הוספות - שיחות ומכתבים י

א. חדשי השנה נקראים בשני סוגי שמות;

א) החדשים כפי שנקראו בלשון הקודש בתורה ונביאים, כמו „ירח האתנים"^א — תשרי^ב „חודש האביב"^ח — ניסן וכו'.

ב) שמות החדשים שעלו עמהם מבבל^ד, כמו „ניסן", „אלול" וכו', שאינם שמות בלה"ק, כ"א מלשונות בבל^ח.

ההפרש ביניהם מובן עפ"י מה שמבאר אדמו"ר הזקן בתו"א פ' משפטים החילוק בין אבן ללבינה, שאבן היא בריאה בידי שמים ובכללות הן האותיות שבתושב"כ בלשון הקודש; ולבנים הן בריאה בידי אדם והן האותיות של ע' לשון, „ולא גלו ישראל אלא להוסיף כח העלאת של ע' לשון ללשון הקודש . . .297וכמו שמצינו בתנאים ואמוראים שדברו בגמרא בלשון ארמי . . . וכן אנו מתרגמים התורה בלשוננו לשון לע"ז שהוא ענין העלאת הלע"ז ללשון הקודש".

ומכיון שמעלים הע' לשון לקדושה, הרי מובן שגם מתחילה יש בהן ניצוצות נעלים דקדושה [שהרי כל כוונת התהוותן הוא בכדי שיוכללו ויתעלו לקדושה], אלא שנמצאים בהן בהעלם.

וזהו מה שמצינו בשם אלול (שהוא מהשמות שעלו עמהם מבבל) כמה ר"ת בלה"ק, שהו"ע ניצוצות הקדושה הנמצאים ברמז ובהעלם בלשונות אוה"ע^ו.

ב. והנה אי' בכתבי האריז"ל^ז שאלול הוא ר"ת אנה לידו ושמתי לך, „לרמוז כי הקב"ה בחסחו אנה וזמן חדש אלול, לכל מי שחטא בתוך השנה, שישוב אז בתשובה ויקבלוהו כו'".

ופירושו, דכמו בערי מקלט כפשוטן ענינן הוא מקום מיוחד להנצל מגואל הדם, לפי ש"לא צדה והאלקים אנה לידו", לכן „ושמתי לך מקום", עד"ז הוא בענין „מקלט" בזמן, שהוא חדש אלול; דמכיון שהאלקים אנה לידו, שאפשריות ענין החטא באה מצד הקב"ה^ח ו"נורא עלילה על בני אדם"^ט, ע"כ ושמתי לך מקום, שמכין זמן מיוחד למקלט להנצל מן החטא, שהוא ענין התשובה שבחודש אלול.

והיינו שבחודש אלול על האדם לעשות חשבון צדק בנפשו מכל מה שעבר עליו במשך כל השנה במחשבה דבור ומעשה לתקן כל הצריך תיקון ולמלא כל מה שהחסיר בעבודתו בשנה שעברה, הן בדקות, ועד לענין „כדבעי לי' למעבד לא עבד"^י, שלפי"ע מדריגתו הי' צריכה להיות עבודתו באופן נעלה יותר, ועאכו"כ כפשוטו, לתקן את אשר עיוות בענינים הבלתי רצויים שעשה.

ג. וענין התשובה שבחודש אלול, שהו"ע ערי מקלט, שייך לכאו"א;

דגם מי שלא חטא ועבר את הדרך בכל משך ימי השנה ועבודתו הי' בשלמות, שייך הוא ומחוייב במצות התשובה, שהרי עיקר ענין התשובה הוא כמ"ש „והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה", כמו שמבאר אדה"ז^יא, ותמיד צריך לעלות ולהגיע למדרי' עליונה מכמו שהי' קודם לזה, ובמיוחד שייך זה לחודש אלול שהוא זמן התשובה. כמובא לקמן בשם הטור, ומרומז בשם אלו"ל (אני לדודי כו').

298ויתירה מזו — עיקר ענין ערי מקלט נאמר למשה דוקא;

דהנה בכתבי האריז"ל^יב מקשה על מש"כ אנה לידו — לשון נסתר, ושמתי לך — לשון נוכח, והול"ל ושמתי לו מקום. ומתרץ, „שירמוז בזה למ"ש בזהר . . . כי הקב"ה ציוה למשה שיפריש ג' ערי מקלט בעבר הירדן להיות לו לעצמו למקלט מן סמא־ל גואל הדם של המצרי שהרגו משה . . . וזהו ואשר לא צדה, זה משה, אז ושמתי לך מקום לך לעצמך, וזה משה וכו'".

שעפי"ז מובן גם בענין הרוחני דערי מקלט בחודש אלול, שענין זה נאמר בתחילה למשה, וכמרומז בנגלה דתורה^יג, „בר"ח אלול אמר הקב"ה למשה עלה אלי ההרה שאז עלה לקבל לוחות האחרונות . . . לכך התקינו חז"ל . . . כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה".

ולאידך גיסא, גם מי שהוא במדרי' הכי תחתונה, שעבר עבירה במזיד, שייך הוא לערי מקלט בחודש אלול,

[נוסף ע"ז ש"אחד שוגג ואחד מזיד מקדימים לערי מקלט"^כד]

מכיון שאין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות^יח, כי יהודי מצ"ע אינו רוצה ואינו יכול להיות נפרד מאלקות, כתורת אדמו"ר הזקן; ומה שעובר עבירה הוא לפי שנדמה לו שעודנו ביהדותו^י — הרי בעברו עבירה בכל אופן שיהי' אינו מזיד לכל פרטיו.

ד. והנה בערי מקלט כפשוטן מצינו; „חייבין ב"ד לכוין הדרכים לערי מקלט לתקנם ולהרחיבם . . . ורוחב דרך ערי מקלט אין פחות משלשים ושתים אמות ומקלט מקלט הי' כתוב על פרשת דרכים כדי שיכירו הרצחנים ויפנו לשם"^יז.

ומזה מובן הענין גם בערי מקלט ברוחניות, שאין די ומספיק מה שכל אחד בעצמו יברח לערי מקלט להציל א"ע באותיות התורה ועבודת התשובה בחודש אלול, אלא מוטל על כאו"א לפרסם הדבר בכל מקום שידו מגעת — ולפרסם כהוראת הכתוב כשופר הרם קולך. ועוד בזה

וכמו שמצינו בנשיאי ישראל, אשר, מתאים למצב דורם, היו אלו אשר עיקר עבודתם היתה במקומם, ובנ"י היו באים אליהם והנשיאים היו מורים להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון; והיו נשיאים אשר נוסף לזה גם עסקו הרבה לבקר בעצמם את בני ישראל במקומות מושבותיהם ולהביא אליהם את דברי תורתם והוראותיהם.

299כן הדבר בענין האמור, אשר על כל אחד ואחד להציל עצמו מגואל הדם הוא היצה"ר כו' ב"ערי מקלט" דחודש אלול; וגם להודיע ולפרסם הדבר באופן הכי יעיל, לבקר את אחבנ"י במקום מושבם^יח אשר גם הם יצליחו לברוח בעבודת התורה והתשובה דחודש זה.

והפרסום יהי' לא רק בעצם הדבר, שישנו הענין דערי מקלט, אלא להורות גם את הדרך איך להגיע למקלט, אשר הוא ע"י העבודה בכל הג' קוין הרמוזים בהר"ת של חודש אלו"ל;

אלול: ר"ת „אנה לידו ושמתי לך" (אף שבכללות קאי על הזמן דאלול כנ"ל, שהוא זמן התשובה וכו', הנה בפרטיות קאי על) תורה — „דברי תורה קולטין"^יט.

אלול: ר"ת^כ „אני לדודי ודודי לי", שהוא קו העבודה — תפלה^כא.

אלול; ר"ת^כב „איש לרעהו ומתנות לאביונים" — קו גמילות חסדים.

ויסוד והקדמה לכל הנ"ל היא עבודת התשובה המרומזת^כג בהר"ת^כד — „(ומל ה"א) את לבבך ואת לבב (זרעך)".

ה. וענין זה — לפרסם את ענין ערי מקלט דחודש אלול לכל ישראל גם הוא שייך לכל או"א.

שגם זה האיש שאינו שייך מצ"ע לשום ענין של חטא וכו' עליו להשתדל שמי ש"אנה לידו" ינצל בהמקלט דחודש אלול, ואדרבה, עי"ז שאנה לידו (לשון נסתר), שיראה שחבירו שעבר עבירה וכו' יבוא להמקלט דחודש אלול, עי"ז ושמתי לך (לשון נוכח), שנעשה מקלט גם עבורו, היינו שמתעלה עי"ז.

ולאידך גיסא, גם מי שצריך לתקן ענינים בלתי רצויים בעצמו, גם עליו מוטלת החובה להשתדל ולפעול על חבירו שינוס שמה לערי מקלט300דחודש אלול. ואף שטוען „קשוט עצמך ואח"כ כו'", שאם א"ע לא תיקן איך יתעסק לתקן את חבירו — הנה שתי תשובות בדבר:

א) גם במצות הצדקה כפשוטה הרי מחוייב בזה כאו"א „אפילו עני המתפרנס מן הצדקה"28), ועאכו"כ שמחוייב כל אחד בצדקה רוחנית, המביאה לחיי העוה"ז ולחיי העוה"ב.

ב) ע"י שיראה ויפרסם את ערי המקלט דאלול לעוד יהודי ויעזור לו להקלט בהן, הרי „מדתו של הקב"ה מדה כנגד מדה"^כ אלא ועוד שכמה פעמים ככה — הקב"ה יראה ויעזור לו להנצל בהערי מקלט.

נוסף להנ"ל הרי ידוע מכ"ק אדמו"ר (מהרש"ב) נ"ע^כז שבזמננו עתה הוא הזמן דחטוף ואכול חטוף ואישתי, שאין סדר בהבירורים וכל דבר הבא לידו — זה עצמו הוראה היא שעליו להתעסק בבירור זה עתה.

ולכן כאן המקום לעורר עודה"פ אודות השלוחים הנוסעים בשליחות המל"ח בימי הקיץ לבקר יהודים ולקרבם ליהדות כו', שהזמן דחודש אלול הוא הזמן המוכשר בפרט לעבודה זו לעורר יהודים לתורה תשובה ומעשים טובים ולפרסם בכל מקום שידו מגעת שהזמן דחודש אלול הוא זמן שיכול כל אדם ליכנס למקלט ובכל הג' קוין דתורה עבודה וגמ"ח. לכן

כל אלו שנסעו כבר ימשיכו בזה בחודש אלול, ועאכו"כ אלו שעדיין לא נסעו — יעשו זאת עכשיו בהזמן דחודש אלול, ויצליחו בשליחותם לקרב לב ישראל לאביהם שבשמים.

וע"י העבודה דחודש אלול יתן השי"ת לכל ישראל לכאו"א כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות גם יחד, ובנקודה הפנימית — ביאת משיח גואל צדק ויוליכנו קוממיות לארצנו.

ב. ומתאים ענין זה עם משנ"ת^ח ע"פ מה דאיתא בכתבי האריז"ל שאלול הוא ר"ת אנה לידו ושמתי לך, ופירושו, שעבודת אלול היא בדוגמת ענין ערי מקלט; אשר ענינם הי' לנוס שמה כל רוצח, ועוד זאת, אשר חייבים לפרסם הדבר שישנו ענין זה של מקלט מגואל הדם, וגם להראות היכן הוא נמצא ואיך באים אליו (ע"י שהי' כתוב על פרשת דרכים „מקלט מקלט"), ולהקל על ההורג להנצל שמה (ע"י רוחב הדרכים וכו'),

ועד"ז הוא ענין המקלט שבחודש אלול, שצריך לפרסם ענין התשובה שבחודש זה, ולעורר רבים מבנ"י על זה, — לבוא אליהם, לספר להם, להראותם הדרך ולהקל עליהם לבוא לתשובה ולהנצל ב"אלו"ל".

ומובן שהפרסום של ענין המקלט דאלול הוא ביתר שאת על הפרסום דערי מקלט כפשוטם —

אשר אף שהי' כתוב „מקלט מקלט", והדרכים היו רחבים וכו', מ"מ הי' החוטא צריך לידע שחטא, וגם הי' צריך לידע לקרוא את הכתוב, ולהבין את הסימנים אשר על הדרכים, ואז ינוס וינצל בעיר מקלט;

משא"כ בנוגע לאלול צריכים לבוא גם למי שאינו יודע שחטא, ואינו יכול לקרות „בלה"ק", ואינו יודע סימני דרך ה' — באיזה דרך ללכת לימין, שהו"ע מצות עשה, ובאיזה דרך לשמאל, שהו"ע מל"ת, ובאיזה דרך באמצע, שהו"ע לימוד התורה, ואפילו לזה הישן וגם נרדם,

הנה גם אליו חייבים לבוא ולעוררו משינתו ותרדמתו ולספר לו ענין חודש אלול, שאף מי שחטא — שם הקב"ה מקום לנוס שמה ולשוב לה';

וגם אל העובד עבודתו בשלימות לבוא ולעורר אשר גם הוא מחוייב302להתעלות לדרגא נעלית יותר06), ע"י תשובה ועד לבחי' „והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה", ע"י העבודה דחודש אלול.

והיות כי הוראה זו באה לנו ע"י תק"ש שבאלול, הרי מובן שהתקיעה גם מסייעת לעבודה זו, שמקיצה ומעוררת את כאו"א משינתו ותרדמתו ומביאתו לשוב בתשובה שלימה. ואע"פ ד"אינהו לא חזו מזלייהו חזו", ומהמזל שבנשמה בא ונפעל ענין זה גם בגוף.

ג. עוד נקודה בהנ"ל (שהיא גורמת לעשות את העבודה דחודש אלול בנקל יותר);

ובהקדים הקושיא המובאת לעיל^ח מכהאריז"ל במ"ש אנה לידו — לשון נסתר, ושמתי לך — לשון נוכח; הנה י"ל בזה ע"פ מ"ש בלקו"ת^ז בענין מ"ש^ח „קראו שם פרעה גו' העביר המועד", שכל עניני לעו"ז מקומם „שם", נסתר, כי האפשריות לעשות היפך רצון ה' אינה נוכח באיש היהודי מצ"ע, מצד הנפה"א שבו, כ"א מצד נפשו הבהמית, ולגבי עצמו הו"ע לשון נסתר [וגם: כל ענין חטא שייך רק כשאלקות הוא בהסתר], ולכן כתוב „אנה לידו";

אמנם ע"י הנפה"ב נפגמה גם הנפה"א, הנה הנפה"א עצמה עובדת לתקן הפגם; וכאשר הנפה"א מתקנת את הפגם שבה, פועלת היא תיקון גם בהנפה"ב, ומעלה את הניצוצות שהיו בהלעו"ז, ולכן כתוב „ושמתי לך" — נוכח, להנפה"א.

הנה כל אדם בידעו דבר זה [נוסף על המבואר^ח שיהודי בעברו עבירה בכל אופן שיהי' אינו מזיד בכל פרטיו — הרי עוד זאת, שהעבירה שעובר אינה מצד עצמו, כ"א מצד ה"נסתר" שבו] יהי' לו נוח וקל יותר לעבוד עבודת אלול — הן לנוס בעצמו לערי מקלט, והן לפרסם ענין מקלט זה גם לאחרים, ולעוררם משינתם ולהקיצם מתרדמתם — כההוראה בתק"ש שבאלול — ולשוב בתשובה שלימה.

ד. לכן הנני כופל עוה"פ את דברי, לנצל חודש אלול לעבודה זו, ותע"ב על כל אלה שעושים בזה.

ומאחר שאלול היא הכנה לר"ה, הנה ע"י עבודה זו באלול זוכים לכתיבה וחתימה טובה בר"ה לכל המצטרך.

303א. חודש אלול, זאָגט דער רבי, אַז דאָס איז דער חודש פון חשבון הנפש^א, אַזוי ווי אַ בעל עסק דאַרף דאָך מזמן לזמן מאַכן אַ חשבון וואָס איז ביי עם מיטן געשעפט, וואָס דאָס גיט אַ הנהגה ישרה והצלחה אין געשעפט, אַזוי איז אויך אין עבודה, אַז אַ גאַנץ יאָר איז מען זיך עוסק אין תומ"צ ובמדות טובות, און חודש אלול דאַרף מען מאַכן דעם חשבון כללי.

דער זמן אויפן חשבון איז חודש אלול. אַ גאַנץ יאָר דאַרף מען זיך עוסק זיין אין תורה ועבודה. אַזוי ווי אַ בעל עסק; מזמן לזמן מאַכט ער אַ חשבון כללי ווי האַלט דאָס באַ עם מיטן עסק, און וואָס איז בכלל זיין מצב אין געשעפט. אָבער די גאַנצע צייט האַנדלט ער און מאַכט נאָר אַ חשבון וועגן דעם ענין פרטי וואָס ער גייט יעצט טאָן, צי עס לוינט דאָס טאָן, און ווי צו טאָן, אָבער אַ חשבון וועגן זיין מצב כללי דאָס מאַכט ער נאָר מזמן לזמן. וואָרום אויב ער וועט מאַכן אַלע טאָג אַ חשבון כללי, וועט ער קיין מאָל ניט אָנהויבן האַנדלען כדבעי. און אַזוי איז אויך אין עבודה. אַ גאַנץ יאָר דאַרף מען זיך עוסק זיין אין תורה ועבודה, אין דעם גייט אויך אַריין מאַכן אַ חשבון פרטי אין קשעהמ"ט יעדער טאָג פון דעם טאָג, מאַכן פאַר שבת אַ חשבון פאַר דער וואָך, פאַר ר"ח וועגן דעם חדש וואָס עס איז דורך געגאַנגען. און ווען עס קומט חודש אלול איז יעמולט דאַרף ער מאַכן אַ חשבון כללי מכללות מעמדו ומצבו.

קאָן מען דאָך פרעגן פאַרוואָס עפּעס זאָל ער ניט מאַכן אַ חשבון כללי יעדער טאָג, אַ חשבון איז דאָך אַ גוטע זאַך, און מען איז זיך מסתייע פון תניא^ב אַז עס דאַרף זיין וחטאתי נגדי תמיד (עס דאַרף נאָר ניט זיין קיין עצבות, אָבער אַ חשבון מוז ער דאָך שטענדיג וויסן), זאָגט מען אים אַז דאָס איז עצת היצר. אַז ער וועט האַלטן אין איין מאַכן חשבונות, וועט באַ עם אַוועקגיין דריי פערטיל טאָג^ג אויף חשבונות, און אַזוי וועט ער פאַרנעמען די גאַנצע צייט, און וועט ניט טאָן אין תורה ועבודת היום. ועוד טעמים כדלקמן.

קומט ער דאָך צוגיין און טענה'ט, אַז ווי קען ער זיך עוסק זיין בתורה ועבודה, ווען ער מאַכט ניט קיין חשבון, עס איז דאָך ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי, און עס שטייט דאָך מפורש אין תניא39) „אי אפשר לרשעים להתחיל לעבוד את הוי' בלי שיעשו תשובה על העבר תחילה" היינט מוז ער דאָך צו ערשט מאַכן אַ חשבון, זאָגט מען עם אַז דאָס איז עצת היצר. איצט דאַרף ער ניט מאַכן קיין חשבונות, נאָר זיך עוסק זיין בתורה ועבודה, און אַז עס וועט קומען חודש אלול, וואָס יעמולט איז דאָך מאיר די יגמה"ר, איז יעמולט וועט ער קענען מאַכן אַ חשבון.

304עס איז פראַנען אין דעם רבי'נס נ"ע שיחות^ד אַז איינער האָט געוויינט שמח"ת, האָט דער רבי נ"ע געזאָגט, אַז ער האָט ניט געוויינט אין על חטא יוהכ"פ, איז ער דאָס משלים איצטער, נאָר עס איז שלא בזמנו. האלקים עשה את האדם ישר, איז אויף יעדער זאַך האָט ער געגעבן אַ באַשטימטע צייט, וואָס אַזוי אויך אויף מאַכן אַ חשבון האָט ער געגעבן אַ באַשטימטע צייט, וואָס דאָס איז חודש אלול.

ומהטעמים על זה; עשיית חשבון צדק בנפשו קען אַמאָל בריינגען אַ היזק. וואָרום עס איז דאָך שמים לא זכו בעיניו וכו'. קען ער אַריינפאַלן אין יאוש און טראַכטן, אַז וויבאַלד עס איז דאָך סיי ווי סיי פאַרלאָרן איז וואָס וועט ער האָרעווען וכו'^ה. דערפאַר לייגט מען עס אָפּ אַף חודש אלול. וואָרום יעמולט זיינען דאָך מאיר די יגמה"ר, און ווי עס רעדט זיך^ח אַז דער הפרש פון די יגמה"ר וואָס איז מאיר אין חודש אלול, ביז די יגמה"ר וואָס איז מאיר ר"ה ועשי"ת, איז ע"ד ההפרש ווי אַ מלך צי ער זיצט באַ זיך בהיכל מלכותו אָדער ער גייט אַרויס בשדה, וואָס חודש אלול יעמולט גייט אַרויס דער מלך אין שדה, אַ אָרט וואָס דאָרטן איז ניט קיין מושב בני אדם, ד. ה. אַז דער מלך גייט אַרויס צו דעם עם, וואָס ער געפינט זיך אין שדה, ניט אין קיין מושב בני אדם, וואָרום במשך דעם יאָר האָט ער דאָך געטאָן ענינים וואָס מ'טוט דאָס ניט בישוב בני אדם, און אַהין קומט דער מלך, און עס זיינען מאיר די יגמה"ר, איז יעמולט קען ער צוטרעטן מאַכן אַ חשבון כללי, וואָרום ניט קוקנדיק אויף זיין מעמד ומצב בשנה העברה, וועט ער זיך קענען עוסק זיין אויך ווייטער אין תורה ועבודה ולא יתיאש ממצבו, וואָרום ער ווייס אַז אין שדה וואו ער געפינט זיך איז דאָ דער מלך און עס זיינען מאיר די יגמה"ר, ארך אפים גו' נושא עון ופשע וחטאה ונקה. האָט ער דאָך דעם בטחון אַז מען וועט עם צוריק אָננעמען לעבדו ית'.

ב. דערמיט וועט ווערן אויך רעכט וואָס מ'האָט גערעדט (כ' מנחם אב^* אַז אפילו אויב באַ איינעם איז פראַנען ספיקות ח"ו אין אמונה, זאָל ער לערנען תורה און המאור שבה מחזירו למוטב, וואָס לכאורה ווי קען מען דאָס אַזוי ריידן, עס רעדט זיך דאָך אין דעם י"ב תמוז'דיקן מאמרובכ"מ אַז לא זכה נעשית לו סם המות, (וואָס באמת איז די קשיא אויפן מדרש איכה וואָס ער זאָגט המאור שבה מחזיר למוטב פון מחז"ל לא זכה נעשית לו כו'). אָבער באמת פאַרוואָרנט דאָס דער אַלטער רבי אין שולחן ערוך^ז וואָס דער שו"ע איז דאָך געווען על פי נגלה, דער סידור על פי קבלה, און אין שו"ע הל' ת"ת איז ממוצע'דיק, כנראה מהתוכן וגם מהסגנון וואָס ער זאָגט דאָרט אַז לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה, איז פריער בריינגט305ער דעות אין דעם פשט פון שלא לשמה, איין דעה אַז שלא לשמה הייסט מער ניט ווי אַז ער לערנט צוליב פניות אָבער אויב ער איז ניט מקיים דאָס וואָס ער לערנט איז ער דאָך אַ רשע, וואָס אויף דעם שטייט ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי, און נעשית לו סם המות. און נאָך אַ דעה, דעת הרמב"ם אַז אפילו אויף אַזאַ אופן זאָל ער אויך לערנען, וכמארז"ל ע"פ אותי עזבו ותורתי שמרו, הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, אָבער נאָך דעם פירט ער אויס „וכך אמרו חכמי הקבלה שכל התורה ומצות שאדם עושה בעודו רשע, אף שמוסיף כח בקלי' לפי שעה מ"מ כשיחזור אח"כ בתשובה בגלגול זה או בגלגול אחר כמ"ש כי לא ידח ממנו נדח, אזי מוציא מהקלי' כל התורה ומצות וחוזרים לקדושה בחזרתו" הייסט דאָך דאָס אַז הגם טאַקע נעשית לו סם המות, און ער איז מוסיף כח בקלי' לפי שעה, פונדעסטוועגן זאָל ער לערנען און לערנען און המאור שבה מחזירו למוטב.

נ. ב.

עס וואָלט געווען גוט, אַז די וועלכע וועלן זיך ווענדן מיט אַ בקשה צו מזכיר זיין זיי און די פאַמיליע אויף דעם ציון הק' פון כ"ק מו"ח אדמו"ר310זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אין די טעג פון רחמים ורצון, זאָלן אויך צוגעבן צו זייער בקשה, די שיעורים פון לערנען וועלכע ווערן אָנגעהאַלטען פון זייערע מענער, אַז אויך דאָס זאָל דערמאָנט ווערן צוזאַמען מיט דער בקשת ברכה.

. . . ובעמדנו בתחלת חדש אלול הוא חדש הרחמים והרצון, אשר בחדש זה הוא, כדברי כ"ק אדמו"ר הזקן,

משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם.