וכל איש מישראל חייב בת"ת (הל' ת"ת פ"א ה"ח יד), ובכ"ז אין לה שעור גם למטה (קו"א להל' ת"ת פ"ג), וכנ"ל דאף שכאו"א מחויב בזה באשר הוא אדם בעל שכל, בכ"ז כמה בנ"א שאין דעתם יפה, ואלף נכנסים למקרא ורק אחד יוצא להוראה (ויק"ר פ"ב), וכמוש"כ באריכות הל' ת"ת לאדה"ז פ"ג ס"ד ובקו"א שם פרטי החלוקים בזה.
התורה שהיא חכמתו של הקב"התו – כדי שעי"ז יוכל האדם להשיגה בשכלו והשגתותז.
ומובן, שכדי שהאדם יוכל להשיג בשכלו תורת ה' ממש, חכמתו של הקב"ה – הרי היסוד לזה הוא שישים נקודת האמת דתורה נגד עיניו, בלי נטי' ימין ושמאל, ומבלי חפץ להעמיד על דעתו, ורק אז יוכל לבוא להשגת האמת דתורה.
עב. ולאחרי שישנו היסוד שישים נקודת האמת לנגד עיניו כו', אזי בא להשגת התורה בשכלו הוא – שענין זה צריך להיות אצל כאו"א מישראל, אלא שיש בזה חילוקי דרגות:
"כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה" (הל' ת"ת פ"א ה"ח – בספר היד), ובכל זאת אין לה שיעור (לא רק למעלה, "והגית בו יומם ולילה"תח ממש, אלא) גם למטה (קונטרס אחרון להל' ת"ת פ"ג לאדה"זתט), עד שיש מי שיוצא י"ח לימוד התורה בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית בלבד,
וכנ"ל דאף שכאו"א מחויב בזה (בעבודת המוח והשכל) באשר הוא אדם בעל שכל, בכל זאת הרי ישנם כמה בני אדם שאין דעתם יפה, ואלף בני אדם נכנסים למקרא ורק אחד מהם יוצא להוראה (ויק"ר פ"בתי), ובהתאם לכך יש חילוקי דרגות באופן החיוב דלימוד התורה כל חד לפום שיעורא דילי', לפי רוחב שכלו ודעתו, וכמוש"כ באריכות בהל' ת"ת לאדה"ז פ"ג ס"ד ובקונטרס אחרון שם פרטי החילוקים בזהתיא.