משיחות ש"פ נח, ד' מרחשון ה'תשמ"ט

א. ענינה המיוחד של שבת פרשת נח — שהיא השבת הראשונה בחודש מרחשון, שבו מתחילה העבודה היום־יומית דשנה החדשה:

שבת בראשית היא לעולם בחודש תשרי — ה"מרובה במועדות"^א, שבו עיקר העבודה היא בעניני קדושה, ואילו שבת פרשת נח היא לאחרי ר"ח מרחשון, שבו מתחיל הענין ד"ויעקב הלך לדרכו"^ב — לעבודתו בעניני חולין, „מעשיך" ו"דרכיך", להמשיך בהם אור הקדושה, ובלשון הידוע^ג — לעשות לו ית' דירה בתחתונים.

ונתבאר לעיל^ד הרמז בפרשת השבוע^ה — „צא מן התבה גו'"^ו, כי, המעמד ומצב דחודש תשרי הוא כמו בתוך התיבה^ז, שמנותק מעניני העולם, וכל עבודתו אינה אלא בעניני קדושה, ולכן, בחודש מרחשון אומרים ליהודי: „צא מן התיבה", לצאת ולפעול בעולם^ח, „פרו ורבו ומלאו את הארץ"^ט, מבלי להתפעל מה"מים רבים", הטרדות והבלבולים כו' (דוגמת מי המבול)^י, אשר, ע"י עבודה זו דוקא נשלמת כוונת הבריאה.

ב. וצריך להבין:

עבודתו ופעולתו של יהודי בעולם — מודגשת לראשונה בפרשת בראשית, שבה נתבאר כללות הענין דבריאת העולם, כולל ובמיוחד בריאת האדם, שתכליתה ומטרתה — „לשמש את קוני"^יא, ע"י עבודתו ופעולתו בעולם, „פרו ורבו ומלאו את הארץ"^יב; ואילו בפרשת נח — לא נתחדש בזה מאומה (לכאורה), כי אם, שלאחרי משך זמן שבו לא היתה שייכת הפעולה בעולם (בגלל המבול), חוזרים ומדגישים הצורך והחיוב דפעולה בעולם.

ועפ"ז, כשיהודי צריך להתחיל העבודה בעולם באופן מחודש (לאחרי חידוש הבריאה והאדם בשנה החדשה) — מתאים הלימוד וההוראה מפ' בראשית (שבה מודגש עיקר החידוש דעבודת האדם) יותר מאשר הלימוד וההוראה דפ' נח (שההדגשה אודות עבודת האדם31אינה דבר חידוש), ומדוע נקבע — בהשגחה פרטית — שהתחלת העבודה בעולם היא בזמן שבו צריך „לחיות"^יג עם פ' נח דוקא?

ג. ויובן בהקדם המבואר במדרש^טז במעלת נח — ש"ראה עולם חדש":

הפירוש הפנימי ד"עולם חדש" (כפי שנקרא ב"תורת־אמת") הוא — חידוש בעצם המציאות דעולם, כלומר, לא רק חידוש לגבי מצב העולם בזמן המבול, אלא גם (ואדרבה — בעיקר) חידוש לגבי מצב העולם לפני המבול, בהתחלת הבריאה.

ד. והביאור בזה — בהקדמה:

החידוש דהתהוות הבריאה מאין ליש32הוא אמנם חידוש שאינו אלא בחיק הבורא בלבד, אבל אעפ"כ, מכיון שחידוש זה (מאין ליש) נעשה בשביל כוונה ותכלית מסויימת, עכצ"ל, שבכוונה ותכלית זו יש חידוש גדול יותר, עד כדי כך, שבשבילו נעשה החידוש מאין ליש.

ומכיון שהכוונה והתכלית דהחידוש מאין ליש, היא, מפני שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, ע"י עבודתם של ישראל לפעול שה"יש" יהי' בטל אל ה"אין", מיש לאין, ויתירה מזה, מיש ליש, שיש הנברא יתחבר ויתאחד עם יש האמיתי^כ (ע"^* י בירור וזיכוך העולם להיות דירה לו ית') — נמצא, שעבודתם של ישראל באופן של יש מיש היא חידוש גדול יותר מפעולתו של הקב"ה, כביכול, בהחידוש מאין ליש.

וכמבואר בדרושי חסידות^כא בפירוש מארז"ל^כב „גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ" — מכיון שמעשה שמים וארץ הוא מאין ליש, ומעשה צדיקים הוא מיש לאין, שזהו חידוש גדול יותר^כג, כנ"ל.

ה. ויש לומר, שהחידוש מיש ליש („מעשה צדיקים") — שבשביל זה הי' החידוש מאין ליש („מעשה שמים וארץ" שבפ' בראשית) — התחלתו בפ' נח.

ו. ובפרטיות יותר:

בירור וזיכוך העולם נעשה ע"י עבודתם של ישראל לאחר מ"ת, שאז נעשה החיבור ד"עליונים" ו"תחתונים", שהעליונים ירדו לתחתונים והתחתונים יעלו לעליונים^לב, אשר, ההכנה לזה היתה ע"י עבודתו של אברהם אבינו, שממנו מתחילה התקופה ד"שני אלפים תורה"^לג.

אמנם, כדי שתוכל להיות עבודת אברהם אבינו כהכנה למתן תורה, הוצרך להיות תחילה ענין של בירור וזיכוך בעולם שיהי' ראוי לפעולתו של אברהם אבינו כהכנה למ"ת — הטהרה שע"י המבול.

ומזה מובן שע"י המבול נעשה חידוש ושינוי עיקרי בכל הבריאה (כל סדר ההשתלשלות), על כל משך הזמן שלאח"ז עד סוף כל הדורות, במשך כל שית אלפי שנין דהוי עלמא^לד — מכיון שאז התחיל כללות הענין דבירור וזיכוך העולם, שזוהי תכלית כוונת הבריאה, שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים.

ונמצא, שההתחלה הראשונה^לה ד"מעשה צדיקים" בבירור וזיכוך העולם לעשות לו ית' דירה בתחתונים, מיש ליש, היא — ע"י עבודתו של נח^לו, „נח^לז איש צדיק תמים^לח גו'".

34ז. עפ"ז יש לבאר הענין ד"עולם חדש" שנאמר בנח:

עיקר החידוש שבפ' בראשית הוא — פעולתו של הקב"ה בהתהוות הבריאה מאין ליש (אלא, שהכוונה בזה היא בשביל עבודת האדם); ואילו החידוש שבפ' נח הוא — (התחלת) בירור וזיכוך העולם מיש (לאין, ועד — מיש) ליש.

ומכיון שהשינוי מיש ליש הוא חידוש גדול יותר מהחידוש מאין ליש, כאמור, שהחידוש של הקב"ה מאין ליש הוא בשביל שנתאווה לחידוש דמעשה צדיקים מיש ליש — נמצא, שעיקר ושלימות ענין החידוש הוא בפ' נח, „ראה עולם חדש"^לט.

ח. ע"פ כל האמור לעיל יובן גם הקשר והשייכות דפ' נח דוקא להתחלת עבודת ופעולת האדם בעולם בשנה החדשה (בחודש מרחשון):

מכיון שבפ' נח מתחיל הענין דבירור וזיכוך העולם ע"י מעשה צדיקים (דלא כבפ' בראשית שבה מודגשת פעולתו של הקב"ה במעשה שמים וארץ), עד כדי כך, שעי"ז נעשה חידוש ושינוי עיקרי בכל הבריאה כולה — לכן, כשיהודי יוצא לעבוד עבודתו בעולם עליו „לחיות" עם פ' נח דוקא, שבה מודגש החידוש בעולם שנעשה ע"י עבודת ופעולת האדם, „ראה עולם חדש" („גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ").

ומכאן למדים הוראה נפלאה — גודל החשיבות והיוקר דמעשה ופעולת האדם:

תקופת הזמן של נח ועבודתו בעולם אינה אלא זמן מועט ביחס לכל שית אלפי שנין דהוי עלמא^מ, ואעפ"כ, במיעוט זמן זה פעל שינוי וחידוש עיקרי בכל הבריאה כולה. ומזה מובן גם בנוגע לעבודתו ופעולתו של כאו"א מישראל — שבזמן מועט, ועד לפעולה אחת, יכול לפעול גדולות ונצורות בכל הבריאה כולה.

ובפרטיות יותר — בנוגע לחייו הפרטיים דכאו"א מישראל:

ידוע^מא הסיפור אודות מאמר הבעש"ט לר' מרדכי הצדיק, שנשמה יורדת לעולם למשך שבעים־שמונים שנה כדי לעשות טובה (אחת) ליהודי בגשמיות או ברוחניות. וכמשנ"ת במק"א^מב גודל החידוש שבדבר — שכל שנות חייו של צדיק שעבד עבודתו בתומ"צ באופן נעלה כו', הם בשביל פעולה אחת של עשיית טובה ליהודי, שבשביל זה ירדה נשמתו לעלמא דין, ובשביל זה ניתנו לו שבעים־שמונים שנה של

בתומ"צ!

ומזה מובן גודל החשיבות והיוקר דכל פעולה ופעולה — דמכיון ש"אין גו' אתנו יודע עד מה"^מג מהי הפעולה המיוחדת שבשביל זה ירדה נשמתו לעולם, הרי מובן, שכל פעולה ופעולה צריכה להעשות בכל ה"שטורעם" כו', שהרי יתכן שפעולה זו היא היא הפעולה שבשביל זה ירדה נשמתו לעולם, פעולה35שתפעל בכל משך חייו, דוגמת הפעולה דנח על כל שית אלפי שנין דהוי עלמא.

ט. ויש להוסיף בהלימוד מפ' נח — בנוגע לאופן הפעולה בעולם:

בשביל בירור וזיכוך העולם בזמנו של נח (ע"י המבול) הי' צורך שהיש דעולם יתבטל ממציאותו, מיש לאין כפשוט („וימח את כל היקום גו'"^מד), ורק לאח"ז נעשה „עולם חדש"; אבל מאז ואילך (לאחרי השבועה ד"לא אוסיף גו'"^מה) אין צורך בענין של ביטול כפשוטו, ח"ו (ואדרבה, העבודה היא באופן של בנין דוקא), היינו, שהעולם נשאר במציאותו^מו (והביטול אינו אלא ברוחניות כו'), אלא, שפועלים בירור וזיכוך בגשמיות העולם שיתעלה לדרגת הקדושה, עי"ז שמגלים בו את מציאותו האמיתית — „כל הנמצאים כו' לא נמצאו אלא מאמתת המצאו"^מז.

ודוגמתו בעבודת האדם עם עצמו: עבודה של מסירת נפש, ביטול מציאותו (מיש לאין), זמנה „אחת בשנה"^מח, באמירת „שמע ישראל גו' הוי' אחד" בסיומה של תפלת נעילה, שצריך לכוון „למסור נפשו על קדושת השם . . כאילו עשה בפועל"^מט; אבל עיקר העבודה במשך כל השנה כולה היא — באופן שמציאותו קיימת, ובכל התוקף — תוקף דקדושה, ופועל פעולתו באופן של עשי', בלימוד התורה וקיום המצוות, ועד לעניני הרשות, „כל מעשיך יהיו לשם שמים"^נ ו"בכל דרכיך דעהו"^נא (אלא, שעבודתו חדורה בענין המס"נ, כמבואר בתניא^נב).

וענין זה מודגש יותר בפרשה שמתחילין לקרוא במנחת שבת אודות עבודתו של אברם^נג — „לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך"^נד, היינו, שלא תובעים ענין של ביטול המציאות כו', כי אם, יציאה ממעמדו ומצבו הקודם, לעזוב טבעו ורגילותו כו', „ארצך ומולדתך ובית אביך", אשר עי"ז „אראך", מתגלית מציאותו האמיתית, „לך לך, לעצמך, לשרשך ומקורך"^נה (ע"ד ובדוגמת ענין התשובה — „והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה"^כט, נשמה בגוף).

י. ההוראה מכל האמור לעיל בנוגע למעשה בפועל:

הקריאה דפרשת נח בשבת זו מהוה הוראה ונתינת־כח לכאו"א מישראל שעבודתו ופעולתו בעולם תהי' באופן של חידוש — „ראה עולם חדש".

36וע"פ האמור לעיל, מובן, שבשביל זה אין צורך „(איבערקערן) להפוך עולמות" . . . שכן, חידוש זה יכול להיות בכל פעולה ופעולה, ובלשון פירוש רש"י ריש פרשתנו: „תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים"^נו — עי"ז שפעולתו נעשית באופן של חידוש לגבי מעמדו ומצבו הקודם (החל מהענין ד"לך לך מארצך גו'", שינוי טבעו ורגילותו), שאז נעשה הענין ד"ראה עולם חדש"^נז.

ועוד ועיקר — ע"י ההוספה „בבנין בתים" (כמדובר לאחרונה):

בנינו של עולם כפשוטו נעשה ע"י בניית בתים, אשר, כו"כ בתים מצטרפים ונעשים לשכונה, ועד לעיר שלימה, ובצירוף כמה ערים נעשית מדינה כו'.

ומזה מובן גם בנדו"ד, שעיקר הענין ד"ראה עולם חדש" נעשה ע"י בניית בתים של קדושה^נח — בתי תורה בתי תפלה ובתי צדקה, כולל גם בתים פרטיים שחדורים ונעשים בתי תורה תפלה וצדקה, אשר, מריבוי בתים כאלו נעשית „עיר אלקינו"^נט, ועד שפועל על המדינה כולה, ועל כל המדינות כולם („מאה ועשרים ושבע מדינה"^ס), בכל העולם כולו.

ולכן, הקריאה דפ' נח, ציווי והוראה ונתינת־כח להענין ד"ראה עולם חדש" — צריכה לפעול חיות ו"שטורעם" מחודשים בפעולות הבני', החל מבניית בתים, ולא להסתפק בבניית בתים אחדים, אלא לבנות ריבוי בתים שיהיו לשכונה, ועד לבניית ערים וכו'.

וכל זה — הן בנוגע למקומות שבהם דרים כבר רבים מישראל [החל מארצנו הקדושה, וגם בחוץ־ארץ, כולל ובמיוחד בשכונה זו, שבה חי ופעל כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו במשך עשר37שנותיו האחרונות בחיים חיותו בעלמא דין], והן בנוגע למקומות שבהם דרים רק מעטים מישראל, עד למקומות הכי נדחים בקצוי תבל — אשר גם למקומות אלו שלח ושולח כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו את תלמידיו ושלוחיו^סא (באופן ד"לך לך מארצך גו'"^סב), כדי להפיץ התורה והיהדות אצל היהודים הנמצאים שם^סג, ולברר ניצוצות הקדושה שבמקומות אלו^סד, עד שפועלים בירור וזיכוך העולם כולו להיות דירה לו ית'.

וכבר הגיעה בשורה משמחת שבכמה מקומות בעולם עוסקים כבר בפעולות אלו — בניית בתים ושכונות כו', ויה"ר שמהם יראו וכן יעשו בכל מקום ומקום.

יא. ויה"ר שע"י מעשינו ועבודתינו בכל הענינים האמורים, שתוכנם ונקודתם „ראה עולם חדש" — נזכה תיכף ומיד לראות בגלוי את תכלית השלימות דחידוש העולם כשתושלם כוונת הבריאה לעשות לו ית' דירה בתחתונים — „השמים החדשים והארץ החדשה"^סה.

ותיכף ומיד יתקיים ויהי' אצל כאו"א מישראל „לך לך גו' אל הארץ אשר אראך" כפשוטו ממש — שיוצאים מהגלות ובאים לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש, לבית המקדש, ועד לקדש הקדשים.

ואז יקויים היעוד^סו „וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות", „כימי עולם כימי נח, שנאמר^סז כי מי נח זאת לי"^סח, היינו, שהעולם כולו יהי' מכוסה במים — „מי הדעת"^סט, כמ"ש^ל „כי מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים".