ומשיג בשכלו איזה סברא והלכה בתורה, שכלו מתאחד באותה שעה עם חכ' של הק', דהתורה כמו שהיא למע' ירדה למטה*, וכמארז"ל (ע"ז יט.) בתחלה נק' ע"ש של הק' ולבסוף (משלמדה) נק' על שמו, שנא' בתורת ה' חפצו ובתורתו, דתורת ה' ממש נעשית תורתו, ולא עוד אלא שנעשית שלו באותה מדה שהיתה תחלה של הק' עד שיכול למחול על כבודה (קדושין לב). ורק שנתלבשה בענינים גשמים, זרעים מועד וכו', ש"ס משנה, שיסודתם בתשב"כ, כדי שעי"ז יוכל האדם להשיגה.
----------
*) תניא פ"ד וה'.
כא, אתא – הגירסא היא "חיי עולם הבא"! ולגירסא זו אינו ענין להמדובר כאן שבעוה"ז גופא היא "חיי עולם", למעלה מהגבלת הזמן).
ונמצא, שאדם הלומד תורה ומשיג בשכלו איזה סברא והלכה בתורה – אזי שכלו מתאחד באותה שעה עם חכמתו של הקב"ה, משום דהתורה כמו שהיא למעלה, באותו אופן ממש ירדה למטה*,
וכמאמר רז"ל (ע"ז יט, א) "בתחלה נקראת על שמו של הקב"ה ולבסוף (משלמדהתג) נקראת על שמו, שנאמרתד בתורת ה' חפצו ובתורתו", היינו, ד"תורת ה'" ממש נעשית "תורתו" של האדם, ולא עוד אלא שנעשית שלו באותה מדה שהיתה תחלה של הקב"ה, עד שיכול האדם למחול על כבודה של תורה כמו שהקב"ה יכול למחול על כבוד התורה (קדושין לבתה),
ונמצא, שהתורה ירדה למטה באותו אופן ממש כמו שהיא למעלה – תורת ה' ממש, חכמתו של הקב"ה, ורק שנתלבשה בענינים גשמיים – זרעים מועד וכו', ששה סדרי משנה, שיסודתם בתורה שבכתב, שבה מודגשת יותר קדושת