Sefer HaSichos (the Rebbe)
שיחת יום א' פ' במדבר, כ"ה אייר ה'תשמ"ז — — לנשי ובנות חב"ד תחיינה
410שיחת יום א' פ' במדבר, כ"ה אייר ה'תשמ"ז
— לנשי ובנות חב"ד תחיינה —
א. כינוס של כו"כ מישראל, ועאכו"כ כינוס שתכליתו ומטרתו להוסיף בעניני יהדות — מהוה מאורע מיוחד וחשוב ביותר.
ובפרט ע"פ דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנוא בשם רבינו הזקן בביאור המעלה דהתוועדות והתכנסות כמה מישראל — שכאשר אבינו שבשמים רואה את הנהגת בניו, בני אברהם יצחק ויעקב ובנות שרה רבקה רחל ולאה, באופן של אהבה ואחוה, בדרכי נועם ודרכי שלום, אזי נתמלא עונג שמחה ונחת־רוח מהנהגת בניו, ובמילא, מוסיף בברכותיו לכאו"א מהם, בתוככי כלל ישראל, ביתר שאת וביתר עוז.
ובהדגשה יתירה מצד הזמן המיוחד שבו מתקיים כינוס זה — שהתחלתו בערב ש"ק מברכים חודש סיון, ונמשך ביום הש"ק, וביום הראשון, מוצאי ש"ק — שבו מודגשת ביותר מעלת האחדות:
ענינו של ר"ח סיון — שנתברך ביום הש"ק — מפורש בקראב: „בחודש השלישי גו' ביום הזה (ראש חודשג) באו מדבר סיני וגו' ויחן שם ישראל נגד ההר", „ויחן" לשון יחידד, „כאישה אחד בלב אחד"ו, וכדאיתא במדרשז „אמר הקב"ה הואיל ושנאו ישראל את המחלוקת ואהבו את השלום ונעשו חני' אחת, הרי השעה שאתן להם את תורתי".
כלומר, העילוי המיוחד דר"ח סיון — שבו נעשה ענין האחדות בתכלית השלימות, שכן, בכל החניות שלפנ"ז לא הי' ענין האחדות בגלוי, ועד כדי כך, שלפעמים הי' גם ענין של „תרעומת ומחלוקת"ה (בגלל היותם תחת השפעת אוה"ע בגלות מצרים), אלא, שבמשך הזמן, מיציאת מצרים עד לקבלת התורה, הנה, מיום ליום וממסע למסע, ככל שהלכו ונתקרבו יותר לקבלת התורהח, ניתוסף יותר בענין האחדות, עד שהגיעו להר סיני, שאז נשלם ענין האחדות, „ויחן" לשון יחיד, „כאיש אחד בלב אחד", ועי"ז נעשו מוכנים לקבלת התורה — „הרי השעה שאתן להם את תורתי".
ענינה של התורה היא — „תורה אחת"ט, שניתנה מ"ה' אחד"י, ל"עם אחד"יא, כדי לפעול את ענין האחדות471בעולם — „התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, שנאמריב דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום"יג (כשם שהקב"ה נקרא „שלום"יד), היינו, שכל הענינים שבעולם חדורים בנקודה אחת ויחידה — דירה לו ית' בתחתוניםטו.
ולכן, ההקדמה לקבלת התורה היא תכונת האחדות — כי:
כדי שישראל יפעלו את ענין האחדות — צריכים לגלות תחילה את האחדות שבהם, „עם אחד", „כאיש אחד בלב אחד",
כולל — „גוי אחד בארץ"טז, שגם בהיותם „בארץ" שיש בה התחלקות ושינויים כו' ועד מן הקצה אל הקצה, הרי הם מציאות אחת, „גוי אחד", מצד התקשרותם והתאחדותם עם „ה' אחד",
וכפי שהדבר בא לידי ביטוי בחיי היום־יום — „שגם בעניני ארץ לא
האמת"יז, כלומר, שהאחדות עם הקב"ה היא (לא רק בענינים רוחניים, תורה ותפלה כו', אלא) גם כאשר עסוקים בעניני ארץ, ובפרט כשניכר בגלוי שהתכלית והמטרה היא — „כל מעשיך יהיו לשם שמים"יח, ו"בכל דרכיך דעהו"יט,
אשר, עי"ז נעשה „שלום" בחייו הפרטיים — שלום בין קודש לחול, יום השבת לימי החול, ובין אור לחושךכ, עניני אור וענינים שאינם מוארים כל כך, או שאינם מוארים כלל (הן בגשמיות והן ברוחניות) — מכיון שחילוקים אלה אינם אלא כפי הנראה בגלוי ובחיצוניות, אבל, לאמיתתו של דבר, בפנימיות הענינים, מצד רגש הלב והמחשבה שבמוח, חדורים כולם בכוונה ותכלית אחת — מילוי רצונו של „ה' אחד", ע"י ההנהגה ע"פ „תורה אחת",
ואז, יכולים לפעול ולגלות את אחדותו של הקב"ה בכל העולם כולו — ובפרט שנעשים „לאור גוים"כא, כפס"ד הרמב"םכב „וכן צוה משה רבינו מפי הגבורה (ב"זמן מתן תורתנו") לכוף את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח", עד שהעולם כולו נעשה דירה לו ית'.
ג. ויש להוסיף, שכל האמור לעיל הוא בהדגשה יתירה אצל נשי ישראל.
ובהקדמה:
גילוי אחדותו של הקב"ה בעולם ע"י נתינת התורה ("לעשות שלום בעולם") נעשה בעיקר ע"י המשכן והמקדש — „ועשוכג לי מקדש ושכנתי בתוכם"כד,412ש"ממנו אורה יוצאה לעולם"כה, ע"י „חלוני שקופים אטומים"כו, עד שהעולם כולו נעשה מקום להשראת שכינתו ית', כאמור, דירה לו ית' בתחתונים.
ובפרטיות יותר — עי"ז שכאו"א מישראל מקיים את הציווי „ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", כמארז"לכז בתוכו לא נאמר אלא בתוכםכח, בתוך כל אחד ואחתכט, המקדש הפרטי דכאו"א מישראל, בלבו פנימהל, ובכל ביתו, היינו, שביתו של כאו"א מישראל חדור בתורה ויהדות, עד שהקב"ה אומר עליו „ושכנתי בתוכם", „מקדש מעט"לא, ולא עוד, אלא, שהבית מקרין אור וקדושה בכל הסביבה, בדוגמת המשכן ומקדש הכללי שממנו אורה יוצאה לעולם.
כלומר, ע"י עבודתו של יהודי לגלות את אחדותו של הקב"ה בביתו הפרטי, שבכל הענינים שבבית, גם עניני הרשות, יהי' ניכר בגלוי אחדותו של הקב"ה — יש בכחו וביכלתו לגלות את אחדותו של הקב"ה בעולם כולו, כאמור, שפעולת וגילוי אחדותו של הקב"ה בעולם (התכלית והמטרה דן־תורה) היא ע"י הקדמת פעולת וגילוי האחדות בישראל.
וכל זה שייך במיוחד לנשי ובנות ישראל, ובהדגשה יתירה בקשר ובשייכות לכינוס דשנה זו, כדלקמן.
ד. ביאור שייכותן המיוחדת של נשי ובנות ישראל לציווי „ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם":
כל אשה בישראל היא — „עקרת הבית" (וכן כל בת בישראל, שמתכוננת למילוי תפקידה העיקרי כ"עקרת הבית", בבוא הזמן המתאים שתזכה לשידוך טוב, לבנות בית בישראל), כלומר, עיקרו של הבית, ומכיון שכן, הרי, עיקר השליחות דעשיית הבית משכן ומקדש לו ית', „ושכנתי בתוכם", מוטלת על נשי ובנות ישראל.
וכפי שרואים במוחש בחיי היום־יום:
הבעל — מכיון שעוסק בעניני הפרנסה, הרי, זמן רב עסוק הוא עם ענינים שמחוץ לבית, ואינו פנוי כל כך לעסוק בעניני הבית.
ואילו האשה — להיותה „עקרת הבית", הרי, עיקר עסקה הוא בעניני הבית, שכן, גם כאשר עוסקת בענינים נוספים, כפי שמתארלב ה"חכם מכל האדם" את דרכה והנהגתה של „אשת חיל" (כל אחת מבנות שרה רבקה רחל ולאה), הן בנוגע להתעסקותה ב"טרף413לביתה", „דרשה צמר ופשתים גו' היתה כאניות סוחר גו' סדין עשתה ותמכור וחגור נתנה לכנעני"לג (שלפעמים צריכה לסחור עם אינם־יהודים), והן בנוגע לפעולות של צדקה וחסד, „כפה פרשה לעני וידי' שלחה לאביון"לד, הרי, עיקר ענינה הוא — „צופי' הליכות ביתה"לה, וכפי שאומר המשורר „כל כבודה בת מלך פנימה"לו, היינו, שהכבוד האמיתי של „בת מלך" (כל אחת מנשי ובנות ישראל) הוא — „פנימה", עי"ז שעושה בלבה פנימה, ובתוך ביתה, משכן ומקדש לו ית'.
ובפשטות — שניכר בגלוי שהבית מתנהל ע"* י „עקרת הבית" שלבה פנימה הוא משכן ומקדש לה', והנהגתה בפועל היא ע"פ הוראת התורה, אשר, ענין זה מתבטא בהנהגת כל בני הבית, הבעל, הילדים והילדות, שהנהגתם, במעשה בדיבור ובמחשבה, תהי' חדורה בעשיית משכן ומקדש לו ית', ולא עוד, אלא, שאפילו החפצים והכלים שבבית, כלי האכילה וכיו"ב, נעשים חדורים קדושה ואלקות, כראוי לכלים של בית שנעשה משכן ומקדש לו ית', „ושכנתי בתוכם".
ועי"ז נעשה שלום ואחדות בכל הבית — החל מבני הבית, „שלום בית" כפשוטו, ועד לשלום ואחדות בין כל חפצי וכלי הבית, היינו, שגם עניני הרשות חדורים קדושה ואלקות.
וממנו אורה יוצאה לכל הסביבה כולה — מכיון שנעשה דוגמא־חי' לכל בתי ישראל שמסביבו, שגם הם יהיו „מקדש מעט",
ולא עוד, אלא, שמשפיע גם על אוה"ע, שגם אצלם יתוסף בענין השלום והאחדות, היינו, שמבלי הבט על המעמד ומצב דכללות העולם, אשר, בחלקים גדולים שבו (לא רק בפינות קטנות) שורר מצב דהיפך השלום, היפך הצדק והיושר — הרי, בראותם שבביתו של היהודי שורר שלום ואחדות, שלום אמיתי, מיוסד על התורה, ש"דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום", ניתוסף שלום ואחדות, צדק ויושר, בכל הסביבה, ובפרט ע"י קיום שבע מצות בני נח, ועד שסוכ"ס פועלים שלום ואחדות בכל העולם כולו.
ולהעיר, שהשפעת השלום והאחדות מביתו של היהודי לכל הסביבה, באה לידי ביטוי גם בגשמיות כפשוטו — בהדלקת נרות שבת קודש ויו"ט ע"י כל אשה ובת (החל מילדה קטנה) בישראל, בכל ערב שבת וערב יו"ט (כפי שהדלקתן בערב שבת זה, ותדליקו בערב שבת הבא, ולאח"ז בערב זמן מתן תורתנו, בברכת „שהחיינו"), שהרי, א' הטעמים להדלקת נרות שבת ויו"ט הוא — „משום שלום בית"לז.
ונקודת הדברים — שע"י פעולתן של נשי ישראל, „עקרת הבית", שכל אחת מהן עושה ביתה הפרטי משכן ומקדש לו ית', „ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", שממנו אורה יוצאה לעולם, אזי נשלמת הכוונה דמתן־תורה, „לעשות שלום בעולם", שהעולם כולו נעשה דירה לו ית' בתחתוניםלח.
474ה. וענין זה מודגש ביותר בכינוס שמתקיים בשנה זו:
התוכן והנקודה של הכינוס דשנה זו — כמודגש בסיסמת הכינוס שנקבעה על ידכן — הוא: „ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", הבית היהודי משכן ומקדש לה', אשר, בענין זה מודגשת פעולתן של נשי ישראל, כנ"ל בארוכה.
ובפרטיות יותר — כמודגש בסיסמת הכינוס — ע"י תורה עבודה וגמילות חסדים, ג' העמודים שעליהם „העולם עומד"לט, כולל גם „עולם קטן זה האדם"מ, וכן ביתו של האדם, שמיוסד על (וחדור ב)ג' העמודים דתורה עבודה וגמילות חסדים, בית תורה, תפלה וגמ"ח.
ויש להוסיף, שעמידת הבית על ג' העמודים תורה עבודה וגמ"ח, נוגעת גם להשפעת הבית על הסביבה כולה, גם על אינם־יהודים:
תורה עבודה וגמ"ח שייכים בעיקר לישראל — „אתה בחרתנו מכל העמים". אמנם, ע"י פעולתם של ישראל משפיעים מעין זה גם על אוה"ע, שכן, כאשר ישראל עושים את עבודתם כדבעי, מתוך חיות והתלהבות, חדורים באור וחיות חסידותיים, הרי זה פועל על אוה"ע שגם הם יעשו את עבודתם (קו העבודהמא) להקב"ה ע"י קיום שבע מצוות שנצטוו בני נח (הכוללים ריבוי פרטים ופרטי פרטיםמב), כולל גם לימוד התורה — בנוגע ל"מצוות דידהו"מג, וכן ענין הצדקה, גמילות חסדים, שנתחייבו בה גם אוה"עמד.
ו. עפ"ז מובן גודל העילוי והחשיבות המיוחדת דכינוס זה:
מלבד כללות העילוי דכינוס של כמה וכמה מישראל, ובפרט בקשר ובשייכות לשבת מברכים חודש סיון, שבו נעשית שלימות אחדותם של ישראלמה, „ויחן" לשון יחיד, „כאיש אחד בלב אחד", כהכנה והקדמה למ"ת — ישנה הדגשה יתירה בכינוס של נשי ובנות ישראל, מכיון שעל ידן נעשית עיקר הפעולה ד"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" בביתו הפרטי דכאו"א מישראל (כמודגש בסיסמתו של כנס זה), אשר, עי"ז נשלמת הכוונה דמ"ת, שהעולם כולו יהי' משכן ומקדש לו ית', דירה לו ית' בתחתונים.
ומזה מובנת גם ההוראה בנוגע למעשה בפועל — „המעשה הוא העיקר"מו:
מכיון שנתאספו ונתכנסו כמה וכמה נשים ובנות, „ברוב עם הדרת מלך"מז — יש לנצל זאת כדי לחזק ולעודד אשה475את רעותה להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בכל הפעולות דעשיית הבית הפרטי משכן ומקדש לו ית', הן בנוגע לפעולת כל אחת ואחת בביתה הפרטי, והן בנוגע לפעולתה על חברותי' (בהתאם לציווי „ואהבת לרעך כמוך"מח), שממנה תראינה וכן תעשינה, עד לפעולה על כל נשי ישראל לעשות מכל בתי ישראל משכן ומקדש לו ית', שעי"ז ממהרים ומזרזים עוד יותר את בנין המקדש („ועשו לי מקדש") הכללי, בית המקדש השלישימט.
ובודאי שכל אחת ואחת תעסוק בכל זה בתכלית השלימות, הן בנוגע לעצמה, והן בנוגע לעזר וסיוע לזולת, בסבר פנים יפות, ביד רחבה ורוח נדיבה — כפי שלמדיםנ מהנהגתו של הקב"ה שעוזר ומסייע לכאו"א מישראל „מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה".
וכאשר כל אחת מכן תפעל בכל האמור בשליחותו של הקב"ה — הרי, כשם שהקב"ה הוא הבעה"ב היחידי בעולם כולו לעשות כל אשר יחפוץ, נותן הקב"ה לנשי ישראל, בנות שרה רבקה רחל ולאה, שממלאות את שליחותו, שגם הן תהיינה בעלי־בתים („עקרת הבית") על העולם כולו בכל הקשור למילוי שליחותו של הקב"ה, „לעשות שלום בעולם".
ובפשטות — שבימי הגלות האחרונים זוכים כבר לקיום הברכה „ונתתי שלום בארץ"נא (כפי שקראנו בתורה ביום השבת הזה, ש"מיני' מתברכין כולהו יומין"נב, כולל ובמיוחד יום ראשון שהוא „מוצאי שבת"), ועד שפועלים שהעולם כולו נעשה מוכן למעמד ומצב ד"שלום" בתכלית השלימות — בביאת משיח צדקנו, שאז יקויים היעודנג „לא ישא גוי אל גוי חרב גו'", „באותו הזמן לא יהי' שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות"נד, במהרה בימינו ממש.
ז. נוסף על האמור לעיל אודות כללות ענינו של הכינוס — יש להוסיף ולהתעכב גם על שיעור היומי ברמב"ם.
ובהקדמה — שנתפשט המנהג בתפוצות ישראל (והולך ומתפשט יותר ויותר)נה ללמוד שיעור יומי בספרו העיקרי של הרמב"ם, שקראו בשם „משנה תורה" („לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחלה ואח"כ קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה"), „דברים המתבררים מכל . . דיני התורה . . בלשון ברורה ודרך קצרה . . עד שיהיו כל הדינין גלויין לקטן ולגדול"נו.
ויש לקשר זה עם הידוע שהרמב"ם נקרא בתואר „מורה הנבוכים"נז, ע"ש שזכה והצליח להורות ל"נבוכים" את הדרך הישרה — כי:
אצל כאו"א יש זמנים שמתעורר אצלו ספק כיצד עליו להתנהג בענין מסויים, ובמילא, עומד „נבוך", ואינו יודע מה לעשות כו'.
416וענין זה שייך לכל, „לקטן ולגדול": „לקטן" — מצד קטנותו ברוחניות, וגם „לגדול" — שלפעמים, מצד גדלותו הרוחנית, יש לו (ריבוי) ענינים שבהם זקוק לפתרון והוראת־דרך, הן בנוגע לעבודתו בעצמו, והן בנוגע לפעולתו עם הזולת וכו'.
והעצה לזה — יש למצוא בספר ה"רמב"ם" (של הרמב"ם, כאמור, שנקרא „מורה הנבוכים"), שבו ישנם הוראות ברורות ומאירות — „תורה אור"נח — לכאו"א מישראל, „לקטן ולגדול".
ולכן, נתקבל המנהג לקבוע שיעור יומי ברמב"ם — לא רק קביעות בזמן, אלא גם (ובעיקר) קביעות בנפשנט, שנעשה חקוק בנפשוס, שאז, בודאי יבוא לידי מעשה בפועל, בחיי הים־י.
וכל זה שייך גם לנשים — כפי שמאריך רבינו הזקן בהלכות תלמוד תורהסא ש"הנשים חייבות ללמוד הלכות הצריכות להן לידע אותן כו'"סב.
אמנם, בשיעורים אלו יש חילוקי דרגות — ע"ד ובהתאם לחילוקי הדרגות בחיוב דקביעות עתים לתורה „כדת הניתנה לכל אחד ואחד בהלכות תלמוד תורה"סג: (א) ג' פרקים בכל יום, (ב) פרק אחד ליום, (ג) ספר המצוות — במקביל ללומדים ג' פרקים בכל יוםסד.
ובנוגע לנשים — מכיון שתפקידן העיקרי להיות „עקרת הבית", כולל ובמיוחד חינוך הבנים והבנותסה, הרי, רוב זמנן קודש למילוי תפקידן העיקרי, ובמילא, השיעור שלהן בלימוד הרמב"ם הוא קטן בכמות (בספר המצוות), וביחד עם זה, יש בו השלימות העיקרית — אחדותם של כל ישראל בלימוד הכולל את כל התורה כולה, „כאיש אחד בלב אחד".
אבל אעפ"כ, מובן וגם פשוט, שכל אחת מנשי ישראל חפצה ומשתדלת להגיע לשלימות נעלית יותר בלימוד הרמב"ם, עד לשיעור הכי גדול — שעי"ז נעשה הלומד בבחינת „ראש"סו בזה — ג' פרקים ליום.
ובהתאם לכך, נתעכב עתה על שיעור היומי ברמב"ם בספר הי"ד להלומדים ג' פרקים ליום.
417וכמדובר כמ"פ ששיעור פלוני ביום פלוני הוא בודאי בהשגחה פרטית, שהרי, כל ענין שבעולם הוא בהשגחה פרטית ויש בו לימוד והוראה בעבודת האדם לקונוסז, ועאכו"כ בנוגע לתורה, „תורת חיים", הוראה בחיים. ועד"ז בנדו"ד — שבשיעור שלומדים בהשגחה פרטית ביום שבו מתקיים כינוס זה, יש לימוד והוראה בנוגע לתפקידן ושליחותן של נשי ובנות ישראל, כדלקמן.
ח. בסיום וחותםסח שיעור היומיסט — מבאר הרמב"ם ענין כללי בנוגע לכבודן של מצוות: „הכבוד . . למי שצוה בהן ברוך הוא והצילנו מלמשש בחושך, וערך אותםע נר ליישר המעקשים, ואור להורות נתיבות היושר, וכן הוא אומרעא נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי"עב.
ובהקדמה:
לכאורה אינו מובן: מכיון שהקב"ה ברא את העולם בתכלית השלימותעג — היתכן שישנה מציאות של „מעקשים" שצריכים ליישר אותם?!
והביאור — שאדרבא, זהו מהשלימות שבהבריאה — שבריאת העולם היתה באופן ש"ברא אלקים
„לתקן"עה, שכן, להיותו עצם הטוב וטבע הטוב להיטיבעו, רצה הקב"ה שכאו"א מישראל יהי' „שותף להקב"ה במעשה בראשית"עז, עי"ז שמתייגע בעבודתו „ליישר המעקשים", שאז, מקבל את כל הענינים לא באופן של מתנה („נהמא דכיסופא"עח)); כי אם, ע"י עבודה ויגיעה, ובלשון המשנהעט (בפרקי אבות דיום השבת דמיני' אזלינן) — „לפום צערא אגרא".
וענין זה — „ליישר המעקשים" — נעשה ע"י העבודה דקיום המצוות, שהם בבחינת „נר" ו"אור", כפי שמביא ראי' מדברי דוד המלך „נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי", להאיר את הדרך אשר ילך בה.
וסדר הדברים הוא — „מחיל אל חיל" — תחילה „נר", ואח"כ „אור", היינו, שבתחלת העבודה מאיר רק בבחינת „נר", ואח"כ הולך ומוסיף באור, אור האבוקה, אור השמש וכו' (כמבואר במדרשי חז"לפ פרטי הדרגות בענין האור), עד שמאיר את העולם כולו.
ט. ויש להוסיף ולבאר את פרטי הלשונות בפסוק „נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי":
„נר לרגלי" — לא רק בנוגע ל"ראש", אלא אפילו בנוגע ל"רגל", חלק הכי תחתון שבגוף, שעל ידו הולך על הארץ,418לרמז על העסק בעניני עוה"ז התחתון — ישנו הענין ד"נר לרגלי".
„ואור לנתיבתי" — לא רק בנוגע ל"דרך", דרך רחבה וסלולה (שלא שייך בה „מעקשים"), אלא אפילו בנוגע ל"נתיב", שביל קטן וצדדיפא — ישנו הענין (לא רק דנר, אלא סו"ס גם) ד"אור לנתיבתי".
וטעם הדבר י"ל — מפני ששליחותו של יהודי לעשות לו ית' דירה בתחתונים, „ושכנתי בתוכם", היא, לא רק בנוגע לענינים חשובים וכלליים („ראש", „דרך"), אלא גם בנוגע לכל פרט ופרט שבבריאה („רגל", „נתיב"), ועד שלא שייך לומר שדבר פלוני אינו אלא פרט קטן וצדדי, שכן, גם אותו צריך לעשות דירה לו ית', „דירה" דייקא, בית קבוע, „שהמלך דר בו בקביעות"פב.
וכל זה („נר לרגלי" ו"אור לנתיבתי") נעשה ע"י „דבריך" — דיבורו של הקב"ה, אשר, ענין הדיבור אצל הקב"ה (שאינו גוף ולא דמות הגוף, אלא, שדברה תורה כלשון בני אדםפג) מורה על הגילוי (בדוגמת החילוק שבין מחשבת האדם לדיבורו, שהזולת אינו יודע מה שבמחשבתו, אלא מה שמגלה בדיבורו)פד, ובנדו"ד, שהמצוות הם בבחינת „דבריך", כלומר, באופן של גילוי, שעי"ז נעשים באופן ד"נר" ו"אור".
ובפרט ע"פ ביאור רבינו הזקןפה ש"מצוה" מלשון צוותא וחיבור, היינו, שעל ידם נעשה „צוותא וחיבור" דהאדם המקיים המצוות עם הקב"ה מצווה המצוותפו, „ישראל וקב"ה כולא חד"פז, שעי"ז נעשה ענין האור בתכלית השלימות — „והי' לך ה' לאור עולם"פח.
י. עפ"ז יש לבאר את הלימוד וההוראה משיעור היומי ברמב"ם בקשר ובשייכות לכינוס זה:
אף שהענין ד"נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי" הוא בכל המצוות, הרי זה בהדגשה יתירה במצוות שבהם בולט ומודגש ענין האור.
וזוהי השייכות המיוחדת לנשי ובנות ישראל — שהרי א' המצוות המיוחדות להן היא הדלקת נרות שבת קודש ויו"ט (כנ"ל ס"ד), מצוה שבה מודגש ענין הנר והאור, „נר מצוה ותורה אור"פט, בפועל ובגילוי.
ובכללות יותר — בנוגע לכללות שליחותן לעשות משכן ומקדש לו ית', „ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" — שאין לחשוש מפני מעקשות כו' בשליחות זו, שכן, דבר ברור הוא שהקב"ה לא יניח „למשש בחושך" ח"ו,419אלא נותן „נר ליישר המעקשות ואור להורות נתיבות היושר", „נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי", ועד שעי"ז מאירים את העולם כולו, ועושים אותו משכן ומקדש לו ית'.
ובפרט עי"ז שמוסיפים בג' העמודים שעליהם „העולם עומד" — „עולם קטן זה האדם", ביתו של כאו"א מישראל, עד ל"עולם" כפשוטו (כנ"ל ס"ה) — שממלאים את שליחות הקב"ה לפעול את קיום ועמידת העולם ע"י תורה עבודה וגמ"ח, עד שהעולם כולו נעשה דירה לו ית' בתחתונים.
יא. ויה"ר שע"י פעולתן של נשי ישראל ב"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", לעשות מהבית הפרטי „מקדש מעט" — נזכה בקרוב ממש ל"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" בביהמ"ק הכללי, ביהמ"ק השלישי, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש, באופן ד"אחישנה"צ.
זאת ועוד:
ע"פ מארז"לצא „עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל (כולל בית־כנסת ובית־מדרש זה שבו מתקיים הכינוס) שיקבעו בארץ ישראל", היינו, שלא זו בלבד שבנ"י יוצאים מהגלות, אלא עוד זאת, שלוקחים עמהם גם את הבתיכנסיות ובתי־מדרשות, „מקדש מעט" — הרי מובן, שכן הוא גם בנוגע ל"מקדש מעט" שנעשה בביתו הפרטי דכאו"א מישראל, שגם הוא יקבע בארץ ישראל.
וכן תהי' לנו — ש"בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"צב הולכים לקבל פני משיח צדקנו, ולוקחים גם את ה"בתי כנסיות" ו"בתי מדרשות", וכן את הבתים הפרטיים שנעשו „מקדש מעט", בתי תורה תפלה וגמ"ח, ובאים לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש (עיר הבירה), להר הקודש, לבית המקדש, עד לקדש הקדשים.
ולא עוד, אלא, שגם בימות המשיח תאיר ותשפיע כללות העבודה דזמן הגלות (שלמרות קשיי הגלות, העלם והסתר כו', נעשתה העבודה בשלימות, ומתוך שמחה וטוב לבב) — כמבואר בדרושי חסידותצג בפירוש הכתובצד „כן יעמוד זרעכם ושמכם".
יב. וכדי למהר ולזרז כל זה עוד יותר — יש להוסיף במיוחד במצות הצדקה, כמארז"לצה „גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה".
כלומר, נוסף לכך שמבקשים מיד לאחרי תפלת העמידה (ג' פעמים בכל יום) „שיבנה בית המקדש במהרה בימינו", הרי, במהירות גופא יכול להיות יותר מהר ויותר מהר, עד ש"לא עיכבן המקום כהרף עין"צו, תיכף ומיד ממש.
והעצה לזה — להוסיף עוד יותר במצות הצדקה, לפנים משורת הדין (כולל — שכל עניני העבודה נעשים באופן דלפנים משורת הדין, ע"ד ובדוגמת ענין הצדקה), שעי"ז פועלים את המשכת ברכותיו של הקב"ה באופן של צדקה, היינו, נוסף על השכר שמגיע להם „מידו המלאה הפתוחה הקדושה480והרחבה" מצד מילוי שליחותו של הקב"ה, אלא גם בתורת צדקה, ובנוגע לענין הגאולה — שבאה בזריזות ומהירות גדולה
„אחישנה" שב"אחישנה", במהרה בימינו ממש, תיכף ומיד ממש.
ובהתאם לכך, נסיים עתה בענין הצדקה (כנהוג בכל כינוס) — לתת לכל אחת מכן שליחות־מצוה לתת לצדקה, ומה טוב — בהוספה משלה, ובסבר פנים יפותצז.
ויה"ר שעי"ז יתוסף עוד יותר בגילוי דסבר פנים יפות ד"באור פני מלך חיים"צח, שעי"ז ניתוסף בברכותיו של הקב"ה, „ברכנו . . באור פניך", בכל המצטרך לכל אחד ואחת מישראל, ובלשון הכתוב — בפרשת השבוע שקראנו ביום הש"ק, ערב דיום זה — „ונתתי שלום בארץ"צט, עד לסיום הפרשה — „ואולך אתכם קוממיות"ק, קוממיות האמיתית, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש, אמן כן יהי רצון.
[כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן שטרות של דולר לבאי־כח דנשי חב"ד תחיינה, כדי לחלק לכל אחד ואחת מהמשתתפות תחיינה — שטר של דולר, לתת לצדקה].
יג. ע"פ הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו — הרי, כשנפגשים בסמיכות ל"זמן מתן תורתנו", יש לברך זה את זה בברכת „קבלת התורה בשמחה ובפנימיות"קא.
כולל — ש"לוקחים" את התורה והוראותי' על כל השנה כולה, שתהי' „שנת תורה",
ומכיון שהתורה היא „כוס של ברכה"קב — זוכים להמשכת כל הברכות, הן בגשמיות והן ברוחניות, שנה טובה ומבורכת בכל המובנים,
ובמיוחד — שנת גאולה אמיתית ושלימה ע"י משיח צדקנוקג.
קיץ בריא ושמח.
Suggest a fixSent for review
Report a problemNo account needed
Embed on another site
About this page
Details
- Volume
- ה'תשמ"ז, חלק ב
- Id
- rh-49gjxhcs