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה", גאולה דכל ודכלל ישראל — הרי בודאי שגאולה זו קשורה ושייכת ביותר לגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.
ובפשטות — שמגאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר בי"ב־י"ג תמוזקד באים תיכף ומיד לגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, ובפרט שלפני עשרות שנים הכריז כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו „לאלתר לגאולה" (כיון שישנו כבר „לאלתר לתשובה")קה, והודיע שכבר סיימו כל עניני העבודה, ולא נשאר אלא לצחצח הכפתוריםקו, ולעמוד מוכנים — „עמדו הכן כולכם"קז — לקבל פני משיח צדקנו.
וענין זה מודגש גם בפרשת חוקת שקורין בכמה שנים בשבת שמיני' מתברכין ימי הגאולה י"ב־י"ג תמוזקח — שבה מדובר אודות המעמד ומצב דבנ"י בסוף שנת הארבעים, ש"כולם שלמים ועומדים להכנם לארץ", כולל גם הכיבוש והכניסה לארץ עמון ומואב שטיהרו בסיחון, מעין ודוגמא והכנה לשלימות הכיבוש והכניסה לארץ עשר אומות בגאולה האמיתית והשלימה.
ויש לומר, שעבודתו של בעל הגאולה די"ב־י"ג תמוז בהפצת התורה והמעיינות דפנימיות התורה חוצה, ובפרט לאחרי552י"ב־י"ג תמוז שניתוסף ביותר וביותר בהפצה התורה והמעיינות חוצה בכל קצוי תבל, גם בחצי — ומחצי כדור התחתון, עד לתחתון שבחצי כדור התחתון עצמו, היא, מעין ודוגמא והכנה לשלימות גילוי המוחין (ג' ראשונות, ארץ קיני קניזי וקדמוני) בתורתו של משיח, שילמד פנימיות התורה לכל העםקט, „סודקי טעמי' ומסתר צפונותי'"קיא.
וכל זה הוא בהדגשה יתירה בשנה זו — לאחרי מלאות ארבעים שנה להסתלקות בעל הגאולה שבהם הולך וניתוסף בהפצת התורה והמעיינות חוצה בעילוי אחר עילוי, ועד לאופן ש"נתן הוי' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע"קיב, השלימות דג' מוחין חב"דקיג, הרי בודאי ובודאי ש"כולם שלמים ועומדים להכנס לארץ", לארץ ישראל בשלימותה, ארץ עשר אומות.
ובזה נכללת גם העמידה בתוקף על שלימות הארץ שכבר נתן הקב"ה בידם של בנ"י בפועל ממשקיד — עי"ז שיודעים ומכריזים בגלוי לעין־כל (גם לאומות העולם) ש"כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים"קטו, ובפרט שגם בלאה"כ יודעים זאת אומות העולם בעצמם, ועד שהם בעצמם קורין לשטח זה של כדור הארץ בשם „ארץ ישראל", ולא רק „ארץ ישראל", אלא „ישראל" (כפי שנקרא באופן רשמי בכמה ארצות ממשלות דאוה"ע), ישראל — ע"ש „כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל"קטז; והעמידה בתוקף על שלימות הארץ הקשורה בשלימות התורה והעם — נעשית גם הכנה המתאימה לירושת כל ארץ ישראל שהבטיח הקב"ה בברית בין הבתרים (עשר אומות), מתוך מנוחה, דרכי נועם ודרכי שלום.
יב. ולסיים בענין מעשה, והרי המעשה הוא העיקרקיז, ו"מפקחין על צרכי ציבור בשבת"קיח:
יש לעורר ע"ד ההכנות המתאימות לחגיגות ימי הגאולה י"ב־י"ג תמוז בכל מקום ומקום, כולל ובמיוחד — קבלת החלטות טובות להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בכל עניני יהדות, תורה ומצוותי', ובפרט בהפצת המעיינות חוצה, ומתחיל מההוספה בשיעורי תורה ברבים (ובפרט בתורתו של בעל הגאולה) באופן ד"עשרה שיושבים ועוסקים בתורה"קיט (כמודגש בהמאמר (והמכתב) דבעל הגאולה לחגיגת י"ב תמוז הראשונה, שבודאי ילמדוהו), כמדובר בארוכה בתקופה האחרונה.
ויה"ר שהדיבור וההחלטה טובה בקשר לגאולת י"ב־י"ג תמוז תמהר ותזרז ותביא בפועל ממש ותיכף ומיד את הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו —553ועד שביום הש"ק זה נגאלים כל בנ"י, „בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"קכ, ו"קהל גדול ישובו הנה"קכא, לארצנו הקדושה, ארץ עשר אומות, לירושלים עיר הקודש ולבית המקדשקכב, ומראים באצבע „זאת חוקת התורה", הנה אותיות החקיקה דעשרת הדברות שבלוחות הראשונים כפי שהם בשלימותןקכג, והנה ה„פרה אדומה" ה"עשירית (ש)יעשה מלך המשיח, מהרה יגלה אכי"ר"קכד.
Suggest a fixSent for reviewReport a problemNo account neededEmbed on another site