הוספות - שיחות ומכתבים ג

248ראש חורש — ט' מנחם־אב

ב"ה, ר"ח מנחם־אב ה'תשכ"ג

שלום וברכה!

. . . ומשנכנס חודש מנחם אב, יהי רצון שאבינו אב הרחמים ינחם את עמו ישראל בנחמה כפולה, וכמבואר בדברי רז"ל בזה.

וכמו שהי' בהענין שגרם לגלות, הוא שבירת הלוחות, שנחמתו הי' כפלים לתושי'.

וי"ל אשר בדורות אלו האחרונים, שכדברי האריז"ל מצוה לגלות זאת החכמה, ובפרט מעת נתפרסמה אגה"ק של כ"ק אדמו"ר הבעש"ט, שנודע לכל, שביאת מלכא משיחא תלוי' בהפצת המעינות חוצה,

והרי הפרסום בודאי ובודאי שע"פ השגחה העליונה הוא, ובמכש"כ וק"ו מענין ההשגחה פרטית שישנה בכל פרטי העולם, וכפי שנתבאר בתורת החסידות באר היטב,

תבוא הנחמה כפולה ותוקדם ע"י הכפילה והרבוי בלימוד תורת הנגלה והחסידות, וכפס"ד רבנו הזקן, בעל התניא והשו"ע, וכמרומז בשמו — שני אור, ואין אור אלא תורה.

אשר השנה שנת המאה וחמשים להסתלקות שלו.

249בסיום ההפטרה נאמר; ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה. ומכיון שכל הענינים דלעתיד תלויים במעשינו ועבודתינו עכשיו^א, לזאת הצעתי ובקשתי אשר ינצלו הימים האלו, ובפרט את היום דת"ב, לעשות ולהוסיף ב"משפט" (היינו בלימוד התורה — כמבואר בד"ה ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה)) וב"צדקה".

ב' ענינים אלו — ה"ה שני הסוגים הכלליים בעבודת האדם, אתם קרוים אדם^ג, תורה (משפט) ומצות (צדקה^ד) ; בספירות — ז"א ומלכות^*.

והנה העשי' והעבודה בפרטיות ה"ה בג' קווין. ובנדו"ד במיוחד — לפי המבואר בהגהות הצ"צ לד"ה זה0), שהטעם לזה ש"ציון במשפט (דוקא) תפדה" הוא — לפי ש"המשפט הוא דוקא בשלשה^ז . . דהיינו חג"ת . . כדי שיאיר עי"ז ממקום עליון ביותר" — צריך לנצל ימים אלו במעשה ועבודה בג' הקווין קו הימין וקו השמאל וקו האמצעי^ח — בספירות חג"ת — בתורה עבודה וגמ"ח^ט.

ההשתדלות בקו העבודה שנוגע בהמצב דימים אלו ביחוד, הוא — השתדלות יתירה במצות תפילין

[השייכות לקו העבודה (נוסף על הענין דכל הקורא ק"ש בלא תפלין כאלו הקריב כו'^י), כי מעיקרי מצוה זו הוא — כפס"ד השו"ע^יא — לשעבד הלב והמוח. ו(לכן) גם, תפלה ותפלין הם משרש אחד]

שמביאה, כפסק חז"ל^יב, ל"וטרף זרוע אף קדקוד", שזהו גם הסיום והחותם של פירש"י דפרשתנו פ' חזון, והרי „הכל הולך אחר החתום"^יג.

ואף שבכ"מ כעת הוא הפסקת האש — הרי גם שם זקוקים לסגולת תפלין ד"וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך"^יד, בכדי לבטל את מחשבתם הרעה של קצתם — בניצול הפסקה ושביתה זו.

250ועל של פועל באתי בהצעתי;

א) שכאו"א יוסיף בימים אלו בלימוד התורה, ובפרט ביום הת"ב (בענינים המותרים ללמוד בהם ביום זה).

ההוספה בלימוד צ"ל — בין ביום בין בלילה^יח.

במקום האפשרי — לסדר בת"ב משמרות על כל כ"ד השעות וההוספה על המעל"ע. אם אפשר — ללמוד בשלשה, ומה טוב שיהי' בעשרה^י. (ומובן שסידור המשמרות צ"ל באופן שלא יזיק ח"ו לבריאות. ולכן, יהי' כל משמר לשעה אחת, ב' או ג'. אחד יכול להשתתף בכמה משמרות, אבל לא במשמרות רצופות).

מהנכון שהלימוד במעל"ע זה יהי' בעניני דיומא וכמחז"ל^יז שואלין ודורשין בענינו של יום כו' — ברשימות כ"ק אדמו"ר הצ"צ למגילת איכה. וברשימות הנ"ל הרי נתבארו ג"כ כמה מחז"ל שבמשנה.

ואף שבד"ה הנ"ל מבואר ענין ציון במשפט תפדה ע"פ מרז"ל^יח „אין הגליות מתכנשות אלא בזכות המשניות" — הרי, הטעם לזה הוא^יט לפי שענין הגלות הוא סילוק בחי' וא"ו מבחי' ה"א, וע"י לימוד שיתא סדרי משנה ממשיכים בחי' הוא"ו, והרי ענין זה הוא גם בפנימיות התורה שהיא בחי' וא"ו (וכידוע^כ שגליא דתורה היא בחי' (עה"ד^כא, בחי') ה"א, ופנימיות התורה — בחי' (עה"ח^כא, בחי') וא"ו),

[ולהוסיף מהמבואר בדא"ח^כב בענין משנה אותיות נשמה, ונשמתא דאורייתא ה"ה פנימיות התורה^כג כמבואר בזהר פ' בהעלותך את הנרות^כד. אלא שלימוד המשניות כפשוטו הוא דבר השווה לכל נפש],

ובפרט בלימוד דרושי הצ"צ28), שבהם ישנו החיבור דפנימיות התורה עם גליא דתורה — יחוד־ה

251ב) שכל אחד ואחת יתרום לצדקה — במשך ימי אלו ובפרט ביום הת"ב — כמה פעמים במשך שעות היום, ובפרט — לפני תפלת שחרית ולפני תפלת מנחה. גם לתרום צדקה קודם נתינת הצדקה שלפני התפלה, בכדי לעורר ולחזק ולהוסיף בפעולת הצדקה שלפני התפלה.

ג) להשתדל במשך ימים אלו, ובפרט ביום הת"ב (בהשעות שמותר להניח תפלין), לזכות יהודים במספר גדול הכי אפשרי במצות הנחת תפלין.

ויה"ר מהשי"ת ויברך ה' ויצליח, שע"י עבודתינו בג' קווין אלו, ימהר קיום היעוד בנוגע לכלל ישראל — ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה, ויהפכו הימים האלה לששון ולשמחה בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש, ועינינו תראנה כי אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודא וישבו שם וירשוה וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה210).

(משיחת ש"פ דברים, שבת חזון, ה'תש"ל)