Addenda - sichos and letters 15

311ו) יש להעיר בכללות הדרוש, ע"ד המוסר, משיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר דח"י אלול תש"ג עמוד *) ט

ז) . זה עתה נתקבל מכ' מיום א'. ות"ח ת"ח על הני מילי מעלייתא במש"נ קדושים תהיו. ובין חסידי חב"ד מסופר עד"ז בשם הרשב"ץ שעפטעל ז"ל (משפיע בישיבת תו"ת בליובאוויטש) שהי' אומר בהתועדות ומדייק ג"כ; יכול כמוני — בניחותא — שיש היכולת להיות כמוני. כי קדוש אני, קדושה למעלה (באה) מקדושתכם.

בברכה

במאמרז"ל קא מיפלגי במתיבתא כו' ישנו דרוש גאוני בפי' התוהמ"צ להמלבי"ם (ר"פ חוקת). ובכ"ז הרי ההשוואה מבלטת ביותר וואָס חסידות איז, המעינות ושפע אור חדש שנתגלו ע"י.312ב"ה, כ"ז מנ"א תשי"ד

במענה על שאלתו אשר אחיו מבקש ממנו ללמוד עמו תורת החסידות, והספק בזה כיון שהמקוה רחוקה מהשכונה בה דר אחיו ואינו טובל רק בערב יוהכ"פ, ולכן שואל אם ללמוד עמו לימוד הנ"ל או לאו.

והנה מובן אשר מופרך הדבר לגמרי, מה שאינו טובל רק בערב יוהכ"פ, כי הרי זה נוגע לא רק ללימוד החסידות, אלא לטהרת הגוף והנשמה, בכלל, בחיזוק האמונה, (עיין ברמב"ם סוף הל' מקואות) השראת אלקות וכו', ובפרט כשהמדובר בנוגע לנוער ולאלו הנמצאים בארץ אשר עיני ה"א בה מראשית השנה עד אחרית שנה, ולכן עליו להשתדל להשפיע על אחיו שיטבול לעתים קרובות יותר עד כמה שאפשר, ועכ"פ — הטבילה דטבילת עזרא, ובמקום טבילת תוספות טהרה (ולא הנ"ל) הרי — ילמוד איזה משניות בסדר טהרות, ומה טוב במס' מקואות — שבמקום אונס וכיו"ב מחליף זה את הענין דמקוה תוספת טהרה (ולא טבילה שמטומאה לטהרה).

כן מובן מעצמו שצריך הוא ללמוד עמו, ואפילו קודם שתשתנה הנהגתו הנ"ל לטוב, תורת החסידות שהיא נשמתא דאורייתא פנימיות התורה, אילנא דתיי, כיון שבדורות האחרונים לימוד זה הכרחי הוא לקיום התורה והמצוות כדבעי וכמבואר בקונטרס עץ החיים, כי לימוד זה ממשיך חיות בנפש האלקית, עד שעל ידה חי' ג"כ הנפש הבהמית והגוף בחיים האמיתיים ע"י הדביקות בעץ החיים . . .

ב"ה, ח' אייר תשי"ד, ברוקלין

. . . בענין שמירת הברית, תיקון הפגם, ח"ו, בזה וכו',

ואף אשר לא הורגל בתוככי אנ"ש להדפיס ספרים מיוחדים לביאור סיבת העון, וגם אפילו לא לייחד הדבור ע"ז ברבים ובפרסום, וי"ל הטעם ע"ז, ע"פ דברי כ"ק אדמו"ר הצ"צ נ"ע, כי ההרהור והפחד מהחטא יוכל לפעול, בטבע, הקרי כמו הרהורי עבירה (שו"ת צ"צ שער המילואים סי' סב. עיי"ש),

הנה במדינה זו, אשר נעשה פרץ גדול בעוון זה בחוגים ידועים, וכבקעה הדבר בעיניהם, ולא עוד אלא שאחדים מהרופאים, רופאי אליל ומתירי איסורים, מצווים על הבאים אליהם לעשותו ולנהוג בו ברגילות, מלעיגים על הנמנעים מזה ומסבירים שלא לבד שהיתר נעשה הדבר, אלא שמצוה, ר"ל, הוא. ובעוה"ר אין פוצה פה ומוחה ומגלה קלון, וגם לא מבאר, עכ"פ כליון הגוף וכחותיו ואבדן החיים הבא עי"ז, נוסף על טומאת הנפש וירידתה, אשר,313כלשון רבנו הזקן נ"ע, בעל התניא והשו"ע, חמור עוון זה וגדול מעוון ביאות אסורות בבחי' הגדלות ורבוי הטומאה והקליפות שמוליד ומרבה במאד מאד (תניא ספ"ז, עיי"ש. ובלקו"ת פ' שלח בתחלתה בדיוק הל' מאד מאד).

הרי מקום לומר, אשר יש להדפיס ולפרסם ע"ד גודל העוון והפגם, וגם לייחד הדבור אודות זה, ובלבד להציל נפש בחורי ישראל מרדת כו', ובעיקר — לחזק ולהגדיל גם עי"ז את שימת לב המלמדים, הר"מ והר"י שליט"א להמצב בזה, כי במדה ידועה וחשובה בהם הדבר תלוי לתקן המצב הפרוע, ומתאים למדה זו — הקולר תלוי בצווארם, ומי שיש בידו למחות וכו'.

וחפץ ה' יצליח, לזכות את הרבים ולעוררם לעשות משפט (איהו רחמי) לעשוקים, הניצוצות דקדושה שנעשקים ע"י מעשה הרע דבנ"א (אדמו"ר האמצעי נ"ע בסידורו עה"פ עושה משפט לעשוקים. עיי"ש), עדי יקבץ הוי' נדחי עמו ישראל, ע"י מ"צ בב"א.

. . . להעיר מס' אור השנים (להרא"ל הלוי עפשטיין. גאון ומקובל, אב"ד קעניגשברג) שמנה הוצאת ז"ל במל"ת שנא' לא תנאף. — ולע"ע לא מצאתי לו חבר.

. . . טעם שלא נכתב בתורה עון מז"ל. (ראה לעיל מס' אור השנים) — בתניא ספ"ז כתב הטעם, מפני שבעון זה אפשר להעלות החיות שירדה בקליפות עי"ז — ע"י תשובה נכונה כו' משא"כ בשאר איסורין שבתורה. וע' פנים לתורה.

ב"ה, י"ט אלול תשט"ו

. . . נתקבל מכתבו בו מעורר על מה שכתבתי שלא מצאתי חבר לבעה"מ ספר אור השנים המונה הוצאת שז"ל במנין המצות, ותמה איך נעלם המפורש במס' נדה דף יג' בשם תנא דבי רבי ישמעאל.

הנה פשיטא שלא יכול להתעלם מאמר רז"ל זה, כיון שהוא יסודו של בעל המחבר ספר אור השנים, ומציין אליו על אתר, ואני לא כתבתי שלא מצאתי יסוד לדבריו, אלא שלא מצאתי לו חבר שימנה הוצאת שז"ל במנין המצות, לא הרמב"ם ולא רס"ג, ולא הרמב"ן וכו' — אף דפשיטא שכולם ידעו מהסוגיא דנדה הנ"ל, ולא עוד אלא שלדעת כמה ראשונים הוא דרבנן וכו', וראה ג"כ בס' המצות להצמח צדק מצות פו"ר שמזכיר רק בעל המחבר ס' אור השנים שימנה הנ"ל במנין המצות . . .

בברכה,

314ו *) מתיקוני קרי להיות נזהר במצות תפילין. — להעיר מדרז"ל מגילה (ט"ז, ב) ויקר אלו תפילין. ובהגהות הרח"ו לזח"ב קצז, ב; הטיפה נקרא יקר, ובמאורי אור מערכת ק' פמ"ו; הטיפה נמשכת כו' וכשהלכה לנוק' דנוגה נעשה במקום יק"ר קר"י. וראה מאמר אדמו"ר הצ"צ ד"ה ויפגע במקום (בס' אור התורה פ' ויצא) . . .

. . . הזהר פרשת נח צדיק נקרא מי שאינו חוטא בחטא זה. — עד"ז הוא בכ"מ וספרים. ומעולם תמהתי ע"ז, כי דוקא בזהר שם לא משמע כן, כי פתח שם ועמך כלם צדיקים דכל ישראל נטרין ברית ופירש באור החמה שם שהוא כמשארז"ל (ב"ב קס"ה, א) דמיעוט מן המיעוט הם שהולכים אחרי העריות. אבל — אטו כ"ע כיעקב אבינו בנוגע לחטא אודותו דן בספר זה.

ואף שיש לתרץ ולחלק בנוגע לקריאת שם צדיק בין היחיד והרבים, וכמוש"כ באוה"ח שם — עכ"פ ראי' אין להביא מכאן . . .

. . . לשכב בלילה בד' כנפות של ציצית. — עיין בזה פסקי דינים לאדמו"ר הצ"צ לשו"ע או"ח סי"א.

כי הוא תיקון עינים. — להעיר מל' הרמב"ם הל' דעות (פ"ד הי"ט): ש"ז היא כו' מאור העינים כו' כל השטוף כו' עיניו כהות.

הראי' מביא האדם לידי הרהור וע"י הרהור כו'. — לכאורה (ראה תוד"ה ויין ברכות מא, ב) גדולה מזה מצינו במשנתנו, דאפילו ראה עד שלא הרהר (זבים פ"ב מ"ב). — ומזה הוראה לגודל הזהירות בהגדרת חוש הראי'. וראה קונטרס העבודה (לכ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע) פ"ב.

. . . לסמוך גאולה לתפלה כו' וזה הטוב בעיניך עשיתי (ע"פ ברכות י, ב). בחטא זה פוגם בעשר ספירות כו' יתקן העשר ספירות . . .

ולהעיר מזח"ב (קכח, ב): והטוב בעיניך עשיתי דסמיך גאולה לתפלה כו' בההיא שעתא כו' אתער האי צדיק לאתחברא באתר דאצטרך כו' וכל שייפין כולהו אתחברן כו' בהאי צדיק דאיקרי טוב כו'.

— ועיין מאמר אדמו"ר הצ"צ ד"ה המלאך הגואל (בס' אור התורה ביאור הענין הסמיכות גאולה לתפלה, —

ומסיים שם בזהר באינון דעבדין נפשיהון דחייבייא ואלמלי הוו ידעי ב"נ כמה תועלתא וזכו (גרמי לצדיקייא) וזכאן בגינייהו כד זכו להון הוו אזלי אבתרייהו ורדפי לון כמאן דרדיף בתר חיין.

(ממכתב נר א' דחנוכה תשכ"א)

. . . יעסוק בסודות התורה והיא תקון כו'. ומזה עוד טעם (נוסף, כיודא ועוד לקרא) למש"כ האריז"ל דדוקא בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה (הקבלה). וכבר האריך הרח"ו בהקדמתו הנ"ל, וז"ל:315הכל תלוי בעסק החכמה הזאת, ומניעתינו מלהתעסק בה היא גורמת איחור ועיכוב בנין ביהמ"ק כו' וכל הרעה הזאת היא מפני כו' שאין מתעסק בה כו' כי אין הנאה להקב"ה מכל מה שברא בעולמו רק בהיות בניו למטה עוסקים ברזי התורה כו' כי בפשטי התורה כו' שלא נברא האדם אלא כדי שילמוד חכמת הקבלה כו'. ומביא ומפרש דברי זוה"ק ח"א כ"ו וכ"ז. שם קיח, א. ח"ב רמז, א. ועוד. עיי"ש שהאריך.

(ממכתב ח' אייר תשי"ד)

. . . בהסתירה ממג"א סי' תר"ו סק"ח דטבילת עיוהכ"פ משום קרי היא גם ברואה מים חלוקים כו' — למג"א רספ"ח דאין לטבילת עזרא ברואה מים חלוקים.

י"ל דמבואר זה בל' רבינו הזקן (בעל התניא והשו"ע) בשלחנו הזהב (סתר"ו סי"א) וז"ל; וי"א שטעם טבילה זו הוא משום קרי „כדי שיהיו נקיים וטהורים ביוהכ"פ", משא"כ בטעם טבילת עזרא שהוא כדי שלא יהיו ת"ח מצויין אצל נשותיהן כתרנגולים, שרק טעם זה — שהוא טעם השו"ע — העתיק אדה"ז בשולחנו (שם ר"ס פ"ח) ולא טעם הטור (קלות ראש). וקושית הפרישה מנ"ל טעם זה — כ"ה ברמב"ם הל' תפלה פ"ד ה"ד, וכבר ציינוהו לירושלמי ברכות פ"ג ה"ד. ובמ"ב על השו"ע (שם) הוסיף גם טעם הטור. ולכאורה הוא היפך השו"ע, ששינה ממש"כ בב"י והשמיטו והביא טעם הרמב"ם. ובפרט דכנ"ל י"ל שנפק"מ לדינא.

. . . עיין לקוטי תורה (לאדמו"ר הזקן — (בעל התניא והשו"ע)) פ' תבוא (מג, ב) דאף דבטלו כו' לד"ה התפלה מקובלת יותר עם הטבילה, וי"ל קצת טעם לזה מ"ש תפלה מתורה כו', עיי"ש.

. . . לכתבו ששמע בשמי שאמרתי שבכלל יש לטבול בעש"ק ה' טבילות, וכותב כי מצא דעות של ב' ג' ד' י"ג י"ד, (ולא כולם מדברים בטבילת עש"ק) אבל לא ה' —

איני יודע היסוד לשמועה זו, כי אף שיש מקור לה' טבילות — ובס' פרי הארץ (פ' לך, והועתק בס' הבעש"ט פ' יתרו סקכ"ה) הובא כן בשם הרה"ק ר' אברהם כו' בנו של הה"מ הגדול ממעזריטש —

ולהעיר מחמש טבילות דכה"ג ביוהכ"פ (ועיין לקוטי תורה לרבינו הזקן ס"פ פנחס). ויתרה מזו — מחמש טבילות זו למעלה מזו דשייך בכל אחד: לחולין, מעשר, תרומה, קודש, מי פרה (חגיגה פ"ב מ"ו. וראה פע"ח ש' הברכות פ"ה).

316אבל מי אני להכריע בין כל דעות האמורות.

כן להעיר אשר רבינו הזקן בשלחנו (או"ח סי' תר"ו סעיף יא־יב) הביא הדעה דטבילה לקריו הוא פעם א', לתשובה — ג"פ.

בשל"ה (הובא במחצית השקל שם) ב' דעות ; י"ד, ל"ט. והאריך בזה בשל"ה שער האותיות אות ק' (ק"ד, ב') ובמס' יומא שלו עמוד התשובה.

(ממכתב י"ג סיון תשכ"א) ט"ז מנ"א השי"ת

. ב) במה שתמה משל"ה שער האותיות (ק, ע"ב) — תמיהני עליו מה נתחדש לו בזה, ובשעת שיחתנו אמרתי לו לעיין מש"כ הרמב"ן (בראשית לא, לה, ויקרא יח, יט) שהם הם דברי השל"ה.

ג) מה שרצה להביא מזה חזוק לאסור נגיעה מפני הטומאה, ולא מפני שמא יבואו להרגל דבר — אינו, כי מפני טעמים הנ"ל יותר חמור הדבור ומראה עיני הנדה (אף שהוא אינו רואה אותה) כמש"כ בפירוש; ולא אסרה זה תורה כלל, ולא עוד אלא שנהפוך הוא, דשקדו חכמים על תקנת בנות ישראל גם בזה, וכמרז"ל (שבת סד, ב) זקנים הראשונים כו' עד שבא ר"ע ולימד כו', ועיי"ש ברש"י, ובכתובות (סא, א) כל מלאכות כו'. והטעם שמותר לדבר וכו' — הוא, בלשון הרמב"ם בשו"ת שלו (נדפס ברמב"ם דפוס שולזינגר ס' קדושה סי' קסט) „לפי שענין הטומאה והטהרה זולת האסור והמותר אצל הרבנים".

ד) מה שלא אסתו רז"ל כהנ"ל מפני הטומאה והזוהמא, י"ל כמה טעמים; א) מש"כ בשל"ה שראו שלא יסבלו זה העם. ב) מפני עצבון הנשים כו'. וע"ד מש"כ בשו"ע או"ח ספ"ח. ג) מפני הצניעות, שלא ירגישו בני הבית. ועדמש"כ הר"ח הובא גם בשל"ה שם. ד) הקראים אחזו בכמה חומרות הנ"ל ואמרו שהוא מדין תורה (עיין בשו"ת הרמב"ם שם). וכדי להבדל מהם נמנעו מלאסור הנ"ל מאיזה טעם שיהי' (מלבד יחידי סגולה שנהגו כך). וגדולה מזו מצינו בפרה אדומה (פרה פ"ג מ"ז).

ועל כגון דא י"ל, כיון דדשו בה רבים שומר פתאים הוי'. ונשמרים גם היודעים מהסכנה, וכפסק הצ"צ בשו"ת חאה"ע סו"ס יא.317ב"ה, ח' אלול ה'תש"כ

שנת המאתים להסתלקות הילולא

של הבעל שם טוב ז"ל.

ברוקלין, נ. י.

נעם לי לקבל הודעת כת"ר אשר ביום שני פרשת כי תבוא אל הארץ הבע"ל יסיימו לימוד הש"ס, ובודאי כמנהג ישראל אשר תורה היא, מיד יתחילו לימודו עוה"פ מחדש, כי נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן,

ובפרט כשלומדים ברבים, שהרי גם ענין הלימוד ברבים מחבר את כל המשתתפים, מראשיכם שבטיכם ועד לחוטב עציך ושואב מימיך, ועד שיהיו לאחדים כאחד, וכדברי רבנו הזקן בפרשת אתם נצבים היום כולכם, פרשה השייכת להימים דקודם ראש השנה,

וע"י אחדות זו מתעלים חוטב עציך ושואב מימיך וגם ראשיכם שבטיכם גו', וכמובן בדרוש האמור.

ויש לשלב ולחבר את האמור — גם בסיום הש"ס והתחלתו.

וז"ל תלמודנו בסופו; א"ל רב שמעי' לר' אבא אימא ביממא תהוי זבה בליליא תהוי נדה, א"ל עלך אמר קרא על נדתה סמוך לנדתה, סמוך לנדתה אימת הוי בליליא וקא קרי לה זבה.

— כי תנא דבי אליהו וכו' שלאחרי זה — אית ספרים דלא גרסינן לי'. וגם הגורסים, הנה^* בא הוא בשביל לסיים בדברי שבח ותנחומין, וכתוספת שם.

והענין בעבודת השם, מתאים לפתגם מורנו הבעש"ט ז"ל שכל דבר וענין שהאדם רואה או שומע, הוראה ישנה בזה בעבודתו את קונו, עאכו"כ בתורתנו תורת חיים, שכשמה כן היא — הוראה בחיים:

החילוק דטומאת נדה וזבה הוא, דהראשונה הוא בטבע העולם, אף כי רק לאחר החטא — משא"כ זיבה, שהיא חולי בגוף ואינו טבעי.

ועד"ז גם בעבודת השם, ישנו ענין הטומאה (אשר מקורו הוא זה318הנקרא טמא), הבא בטבע, אף כי רק לאחרי החטא, ועד כדי כך שאפילו הארבעה הידועים ג"כ מתו בעטיו של נחש, חטא הקדמוני,

ובדרגות הקרובות יותר אלינו מובן — מהלימוד זכות של הרב המגיד ממעזריטש על מה שמתלמידי הבעש"ט הרהרו, על מה שמתעסק עם אנשים פשוטים בקירובים נעלים ונשגבים ועשה — הה"מ — כמה תיקונים לתקן דבר זה ההרהור ולא נחה דעתו, עד שבאחד הלילות בהלכו בהיכלות דגן עדן עבר דרך היכל אחד אשר תשב"ר שם ולמדו חומש ומשה רבנו הסבירם הכתוב ויפול אברהם על פניו ויצחק, שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, ואם תאמרו איך אפשר הדבר אשר אברהם יהי' מסתפק במאמר השם, תדעו אשר זהו מצד הגוף ואשר גם גוף קדוש בשר הוא.

וישנו — המגרה יצה"ר עליו, חולי זה יצה"ר, טומאת זיבה,

ואמר רב שמעי' (הבנה והשגה, בחי' בינה) לר' אבא (אשר מורא האב על הבן, אבא — בחי' החכמה, למעלה מההבנה וההשגה) אימא ביממא (כששמש ומגן ה' אלקים מאיר, ובכל זה רואה ויוצא ונפרד דם, חיות וחמימות בעניני חוץ) תהוי זבה (כי הרי זה מגרה יצה"ר, עד שנעשה כחמרא *) דבתקופת תמוז קרירא לי') בליליא (בזמן החושך דאנכי הסתר אסתיר פני) תהוי נדה.

אמר לי' (ר' אבא, שלמעלה מהשגה והבנה, ביכלתו לתרץ הקושיא — אף שאמת נכונה הקושיא מצד השכל, תורה שבע"פ דעיקר ענינה ההבנה, אבל) עליך (למעלה ממך, למעלה מהבנה והשגה) אמר קרא (תורה שבכתב, שעיקרה האותיות והפסוקים ולא ההבנה, שלכן גם ע"ה מברך ברכת התורה) על נדתה סמוך לנדתה (כל יציאת דם לחוץ, איזה שתהי', אפשרית רק מפני הסמיכות (וכתוצאה מהחטא הראשון, שפעל בטבע והטיל בה זוהמא) דנדתה), סמוך לנדתה אימת הוי בליליא (הסמיכות והתוצאה מנדתה — לילה, הסתר האור דשמש הוי') וקא קרי לה (תושב"כ מקרא, שקורא להקב"ה) זבה (שאין זה מוכרח כי אם חולי, כי הקב"ה עוזרו, וביחוד ע"י בחי' החכמה שבנפש, ענין המסנ"פ שישנו בכאו"א, שגם בלילה לא יכבה נרו, נר ה' נשמת אדם, וה' יגי' חשכו).

319ונעוץ סופן בתחלתן, אשר בחשך הלילה, ניתן הציווי (שזהו גם נתינת כח, כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו) לקרות את שמע בערבין — להמליכו למעלה ולמטה ולד' רוחות. והכח ע"ז — מאימתי, וכפי' רבנו הזקן בשם המלאך; מאימתי — מאימה ויראה, יראת הרוממות, יראה עילאה (בחי' החכמה) ועד למטה מטה — יראת העונש יראה תתאה, מראשיכם שבטיכם ועד לחוטב עציך ושואב מימיך.

ויהי רצון אשר למרות ליל הגלות חשך כפול ומכופל, יקיים כאו"א את קריאת (והמשכת) שמע גו'^* אחד (עיין זהר חלק ב' קטו' ב דקריאת שמע לית לה פדיון על ידי אחר. והאריכו בזה באחרונים) עדי יהפך חשוכא לנהורא ולילה כיום יאיר.

בכבוד ובברכת כוח"ט לכאו"א מהמשתתפים

בלימוד האמור שליט"א