צז

שמתעסק, גם בענינים הגשמים, הוא לכונה אלקית שהיא קיימת לעד, ובכל עשיותיו הוא ככהן עובד אלקים, וע"ד מש"כ ביד הל' דעות (פ"ג ה"ב) צריך האדם שיכון – זה הדבר. וסיים שם ה"ג נמצא המהלך בדרך זו – ב"ה.

ובהיכל הי' המנורה בדרום, שולחן בצפון, ומזה"פ באמצע, ומשוך כלפי חוץ, דבי' פגע ברישא וכנ"ל. כי תחלת כניסתו במדרי' זו הוא מזה"פ, שהוא הנק' מזבח מקטר קטרת (שמות ל' א), כי אין מקריבין קטורת על מזה"ע (מנחות נ^.) – לבד מהנשיאים שהיתה הוראת שעה וכדאיתא שם – אבל לאידך גיסא לא הי'

הכניסה להיכל שהוא בדוגמת עולם הגלגלים שאין בו פסולת והפסד, וגולמו זך ונקי (כנ"ל סנ"ד) – מורה שהאדם מגיע למצב כזה שאין שייך כבר לפסולת והפסד, כי, בכל דבר שמתעסק, גם בענינים הגשמיים, הוא רק לכוונה אלקית (ללא עירוב כוונה אחרת, שלילת פסולת) שהיא קיימת לעד (שלילת הפסד), ובכל עשיותיו הוא ככהן עובד אלקים,

וע"ד מש"כ ביד הל' דעות (פ"ג ה"ב) "צריך האדם שיכוון לבו וכל מעשיו כולם לידע את השם ברוך הוא בלבד, ויהי' שבתו וקומו ודבורו הכל לעומת זה הדבר". וסיים שם (ה"ג) "נמצא המהלך בדרך זו כל ימיו עובד את ה' תמיד, אפילו בשעה שנושא ונותן ואפילו בשעה שבועל, מפני שמחשבתו בכל כדי שימצא צרכיו עד שיהי' גופו שלם לעבוד את ה', ואפילו בשעה שהוא ישן, אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו וינוח גופו כדי שלא יחלה ולא יוכל לעבוד את ה' והוא חולה, נמצאת שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא".

סא. ובפרטיות יותר – בנוגע לפרטי הכלים שבהיכל והעבודה בהם:

בהיכל הי' המנורה בדרום, שולחן בצפון, ומזבח הפנימי באמצע, ומשוך כלפי חוץ^שכב.

וכיון שמזבח הפנימי משוך כלפי חוץ, נמצא, דבי' פגע ברישא בכניסתו להיכל, וכנ"ל^שכג, כי, תחלת כניסתו במדריגה זו (מדריגת ההיכל) שכל עשיותיו הן לכוונה אלקית ככהן עובד אלקים (כנ"ל ס"ס) הוא מזבח הפנימי.

וביאור הענין:

יחודו של מזבח הפנימי – שהוא הנקרא "מזבח מקטר קטורת" (שמות ל' א'), כי אין מקריבין קטורת על מזבח העולה (מנחות נ, א),

– לבד מהנשיאים שהקריבו קטורת על מזבח החיצון, מזבח העולה, לפי שהיתה הוראת שעה, וכדאיתא במנחות שם–

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org