כבר לגולם הווה ונפסד כעץ ואיברים שמהם נעשים הגחלים על מזה"ע], והגחלים שע"י מקטיר הקטרת באים ממזה"ע* – ועיין יד תו"מ פ"ג ה"ה דלרמב"ם בעי' מאוכלות דוקא, והראב"ד פליג עלי'.
----------
*) תער"ב.
בא למדריגת עבודת הקטורת – שהנשמה לבדה היא המושלת בו ומתקשר בה' בלי מונע – תיכף בכניסתו לעבודה דהיכל.
סד. וזהו שאין מערכה על מזבח הפנימי [כי, בהיותו במדריגת ההיכל אין הוא שייך כבר לגולם הווה ונפסד כעץ ואיברים שמהם נעשים הגחלים על מזבח העולה שבעזרה], והגחלים שעל ידם מקטיר הקטורת באים ממזבח העולה*:
בהקטרת הקטורת על מזבח הפנימי (שאינו שייך לגולם הוה ונפסד) ע"י גחלים שבאים ממזבח העולה שבעזרה, ששם ישנו גולם הוה ונפסד, שהוא למטה גם ממדריגת הגולם שבהיכל שהוא זך ונקי – מרומז, שהפגיעה במזבח הפנימי שבו היא העבודה היותר נעלית דקטורת שהנשמה לבדה היא המושלת כו', היא תיכף בהכניסה להיכל, כשזה עתה באים מהעזרה שיש בה גולם הוה ונפסד,
אלא שלזה צריך להקדים תוקף העמידה נגד כל מונע מהגוף והתשת כח הגוף (כנ"ל שעי"ז בא למדריגת עבודת הקטורת), שזהו"ע ה"גחלים" דוקא, שנעשים ע"י שריפת הגולם.
– ועיין יד הל' תמידין ומוספין פ"ג ה"השמד דלדעת הרמב"ם בעינן גחלים