ולא היו מקשה מהכפרת בינה, ואדרבה סוככים על הארון וגם על הכרובים דמשה, כמובן (דה"ב ה'), כי חופה דאו"א מקור לחופה דזו"ן. ובכ"ז גם הם מצופים זהב, רצון שלמע' מהשכל מתלבש ברצון שלמטה מן השכל (תו"א ויקהל), וזהו שהזהב לבוש על העצי שמן. ולא הי' זה במשכן כ"א במקדש, כי במדבר היו אב"א, אתכפיא,
שמן מורה על מוחא סתימאהשעט שברצון שלמעלה מהשכלשפ, ולא היו מקשה מהכפורת שאינה אלא בחי' תפארת דאימא, בינה,
ואדרבה: הכרובים דשלמה היו סוככים על הארון וגם על הכרובים דמשה, כמובן ממ"ש (דה"ב ה' ז-ח) "ויביאו הכהנים את ארון ברית ה' אל תחת כנפי הכרובים (הם שעשה שלמה ועמדו בארץשפא) ויהיו הכרובים פורשים כנפים על מקום הארון (במקום שהארון עומד שם, לפיכךשפב) ויכסו הכרובים על הארון וגו'" – כי, חופה דאו"א היא מקור לחופה דזו"ן, ולכן, הכרובים דשלמה, שהם חופה דאו"א, סוככים על (הארון ו)הכפורת, שהיא חופה דזו"ן (שממנה נעשו הכרובים דמשה)שפג.
ובכל זאת, גם הכרובים דשלמה הם מצופים זהב – כי, רצון שלמעלה מהשכל (דרגת הכרובים דשלמה שנעשו מעצי שמן) מתלבש ברצון שלמטה מן השכל (תו"א ויקהלשפד), וזהו שהזהב, בחי' בינה, ההתבוננות שממנה נולד הרצון שלמטה מהשכל, הוא ציפוי ולבוש על הרצון שלמעלה מהשכל שמרומז בעצי שמן.
והטעם שלא הי' זה (הכרובים דשלמה, רצון שלמעלה מהשכל) במשכן, כי אם במקדש דוקא – כי, במדבר היו בבחי' אחור באחור, שזהו בחי' אתכפיא בלבד,