מערכה למזה"פ, כ"א לוקחים גחלים ממערכה ב' של קטרת הנערכת על מזה"ע (תמיד פ"ה מ"ה. יומא מה), שהרמז בזה הוא, כי חלוקים קרבנות מקטורת, שהקרבנות נק' לחמי לאשי וגם ריח ניחוח, משא"כ קטרת שהיא ריח בלבד, וכמש"נ ישימו קטורה באפיך (דברים לג' י') דקאי על הקטרת, וכדאיתא יומא (כו.). ועייג"כ מו"נ ח"ג פמ"ה בטעם הקטרת. וא"כ החלוק ביניהם הוא ע"ד ריח הוא דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו (ברכות מג:), משא"כ אכילה. וזהו ג"כ שהקטרת עוצרת המגיפה (שבת פט.),
אבל לאידך גיסא – לא הי' מערכה למזבח הפנימי, כי אם לוקחים גחלים ממערכה שני' של קטורת הנערכת על מזבח העולה (תמיד פ"ה מ"ה. יומא מה, אשכה).
ויש לומר, שהרמז בזה הוא, שגם במדריגת מזבח הפנימי שלמעלה מגולם הוה ונפסד דעצים (שלכן לא היתה לו מערכה), יש גחלים שבאים מעצי המערכה של מזבח העולה שבעזרה, גולם הוה ונפסד (אלא שנשרף ע"ג המזבח) – ע"ד ובדוגמת הפגיעה במזבח הפנימי בתחילת בואו מן העזרה, כדלקמן.
סב. ובהקדם מעלת הקטורת שמקריבין על מזבח הפנימי – כי חלוקים קרבנות מקטורת, שהקרבנות נקראים "לחמי לאשי"שכו וגם "ריח ניחוח"שכז, אוכל (לחם) וגם ריח, משא"כ קטורת שהיא ריח בלבד, וכמו שנאמר "ישימו קטורה באפיך" (דברים לג' י'), דקאי על הקטורת, וכדאיתא ביומא (כו, א)שכח. ועיין ג"כ מו"נ ח"ג פמ"ה בטעם הקטורתשכט.
וא"כ, החילוק ביניהם הוא ע"ד החילוק שבין ריח לאכילה, שריח הוא דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו (ברכות מג, בשל), משא"כ אכילה שגם הגוף נהנה ממנה,