כרובים* דשלמה ודמשה [תו"א תרומה. לקו"ת כי על כל כבוד]. כפורת הוא
שסט מדרש משלי פ"ט. יל"ש משלי רמז תתקמד. ועוד.
שע בתו"א מג"א צג, ג: "פורים ויו"כ בחד דרגא . . כל המועדים בטלים חוץ מפורים והלכות". ושם צט, ד: "פורים ויוה"כ בחד דרגא אינון . . וגם מהא דאיתא דכל המועדים בטלים לע"ל חוץ מימי הפורים ויוה"כ *, משמע כן". ושם ק, ב: "ארז"ל שהנביאים עתידים להבטל לע"ל ומגלת אסתר לא תבטל". ובהוספות קכא, א ואילך: "ענין הפורים שגבוה יותר גם מבחי' יום הכפורים, שהרי יוהכ"פ נק' כפורים, כלומר כמו פורים, בכ' הדמיון בלבד, ולא כמו פורים ממש, מכלל שפורים עצמו גבוה מיוהכ"פ . . וכמארז"ל כל המועדים בטלים . . משא"כ ימי הפורים . . יש יתרון מעלה בפורים מה שאין ביוהכ"פ כו', ולכך נאמר וימי הפורים האלה לא יעברו כו'".
שסט שע
שעא ואולי הכוונה, שבהתאם לב' בחי' שבקדש הקדשים (בחי' ששייכת לכלי, כבבית ראשון שהי' בו הארון, ובחי' שלמעלה מכלי, כבבית שני שנגנז הארון), יש גם ב' בחי' ביוהכ"פ: בחי' ששייכת לכלי (אכילה) – כשיבטל יוהכ"פ לעת"ל שאז יחזור הארון, ובחי' שלמעלה מכלי – ביוהכ"פ בזמן שהארון גנוז.
שעא
שעב בהכתי"ק – בא סעיף זה כענין בפ"ע בסוף הרשימה. ולכאורה, מצד תוכן הענין, מתאים מקומו כאן.
שעד תרומה כה, יח.דעת ר"א ביל"ש שם (ראה פרקי דר"א פמ"ו, וברד"ל שם אות מח) .
סט . ויששעב שעד
שעג ושם (נדפס באוה"ת בראשית (כרך ג') תקנא, ב ואילך) – בענין "שבבית ראשון לא היו מברכין כי מאחר שעיקר ענין הברכה הוא להמשיך מבחי' סוכ"ע המאיר בבינה בשם הוי' דממכ"ע המאיר במלכות, והרי בבית ראשון מעצמו הי' מאיר אור הבינה . . א"כ לא הי' נצרך לברך ולהמשיך בחי' זו, אלא בבית שני שהוא מלכות אשר אין בה אור הבינה וכו'": "זו"נ . . זהו ענין כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה . . יברך את הנערים . . קאי על השנים כרובים שהם הנק' נערים על שהם בחי' קטנות לגבי אוא"ס הבלתי בע"ג . . בזו"נ הנק' כרובים יומשך בהם ריבוי אור מנו"ה דאימא . . יברך את הנערים שהם הכרובים היינו שיבוא בהם הברכה מא"א ארך אפים אנפי רברבי . . שלכן ברוך הוא אותיות כרוב, היינו שיומשך ויאיר הברכה בבחי' כרוב כו'. וכל זה בבית שני, אבל בבית ראשון שהי' המלכות במדריגת בינה לא היו צריכים לברך. אך קשה לי על מש"כ שבבית ראשון לא היו מברכים, שהרי ארז"ל . . שדוד המע"ה תיקן מאה ברכות . . גם לפמ"ש דהברכה היא בבחי' כרובים הרי בבית שני לא היו כרובים כלל. ואפ"ל כי . . עיקר גילוי הבינה לא הי' גם בבית ראשון . . לע"ל יהי' גילוי הבינה ממש . . חיבור סוכ"ע . . כי סוכ"ע מאיר בבינה . . וכיון שכן גם בבית ראשון היו צריכים לברך ולהמשיך . . והגילוי שהי' בבית ראשון עיקרו בבחי' דעת, ולא מערך הגילוי דלע"ל".
כרובים – ראה גם לקו"ת לג"פ כט' א' ב' ג' שעג .
שסט מדרש משלי פ"ט. יל"ש משלי רמז תתקמד. ועוד.שע בתו"א מג"א צג, ג: "פורים ויו"כ בחד דרגא . . כל המועדים בטלים חוץ מפורים והלכות". ושם צט, ד: "פורים ויוה"כ בחד דרגא אינון . . וגם מהא דאיתא דכל המועדים בטלים לע"ל חוץ מימי הפורים ויוה"כ *, משמע כן". ושם ק, ב: "ארז"ל שהנביאים עתידים להבטל לע"ל ומגלת אסתר לא תבטל". ובהוספות קכא, א ואילך: "ענין הפורים שגבוה יותר גם מבחי' יום הכפורים, שהרי יוהכ"פ נק' כפורים, כלומר כמו פורים, בכ' הדמיון בלבד, ולא כמו פורים ממש, מכלל שפורים עצמו גבוה מיוהכ"פ . . וכמארז"ל כל המועדים בטלים . . משא"כ ימי הפורים . . יש יתרון מעלה בפורים מה שאין ביוהכ"פ כו', ולכך נאמר וימי הפורים האלה לא יעברו כו'".שעא ואולי הכוונה, שבהתאם לב' בחי' שבקדש הקדשים (בחי' ששייכת לכלי, כבבית ראשון שהי' בו הארון, ובחי' שלמעלה מכלי, כבבית שני שנגנז הארון), יש גם ב' בחי' ביוהכ"פ: בחי' ששייכת לכלי (אכילה) – כשיבטל יוהכ"פ לעת"ל שאז יחזור הארון, ובחי' שלמעלה מכלי – ביוהכ"פ בזמן שהארון גנוז.שעב בהכתי"ק – בא סעיף זה כענין בפ"ע בסוף הרשימה. ולכאורה, מצד תוכן הענין, מתאים מקומו כאן.שעד תרומה כה, יח.דעת ר"א ביל"ש שם (ראה פרקי דר"א פמ"ו, וברד"ל שם אות מח) .שעג ושם (נדפס באוה"ת בראשית (כרך ג') תקנא, ב ואילך) – בענין "שבבית ראשון לא היו מברכין כי מאחר שעיקר ענין הברכה הוא להמשיך מבחי' סוכ"ע המאיר בבינה בשם הוי' דממכ"ע המאיר במלכות, והרי בבית ראשון מעצמו הי' מאיר אור הבינה . . א"כ לא הי' נצרך לברך ולהמשיך בחי' זו, אלא בבית שני שהוא מלכות אשר אין בה אור הבינה וכו'": "זו"נ . . זהו ענין כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה . . יברך את הנערים . . קאי על השנים כרובים שהם הנק' נערים על שהם בחי' קטנות לגבי אוא"ס הבלתי בע"ג . . בזו"נ הנק' כרובים יומשך בהם ריבוי אור מנו"ה דאימא . . יברך את הנערים שהם הכרובים היינו שיבוא בהם הברכה מא"א ארך אפים אנפי רברבי . . שלכן ברוך הוא אותיות כרוב, היינו שיומשך ויאיר הברכה בבחי' כרוב כו'. וכל זה בבית שני, אבל בבית ראשון שהי' המלכות במדריגת בינה לא היו צריכים לברך. אך קשה לי על מש"כ שבבית ראשון לא היו מברכים, שהרי ארז"ל . . שדוד המע"ה תיקן מאה ברכות . . גם לפמ"ש דהברכה היא בבחי' כרובים הרי בבית שני לא היו כרובים כלל. ואפ"ל כי . . עיקר גילוי הבינה לא הי' גם בבית ראשון . . לע"ל יהי' גילוי הבינה ממש . . חיבור סוכ"ע . . כי סוכ"ע מאיר בבינה . . וכיון שכן גם בבית ראשון היו צריכים לברך ולהמשיך . . והגילוי שהי' בבית ראשון עיקרו בבחי' דעת, ולא מערך הגילוי דלע"ל".The Lubavitch Library · chabadlibrary.org